את מפעל המלט חזה הרצל בשנת 1902 בספרו אלטנוילנד. כעבור 20 שנה הפך החזון למציאות. במסגרת "הליכות ג'יין" הוביל אותנו רפי ברייר במנהרת הזמן וסיפר את סיפור המפעל, מפעל שהיה לשכונה שצמחה לעיר נשר.
3000 דונם שרכש יהושע חנקין
אבן גיר מהכרמל, אדמת חרסה כבדה מעמק זבולון ומים מהקישון בתוספת אבקת ברזל וסיד יוצרים את המלט, חומר הגלם העיקרי לתעשיית הבניין. 3000 דונם שרכש יהושע חנקין ממשפחת ח'ורי הלבנונית עם ידע שהביאו המהנדסים מהונגריה והון שגויס מנדבנים יהודים באירופה אפשרו את הקמת המפעל ולצידו צמחה שכונת פועלים.
התושבים שגרו בסמיכות לשכונה
לא רק הפועלים גרו בסמיכות לשכונה, גם המנהלים והמהנדסים וההבדל ניכר בבתים, גם בית ספר היה לילדי העובדים ובית תרבות. מיקום המפעל בסביבה עוינת – באלד א-שיח (תל חנן) וחוואסה (בן-דור) מצד אחד ויאג'ור מצד שני לא אפשרו יוממות מחיפה או ממקומות אחרים ומשפחות העובדים גרו בסמוך למפעל.
השינוי שעבר המשרד
המפעל אינו מייצר יותר ומשמש כמשרדים להשכרה ושטחים לאחסנה, בית הספר הפך לחלק מפארק המדע ומאכלס מפעל כימי וכול השטח שייך לחברת כלל הרוצה להפוך את המקום לשכונת מגורים. במערב השכונה נמצא בית הקברות המוסלמי בו קבור עז-א-דין על קאסם ומעבר לכביש, מול האצטדיון העירוני נמצא מבנה בית הדואר המנדטורי הקבור בחלקו (ועיקר תפארתו) מתחת לכביש. הסיור השיג את מטרתו. הליכות ג'יין נועדו לאפשר הכרות עם הסביבה העירונית בה אנו חיים, מורכבותה והמאבקים לשימור, להגנת החי והצומח והכרת ההיסטוריה הרחוקה והקרובה.
סליחה על השאלה נשר זו עיר?
החל משנת 1995 נשר היא עיר
קודם לכן מועצה מקומית המורכבת משלוש שכונות: נשר, תל חנן ועין דור
אוכלסיית נשר כיום כ 25 אלף תושבים
קראתי בענין את המאמר.
טעות קטנה – ייתכן שאינה מכוונת – בכותרת התמונה העליונה:
…נבנה בסגנון אר-דק…
המונח הנכון הוא אר-דקו (דקורציה) או גם אר-נובו (אמנות חדשה).
שאול כוכבי
אבי ז"ל עבד בנשר. התחיל לעבוד מאז הקמתו. שנים רבות עבד שם. מפעל עם רווחים טובים ממש חבל שנסגר. אפשר לציין לתפארת מדינת ישראל ממש מאז הקמת המדינה בנינו רבות . מפעל היה להצלחה רבה . חבל שנסגר . ממש החלטה מטופשת !
המוצר שיוצר בנשר הוא צמנט ולא מלט. צמנטהוא חומר מליטה. צמנט ומים זה מלט. גם גבס עם מים זה מלט. מלט הוא פשוט דבק. במקרה של צמנט. מדובר בדבק המחבר את האגרגטים(חצץ וחול) ועושה את הבטון.
אבי ז"ל עבד במפעל "נשר" בשנות 50 עד 70. דודתי אחות אימי התגוררה ע"י המפעל ואני ביליתי שם את חופשות הקיץ. בגיל 13 עבדתי בחופש הגדול במסגריית המפעל כג'סטה לילדי העובדים.
זהו מפעל חוני