באנר מוזאוני חיפה 0308024
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר גורדון 240624
באנר חברה כלכלית 100724
באנר חזית הים רחב
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית אתא
פרסום בחי פה - רחב - מונפש

הדיפלומטיה כגשר בין תרבותי לעשיית שלום • סאמי יחיא • דעה

השבת השחורה של ה-7 באוקטובר החזירה אותי בזמן לשנת...

עשייה מאהבה ללא תנאי • האגודה למען החייל

מאז ה 10 לאוקטובר האגודה למען החייל באזור חיפה,...

סיפורם של שורדי השואה שהקימו את הקיבוץ הימי 'כובשי הים'

בנימה אישית לפני מספר חודשים סיפר לי ידידי יעקב וימן,...

מים שקטים חודרים עמוק • הקשר בין המים לנפש האדם

בעולם הדימויים מים מייצגים את נפש האדם. כמו המים...

"מיהו פלשתינאי?" • פרק 6 • פלשתינים ונאצים

ימים של טרום מלחמה בינתיים, הייתה כבר מלחמת העולם השנייה...

חדוה אלמוג: "החסמים הם אחת הבעיות בכלל מערכת החיים שלנו"

003-_ראיון_חדוה.jpg

ממלאת מקום וסגנית ראש עיריית חיפה, תא"ל בדימוס חדווה אלמוג, אשת ביצוע ופורצת דרך שהצליחה להסיר חסמים במערכת הכי שוביניסטית במדינה 'הצבא' ולפתח קריירה צבאית מפוארת, להיכנס לשדה הפוליטי, ולהיות אחת מבין מקבלי ההחלטות החשובות שמשנות את פני העיר חיפה לטובה לצד הקמת משפחה וגידול ילדים, בראיון סוחף ומרתק לחי פה.

תא"ל (בדימוס) חדווה אלמוג, תושבת חיפה, אמא לשניים, בוגרת המכללה לביטחון לאומי ובעלת תואר ראשון בחינוך ומדע המדינה ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. בעשור האחרון היא משמשת כממלאת מקום וסגנית ראש עיריית חיפה, משנת 2002 מאז שנחברה למועצת העיר היא מחזיקה בתיק מינהל ההנדסה בעירייה וחברה בוועדות מחוזיות וארציות לתכנון ובנייה, ומשמשת יו"ר וועדת גיל"ן (נגישות למוגבלים). בצה"ל כיהנה אלמוג, בתפקידים רבים קצינת ח"ן בפיקוד הצפון, מפקדת בסיס ההדרכה המרכזי של צה"ל והאחרון בהם בשנים 1987–1991 קצינת ח"ן ראשית בדרגת תא"ל במקביל, הייתה יועצת ראש אכ"א והמטה הכללי של צה"ל בנושאי שירות נשים בצבא.

אם מישהו היה אומר לחדוה שיום אחד תהיה לה קריירה בצבא היא היתה מסתכלת עליו כאל מישהו שחולה, כי גם היא בעצמה לא חשבה שהשירות הצבאי שלה שהאריכה בעוד שנה ועוד שנה יסתכם בסופו של עניין ב-25 שנות שירות קבע וקריירה צבאית מפוארת ותפקידים בכירים של קצינת ח"ן ראשית, בדרגת תא"ל, יועצת ראש אכ"א והמטה הכללי של צה"ל בנושאי שירות נשים בצבא, מפקדת בה"ד 12 ועוד. וכן בזכותה הוסרו חסמים רבים במערכת הצבאית ומבחינתה היא עשתה את שלה ביום בו מונתה אורנה ברביבאי, בשנת 2011 לראש אגף כוח האדם והיתה לאשה הראשונה שמקבלת דרגת אלוף בצה"ל.

אלמוג, גם היום בקריירה הלא פחות מפוארת בפוליטיקה המקומית והעשייה הציבורית עם תפקידים מאוד בכירים, ממשיכה לפעול להסרת חסמים בחברה ולהטמיע את נושא שילוב הנשים בכל עשייה ובכל תחום תוך יצירת קבוצות וכוח נשי ומעודדת אותן לגשת למכרזים מבלי לפחד מכישלונות בדיוק כמו שהגברים עושים, נגשים למכרז גם אם הם לא מתאימים.

