באנר קרטיית אתא
באנר חזית הים רחב
באנר חברה כלכלית 100724
באנר גורדון 240624
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית אתא
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
פרסום בחי פה - רחב - מונפש

הדיפלומטיה כגשר בין תרבותי לעשיית שלום • סאמי יחיא • דעה

השבת השחורה של ה-7 באוקטובר החזירה אותי בזמן לשנת...

סיפורם של שורדי השואה שהקימו את הקיבוץ הימי 'כובשי הים'

בנימה אישית לפני מספר חודשים סיפר לי ידידי יעקב וימן,...

בני משפחת סקר בעוספיא יודעים: ביחד ננצח ◄ וידאו

עולם של יופי קלאסי ומלכותי אל ביתם המהודר של בני...

כולם אחים – במרלו"ג ציפורית מתפתח מותג תומך לחימה עם נשמה

מתנדבי חמ"ל אזרחי ציפורית (צילום : אייל מאירוביץ)

"מיהו פלשתינאי?" • פרק 4 • המנדט הבריטי על פלשתינה

מיהו פלשתינאי? – גרסת המנדט הבריטי באפריל 1920, בועידת סן...

ונדליזם בשביל הנופי סטלה מאריס בחיפה

ספסל שהיה במקום הושחת ושלטים שהיו נעוצים בבטון הושלכו לקרקע. תושבת העיר טל קיזמן (60) נוהגת לטייל מדי שבוע למצפה סטלה מאריס. בסוף השבוע האחרון היא ראתה את המראות והזדעזעה.

הספסל שהושחת במצפה סטל המאריס (צילום: טל קיזמן)

רכס סטלה מאריס כולל מצפור, שיש בו מכשיר שמספר על האיזור בשלוש שפות. מתחת למצפור אפשר להיכנס לרכבל. במקום יש מסעדות ובית קפה. בצד מערב ישנו בסיס צבאי, שמשמאלו יש דרך שיורדת, בעזרת מדרגות, עד למערת אליהו ומשם לחוף הים.
מהמצפור עצמו קשה לראות את הנוף, בגלל שבמקום נבנו לפני כעשר שנים גדרות המסתירות את הנוף.

מצפור סטלה מריס בחיפה - מוזנח, מגודר וחסום לתצפית על ידי בנייה של קומה נוספת במסעדה (צילום: ירון חנן)
מצפור סטלה מריס בחיפה – מוזנח, מגודר וחסום לתצפית על ידי בנייה של קומה נוספת במסעדה (צילום: ירון חנן)

קל יותר לראות את הנוף מהשביל, שיורד מהמצפור – שביל כוכב הים – סטלה מריס. הספסל נמצא כמאה מטרים מתחת למוצא השביל, מתחת לבסיס הצבאי.

השלט הזרוק במצפור (צילום: טל קיזמן)

קיזמן מספרת שהספסל שהושחת ניתן כתרומה

"זה נראה לי מאוד לא יפה, שפגעו בזה. השלטים הם מטעם איזשהו גוף. נראה לי מאוד לא במקום להרוס משהו שנבנה לזכרה של מישהי, זה כמו לחלל זיכרון של מישהו. אנשים ישבו שם ונהנו, זה היה המקום הכי מדליק, מקום שאנשים ישבו בו לבד והסתכלו על הנוף. זה היה מקום להתבודד בו. מי שישב על הספסל כיבדו אותו ולא התיישבו לידו. עכשיו אין איפה לשבת".

הספסל בימים טובים יותר - לפני הוואנדליזם (צילום: טל קיזמן)
הספסל בימים טובים יותר – לפני הוואנדליזם (צילום: טל קיזמן)

"אני עולה פעם בשבוע להר ובגלל זה הבחנתי בפגיעה. הרבה משפחות עולות למצפה סטלה מאריס. אפשר לעלות ממערת אליהו או לרדת מסטלה מאריס. יש שם מדרגות שנחצבו בהר. בדרך יש גם מאגרי מים. כשעולים במדרגות אפשר לראות שתי מערות קטנות לאיסוף מי גשם (ציסטרנה).

דרך נופית - כוכב הים - סטלה מריס (צילום: ירון כרמי)
דרך נופית – כוכב הים – סטלה מריס (צילום: ירון כרמי)

בסוף השבוע האחרון עליתי למצפה סטלה מאריס ובמדרגות ממערת אליהו עד סטלה מאריס ואחרי שעברתי את קפלת המשפחה הקדושה גיליתי את מעשה הוואנדליזם הזה. זה ציער אותי. היות שאני שותפה לכמה קבוצות של אוהבי טבע, כתבתי בקבוצות וקיבלתי הרבה תגובות.

