ביום חמישי האחרון, 5 לפברואר נהנתי להיות מלצרית, רקדנית וגם כן עיתונאית במופע ללא אנלוגיה, של להקה כמעט ללא שם, בבר האומנים במרכז מסחרי סטלה מאריס, בחיפה.
עמית ויסברגר – כנר ביוסודותיו אבל גם זמר ומארגן המופע, חי בצרפת במשך 10 שנים. "המשפחה שלי גרה בארץ, וכל פעם שאני מגיע לביקור, אני מנסה על הדרך לשלב את השהות שלי כאן עם העבודה המוזיקאלית".
והפעם הוא נחת עם "קברטלע", מתלווה במרין גולדוואסר (חליל וקלרינט) ושני נגנים נוספים חיכו במקום – אלי פרמינגר(בחצוצרה וטובה) ועירא שירן (אקורדיאון). "אלי ועירא הם נגנים בלהקות שונות בארץ והם ידועים בתחומם. לפני הביקור הנוכחי שלי בישראל, לא יצא לנו לנגן אף פעם.
כשאני בא לישראל, בדרך כלל אני מביא איתי נגנים, והפעם רציתי נגנים מקומיים, וכלי זמר מקומיים.
כך נפגשנו עם אלי ועירא".
מה השם של הלהקה שלכם?
את יכולה לקרוא לה "קברטלע", אומנם לא המצאנו איזה שם מיוחד כי הרי הלהקה הזאת לא הייתה קיימת שבוע לפני שבאנו לארץ ושבוע אחרי שנחזור לצרפת היא לא תהיה.
מאיפה הבחירה הזאת של המוזיקה ושירים ישנים שכיום, האמת, לא כ"כ מושכים דור צעיר?
זה נכון שבארץ יש פחות נטייה למוזיקת יידיש אפשר להגיד שזה בהתפתחות? זה קשור בהחלט להיסטוריה ופוליטיקה של המדינה' במנטליות של האנשים, יידיש לעיתים קרובות מצלצל כהד של משהו דתי או של שואה וזה יוצר לאנשים אסוציאציות לא נעימות ועצובות.
אני גיליתי את הסגנון הזה דווקא בצרפת, היכן שאנשים נהנים מאוד מקברט ביידיש, בשבילם זה משהו אקזוטי, לא רגיל וגם שמח כי הם אינם מקשרים את השירה למטען הכבד של עבר היהודי.
נודע לי גם שבשנות ה-20-30 בדיוק התחיל הסגנון של קברט ביידיש, מצאתי מלא שירים שמחים וחילוניים לחלוטין שבהן השתמשתי במופע.
איפה עוד הופעתם בישראל?
היינו בירושלים, בגליל, בחיפה ובתל אביב, הופענו בברים ומועדונים שעוזרים ליצור את האווירה של קברט.
אנשים יכולים לשבת בנוח, לשתות, לאכול ולהינות. זהו בעצם הרעון של הקברט.
מהי מוזיקה בעינייך?
מוזיקה היא כלי שמביא אנשים יחד בלי מחסומים: של שפה, תרבות, צבע, גזע. היא מחברת בין מוזיקאים עצמם. למשל, כשפגשנו את אלי ועירא, לא הכרנו אותם, אבל ברגע שהתחלנו לנגן – נוצר חיבור – ישיר וטבעי.
מוזיקה מקשרת בין מוזיקאים לקהל ובין קהל עצמו, המון אנשים מגיעים למקום אחד והם לא מכירים אחד את השני. המוזיקה זאת שמחברת ביניהם.
וזה בהחלט נכון.
לפחות לאותו ערב, המוזיקה חיברה בינינו, בין כל מי שנמצא בבר האומנים ומחוצה לו (כי לא היה מקום) בין מוזיקאים לקהל, בין מבוגרים לצעירים, בין אלו שדוברי צרפתית ואלו שלא, בין ריחות המטבח הצרפתי לבין יין אדום ולבן. בין צלילים ומנגינות ישנות ומחודשות בו-זמנית.
[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="אומנות בחיפה" tag="24" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]