לצד הקריירות המפוארות אלמוג, הקימה משפחה וגידלה שני בנים. איך היא עשתה את זה? ואיך מחלום על להיות עובדת סוציאלית הדברים התגלגלו עד הלום? הכל בראיון מיוחד סוחף ומרתק לחי פה שנעשה במסגרת הראיונות המיוחדים של חי פה לכבוד חודש מרץ בו מצוין יום האישה.

"החיים מובילים אותנו לדברים אחרים ומתגלות בנו תכונות ואמביציות ושאיפות לעשות דברים"


על הקריירה המפוארת בצבא: "אם מישהו היה אומר לי שאהיה קצינת ח"ן ראשית בצבא במקום להיות בקיבוץ כי התגייסתי לנח"ל והיתי חברת גרעין ועבדתי בלול היתי מסתכלת עליו כאל מישהו שחולה. לפעמים החיים מובילים אותך לדברים אחרים ומתגלות בך תכונות ואמביציות ושאיפות לעשות דברים, כי את נמצאת בתוך מקום, ואני הרגשתי שאני נמצאת במקום שיש בו שליחות אדירה. יש לזכור שאנחנו מדברים על שנת 1969שבה נכנסתי לשירות קבע חתמתי כל שנה רק לשנה אחת מתוך תפיסה שאני אעשה את השליחות שלי, או כפי שאבא אמר לי אם מבקשים ממך להישאר עוד שנה בצבא תישארי, השנה הזאת בסופו של דבר הגיעה ל 25 שנות שירות".

"היכולת להשפיע הובילה אותי לאורך השנים"


"אני חושבת שהיכולת להשפיע זה שמוביל אותי לאורך כל השנים. בגיל צעיר בפרספקטיבה אחורנית, היכולת להשפיע בגיל צעיר על הרבה מאוד אנשים במקרה שלי זה היה הרוב נשים להראות שאפשר אחרת ואנחנו מסוגלות ויכולות, הניע אותי במשך השנים. אולי היום אני מדברת על זה בפרספקטיבה לאחור אולי לא חשבתי על זה באותו זמן, אבל התחושה שאני נמצאת במקום כמו צבא והמעמד של הצבא, ההשקעה בצבא והתפיסה של האזרחים על הצבא באותה תקופה היתה כזה שהיה הרבה מאוד כבוד לאנשי צבא, ולא באתי בגלל הכבוד אלא באתי בגלל שהרגשתי שאני מחנכת ומפקדת על נשים בצבא ומצליחה להטמיע בהן המון ערכים של שליחות, של אכפתיות של שירות משמעותי. ובכל תפקיד אני חושבת שהשקעתי והטמעתי דברים אחרים נוספים".

השתלשלות הדברים בצבא, מסלול הקידום עד לקריירה המפוארת: "ביקשו ממני להישאר שנה ונרשמתי לאוניברסיטה שלוש פעמים על חשבוני, והתקבלתי לעבודה סוציאלית כי היתי משוכנעת שאני אהיה עובדת סוציאלית וכל פעם הצבא ביקש ממני להישאר פעם נוספת ונשארתי, עד שנת 1975 כשהיתי אמורה להשתחרר והיתי קצינה ח"ן של הנח"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים. אז פנו אליי וקראה לי קצינת ח"ן ראשית וביקשה שאהיה סגניתה. נדהמתי מאוד כי היתי בערך 13-14 שנה צעירה משאר הקצינות שהיתי אמורה להיות המפקדת שלהן ובסופו של דבר אחד הדובדבנים שהיו לי אמרתי לה שאם אני נשארת אז אני בעצם אני נשארת לקריירה זה לא עוד שנה ועוד שנה. היא ענתה בחיוב ואמרה לי ללכת ללימודים אקדמיים מה שהצבא לא נתן לקצינות נשים בכלל, ואכן היתי סגנית ח"ן ראשית ויצאתי ללימודים שהפסיקו לי אותם באמצע כי היתי צריכה להיות במקום אחר".

"האמונה בצדקת הדרך והאמונה שצריך למצות את הפוטנציאל של החיילות ולתת להן את האפשרות להשתלב בכל התפקידים נתנה לי את התפיסה הפמיניסטית"


"העמדה שבה היתי כקצינת ח"ן ראשית בגיל מאוד צעיר לא נשואה וחופשיה לעשות כמעט כל מה שאני רוצה ברמה של העבודה, וחשופה לתהליכים איך הצבא קובע את העמדות שלו כלפי נשים ואיך הוא משתמש במובן החיובי או השלילי בשירות הנשים בצבא, זה נתן לי דרייב מאוד ארוך שבבוא העת כשאני אהיה שם אני יודעת מה אני רוצה שיהיה. התקופות האלה תקופות לא פשוטות כי זה שירות מאוד תובעני ואני חושבת שהאמונה בצדקת הדרך והאמונה שצריך למצות את הפוטנציאל של החיילות ולתת להן את האפשרות להשתלב בכל התפקידים נתנה לי גם את התפיסה הפמיניסטית כי במקום שבו היתי ראיתי את הדברים מזווית אחרת שלא ראיתי כשהיתי עוד יותר צעירה".