הקפלה אשר הייתה בעברה תחנת רוח - מבט מהדרך הנופית בסטלה מריס (צילום: ירון כרמי)
הקפלה אשר הייתה בעברה תחנת רוח – מבט מהדרך הנופית בסטלה מריס (צילום: ירון כרמי)

צעירים שמגיעים למקום ומעשנים שם

"אחד המגיבים אמר שיש שם קבוצה של צעירים שמגיעים למקום ומעשנים שם. מאוד כואב לי לראות את החבלה במשהו יפה, שהיה שם. אי אפשר לעשות דברים יפים בארץ. זה השחתת רכוש ציבורי. יש הרבה מאוד ספסלים ששמים עכשיו בעיר, וזה כל כך יפה ומשמח. אם הורסים אותם, זה קצת מעציב ואומר שאף אחד לא שומר על הדברים היפים שנתרמו".

"יש וואנדליזם שהחזירים עושים", מוסיפה קיזמן, "למשל להפוך את הפח, אז הוציאו את הפח, שהיה במקום. אבל ספסל, להוריד לו את המשענת, זו לא פעולה של חזירים, זה וואנדליזם אנושי. אני מצפה שמישהו יממן את שיפוץ הספסל ומעבר לזה אין מה לעשות. גם המדרגות, שמובילות מהמצפה כלפי מטה, לא מתוחזקות. יש הרבה ארוזיה (סחף) וחלק מהמדרגות מאוד גבוהות. חלק מהמדרגות התמוטטו. אלו מדרגות שבמשך שנים עולים ויורדים שם אנשי דת לצד שאר האוכלוסיה ומסכנים את עצמם.

יש הרבה משפחות עם ילדים קטנים, שמטיילים שם. המדרגות מאוד גבוהות בשביל ילדים קטנים. אם קצת יטפחו אותן ויוסיפו מדרגות חסרות, הרבה אנשים יוכלו ליהנות מהטבע שם. המקום מאוד קרוב לעיר ולתחבורה ציבורית. אפשר לעשות אתנחתא בבית קפה הסמוך".

אוניות עוגנות במפרץ חיפה - מבט מהדרך הנופית בסטלה מריס (צילום: ירון כרמי)
אוניות עוגנות במפרץ חיפה – מבט מהדרך הנופית בסטלה מריס (צילום: ירון כרמי)

"השלטים שהוצאו ממקומם הם שלטים של דו-קיום. מישהו לא אהב את השלטים ועקר אותם. זה כתוב ב-3 שפות. השלטים שוקעו בבטון ומישהו הוציא אותם עם הבטון והשכיב אותם וגם חיבל בשלטים עצמם. מאוד חבל כי זה היה אחד השבילים היפים והקסומים בחיפה. הוא מחבר בין הדתות בין מערת אליהו ומנזר סטלה מאריס".

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

מיכל גרובר
מיכל גרובר
מיכל גרובר | כתבת חינוך • נדל"ן • חברה צרו קשר: 054-4423911 מייל למיכל: [email protected]

כתבות קשורות לנושא זה

10 תגובות

  1. מדובר בפנינה , מפגש של מינזר מגדלור , המסעדות שהוקמו במקום השתלטו על שטחי ציבור והפכו את המצפור לטריטוריה שלהם בחסות גורמים מאפיונריים בעיריית חיפה המושחתת המיתחם ממוקם באיזור של קווים אלקטרומגנטיים בינלאומיים ונוף מהמם , השביל אינו ראוי , יש להשקיע ולשפץ ולהפוך לאתר מורשת עולמית להציב במקום שער עם שומר ולגבות דמי כניסה לאחד המקומות היפים בארץ ,

  2. בדרך כלל ונדליזם בעיר זה תודות לבני דודנו תושבי הואדי וחברים מהכפרים מסביב. עכשיו יקומו כל יפי הנפש עלי. חלקם יגידו שאני גזען, חלק יגידו שאני עושה הכללה. אחרים יתרצו את זה בזה שלא דואגים להם לתעסוקה, פעילויות ושאר החרטא הקבועה. אבל בשורה תחתונה הם אחראים לונדליזם שקורה בכל המקומות האלה (מציע למי שחולק עלי לעבור באותם מקומות בלילות ולראות במו עיניו, רשימת המקומות ידועה לכולם) ובכך פוגעים גם באוכלוסיה שלהם וגם מורידים את איכות העיר. אפשר להוציא את הערבי מכפר (לעיר) אבל אי אפשר להוציא את כפר מתוך הערבי. טיילת בת גלים, סוף העולם בכרמליה, המצפור בסטלה מאריס ועוד הרבה מקומות. גשו בלילה ותראו במו עיניכם ובמשמע אזוניכם. מפרים את מנוחת התושבים עם מוסיקה, עישון, נסיעה פרועה וצעקות……הסיבה שהם באים למקומות האלה היא כי הם לא יכולים להתנהג ככה אצלם בשכונות.

