בִּכּוּרִים וְטֶבַע • חג שבועות

ְלרֶגֶל חַג שָׁבוּעוֹת, אוּרִי שָׁרוֹן מִתְכַּבֵּד לְהַגִּישׁ לְכֻלָּנוּ שִׁיר שֶׁכָּתַב. הַמַּלְחִינָה טוֹבָה פּוֹרָת הִלְחִינָה וְעִבְּדָה וְהַזַּמָּרוֹת אִילָנָה טוֹבִים וּמֵרַב כֹּהֵן מְבַצְּעוֹת:
בִּכּוּרִים וְטֶבַע
א
שָׁלוֹם, אָחִי. בַּקֵּר אוֹתִי בְּחַג הַבִּכּוּרִים.
אַתָּה תָּבִיא תַּפּוּחַ וַאֲנִי אַגִּישׁ תְּמָרִים.
וּנְתַבֵּל בְּשֶׁמֶן זַיִת כָּל מִינֵי גְּבִינוֹת,
וְיִתְמַלֵּא מֶרְחַב בֵּיתֵנוּ צְלִיל וּמַנְגִּינוֹת.
ב
הַבֵּט קָדִימָה, גַּם אָחוֹרָה וּרְאֵה סָבִיב:
כַּמָּה יָפְתָה אַרְצֵנוּ מִיָּפְיוֹ שֶׁל הָאָבִיב.
וּמְחַיֶּכֶת הִיא אֵלֵינוּ מְלֵאָה אוֹרָה,
אוּלַי בִּגְלַל שֶׁבִּכּוּרִים הוּא חַג מַתַּן תּוֹרָה.
פִּזְמוֹן א:
אָז בּוֹאוּ וְנָשִׁיר הַלֵּל
לְחַג נִפְלָא בְּיִשְׂרָאֵל.
וּנְחַיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב,
כִּי כָּל הַטֶּבַע הוּא זָהָב.
ג
וְאִם סַלֵּינוּ עַל כְּתֵפֵנוּ עֲמוּסֵי כָּל טוֹב,
וְהַחִטָּה שֶׁבִּשְׂדוֹתֵינוּ מְלֵאָה הִיא שׁוּב –
בְּשׂוֹרָה הִיא כִּי הִגִּיעָה עֵת, וְגַם סִימָן וָאוֹת
לָצֵאת אֶל חֵיק הַטֶּבַע, כִּי הַחַג הוּא שָׁבוּעוֹת.
ד
וְכַאֲשֶׁר בְּבוֹא הֲלֵיל יִהְיֶה זֶה אַךְ נוֹעָז
לִשְׁכַּב בֵּין שִׁבֳּלִים וּלְיַחֵל לְבוֹא בועז,
כְּמוֹ אוֹתָהּ מואביה שֶׁשְּׁמָהּ הָיָה הוּא רוּת,
שֶׁבֵּית דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא עַל שְׁמָהּ מֵאָז חָרוּט.
פִּזְמוֹן ב
אָז בּוֹא נֵצֵא אֶל הַשָּׂדוֹת
מִנַּחַל עֹז עַד לְגָדוֹת,
וּנְאַחֵל: רַק בִּשְׂמָחוֹת
מָה שֶׁיּוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת.
פִּזְמוֹן א
אָז בּוֹאוּ וְנָשִׁיר הַלֵּל
לַחַג נִפְלָא בְּיִשְׂרָאֵל.
וּנְחַיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב,
כִּי כָּל הַטֶּבַע הוּא זָהָב.