האם היו קשיים וחסמים?
"בוודאי שהיו קשים. זה מתחיל מזה שאני היתי אישה מאוד צעירה כשרוב פורום אגף כוח אדם שתחתיו היינו, היה מורכב מגברים והיתי צעירה מכולם ב- 8-10 שנים ובצבא יש לזה משמעות מאוד גדולה. ראיתי את זה בהתייחסות, לא נדבר על הטרדות מיניות ודברים נוספים שכולנו עברנו כך או אחרת. אבל התחושה הזאת שאת אישה צעירה בתוך מערך של צבא שהוא שוביניסטי וגברי מבחינתו, ההערות שלהם ותפיסת העולם שלהם מאוד שוביניסטית. גם שם מצאנו את עצמנו גם אני וגם קצינת ח"ן ראשית מתמודדות עם אותן אמירות ותפיסות מוקדמות ומעוותות של תפקיד החיילת שהיא לא בדיוק הדבר הכי חשוב. אני חושבת שבתקופה הזאת התחיל בעצם השינוי של הצבא להתייחס לחיילת כאל כוח, כאל הון אנושי שיכול לתרום הרבה. המאבקים הם יומיומיים על הכל אין דבר שלא התמודדנו עליו בדברים האלה".

המעמד של הנשים בצבא כיום ובהשוואה לתקופה קודמת: "כשהגעתי להיות קצינת ח"ן ראשית אחד הנושאים שחשבתי שחשוב, זה לקדם נשים ולהרחיב את מעגל הנשים בשירות קבע, כי ככל שתהיינה נשים בשירות קבע שתהיינה במוקדים של קבלת החלטות ההחלטות תהיינה הרבה יותר הגיוניות כלפי נשים ושם גיליתי את החסם הראשון "בילד אין" בתוך המערכת ואני אתן את הדוגמה כי הוא מאוד קריטי".

"כדי להתקדם ולהיות סגן אלוף בצבא אחד הקריטריונים היה שירות ביחידה קרבית. נשים על פי חוק לא נתנו להן לשרת ביחידות קרביות וכשהן הגיעו לנושא של התקדמות אמרו אתן לא בתפקידים קרביים. אז אי אפשר מצד לא לאפשר להן ומצד שני שהן רוצות להתקדם אתן לא מתקדמות ושם שברנו פעם ראשונה את המחסום".

"ראש אכ"א בזמנו בא ואמר הבנתי אנחנו נעשה השוואה בין הגברים והנשים שיהיו אותו דבר, חוץ מהשירות הקרבי כל שאר הדברים ייבחנו אותו הדבר ואז פרצנו את המערכת של קידום קצינות לסגן אלוף מתוך התפיסה שכשתהיינה סגנות אלופות תהיה להן האפשרות להיות בתפקידים בכירים יותר ביחידות קרביות, אוליי לא בתפקידים קרביים אבל בתפקידים ביחידות קרביות ואמרתי לעצמי שבעוד 15-10 שנה תהיה קצינה בדרגת אלוף או אלופה. צריך היום להתחיל את התהליך הזה כי רק כשיהיה מספר גדול של סגני אלופות ואחרי זה אלופות משנה רק מזה יקרה התהליך, כי יכול להיות שאם יש תת אלוף אחת תהיה אלופה אחת וראינו לפני מספר שנים שזה קורה. את שלי אני עשיתי ברגע שהפכה אורנה ברביבאי לאלופה הראשונה בצה"ל".

"לפעמים צריך להיכנס לרזולוציה הכי נמוכה בשביל לבדוק איפה המחסום"


"החסמים האלה הם אחת הבעיות בכלל מערכת החיים שלנו. אנחנו לפעמים לא מבינים למה לא מתקדמים ואז צריך לבדוק את הנושא של הקריטריונים וזה המסר שלי לכל מקום תבדקו את הקריטריונים של שעות נוספות כונניות. אותם דברים שלא מבינים איך יכול להיות שהיום באותו מקום עבודה באותו מקצוע גבר מקבל יותר מאישה זה בלתי נתפס בכלל. לכן אני חושבת שכמו שמצאתי את המחסום אז היום אנחנו מחפשים את המחסומים האלה שכדי לעזור ולקדם את הנשים. הצבא היה בשבילי בית ספר מאוד מעניין דווקא בגלל שהוא מאוד מוגדר ועם כללים ברורים ולפעמים צריך להיכנס לרזולוציה הכי נמוכה בשביל לבדוק איפה המחסום".

על התקופה עם ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר ז"ל והיום בו ליוותה את ראש הממשלה המונצח בתמונה התלויה בלשכתה של אלמוג:
IMG_4835.JPG

חדוה אלמוג וברקע התמונה שלה עם ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר ז"ל (צילום: סמר עודה)
"במלחמת יום כיפור שתפסה אותנו במוצב המזח בסיני שהיו בו חיילים נחלאים, ראש הממשלה החליטה לבקר בנח"ל ואני היתי הקצינה הכי בכירה רב סרן בת 20 ואמרו לי את המלווה האישית שלה. זו היתה חוויה וכבוד מאוד מאוד גדול. להיות כל היום עם ראש הממשלה וכשהיא צריכה ללכת לבד לאיזשהו מקום אני מלווה אותה. את התמונה בעלי ז"ל מצא אותה בבית כשהתמניתי לתת אלוף והיא הולכת איתי לכל מקום. זה היה יום מאוד מעניין שם גם למדתי קצת פוליטיקה כי בסוף היום היתה מסיבת עיתונאים אחרי מלחמת יום כיפור ותקפו אותה. זה היה קשה בשבילי כאישה צעירה לראות איך תוקפים את ראש הממשלה בלי רחמים, התכווצתי כשראיתי את זה".

האם משם התקבלה ההחלטה להיכנס לפוליטיקה?
"פוליטיקה לא היתה כשהייתי בצבא היתי מאוד צעירה והיו לי 20 שנה עוד לשרת בצבא אבל כשהשתחררתי פנו אליי מכל המפלגות כי לא ידעו את דעותיי הפוליטיות ממרץ ועד רפול שביקש להיות מספר 2 ברשימה שלו. אני הצטרפתי למפלגת העבודה כי הרגשתי שיש לי דרייב להיות פעילה בפן הציבורי ובשלב הראשון הלכתי להיות יו"ר נעמ"ת היתי במרחב ואחר כך בארצי ובאיזשהו שלב פנו אליי בזמנו עמרם מצנע ואחר כך יונה יהב ומאז אני כאן בשדה הפוליטי עם הרבה מוקשים".

"כשיש שותף לחיים הכל הולך טוב"


כיצד הצלחת לשלב משפחה קריירה צבאית מפוארת וגם קריירה בפוליטיקה המקומית?
אלמוג ענתה בשאלה אם היתי שואלת את אותה השאלה לגבר, ותשובתי היתה ברור שלא, כי לאישה יש תפקיד יותר משמעותי בהקמת המשפחה מבלי להמעיט בערכו ותפקידו של הגבר.

"התחתנתי לאדם מקסים שלא היה, עזר אלא שותף מכיוון שהכיר אותי כשהיתי קצינה בצבא והוא הבין מה המשמעות של זה והוא מאוד סייע עזר ודחף שאני אתקדם גם אם התפקיד דרש ממני לנסוע יום יום חיפה – צריפים שעתיים הלוך שעתיים חזור ועוד 10 שעות לפחות עבודה ואני חושבת כשיש לך שותף לחיים זה הולך טוב. בנוסף, כל המשפחה שלי גויסה לצורך העניין וגם אחותו והיינו מסודרים והוא לא היה צריך לוותר על עבודתו . יצרנו מערכת תומכת עם משפחה מורחבת אבל יש מקרים שבהם היתי בתפקידים מאוד בכירים שדרשו ממני לשהות מחוץ לעיר במרחק של שעה וחצי נסיעה ויש מקרים את שואלת את עצמך שאלות. מי שחושב שאנחנו חזקות ובריאות ושולטות והכל זה בסדר אבל יש רגעים מאוד קשים בתוך התפקיד".

