באנר חברה כלכלית 100724
באנר חזית הים רחב
באנר גורדון 240624
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית אתא
פרסום בחי פה - רחב - מונפש
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724

בגלריית מוחין בחיפה – כשהתותחים רועמים המוזות אינן שותקות

בעיר התחתית בצהרי יום שבת (4.5.24) נפתחה תערוכה אשר...

היהודי התשיעי • פרק 4

תקציר ב-30 באוקטובר 1942 קיבל מפקד הגסטפו באסטוניה הודעה שבכוונת...

"עיין ערך: דת" • פרק 11 • זהות יהודית וזהות דמוקרטית • דעה

איך נשמור על זהות יהודית לצד זהות דמוקרטית במדינת ישראל.

PowerPoint בעידן הבינה המלאכותית • מדריך מקיף למנהלים ואנשי מקצוע

Microsoft PowerPoint נותר כלי מרכזי בעולם העסקים והאקדמיה, אך...

המלון בבת גלים נבנה במהירות הבזק על אף שהוא חוסם את קו החוף

זוהי כתבת המשך לכתבה שפרסמתי לפני כחודשיים בתקופת הבחירות...

להשתכר בכיף ובהתאם לחוק בגיל 18-יש למה לחכות

הקיץ עוד לא התחיל לאותת סימני סיום והחמסינים עדיין מכים בנו ללא רחם. לוח השנה מודיע כי סיום החופש הגדול מתקרב וזוהי הזדמנות לפרגן לנוער ולצעירי חיפה בילוי שלא ישכח.
במייל של חי פה נחתה הודעה ממשרדו של רני רהב, יחצ"ן מבשלות הבירה "גולדסטאר", המודיע בששון על פסטיבל הבירה שיצויין בחיפה בהופעות של זמרים ישראליים ודוכני בירה לרוב. הפסטיבל נחגג כבר 20 שנים וזוהי לו השנה התשיעית בו הוא מתקיים בחוף הדרומי של חיפה ואליו זורמים בני נוער וצעירים רבים החוגגים את עלומיהם באלכוהול צונן וזמין.

מסורת ישראלית של ים, מוסיקה, חופש, בריזה, מוסיקה טובה והרבה אלכוהולבשבועות האחרונים תלויים ברחבי חיפה שלטי קמפיין מטעם עיריית חיפה עליהם כתובות הכרזות נואשות: "אמא אני מסטול", "אבא אני שיכור". כל אלו מובילים לחשוב כי מישהו רוצה להלחם בתופעת השכרות בקרב בני נוער שנהייתה קשה ונפוצה ונחלתם של כולם ללא הבדל סוציואקונומי או מגדרי. אין מקריות בפרסום קמפיינים, זוהי התקופה בה צעירים נמצאים במצב של חוסר מחוייבות למסגרת ותחושת הקיץ והחופש הופכת להיות הזדמנות גם לבילויים שבהם מעורבים חומרים מזחיחי דעת, המובילים לעיתים לתוצאות קשות.

בשנת 2011 פרסם מבקר המדינה מיכה לינדשטראוס כי חיפה מובילה במקום ראשון באחוז בני הנוער האלכוהוליסטים המגיעים למצבים של שכרות קשה ואובדן הכרה. יונה יהב הכריז כבר לפני שנים כי כדי לצמצם את זמינות האפשרות לרכוש אלכוהול, הוא יורה לסגור את הפיצוציות מחצות עד למחרת וזאת כי בסמכותו להורות כך אולם במהלך קיץ 2012 נרשמו מאות מקרים של שכרות קשה ואלימות של בני נוער בעקבות צריכת אלכוהול לא מבוקרת .
באתר העירייה, בדף הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, ניתן לקרוא כי מה שמוביל את בני הנוער לשתיית אלכוהול זהו עישון משום שהוא מפתח התמכרויות.
האם אל העישון יש לבוא בטענות? או לשאול: כיצד מגיע המצב לכך שאלכוהול הפך להיות משאת נפש והבילוי האולטימטיבי.
מדוע עיריית חיפה, העיר המובילה באחוז בני נוער שיכורים, בחרה לארח פסטיבל שכולו שיר הלל וקידוש האלכוהול כתנאי להנאה וחופש נשגב?
האם יד אחת נלחמת והשניה מעודדת?

מי שמחנך לצריכת אלכוהול שלא יתפלא אם ימצא את ילדיו במצב הזה.אז אפשר להאשים את מי שלא יתן תשובה: את העישון, את העליה מחבר העמים, את ההשפעות מחו"ל אבל כשברוב ששון והדר, נחגג סיומו של החופש הגדול בפסטיבל בירה המבטא "כיף, חופש, ישראליות והנאה", על פי הקומוניקט ששלח רני רהב המפרט את ערכי המותג של הבירה שהוא מיחצ"ן, הרי שבני הנוער בני הפחות מ-18, כולל אלו שרק למחרת הארוע ימלאו להם 18, הצופים במופע המפתה ועיניהם כלות, מבינים כי יש למה לחכות וכי בירה ואלכוהול הם הבילוי אליו הם שואפים, זה יסמן את בגרותם וזה התוכן שימלא את חייהם שמחה.

תאמרו: אין מה לעשות, מגיל 18 מותר לשתות לאכוהול ולא נעשה כאן שום דבר לא חוקי. זה נכון, לא אתחסד ואומר שזה גם כיף וטעים לשתות במידה מבוקרת. אין עוררין על כך. אך האם בילוי המבוסס על אלכוהול הוא זה אשר צריך לסמל את חגיגות סוף הקיץ והחופש הגדול של צעירי הקהילה ולהתנהל בעיר שזכתה בשיא המפוקפק של מקום ראשון בשכרות בני נוער?

בואו נחשוב מה היה לפני כמה שנים כאשר פרסום סיגריות היה חלק בלתי נפרד מהמציאות ואנשים עישנו בכל מקום ובכל מצב.
חלק מתהליך ההתבגרות היה לעשן את הסיגריה הנכספת. זה סימן את הגבול הלא ברור בין ילדות להתבגרות. עישנו בהחבא, בשירותים, גנבנו סיגריות להורים, שנוררנו ממבוגרים והאמיצים קנו אותם בגלוי.
למרות הידיעה כי מדובר במוצר לא בריא, הפרסומות עודדו עישון. דימויים נחשקים, גבריים ונשיים, שרמת הסקסאפיל שלהם עולה באוחזם את הסיגריה הנכונה, הוצגו ללא בעיה עד שהגיעו ההגבלות שאסרו מכירת סיגריות לבני פחות מ-18, עישון במקומות ציבוריים, פרסום בערוצי הפרסום והתקשורת והוראת אזהרת חולי ומוות על הקפסאות עצמן.
קשה היום לדמיין עישון במקומות ציבוריים, קשה לדמיין פרסומות לסיגריות. אנשים אמנם לא הפסיקו לעשן אך כנראה כמות המעשנים הצטמצמה וגם הדימוי של עישון סיגריה אינו עולה בקנה אחד עם הדימויים הנחשקים שהוצגו לנו לפני שנים.

תארו לכם ארוע עישון ציבורי המיועד לצעירים ובני נוער, בחסות גוף ממלכתי ובמרכזו מיצוב העישון כתנאי לכיף, חופש ותרבות ישראלית, ביטוי עצמי, חיבור לעוצמה אישית ועוד ערכי מותג מפרגנים. העיקר למכור את המוצר ולהעלות את ריווחי המפעל המייצרוכל שרשרת השיווק והאספקה. כולל תשלום הריטיינר של היחצ"ן שמקדם את המוצר והופך אותו למוצר שכולו סמלים חיוביים וכייפיים.
האם היום אנו יכולים להעלות בדעתנו כזה פסטיבל בו במשך יומיים צעירים בני 18 ומעלה יעלו בעשן את ריאותיהם ואת החוף הדרומי, יחושו מפורגנים וחופשיים? סביר שהרוב יאמרו שלא כי איך אפשר למכור מוצר כמו סיגריה במיתוג כזה וחוץ מזה סיגריות מסרטנות והוכחו כמוצר הפוגע בבריאות.
1142143c.jpg

האם אלו תרבות בילוי ותרבות חיים? או שהרווח הכספי מבלבל אותנו?יכול להיות שעוד כמה שנים ישאלו אנשים, כיצד עלה על דעתם של מובילי המדיניות בחיפה לשלם עבור האפשרות לארח ארוע שהשמחה ותחושת החופש וההנאה שבו מושתתת על אלכוהול. כיצד על פי הפרסומים, שילמה עיריית חיפה 137 אלף ש"ח מכספי משלם המיסים החיפאי, כדי שצעירים מרחבי העיר וסביבותיה ומחוצה לה, יגיעו לארוע בו מציעה חברה מסחרית קניית בירה ככל שנרצה, מעשירה את קופתה, מרוממת את תדמיתה ומותירה בני נוער רבים שפוכים על החוף, מקיאים את נשמתם או מתנהלים לדרכם הביתה קהי חושים והלומי אלכוהול כדי לומר: "אמא אבא, אני מסטול ושיכור."
(מעניין לדעת כמה כסף הושקע בקמפיין ובאמצעים למלחמה בצריכת האלכוהול בקרב בני נוער בהשוואה לתשלום עבור פסטיבל גולדסטאר).

חברת גולדסטאר באמצעות יחצנ"ה רני רהב הודיעה כי השקיעה בפסטיבל מיליון שקל והיא נרגשת לקראת הארוע בו היא רואה בו את שמחת החיים המשלבת חופש, מוסיקה ישראלית והנאה צרופה: בתשובה למייל ששלחה מערכת חי פה לחברה עם שאלות המבקשות לדעת את תוכנו של הפסטיבל וחיבורו לחיפה, נמסר כי: "מדובר בפסטיבל ישראלי שהפך למסורת ישראלית של ים, מוסיקה, חופש, בריזה, מוסיקה טובה והרבה אלכוהול. הפסטיבל נולד מתוך הרעיון של למכור בירה לא רק בבר או ברשתות השיווק אלא באוויר הפתוח וכאירוע תרבות. הפסטיבל נולד והתקיים משך שנים בתל אביב, במלחמת לבנון השניה לפני כתשע שנים הוחלט כמחווה לקיימו בחיפה ומאז הוא מתקיים בחיפה.עירית חיפה היא שותפה לאירוע ונותנת חסות".
images.jpeg

זה מה שאנו מפרגנים לצעירים ולילדים שלנו?כל זה קורה בעיר בה הכריז ראש העירייה שלה כי יסגור את הפיצוציות בשעות הלילה כדי לא לאפשר רכישה זמינה של אלכוהול, אבל משלם ומזמין פסטיבל המטמיע רכישת אלכוהול "בכל מקום וכחלק מארוע תרבות"

לשאלה כיצד מתמודד הפסטיבל עם צריכה בעייתית של אלכוהול שהפכה מגפה לא התקבלה תשובתו ממשרדו של רני רהב.
השאלות בנושא זה אשר הופנו לדוברות עיריית חיפה לא נענו.

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

גילה לבני-זמיר
גילה לבני-זמיר
מרכזת חממת חיפה לחקר דתות - באוניברסיטת חיפה. בוגרת תכנית מנדל למנהיגות חברתית בצפון. מרצה ומובילה סיורים בנושא: קהילה בונה התחדשות עירונית. תושבת הדר. מובילה ושותפה במאבקים חברתיים חיפאיים. [email protected]

כתבות קשורות לנושא זה

3 תגובות

  1. אפשר לקיים פסטיבל של בירה כמו של גבינות ויין.
    אין בעיה בפסטיבל עצמו.
    המכוונות והשיווק שלו בעייתיים.
    אם הוא מכוון ומיועד לבני נוער ולא מוגדר מראש בהגבלת גיל,
    אם הוא נעשה מראש במקום ה"מזמין" התרת רסן
    ואם מראש אין הגדרות ברורות של יעודו
    אז זה אכן נהפך לפסטיבל של שיכרות וסחי.
    ולכן בצורה הנוכחית הפסטיבל הזה מהווה בעיה.
    ועל העירייה ופרנסי העיר, והמארגנים לתת הדעת
    ולפעול לשינוי התדמית, המיקום, המכוונות .
    ואם אינם יכולים אז מוטב שיבוטל.

  2. אני באה לנתץ את הגישה המאשימה את הנוער בחינוך קלוקל ובהתנהגות בלתי נסבלת.
    אני אומרת: הנוער לא גידל את עצמו ולא חינך את עצמו
    הנוער לא אשם.
    אנו אשמים!

    ההורים, הסמכויות, וכל מי שאינו מזדעק מול צמצום המשאבים וכוח האדם שתפקידם לטפל בבעיות המונחות לפתחנו
    ההפקרות וקלות הדעת בה גוזלים תקציבים מסעיפי החינוך והטיפול בנוער,
    הצרכנות הקלוקלת אותה מטפחים מתוך חשיבה שזה מה שהנוער רוצה, שזה מה שיוצר שמחת חיים.

    מזה שנים, עוד לפני שילדי הגיעו לגיל בו התחלתי לדאוג, אני שואלת את עצמי: מה לעזאזל אמורים לעשות נער או נערה שאינם הולכים לצופים או לתנועת נוער. לאן הם הולכים בימי שישי לבלות? היכן הם יכולים לבלות שעות מחוץ לבית באמצע השבוע אחר הצהרים אם אין לאן ללכת ולשהות באופן בטוח?
    התשובה ידועה לרובנו, אין ואין. ואם יש זה עולה המון כסף ולא בהישג ידו של כל אחד.
    מצב הנוער תמיד שיקף את מצב ההשקעה בשכונות, אולם היום יש שינוי. כמות הנוער השותה, המסתובב בגנים ציבוריים וברחובות הפך מכנה משותף לשכונות רבות כולל אלו הנחשבות טובות ונחשבות. נוער חשוף לאלימות של נוער אחר המוזנח באופן יותר קשה ומגיע משכונות שבהן אין שמץ של תקווה, רק עולה כל העת.

    מתי עלה על הפרק פרוייקט המציע פתרונות אופרטיביים ומעשיים לבני נוער שיגנו עליהם? מתי עסקו בנוער באופן עמוק ומאבחן, הסתכלו למציאות בעיניים ואמרו שהמצב ממש לא טוב, שקציני הנוער פוגשים כמויות שלא יאמנו של בני נוער תלושים, חשופים לפגיעות קשות גם הם כלפי עצמם?

    הרצון להראות ציוני מיצ"ב מרהיבים ולהיות חלק מהתחרות של עיריות המדינה אחת בשניה, גורם להתעלמות ממי שאינם יכולים ואולי גם לא צריכים. נוער לא צריך לשחק לפנינו לשעשע אותנו בהשגיו. הנוער כיום משווע למבוגרים אחראים שיגנו עליו וינחו אותו, יראו לו גבולות שישמרו עליו ויתנו לו לגדול בשקט לפני שיצא לחיים התובעניים .
    איפה אנחנו בתמונה הזו?

    אנו באים בטענות לבני הנוער שהם שותים אלכוהול, אבל מסיבת המסיבות של הקיץ היא פסטיבל בירה שלאחריו מתגוללים לא מעט נערים ונערות בשכרותם. מי שמכחיש את כל אלו הם האנשים שרוצים להרוויח מהעובדה שהם מעניקים אופיום להמונים אבל לא מוכנים לשאת בתוצאות, אנשים שמסרבים להודות שנורא פשוט וקל לרכוש אלכוהול לקטינים, כמו שרוכשים סיגריות וסמים. אין קל ופשוט מזה. וכשהאוירה הכללית מתמקדת בעידוד מסיבות חסרות תוכן וצריכת אלכוהול כבילוי על, אז זה המסר שמקבל הנוער.

    איני מתחסדת, אני אוהבת לבלות וגם לשתות. אבל מעולם בנעורי לא הגעתי למצב בו הורי גררו אותי חסרת הכרה מגנים ציבוריים כי המציאות הכללית היתה מגוננת וערכית. כי היתה אחריות וערבות גבוהה יותר והמבוגרים שהיו אחראים עלינו, לא ניסו לקנות את חיבתנו ואהבתנו בהרעפת גירויים חסרי תוכן שמעלים את רף הציפיות למשהו גדול ורעשני יותר.
    בהביטי בספר התקציב של העירייה לתנועות הנוער אני נחרדת לראות כי תקצוב תנועות הנוער עומד על סכום שהוא נמוך באופן בוטה מתקציב הפסטיבלים והמסיבות. בשום מקום אין סעיף תקצוב לפעילות עבור נוער נטול מסגרות של תנועות הנוער פשוט כי הנוער הזה לא קיים בתודעה הציבורית. מישהו שאל את עצמו מה אמור נוער זה לעשות ולבלות בסופי השבוע כשאין היצע של מקומות נמוכי תקציב, חינמיים או עידוד ליזמות של מסיבות פתוחות במחיר מתחשב? את היוזמות הללו בינתיים המשטרה מסכלת בטענות לאי חוקיותן.
    זה סדר העדיפויות? כך מגדלים ילדים ונוער? עם מסר שבעצם שישברו את הראש לבד ולעיר שבה גדלים לא אכפת מהם?

    אנו עיר שאחוז החינוך הפרטי בה עומד על כ-40% ההולכים לבתי ספר פרטיים עבורם משלמים הון תועפות מדי חודש והשאר הולכים למה שיש. התקציבים לחינוך הממלכתי רק מצטמקים אבל הרעש לעומת זו גדל: מיתוג החינוך, כנסי חינוך שלא מוציאים שום בשורה או ערך ואינם מעניינים את אלו שמתקשים ללמוד ולא מצליחים לקבל תגבור.

    היכן החינוך האמיתי? האם אנו עיר של כנסים וצלצולים או עשיה שיש עימה תוצאות?
    בקדנציה של יונה יהב נסגרו 5 בתי ספר ולא נפתחו חדשים. אין יותר מנתון זה כדי להעיד שמשהו רע קורה כאן. הוסיפו את הנתונים הלא מרשימים לניגשים לבגרות וחיזרו לאחוז הלומדים בבתי הספר הפרטיים שאינם מסתפקים במה שמציע החינוך הממלכתי עירוני.
    חברים וחברות: זו אשמתנו שאנו מניחים לכל זה לקרות ושותקים.
    האם התרגלנו למציאות כזו? האם מתאים לנו להמשיך ולראות בעיניים כלות כיצד המציאות מאבדת עצמה לדעת?הגיע הזמן לשנות את המציאות, לשים את החינוך והדאגה לדור הצעיר בראש מעיינינו כי זהו העתיד של כולנו ואם נדע לנהל מציאות חכמה ואמיצה בחיפה,
    רק כך ניצור חיים בחיפה. את החיים שלנו ושל הילדים שלנו.

  3. את השאלות צריך להפנות ליונה יהב, ולא לדוברות. לא שאני חושב שהוא יענה.

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...