שמי אורית (בת 60) אני נשואה במשך 40 שנה. יש לי שני בנים, אחד מהם כמעט בן 40 עד שני ילדים והשני רווק. במשך שנים היינו משפחה אמידה. בשנת 2008, במשבר הכלכלי העולמי, יחד עם חלק גדול מהעולם – קרסנו. לבעלי היה מפעל לחיסום זכוכית, גרנו בהרחבה של קיבוץ בגליל המערבי.
אני אחות מוסמכת ומדריכה קלינית כבר 30 שנה. בשנת 2015 נאלצתי לעזוב את העבודה שלי. אני מתמודדת נפש, סובלת מדיכאון, אז החלטתי לעזוב את העבודה. לא הייתי רוצה שמישהו אחר ייפגע בגלל המצב שאני נמצאת בו. עבדתי במיון בבית חולים רמב"ם לרוב בחדר הלם.
בשנת 2015 התפטרתי מעבודתי ברמב"ם וישבתי בבית כשנה וחצי, מנסה לעבד ולהקל את זה שאני כבר לא עובדת וצריכה לטפל בעצמי. אספתי את עצמי בכל הכוחות שנותרו לי וחזרתי למעגל העבודה – הפעם בדיור מוגן. עבדתי כאחות במרפאת המוסד. אחרי שנה, כשהבנתי שאני צריכה יותר תנועה, עזבתי את העבודה (תחילת שנת 2018). מאז אני בבית. ההידרדרות הייתה בהתחלה איטית. לפני שנתיים נתקפתי בפסיכוזה והתקבל צו חד-משמעי מפסיכיאטר מחוזי להביא אותי לבדיקה בבית חולים בטירת הכרמל.
לא הייתה לי ברירה והגעתי לטירת הכרמל, אחרי שניסיתי לפגוע בעצמי קשות. הרופא אמר שצריך לאשפז אותי ואני סירבתי. בבדיקה נכחו בעלי ובני הבכור. אחרי דין ודברים ואחרי שהרופא רשם לי תרופה אנטיפסיכוטית, הוא דרש שיש מי שישגיח עליי במהלך השבוע הבא.
הוא אמר שללא השגחה, הוא לא יכול לתת לי ללכת. הם חזרו איתי הביתה ושמרו עליי במשך שבוע. התרופות לא עזרו. חלק מהבעיה היא עמידות כנגד תרופות אנטי-דיכאוניות. לכן, בהתקף שהיה לקראת האביב של אותה שנה (2019) הובאתי לפסיכיאטר, שהיה גם מנהל המחלקה הפתוחה בבית חולים רמב"ם. הוא שאל אותי האם אני מסכימה להתאשפז במחלקה, ואני אמרתי שאני אנסה.
ככל שאתה מדוכא יותר, כואב לך יותר
התאשפזתי לחודשיים. השקפת העולם של המחלקה היא פסיכותרפיה בשילוב טיפול תרופתי. כל זה היה חדש בשבילי. ההתחלה הייתה מאוד קשה. לא הצליחו להתאים לי תרופה. אחרי חודשיים השתחררתי. תוך יומיים הציעו לי אשפוז. הסכמתי והלכתי. אחרי חודש הרגשתי שאני נמצאת בגן ילדים. הייתי הכי מבוגרת שם. אחרי חודש חליתי בפיברומיאלגיה (דאבת שרירים). לא מדובר במחלה אוטו-אימונית, אלא במחלה שקשורה לדיכאון. ככל שאתה מדוכא יותר, כואב לך יותר.
אובדן כושר עבודה
מאז אשפוז היום ברמב"ם אני מונחת מתחת לשמיכה עם דופק, אין הגדרה יותר קולעת. אני לא עובדת, אין סיכוי שאני אחזור למעגל העבודה. אני נעזרת ונתמכת כרגע בקיצבה זמנית מביטוח לאומי עקב אובדן כושר עבודה. בחודש אוגוסט הקיצבה עומדת להסתיים, ואז גם לא יהיה לי כסף לקנות תרופות. אני לא לוקחת תרופות לפי מרשם, אבל אני לוקחת תרופות להרגעה ונגד כאבים חזקים מאוד עקב הפיברומיאלגיה.
