אני בכלל קוראת ספר אחר, למעשה שלושה ספרים במקביל. אחד מניו יורק, שהוא אוסף טורים בעיתון ניו יורקי של פעם, אחד בקינדל למען התענוג ללא אשמה שלי ואחד סיפורת יפה. ונוסיף את המאמרים של בורדייה לסמינריון שלי, מאיפה הגיע עוד זמן להתחיל ולסיים ספר אחר לפני כל אלה?
אז ככה, כשאתם קוראים כאן את הטור בכל שבוע, בסופו אתם פוגשים את התמונה שלי ועוד כמה מילים עליי. במשפט התיאור השלישי לפני המילה סופרת רשום 'יועצת פנג שואי'. ובכן, כן. אחד מעיסוקיי הוא לדאוג שהבתים והעסקים של לקוחותיי יהיו עבורם מקום תומך, אזור חופשי מביקורת בו ירגישו שהם יכולים להיות הם עצמם כפי שהם, ושכל חפץ בסביבתם יהיה משהו שירים את האנרגיות שלהם רק מלהביט בו. זו כמובן שאיפה גבוהה ובית הוא דבר חי ונושם ומשתנה, בדיוק כמו כל דבר בחיים ועבודה עליו היא מתמשכת.
גם בביתי שלי יש תקופות. ובשבועות האחרונים הרגשתי שאני צריכה לרענן ולארגן ולסדר. ובעצם, אולי כמו שכתב אחד מחבריי הסופרים השבוע, שבכל פעם שהוא עוסק בכתיבת ספר הוא מתאהב במקביל במקצוע הניקיון – כי כמו שאתם מקבלים את הספרים מוכנים, עבורנו לא כזה פשוט לשבת ולכתוב אותם אז אפילו ניקיון אבק נראה כמו החלטה טובה לדחיית הרגע.
כך שלפני שבוע החלטתי על כתיבת ספר חדש ובעודי עומלת עליו החלטתי שצריך קצת לאבק ולסדר וליצור סביבה תומכת יותר שאוכל לכתוב בה בנחת.
כשהשולחן היה מסודר ולפחות היכן שפזלו עיניי הן מצאו רק תמיכה מסביב, הגיע הקול הקטן שאמר 'לא, את עדיין לא יכולה לכתוב, יש לך את תיבת הדואר האלקטרוני לנקות'. גם לכם מצטברות הודעות אינסוף על פני שנים? כאלה שאתם שומרים כי מתישהו אתם מתכוונים להגיע אליהן? ובכן, אני יכולה להעיד על עצמי שאני אכן אגיע אליהן.
ג׳וני בוי / יונתן ילון
פעם ברבעון אני מרעננת את תיבת הדואר ומנסה לסיים עניין לפחות עם אחד המיילים הנדחים. אני במצב טוב, לדעתי, רוב המיילים הם משנת 2023 ומעלה. אבל היה אחד ויחיד ומיוחד וחשוב לי משנת 2022, מתאריך יפה וחשוב כמו המייל הזה – 26 בנובמבר, שאתה הקורא האחד יודע שאני מלאת הודיה בכל שנה בתאריך זה כי אתה קיים. בכל אופן, בתאריך 26 בנובמבר 2022, שלח אליי חברי הסופר יונתן ילון את ספרו ג'וני בוי.
בג'וני בוי יש את כל המרכיבים שילידי תקופתי יעופו עליהם – שנות ה80 והמוזיקה שבאה איתם. הספר בנוי כמו דוקומנטרי מבריק בו הסופר מתחקה אחר דמותו הנשכחת של זמר שכל מה שהותיר הוא להיט אחד שכולם זוכרים אך מעבר לכך התפוגג מהרדאר של עולם המוזיקה. הכתיבה כה משכנעת שאני קצת מתביישת אך בכל זאת מודה שתוך כדי הקריאה חיפשתי בגוגל את שמו של הזמר הבדוי, למרות שהייתי אמורה לזכור ממה שיונתן כתב שהזמר הספציפי הזה אינו קיים.
הגדוּלה בכתיבה הייתה לשזור אותו בתוך עולם אמיתי עם שמות הזמרים והלהקות שאנחנו אוהבים וכמיטב המסורת של פעם – כל השמות מתורגמים לעברית וזה גרם לי לפרצי צחוק בכל פסקה מחדש. יונתן לקח לאקסטרים את התרגום לעברית וזה נהדר, לדעתי.
אני אפילו לא יודעת למה לא קראתי את הספר עד היום כי לפני שראה אור חיכיתי לו מאוד. בעצם אני צריכה לדייק ולומר, שלא ידעתי למה לא קראתי את הספר עד עכשיו אבל השבוע הבנתי – הוא הגיע לי בול בזמן, כיוון שהספר שהתחלתי לכתוב בימים אלה מתרחש בשנות ה80 וה90 ואין דבר מהנה יותר מלשהות בתקופה בה אני כותבת עליה גם בזמן שאני לא מקלידה את המילים.
דבר זה תרם רבות להנאתי אך בלי קשר, אם מתחשק לכם משהו פאן ומעניין וגם אם ג'וני בוי בדוי, אנחנו מכירים את הסיפור הזה של המפורסם ההוא, שזה מה שקרה לו ואי אפשר שלא לחשוב שוב על המחיר שגובה התהילה ומי מצליח לחיות איתה ומי מתקשה.
ציטוט שהתחברתי אליו בנוגע לתפקיד של מוזיקאים בחיינו: "אני חושב על כך שגם אם לא הייתי בהופעה ההיא בעצמי, האופן שבו קלייר מספרת עליה מהדהד אצלי הופעות אחרות שהייתי בהן, אומנים שהפכו לדמויות משמעותיות בחיי אפילו שמעולם לא פגשתי אותם במציאות, ומוזיקה שהפכה לחלק ממני וחיברה אותי לעד לאנשים ולמקומות שונים."
בתשובה לשאלה את נשאר או משוחרר בספרייה הפרטית שלי, ג'וני בוי נשאר ואני גאה שהוא בין ספריי – בנוסף לספרייה הפיזית יש לי גם אוסף דיגיטלי נאה והוא ביניהם.
כשאני חוזרת לשנות ה80, אני מתנחמת. לא בגלל שהיה טוב או רע יותר, אלא בזכות הפרספקטיבה של הימים בהם הייתה אופנה זוועה שאהבנו לאהוב, הייתה מוזיקה שאני רואה שגם הדור הבא אוהב והייתה גם את מלחמת שלום הגליל. גם אז היו כל מיני ועדיין חיינו והכלנו ויכולנו.
מאחלת לכם ולכן ימים של יכולת והכלה וחיבה הדדית לביתכם ולסביבתכם.
קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי