בחודש מרץ האחרון (2024) נערכה תחרות מיס עולם, הפעם ללא נציגה מישראל. הזוכה בתואר הייתה קריסטינה פישקובה מצ'כיה. בעבר היו ישראליות שזכו, רינה מור, כיום עורכת דין, זכתה בתואר מלכת היופי של ישראל ואחר כך מיס עולם בשנת 1976, ולינור אברג'יל, גם היא עורכת דין כיום ואשת עסקים, זכתה בשנת 1998 בתואר מלכתה יופי של ישראל ואחר כך בתואר מיס יוניברס.
מאז שנת 1996 הארגון שיוזם את תחרות מיס עולם החל ליזום תחרות לגברים, לתואר מיסטר עולם, להבדיל מהתואר מר עולם בפיתוח גוף, מיסטר יוניברס הוא תואר יופי לגברים, כאשר הם נבחרים כמו הנשים על פי אומדנים גופניים ומבדקי אישיות שמבקשים מהמתחרים להיות בעלי גישה הומנית ואהבת אדם. הזוכה האחרון עד כה היה בשנת 2019, בחור בשם ג'ק הסלווד מאנגליה. משנת 1996 עד שנת 2000, שבועון לאישה ערך תחרות יופי לגבר הישראלי, והזוכה ייצג את ישראל בתחרות מיסטר עולם.
יופי זה עניין של גיאוגרפיה
דימוי היופי השתנה עם הדורות ועם הגיאוגרפיה של נדודי עמים. דומה שבמדינות עניות יותר, אישה מעוגלת נחשבה כליל השלמות וסמל השפע והפריון, ובחברת השפע נראה כאילו התבקשו הנשים לגוף רזה, כמעט נערי, כדי לסמל חיוניות נשית. אנשי שבטים אפריקאים שהגיעו למערב דגלו בדורות הראשונים בחמוקיים רחבים כאלמנט משיכה אצל נשים, ולאורך זמן, קבלו על עצמם את חוקי היופי של האדם המערבי הלבן והנשים נאלצו לרדת במשקל כדי להיחשב ליפות ומושכות.
בין החמוקיים המוגזמים בעודף משקל שפוגע בבריאות, לבין הרזון הנערי וההרעבה העצמית עד לפגיעה בבריאות, התיישבו תקופות בהן אישה היתה צריכה חזה גדול, ירכיים רחבות, בטן שטוחה וחיוך שאומר – אני יפה ושותקת. או כמו שהדי לאמאר, השחקנית היפהפייה שפיתחה יחד עם המלחין ג'ורג' אנתייל את שידורי גלי רדיו בדילוגי תדר – מה שאפשר אחר כך את פיתוח תקשורת אלחוטית ותקשורת סלולרית – "כל בחורה יכולה להיות זוהרת. כל מה שהיא צריכה לעשות הוא לעמוד במקום ולהיראות טיפשה".
אמיץ עשיר ועם חוש הומור
עניין היופי הגברי היה פחות במרכז התרבות, כי גברים היו צריכים להיות מפרנסים, חזקים ובעלי יכולת לשאת על גבם את המשפחה. ועדיין, משאל שנערך על ידי מגזין בהוליווד הציג את ג'ורג' קלוני כגבר הנחשק ביותר בעולם, כאשר אחריו הופיע בראד פיט ובראדלי קופר. וכל זה על סמך מראה חיצוני ודמויות ששיחקו בסרטים, בלי שהנשאלים ידעו את אישיותם האמתית בחייהם הפרטיים.
מסתבר שבתרבות המערבים המודרנית לכאורה, גברים אמורים להיות מעט שריריים, אמיצים, ובעלי כישורים רבים, להרוויח הרבה ולהיות נדיבים, להריח טוב ולהתנהג בשיקול דעת ובהומור כדי להיחשב מושכים. המציאות מלמדת שאפשר היה שתהיה לגברים כרס או קרחת, וכל עוד הם אמיצים ובעלי עוצמה כלכלית, גם נשים חטובות ימשכו אליהם.
נשים באותו עולם, בתרבות המערבים, מתבקשות לבטן שטוחה, פנים ללא קמטים ועיניים מחייכות בהכלה ובתבונה. דומה שהרבה השתנה בעשורים האחרונים במדינות הנאורות יותר, בהן נשים תופסות מקומות משמעותיים בהנהגה, בכלכלה ובחברה ולגברים מותר להיות רגישים ולחלוק את מחשבותיהם, והם לא חייבים להיות המפרנסים המרכזיים.
״זה לא שטחי זה להיות אישה״
יהודית בת 56, נשואה פעם שנייה ומשקיעה סכומים נכבדים בטיפוח כדי לשמור על מראה צעיר. היא בתפקיד ניהולי בחברה גדולה, ומופיעה תמיד בלבוש יוקרתי. "דרס טו אימפרס(להתלבש כדי להרשים)" היא אומרת ומוסיפה "האדם הוא לא רק תוכן אלא גם אריזה, וכדאי שהאריזה תהיה משובחת. אני אוהבת מותגים. אני משקיעה בחומרי הטיפוח הכי טובים, ברופאי עור, אסתטיקה ובבגדים, אוכלת רק מה שמותר כדי לשמור על המשקל ואני מרוצה מהתוצאה. שטחי? לא, זה לא שטחי, זה חלק מלהיות אישה שיודעת להעריך את עצמה.
אני גם אוהבת שהגבר שלי לבוש טוב, עם ריח של בושם יקר ומכונית טובה. שכל ואישיות הן לא הדבר היחיד שחשוב. כמובן שאני מצפה מהגבר שלי שיהיה מצליחן, אבל חשוב לי שיראה טוב. מי שאומר לך שהמראה לא חשוב רב האופי, לא אומר אמת. בסופו של דבר מה שעושה את הקליק זה המראה, הריח, המילה החכמה, זה מעורר את ההידלקות הראשונית. אני מאמינה שכמו שהחתולים מנקים את עצמם והציפורים פורשות כנפיים שיראו את היופי שלהם ככה גם בני אדם צריכים להיראות יפה ולא להזניח".
הנשים החלשות התגלו כחזקות
במדינות פחות מפותחות מבחינת השוויון בין המינים, בקבוצות חברתיות מהדור הישן (אולד סקול) הגברים מתבקשים לצאת החוצה ולהביא את הפרנסה, להיות אמיצים ולהתמודד עם מלחמות הקיום, לפתח חוסן, אומץ וקשיחות ולהימנע מביטויי רגש מרובים. בודדים מעזים אחרת, מעטים פוגשים את עצמם הרגיש את הגבר היצירתי שמוכן להתחבר לצד האחר שלו.
באותם מקומות בהם אין מחשבה על שוויון מגדרי, כמו בחברות דתיות, מודגשת הגישה שנשים חלשות יותר ולכן גברים צריכים לטפל ולשמור עליהן מפני עצמן. במישור המקצועי ישנה תקרת זכוכית שלא תמיד מאפשרת לנשים להתקדם, במערכות היחסים גברים מרשים לעצמם להיות קשוחים ופוגעניים כלפי נשים והן נאלצות להתמודד עם לחץ חברתי שמבקש מהן להישאר בבית ולא להתלונן, להכיל ולשתוק. הבודדות שמצליחות לפתח מנהיגות מחוץ למסגרת המשפחה מוצאות את עצמן הרבה פעמים לבד, מורחקות חברתית וללא זוגיות.
במחשבה איפה ישראל על המפה הזאת, דומה שאנחנו בתוך תהליך, עושים צעד קדימה ונשארים עם רגל אחת באוויר. ביד אחת נשים לוחמות, אמיצות, מנהיגות ואמהות, וביד שנייה הגברים מתבקשים להיות שריריים ובעלי כישורי מנהיגות ושליטה. מותר לפחד אבל צריך להזדקף, מותר להתרגש אבל בלי להפסיק להיות גיבורים וגיבורות.
מוטציה מוזרה שהמציאות הוכיחה כאפשרית ב7 לאוקטובר וגם לפני רק שלא הדגשנו את זה עד אז – עיין ערך פקד שפרה בוכריס, מפקדת חבל רמת נגב במשמר הגבול, אמא ל 10 ילדים, כמו גם עידן עמדי, שחקן, זמר מרגש ולוחם גיבור. זוגיות בעידן הרגל באוויר היא משימה קשה במיוחד.
מערכות יחסים של חברות ללא תלות
הצרכים הבסיסיים נשארו אותם צרכים: צורך באהבה, בהכרה, בתחושת ביטחון, שייכות, במרחב ביטוי אישי ואושר, צרכים שמבקשים מהסביבה להתייחס. הרצון להיות ראויים, רצויים ומשמעותיים הופך לאתגר לא פשוט ככל שהתרבות מתפתחת, כי הפרט הופך לעצמאי שאינו תלוי באחר ולא בקהילה או בשבט, אזרח העולם שכבר לא בטוח שהוא יכול לתפקד בזוגיות.
אם בעבר היה הסיפוק מהיכולת להעניק לאחר, לעשות את בעלך או את אשתך מאושרים, הרי שהיום הדאגה לעצמי גוברת והרצון לספק צרכים של אחרים נראה כמו משימה פחות נחשקת. עושים לבד וה"ביחד" מתרחק.
המחקר מגלה כי ישראל עדיין מתקיימת ברובה בנורמה פטריארכלית, מייחסת לגבר את תפקיד המפרנס העיקרי, והחלק הקטן יותר אשר עולה בהדרגה, רואה בשני בני הזוג שותפים לפרנסה. מסתבר שיותר מערכות היחסים מתפרקות כאשר האישה מרוויחה יותר מהגבר ולכאורה מאיימת על מעמדו כמפרנס עיקרי.
מחקר אחר שנעשה העלה ממצאים לפיהם כאשר הנשים משכילות יותר מגברים וגם מרוויחות יותר, הסיכוי שלהן לגירושים גבוה יותר בעיקר מתוך שאינן פוחדות לעזוב. לפי אותו מחקר, נשים שהשתלבו בשוק העבודה הן בעלות תחושת הביטחון והעצמאות, הן אינן זקוקות לגבר שיפרנס או יחליט עבורן, והן פטורות מהפחד לפרק נישואים או החשש שלא יצליחו להסתדר בעולם לבד.
יחד עם זה, מערכות היחסים עברו שינוי והן פחות מבוססות על תלות ויותר על חברות ועניינים משותפים ביומיום. עצמאות, כך מסתבר, היא חוויה שבעבר היתה שמורה בעיקר לגברים וזולגת באיטיות לעולם הנשים. באפגניסטן החוק מונע מנשים ללמוד וגם להופיע בציבור כדי לא להגיע למצב של עצמאות נשים.
במדינות מוסלמיות אחרות החוק מונע מנשים לנהוג או להסתובב ללא ליווי גבר, במגזר היהודי חרדי הדבר שונה, נשים רבות רוכשות השכלה ויוצאות לפרנס בעוד הגברים מוזמנים ללמוד ולהתפתח במישור התורני והדבר אינו פוגע בזוגיות, למרות שגם הממסד החרדי פטריארכלי, נותן את הסמכות וההחלטה לגברים.
ה"שמנופוביה" והלחץ לרדת במשקל
בואו נחזור רגע ל"תהיי יפה ותשתקי", כמו גם ל"תהייה גבר גבר". בעבר אלה היו שתי הגישות העיקריות. עד כמה שהיית חכמה, היה חשוב יותר להיות יפה. עד כמה שהגבר היה חכם, היה חשוב יותר שיוכיח שהוא אמיץ ומנהיג חברתי. וזה הוביל את כולם לנסות להיות מישהו אחר ממה שהם. אני בטוחה שלפחות פעם בחיים עשיתם דיאטה, או נמנעתם ממאכל כלשהו כי הוא משמין, ואני לא מדברת על השמנה שפוגעת בבריאות.
לפחות פעם בחיים עשיתם פעולה כלשהי רק כדי להיראות "גבר גבר" או "אישה אישה". האינטרנט מלא בסרטונים האלה. אבא ואמא חטובים שרוצים להעניק לגופו של כל מי שמוכן להקשיב, את המראה החטוב והחיוני, כמו גם פרסומם של אלה שאוכלים ללא גלוטן, אחרים שמציעים תזונה קטוגנית דלת פחמימות, ועוד סוגים שונים של דרכי אכילה, מחשבה וטיפול שהמטרה המוצהרת שלהם היא בריאות, והמטרה האמתית של רוב המשתתפים בניסוי היא לרדת במשקל.
הגישה האסטטית של העולם המערבי וגם של ישראל אומרת: רזה זה יפה, שמן זה לא יפה. עד כמה שזה מרגיז ומפלה בין בני אדם, הרי ה"שמנופוביה", החרדה מהשמנה ומאנשים שמנים, העלתה את הכוכבים הגדולים שפועלים נגד: כדורי ההרזיה, זריקות שהחלו כטיפול בסוכרת והתגלו כנותנות תחושת שובע ותומכות בירידה במשקל, ומכוני כושר שהולכים ומתרבים. האם אנשים רזים מאושרים יותר? מסתבר שבחלק מהמקרים כן ובאחרים לא.
האושר תלוי בגורמים רבים ביניהם הדימוי העצמי. כאשר שינוי משקל תורם לדימוי עצמי חיובי הדבר מקדם אושר, אך כאשר השמחה הפנימית לא מתעוררת שינוי המשקל לא עוזר להיות מאושרים יותר. במיוחד אחרי גיל 40, אז פוטנציאל ההשמנה נמצא בעלייה. חילוף החומרים משתנה וגם אורך החיים משתנה. מחקרים מראים שהחל מסביבות גיל 40 אנשים עולים במשקל ובאחוז השומן בהדרגה, ונוצרים ריכוזי שומן באזורי גוף שונים.
כדי לשמור על המשקל תקין בעשורים מתקדמים, צריך להתמיד בהרגלי תזונה בריאה ופעילות גופנית. השאלה מהי תזונה בריאה היא שאלה אחרת, שהרי מה שבריא לאחד אינו בהכרח מתאים לאחר. לדוגמה, צריכה אלכוהול שנחשבת ללא בריאה לכבד, מתגלה כחיונית כדי לשמור על הזיכרון בגיל השלישי.
מחקר שבדק מעל 600 קשישים בגילאי 60 ומעלה גילה כי שתייה של מנה עד שתיים של אלכוהול, 1-2 כוסות יין או בירה ביום, שיפרה את הזיכרון בקרב הנבדקים. מחקר אחר הראה כי צריכה מתונה של בירה מפחיתה בכ-20% את הסיכויים למחלות לב, כמובן בשילוב עם תזונה ואורך חיים שאינו מזיק.
יופי טבעי ולא מתאמץ: אירופה
באירופה ובאנגליה הדגש הוא על יופי טבעי ולא מתאמץ, קמטים ושיער מאפיר מתקבלים באהבה. באמריקה הלטינית היופי הנשי מבקש גוף מעט מלא, שפתיים עבות ואף קטן. הארגון לכירורגיה פלסטית של ונצואלה מגלה כי הניתוח הנפוץ ביותר שם, הוא הגדלת החזה, והגיל של המנותחות יורד בהדרגה ומגיע עד לנערות בתיכון. היופי הגברי באמריקה הלטינית מבקש שריריות, גוף זריז וחוש קצב מפותח, כמו גם כישורי חיזור מגוונים.
התרבות האסטטית ביבשת אפריקה שונה מאד משאר העולם. סקרים שנערכו בחלק מהמדינות מעלים כי יש סלידה מרזון שמעיד על עוני, וכמיהה למשקל גבוה אצל נשים בעיקר, שמתחתנות בגיל צעיר. במדינות מסוימות באפריקה המשפחות נוהגות לפטם את הילדות החל מגיל 5, כדי שתהיינה שמנות ואטרקטיביות יותר לנישואים.
אפשר למצוא בשבטים באפריקה כמו גם במזרח, תרבות אסטטית של קעקועים, יצירת צלקות מכוונת כדי לשנות את מרקם העור, החדרת כלים שירחיבו את השפה התחתונה בפה, עגילים מרחיבים את תנוכי האוזניים וטבעות שמאריכות את הצוואר.
במדינות שונות גם הגברים עוברים סוגים שונים של תהליכים תרבותיים כדי להוכיח את גבריותם, טקסי בגרות שכאשר מתבוננים עליהם בעין המערבית, הם נראים מסוכנים ומתעללים. טקסים הכוללים הצלפות, חיתוכי גוף, מפגש עם נמלים ארסיות, תליות שונות ושאר דרכים שבחלק מהמקרים הטילו מומים וגרמו למוות.
בישראל צריך להישאר צעירים, או לפחות להיראות כאילו צעירים. להיראות כמו שחקנים בסרטים, לעבור מתיחות וניתוחים, הזרקות ושאיבות. בעוד במדינות אירופה הזקנה מותרת, בישראל כמו בארה"ב, הזקנים שווים פחות. כדי להצליח צריך להציג עור מתוח, זקיפות קומה, ידיים שריריות לגברים וחזה זקוף לנשים, מה שיוצר מרחב פרנסה מפואר לטיפולי פנים קוסמטיים ולפלסטיקאים.