אלמוג משתפת אותנו בימים לא קלים שעברה בין המחויבות לקריירה לבין אימהות: "היתי מפקדת בה"ד 12 וזה היה יום חמישי כל החיילות התפזרו מהבסיס ואני החלטתי לצאת הפעם מוקדם בארבע ונגררתי עד שש בערב. משתפת אותנו אלמוג בסיפור על אחד הימים הקשים שחוותה כאמא ואשת קריירה שמחויבת לעבודה שלה, "צלצלתי הביתה לשאול את בן זוגי מה קורה ולא ענה לי, ידעתי שבשעה זו הוא צריך ללכת לשחק טניס ואמא אמורה להיות אצלי גם היא לא ענתה לי. התקשרתי לאמא הביתה ענתה לי והיה שקט בהתחלה, שאלה אותי בני לא דיבר איתך? עניתי לא. אז היא אומרת לי שאהוד הבן שלי הרגיש לא טוב ובעלי לקח אותו לבית חולים. תחשבי על אמא שנמצאת שעתיים לפחות על כביש חסום ופקוק כולו מה עובר לה בראש. לאמא זו היתה השעתיים הכי ארוכות עד שהגעתי לבית חולים וראיתי שבני בעלי הולך עם הילד על הכתפיים פרצתי בבכי זה סוג הדברים שאני חושבת שמתמודדים עליו בכל מקום".

"לא נתתי לעצמי לפספס טיולים שנתיים, ימי הורים ושבתות מוקדשות רק לילדים"


"קבעתי לי כמה דברים שכל הטיולים אני יוצאת עם הילדים, היתי המאבטחת עם האקדח. הלכתי לכל ימי הורים כמעט לא הפסדתי אחד ואם כן היתי מגיעה למחרת באופן אישי. השבתות מוקדשות לילדים כי כל התפקידים שלי מצאת החמה ועד צאת הנשמה וזה היה היום בתוך המסגרת הזאת. ניסיתי למצוא את האיזונים כמו שבעלי אמר את קצינת החינוך והתרבות ואני מנהל המפקדה וכך חילקנו את הדברים. מאוד עמדתי על זה לעזור בשיעורים היתי כמה בחמש בבוקר כדי לשתות את התה והבסקוויט להיות איתם את מסגלת לעצמך מאוד שיטות ודרכים כדי לא להפסיד אותם כשהבן זוג מתקשר ואומר כרגע אהוד התחיל לצעוד את מתה מקנאה שהוא ראה את זה ראשון ולא את. בסוף צריך למצוא את השביל הזה שהוא לא פשוט ועוד באותה תקופה לא היו טלפונים סלולריים כמו היום החיים היו שונים".

איך הילדים השלימו עם זה?
הכל בפרספקטיבות של זמן הם יצאו ילדים מאוד עצמאיים ומוכשרים אני מסתכלת על הקשר שלי איתם ואני מאוד גאה בהם.

"צריך זמן כדי לבנות אימון. היתי הופכת את העולם כדי להגיע לכל מקום. אין ספק שזה מאבק והתמודדות לא פשוטים וצריך להאמין שאת נותנת לילדים את מה שמגיע להם ואת יודעת שאת מחויבת לעבודה שלך ושתי המחויבויות האלה הן מחויבויות שצריכה למצוא את הזמן לעמוד בהן וזה לא פשוט. אם אני בוחנת את זה רטרואקטיבית אני לא מושלמת, אני לא עשיתי הכל בקלות ולא הצלחתי בהכל אבל אני חושבת שבסך הכל אם אני מסכמת את מה שעשיתי עד היום יש לי משפט: עבר מפואר בצבא, הווה סביר ועתיד מישורינו. העניין הזה של נשים תוך עולם התעסוקה ונשים עם קריירות היום הדברים שונים ומשתנים. התהליכים שונים הטכנולוגיה מאוד מסייעת בהרבה מאוד דברים שקודם לא היו ואחד הדברים החשובים זה למצוא את הקשר ולא משנה איפה נמצאים. ראייה אחורנית אני מאוד גאה".

