ספרים רבותי! ספרים. כדי להיות אדם ישר יש לבצע פשע ולהחליט.
חיפה, עמק הזיתים, רחוב בן כשלושים בנינים. במורד הרחוב גרים מספר מנהיגים דגולים. ישראל 'זורקין', 'טבש', ועוד כמה בעלי כינויים שאפילו הוריהם מולידם שכחו את השם שנתנו להם עם לידתם.
הניסיון הראשון לסחיבת בקבוקים ריקים מהמכולת ומכירתם מחדש, נסתיים במריטת אוזניים ליזמים. הרצון לייצר הכנסה נוספת לדמי הכיס הזעומים, שלא כולם זכו להם, הביאו אותנו להקמת חוליית סיור. תפקידה לחפש ולאתר מקומות הקורצים ליזמים צעירים המחפשים אפיק להפיכת כלום לכסף. החוליה גילתה שלמגרש הגדול ברחוב הנביאים, עליו נבנה לימים קולנוע 'עצמון', מגיעות משאיות מדי ערב ופורקות בקבוקי סודה ריקים באלפים.
בעלי החזון שבינינו כבר דמיינו עושר מופלג וחיים על איים אקזוטיים מעבר לים כשבכל אחד מאתנו מטפלות שתי בנות-איים שחומות בחזייה מינימאלית וחצאית מקש ומנפנפות בעלי בננה גדולים להבריח את החום.
מתארגן מבצע להעשרת הקופה. לצורך העניין הוסב קורקינט לעגלה לשאת את השלל ויוצאים לדרך עם חשיכה. 'טבש' חתול דומן זריז, עובר את הגדר תוך שניות. אני מוצב כשומר מתריע במרחק רב מהאירוע. ליתר בטחון. לטענת המארגנים, אני חסר ניסיון ובשעת צרה עלול לקלקל את כל המבצע.
בעל המכולת שמח על השלל ופרוטות מעטות אף הגיעו אלי מכיוון שאת תפקידי מילאתי בהצלחה יתרה. המבצע חזר על עצמו מספר פעמים בצוות הרבה יותר מצומצם על מנת להגדיל את הרווח. התפקיד שלי בוטל על מנת לחסוך בהוצאות. לאחר תקופה בעל המכולת נעלם. לדעתי הוא ביצע את מה שחלמנו אנחנו. נסע לאי אקזוטי וגייס יפהפייה שחומה שתנפנף.
כפיצויי פיטורין ממבצע הבקבוקים מגלים לי שיש מבצע מורכב יותר ומסובך יותר. צוות הפעולה הסכים לשבץ אותי למבצע החדש כבונוס. מרחק גדול מהשכונה. ברח' שפירא נמצאת חנות ספרים משומשים שמדפיה קורסים מהכמויות שנמצאות שם. ממסד ועד טפחות ממיטב הספרות העולמית. אוצר בלום ליזמים.
היציאה ליעד מתבצעת שוב עם רדת החשיכה. משום מה, כל היזמות העסקית יוצאת לפועל בחשיכה. באישון ליל, אשמורת אחרונה, בשעה שמונה בערב הגענו ליעד. בעל הספרים נם את שנתו ולא חלם שיזמים מוכשרים מפשפשים בספריו. אולי כאיש ספר היה תורם לצוות מספר ספריי קריאה למען מטרה טובה וכך חוסך מסע לילי מפרך שמטרתו זהה.
כמה תמרונים דרך חצרות פנימיות מגיעים לחצר האחורית של חנות הספרים. בתוך החצר חבית, קרש גדול וגדר רשת, המאפשרים לטפס לחלון עליון. צוהר קטן פתוח לאוורור לתוך החנות. אני עומד למטה, מתבונן. פעימות הלב מגיעות לרף העליון, מעל להמלצה המכסימלית של משרד הבריאות. הלב מחזיק מעמד בינתיים והמבצע נמשך. יד צנומה נשלחה פנימה וגרפה באופן אקראי מספר ספרים.