העולם המערבי מבקש מהגברים להוכיח עוצמה בדרכים יצירתיות, להיות בעלי יכולות כלכליות גבוהות, להעז, לבטא ולהנהיג, לקבל החלטות ולעמוד בהן, וכל זאת בלי לאבד את היכולת להיות רגישים וקשובים. הגבר החדש צריך להיות סוג של סופרמן, מיסטר יוניברס חסון ורגיש, איש עולם שיודע לבשל ולפנק, גבר נבון שיהיה שותף וחבר, אדם בעל רגישות נפשית שיהיה מכיל ועוצמתי, איש של פתרונות שמסוגל לתקן את המכשיר שהתקלקל או לקדוח חור בקיר כדי לתלות מדף. הגבר החדש זקוק לחיזוקים על המראה שלו ואמור לדעת להעניק חיזוקים לבת הזוג. סופרמן לפחות.
״אני נראה צעיר וזה חשוב לי״
יגאל, רווק כבן 50, אומר על עצמו שהוא סופרמן. הוא יוצא בשעות הבוקר המוקדמות לרכיבה על אופניים, וכאשר חוזר מהעבודה הולך ישר לחדר כושר, שם הוא עושה יוגה ומדיטציה ודואג לטפח את הגוף כמו גם את הנפש. "אני עדיין צעיר, ואני מתכוון להישאר צעיר עוד שנים רבות. ילדים? בינתיים לא מתאים. אולי בעוד שנתיים שלוש אני ארצה לעשות ילד, אבל בינתיים אני לא רוצה לעצור את החיים שלי ולהתחייב להורות.
אני עושה מסעות רכיבה על אופניים בכל מני מקומות בעולם, אני עובד שעות ארוכות, אין לי איפה להכניס את ההורות. מה עם זוגיות? יש לי סוג של מערכת יחסים עם אישה גרושה שכבר יש לה ילדים, גם היא אוהבת מאד ספורט כך שאנחנו מתאימים מבחינת פעילות. זה קשר שהוא נוח לשנינו, וטוב לנו ביחד.
היא בת 41, ונראית כמו בת 30. למה זה חשוב? זה חשוב לי, אני ניראה צעיר ואני רוצה ליידי אישה שיודעת לשמור על עצמה. זה לא הגיל שעושה את ההבדל אלא הגישה. יש לי חבר שבת הזוג שלו מבוגרת ממנו. כל עוד מטופחים ובכושר, זה לא משנה. אבל באופן שאני רואה את החיים שלי, יש חשיבות למראה. אם יש גבר שאומר לך שהמראה לא חשוב לו אז הוא לא אמיתי. אין דבר כזה שגבר לא יראה שהאישה שלו תהיה מושכת ואסטטית ושתיראה טוב".
סופרמן מחפש את סופר וומן
בעוד הגבר גבר הישראלי צריך להיות בכושר ועם חוש הומור, הנשים מתבקשות להיות סוג של סופרוומן. הן מתבקשות להיות יצירתיות, עצמאיות כלכלית, כך שיכולות לפרנס את עצמן ואינן בתלות בגבר שיפרנס אותן, והן שואפות להישגים. יחד עם זה הן מתבקשות להיות רכות, נעימות ומלאות חמלה, אימהיות ומשפחתיות.
האישה החדשה צריכה לדאוג לבית ולמשפחה וגם לנהל קריירה, להיות חברה טובה לבן הזוג שלה וגם לגדל ילדים, לכבס ולבשל. העולם החדש בו כולם עושים הכל, יוצר מתחים על חלוקת סמכויות, והשאלה איך זה להיות אישה או איך זה להיות גבר, מקבלת ריבוי תשובות, דברים סותרים שבאופן מופלא מתקיימים יחד בחלק מהמקרים.
התחלנו עם מיס יוניברס ומיסטר יוניברס, אישה וגבר שנבחרים על פי יופיים החיצוני ואיכותם האנושית, ואין ספק שהם אנשים יפים ואיכותיים לפחות כמו כל אלה שעוקבים אחריהם בערוצי המדיה השונים.
אחרי ה 7 באוקטובר ברור שנשים חזקות, מסוגלות ויודעות את העבודה. הגישה בטיפולי היופי אומרת להשקיע הרבה כדי להיראות טבעי, ולשדר חיוניות. העידן של זקני השבט, ה"אלדרס" המכובדים כמו גם ימי הזקנים החכמים שממרומי גילם וניסיון חייהם יודעים טוב יותר מה נכון, כנראה שהסתיים. גברים, כמו נשים, רוצים להיות יפים, צעירים ועדכניים, יוזמים צילומי חיוך ואושר כמו אינם מתעייפים לעולם, ורק בחדרי חדרים הם מרשים לעצמם לשחרר ולנוח.
מעניין ונכון כי כל מה שכתוב פה קיים במציאות.