על התפקידים בעשייה הציבורית?
"אני אף פעם לא מאמינה שאני מצליחה אבל אני נמצאת ברוב הוועדות עם הקונפליקטים הכי גדולים ועדת תכנון והבנייה היא הועדה שאין לה שני בקונפליקט. את עושה למישהו טוב מישהו אחר חושב שעשית לו רע. אבל אני מאמינה במה שאנחנו עושים במנהל ההנדסה, איך אנחנו מפתחים את העיר כולל כל הצוות אני מאמינה בפיתוח העיר כדי שהעיר תוכל להתפתח ולהתקדם ויהיו בה יותר מקורות תעסוקה ויהיו בה יותר אנשים אז צריך ליצור מערכת שלמה חינוך טוב שהוא מצוין פה, של מגורים ותעסוקה. כדי ליצור את זה צריך לבנות אי אפשר להיות ברגרסיה. אם לא תבנה פה ולא יהיו פה תושבים העיר תלך אחורנית וזו משימה לא פשוטה. אני מאמינה שעל האנשים שנבחרים ללכת עם המצפן שאותו הביאו בתחילת הקדנציה שהלם וללכת איתה תוך התחשבות מרבית בציבור. הציבור זה קהל הלקוחות שלנו ואני אומרת בעיר זה אחד הנושאים הקשים".

האם יש כיווני מחשבה להתמודדות לראשות העיר או לכנסת?
"כל עוד ראש העיר מכהן אין לי שום כוונה להתמודד מולו. בערכים שלי אני לא יכולה להתמודד מול ראש העיר ואני חושבת שהוא ראש עיר מצוין מה שהעיר הזאת עברה בעשור האחרון אין ספק שנעשו פה מהפכות שהציבור לא מודע להם אם הוא לא קשור להם".

דוגמאות: "אם אנשים לא יורדים לעיר התחתית לא יודעים כמה ברים ומסעדות נפתחו שם ואיך אנשים גרים שם. אנשים שעוברים דרך המנהרות לא רואים ששתי שכונות נבנו ברמת הנשיא. האנשים חיים בעולם הסגור שלהם. קמים בבוקר וקמו זה דבר טוב. יש ילדים אז אם מערכת החינוך בסדר אז זה בסדר כל אחד מתייג את הדברים. אנחנו מסתכלים על הכל ומשתדלים לעשות את הכל הכי טוב. להגיד אנחנו עושים את זה הכי טוב אי אפשר, כי אי אפשר להצליח בהכל אבל אנחנו לפחות מאמינים במה שאנחנו עושים".

כנסת?
"אני מרגישה שהעשייה בעיר וקצב החיים של לקבל החלטה ולבצע אותה הוא לא כמו בכנסת. בכנסת אתה איש של מילים ודיבורים, בעיר יש קשר ישיר בין החלטה שמקבלים בעשר בבוקר ואחרי שבוע. אם אנחנו מתכננים שכונה בעוד 3 שנים נראה שכונה קמה. יש משהו יצירתי ואני גם אוהבת להיות בקשר עם הציבור ולא קשר של פריימריז".

טיפים ועצות לנשים שרוצות להצליח: "להאמין בעצמך, כשאת מאמינה בעצמך לכי עד הסוף תצרי לעצמך קבוצה של נשים שמעודדת אותך מסייעת לך. אני רואה את זה בכל המקומות כשנוצרות קבוצות התוצר של מה שיוצא בקבוצה זה שכולן מרוויחות. למצוא את האיזונים הנכונים זה עניין של למידה עצמית, אי אפשר ללמד כי כל משפחה היא משהו אחר וכל בן זוג הוא משהו אחר וכל מנהל הוא משהו אחר וצריך למצוא את האיזונים הנכונים ולנסות ללכת לאורם".

אני מאמינה בשני דברים:
א- החברה כחברה לא יכולה לוותר על ההון הנשי ולמצות את הפוטנציאל שלהן.
ב- אם את מאמינה במשהו לכי אל תפחדי להתמודד על דברים. תסתכלי על הגברים הם ילכו להתמודד על כל דבר גם אם הם לא מתאימים. נשים אם הן חושבות שהן לא יזכו במכרז הן לא ילכו על זה. זה אחד הדברים שאני מנסה להטמיע כאן. לכי למכרז, תלמדי זה נותן לך למידה איך להופיע במכרז. לכי על זה אם תכשלי פעמיים אל תקחי את זה כאיזשהו כישלון אישי שממנו אי אפשר להתרומם לכי תתמודדי על דברים שאת רוצה תרוצי קדימה ואת יכולה".

[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="העצמת נשים בחיפה" tag="61" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

סמר עודה - כרנתינג'י
סמר עודה - כרנתינג'י
עיתונאית בצוות הכתבים של האתר חי פה • כתבת מוניציפלית, פלילים, סביבה ובריאות צרו קשר עם סמר באימייל: [email protected]

כתבות קשורות לנושא זה

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...