ברגע שהורדו כמה ספרים מבעד לצוהר פרצנו בריצת אמוק. ללא ירייה מאקדח הזנקה, אף אחד לא רדף אחרינו ואף אחד גם לא ראה אותנו, אך זו הייתה הנסיגה הבלתי מתוכננת מהמקום. לו היה המורה להתעמלות מודד זמן למרחק שישים המטרים המפורסם, הייתי שובר את שיא בית-הספר בכל הזמנים.
אם החלטת להיות איש עסקים עליך להיות בעל עצבי פלדה, כמו שלנו ובעל כושר גופני מרבי. אם אין לך את הנתונים האלה תוכל מקסימום להיות ראש ממשלה או להיכנס עם ארנק לחנות לקנות כמה ספרים וזהו.
בשלב מסוים עצרנו ובחסות החשיכה חילקנו את השלל בינינו. לידי הרועדת נתחב ספר עב-כרס ועכשיו אני מריץ בראשי תשובה לשאלה: "מה אספר להורי?"
פתחתי את הדלת כשאני נסער מהרגיל והספר בידי. הורי מתחילים לשאול שאלות על השעה המאוחרת. העליתי על פני ארשת של תם וסיפרתי שחבר השאיל לי את הספר לקריאה. ספר עב כרס ועליו כתוב משהו בכתב של איזה שבט שנכחד לפני שנים בג'ונגלים של האמזונאס ומשמש רק לכתב חידה לתסריטאים.
אמי לקחה את הספר מידי, פתחה אותו והחווירה. למראה פניה הבנתי שאני בצרות. אני השתדלתי לא להחוויר ומקלל בליבי את יזמי ומארגני המבצע על שצירפוני בתור פרס כחבר מן המניין. הספר נראה כספר-רפואה חללי כתוב בשפה בלתי ידועה. מלא בנוסחאות ותרשימים שכנראה אף אחד בעולם לא מבין בהם מאומה. הספר שחבר השאיל לי כביכול, מתאים לקריאה לאדם אחד בעולם, לזה שכתב אותו וזה בתנאי שהוא חי, אינו סנילי ומוחו מתפקד במלוא אונו. עכשיו מה עושה ספר כזה בידי ולשם מה השאלתי כזה ספר.
האמת יצאה לאור, כי כל הראיות היו נגדי. הבטחתי שלמחרת היום אגש להחזירו תוך התנצלות. במיטה בטרם הירדמות, אני מנסה לתכנן את המהלך, אך לא מצליח למצוא את המילים הנאותות. השינה ממני והלאה. כיצד אני יכול להיכנס לחנות ספרים, לומר שלום ולספר לבעל החנות שאמש ביקרתי את חנותו דרך החלון האחורי, כי מלפנים היה כבר סגור והייתי חייב לקרוא משהו.
לא יכולתי להתאפק וסחבתי ספר. קראתי בו כל הלילה. למדתי, שיננתי ועכשיו אני מחזירו חזרה בתודות. האם אחויב בדמי השאלה? האם אקבל סטירה? לטיפה? אולי אפשר לארגן מבצע לילי הפוך ופשוט להחזירו באותה הדרך בא נלקח.
החלטתי שאני מחביא את הספר. מוסיף חטא על פשע ומדווח דווח שיקרי להורי על החזרתו. אני מתנצל על כך. בהבטחתי שמקרים כאלה לא ישנו, עמדתי, אך בהחזרת הספר, שיקרתי. עשרות שנים לאחר המקרה, אספתי מתוך הספרייה שלי ערימה גדולה של
ספרים וביניהם גם הספר הזה.
את כל הערימה תרמתי לספריה של מוסד מסוים, בתקווה שישמש לפחות מישהו החפץ בכך. בעל הספר הגנוב יתנחם אולי בעובדה, שהספר נתרם לאיזו ספריה ולא השתמשו בו לעטיפת דגים בשוק.