  3. בתקופת יהב אישרו את הבנייה מול המצפור ופשוט חסמו את הנוף. איזה בזבוז.

  4. מגיעים בסופי שבוע בני דודנו מהגליל עם מכוניות משופרות ואופנועים משופרים נוסעים במהירויות מטורפות ומשמיעים מאגזוזי לחץ קולות פיצוצים ועל הדרך מטנפים ושוברים כל מקום יפה בעיר הזו, תראו מה שעושים בטיילת לואי כל סופש, העיקר המצלמות של העיריה.

    • את הסיירת העירונית מקולקליש ביטלה מזמן
      ואת משטרת חוף היא לא מסוגלת להפעיל לקיים סיורים מינימליים
      מקולקליש יצרה את החינגות וההטרדות וההפרעה בכבישים ובטיילות בחיפה.

  5. אם רק השבוע ראית את זה כנראה לא היית שם הרבה זמן

  6. היינו ביום ראשון אכן מקום מקסים והספסל הרוס חבל. יחד עם זאת כל הזבל מהפח היה בחוץ וברור שזה זבל מהמסעדות צריך להעיר את תשומת לבם כדי שיבדקו כל בוקר וינקו.

  7. חי פה יש לי שאלה למה שמזכירים את בני דודינו בשמם האמיתי Arabic אתם לא מפרסמים את התגובה? זאת האמת Arabic people's of Haifa destroyed us beautiful city

  8. המקום שם מזמן הרוס. בורות המים לא מרושתים, יש ערימה של פסולת בנין ליד מערת אליהו שכבר שנים לא מפונה. כמו כל דבר אחר את העיריה זה פשוט לא מעניין, בקצב הזה עוד עשור לדעתי אי אפשר יהיה לחיות בעיר. אבל שוב, זה באמת לא מעניין אף אחד. הכל כבר כל כך רקוב שרק החלפה מלאה של כל עובדי העיריה והחלפת מוחלטת של כל הקבלנים שעובדים העיריה, שמוצצים את הקופה הציבורית ברישיון ולא עובדים, תשנה משהו. וברור לכם שזה לא יקרה. העיר הזו גמורה מזמן.

  9. מדי כמה חודשים הייתי מוביל בשביל הזה תיירים זרים, סטודנטים זרים מהאוניברסיטה. תמיד אהבתי להציג בפניהם פיסת טבע שלא נעשה בה יותר מדי בינוי, או מה שנעשה בעבר כמו הבונקרים איכשהו נבלע בתוך הנוף. כמובן התחלנו במצפור סן פרנסיסקו. כשהתחלף בעל המסעדה החלה השתלטות שלו על המקום בחסות חברו אורי בלום (היועץ של יהב ולאחר מכן ראש אגף התרבות) שהכשירו לו הרס של המצפור – תקעו מזגנים ויצרו גידור שמסתיר לבאים את נוף העיר. מאז לקחתי אנשים רק בשביל סטלה מאריס בלבד. כדאי לציין שהכניסה לרכבל תמיד הייתה מטונפת – מלא לכלוך, ונדליזם. מגעיל ממש ובושה להראות לתיירים את הרכבל יורד מנקודה זו. אז גם על זה בסוף דילגנו. בשנים האחרונות נוספה ההזנחה והונדליזם של השביל. גרפיטי משחית בימים אלו את טיילת לואי, את טיילת מגדלי פנורמה, את גן האם. גרפיטי השחית גם את אזור סטלה מאריס, ונדליזם, זריקת זבל, בורות שהעירייה שכחה שנים בלי לסיים את העבודה, מדרגות שכוסו במכוון בעפר ואבנים כדי לגרום החלקה. אין מקום ושביל יפים מהשביל הזה סביב כתף הכרמל וכולו מוזנח ומלא לכלוך וקוצים והזנחה וונדליזם.
    זה רק סיפור של מקום אחד בחיפה. כתובות גרפיטי בימים האחרונים השחיתו כאמור לכל אורך הכרמל. אותם צועדים שטוענים שהם ישראל היפה והמצפונית והשומרת על הארץ מהרסים מטנפים בסיסמאות פוליטיות ופורעים ושוברים. את האמת הזו צריך לומר. לא החרדים, לא הדתיים, לא הימנים הם הונדליסטים הגדולים בסיפור הזה. יש מחנה מאד ספציפי בשמאל הקיצוני שזו האידאולוגיה שלו – לזרוע הרס.

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...