בימים קשים וכואבים כאלה, בהם שוררת מלחמה, הבה נתפלל:
א
הבה נתפלל שהמחר יגיע
ועימו גם בשורת השלום.
לתפילה נוסיף פסוק שגם ירגיע,
ואחווה לא תהיה רק חלום.
ב
הבה נתפלל שלקח שנפיקה
ירסן חרצובות הלשון.
את המחלוקות ראוי שגם נפסיקה,
ויהיה זה הכלל הראשון.
ג
עד אשר ישרור השקט במקומנו
נייחל לקיום התפילה.
זו שתתחנן בדמע לשלומנו.
בל תהיה כוונה זו טפלה.
ד
הבה נתפלל שיום חדש יפציע,
ועימו שלל מילות נחמה.
ילד ב״עוטף״ בתמימותו יציע:
״רק שלא עוד תהיה מלחמה״.
ה
הבה נתפלל שיש אשר שומע
את תחינות בני עמו ישראל.
ואותו ילדון בכאבו דומע,
יתנחם בליבו השואל.
ו
אנו ״הגדולים״ נוכל לו להבטיח
שנביס כול אוייב מאיים.
לא עוד נטאטא מתחת לשטיח,
אך נוכל הבטחות לקיים…
(אינשאללה)