בעלי סובל ממחלת כלייה
בעלי אדם חולה בעצמו, הוא סובל ממחלת כלייה וועובד בשכר מינימום. עד לפני 4 שנים הוא היה בריא לחלוטין. לפני כ-4 שנים הוא נפל בסופרמרקט ושבר את הקרסול. הוא מתהלך עד היום עם השבר, כיון שכל רופא אמר לו שהוא לא צריך ניתוח. גם הוא מקבל קיצבה מועטה רק בגלל מחלת הכליות.
דירת חדר וחצי
הבן הקטן שלנו התפרנס וחי ברמת גן, עזב את העבודה וחזר לגור איתנו. הבן הגדול שנמצא בהליכי גירושים חזר לגור איתנו. אנחנו גרים בדירת חדר וחצי. הסלון שלי הפך להיות חדר שינה לשני הילדים. יש לנו הסכם עם בעל הדירה שכל חודש יוני אנחנו מודיעים לו אם בכוונתנו להאריך את החוזה או לפנות. אין לנו אפשרות להאריך את החוזה. יש לנו הרבה הוצאות סביב הילדים, ואין לנו אפשרות להמשיך לגור פה.
בעלי תפס אותי באמצע ניסיון התאבדות
אנחנו מחפשים דירה אחרת, דירת חדר וחצי במחיר של עד 1,500 ש"ח. הגעתי למצב שעד עכשיו חברות או כל מיני אנשים שמכירים את בעלי היו תורמים פה ושם קצת כסף ואוכל וזה נגמר. גם לאנשים הכי טובים נגמר בסוף.
אחרי 12 שנות ניתוק, כשבעלי תפס אותי באמצע ניסיון התאבדות, הוא קרא לכל המשפחה לעשות לי ניסיון התערבות. ניסיון ההתערבות לא עזר. אחותי הראתה רצון טוב ולקחה שבועיים חופש מהעבודה. היא עוד לא ידעה שאני מרוששת. היא הגיעה כל יום עם סלים, בישלה ואז אבא שלי נפל למשכב. אחותי הייתה צריכה להתחיל להתעסק.
מספר קרובי משפחה מבוגרים נפטרו וחלו, ותשומת הלב עברה אליהם. הגענו למצב שאנחנו צריכים לפנות את הדירה ולמצוא כסף לאוכל ולתרופות (בעלי לוקח תרופות שמדכאות מערכת חיסון, שעולות הרבה כסף). פניתי לבנים שלי ואמרתי להם שמעולם לא ביקשתי מהם כלום והם תמיד מוזמנים להישאר לגור איתנו, אבל אני צריכה עזרה בגיוס המונים דרך רשת. הם לא הסכימו בגלל שהם התביישו.
לעזור לי בשכירות לפחות לשנה אחת
מה שאני צריכה זה עזרה בכסף. אני צריכה תרומות כספיות לשכר דירה ולאוכל. עכשיו אני יושבת על כורסא, אובדת עצות ואומרת לעצמי שנים טיפסתי על ההר הנוראי כדי לתקוע שם ורד ולהבין שהוא מסריח. ועכשיו אני פושטת יד ומקווה שאנשים יעזרו לי להרים קצת קצת את הראש. לעזור לי בשכירות לפחות לשנה אחת, אולי זה ייתן לי או לבעלי לאגור קצת ולחפש משאבים אחרים. אני לא מתלוננת על עצמי, אבל יש לי פה שני גברים, והם כל כך רעבים
למתן סיוע ותרומות:
מספר טלפון של אורית: 052-9696565
מספר חשבון בנק לתרומות: 25837529, בנק הדואר 09, סניף 001
מצב מאד קשה נקרע הלב..אני נכה קשישה .ליבי איתה
הלב נקרע לקרוא את הכתבה מה המדינה חושבת שהיא לא צריכה לתת עזרה לנכים הם הכי צריכים עזרה למה הם צריכים גיוס המונים מגיע להם עזרה מביטוח לאומי הם 2 נכים ומגיע להם 100% נכות יש עו"ד בק.אתא מאור עזרן תותח שיפנו אליו הוא יעזור להם אמן בשורות טובות ורק בריאות אמן