תרגיל צבאי במרחב הימי של מפרץ חיפה

דובר צה״ל (14/8/24): בשעות הבוקר עתיד להתקיים תרגיל צבאי בגזרת...

להקדים תרופה לשרפה • הקמת אזורי חיץ בשכונות חיפה הכלואות

(חי פה) - שריפות הענק שפקדו את חיפה בשנים...
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר חזית הים רחב
באנר חברה כלכלית 100724
באנר גורדון 240624
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
באנר קריית אתא
פרסום בחי פה - רחב - מונפש

צילומים ייחודיים של יצורי הים בחיפה

לאחר אינספור צלילות, חלקן בטמפרטורות נמוכות ותנאי ראות קשים,...

בתי הקולנוע השכונתיים של חיפה • הפרויקט והאלבום

המוזות הכול התחיל לפני כשלוש שנים, כאשר שתי הנכדות התל...

הכנות לחג פסח עם אמא

30 שנים ללכתה 30 שנים אחרי שאימא עזבה אותנו בעודה...

בני משפחת סקר בעוספיא יודעים: ביחד ננצח ◄ וידאו

עולם של יופי קלאסי ומלכותי אל ביתם המהודר של בני...

חנה סנש • 'זיכרון בסלון' בחיפה מפי בת משפחתה – רקפת סנש-שקילר

חנה סנש – זיכרון משפחתי

ביום רביעי הקרוב, ערב יום השואה (27/4/22) יערך בחיפה ערב 'זיכרון בסלון' לזכרה של חנה סנש ז"ל. את הערב תעביר רקפת סנש-שקילר, שהיא נכדתו של אחיה של סנש.


הערב יתקיים ביום רביעי 27/4/22 בשעה 19:30, במתנ"ס רמת אלון.
כניסה חופשית בהרשמה מראש


מעבר לדברים הידועים

סנש-שקילר תספר על חנה, כשמעבר לעובדות המוכרות לכולם אודות האישה המיוחדת הזו, תחלוק עם המאזינים פרטים נוספים ומרתקים שמוכרים רק לה, בזכות העובדה שהיא עצמה נצר למשפחת סנש.

רקפת סנש שקילר (צילום: טל שטיינברג)

צעירה בת 23

סנש שקילר מאמינה שהיכרות עם משפחתה של חנה סנש עשויה להעמיק את ההבנה לגבי דמותה של סנש, כך שלא תישאר 'רק' הצנחנית שלא שבה, אלה תראה את האישה הצעירה שהיתה, בת 23, שהקריבה את חייה למען מטרה גדולה, שעסקה בכתיבת שירה וגם שאהבה לעשות כל מה שצעירות אחרות בגילה אוהבות לעשות.

100 שנה להולדתה

השנה צוינו 100 שנה להולדתה של חנה סנש. לרגל האירוע, עברה משפחתה על התמונות, המכתבים ומה שהשאירה אחריה סנש והעבירה את הדברים לספרייה הלאומית בירושלים. המטרת המשפחה וכך גם של סנש-שקילר, היא שהציבור הישראלי ימשיך לזכור את חנה סנש וכן שיכיר את דמותה על גווניה השונים, מעבר לאלה הידועים לכולם.

חנה סנש (אוסף משפחתי)

"חלק ממני"

"השם סנש הולך איתי הרבה שנים ותמיד היה חלק ממני", מספרת סנש שקילר. היא אם ל-4, גדלה בנווה שאנן, שם מתגוררים הוריה עד היום.

"בשנתיים האחרונות היו כל מיני אירועים במשפחה, שגרמו לי לגעת בחומרים יותר מקרוב. פתאום הבנתי שאני יכולה לספר על דברים שאחרים לא יכולים לספר עליהם. כל אחד יכול לקרוא את קורות חייה, את היומן שלה או את השירים שלה. אני יכולה להביא מעבר לכך. בכל פעם גיליתי עוד משהו, עוד נקודת מבט.

הבנתי שאני יכולה לספר על אחיה, שהוא היה סבא שלי, ובעצם לחשוף את המשפחה שלה, שהמשיכה לחיות עוד שנים רבות לאחר מכן. אני יכולה להאיר את האור שלהם כך שאפשר יהיה להבין באיזו משפחה היא גדלה. היא כתבה לא מעט שירים, היא התכתבה עם אימא שלה ועם אחיה. יש מאות מכתבים שתורגמו מהונגרית לעברית".

לא רק מיתוס

"ביום רביעי אספר מה זה ללכת עם השם סנש", אומרת סנש-שקילר, "זה לא היה עול כבד, כי המשפחה שלי מצאה את הדרך לא להפוך את זה לעול עליי ועל שתי אחיותיי. אני מתכוונת להראות תמונות מהילדות שלי. בעיניי אפשר להבין עוד נדבך מדמותה של חנה סנש כאשר מכירים את המשפחה שבתוכה היא גדלה והתעצבה. אפשר להבין מי היא הייתה, לא רק הגיבורה או המיתוס. אם תשאלי אנשים ברחוב, כולם יודעים להגיד שהיא כתבה את השיר "הליכה לקיסריה" והייתה גיבורה וצנחנית. אני רוצה להראות שהיא הייתה נערה ככל הנערות ואהבה לעשות דברים כמו נערות אחרות. הנסיבות הטרגיות גרמו לזה שאנחנו זוכרים רק את הסוף שלה ולא את הפן האישי".

"אזכיר גם את קורותיה, העובדות 'היבשות' שאפשר למצוא בכל מקום וגם את מה שאני יודעת עליה מכך שגדלתי במשפחה. חשוב לי שאנשים ידעו עליה קצת מעבר, כי היא היתה הרבה יותר מזה. אני חושבת שבגלל שהמשפחה לא ציפתה מאיתנו לשום דבר, לא אני ולא האחיות שלי היינו בצנחנים ואף אחת מאיתנו לא נקראה על שמה.

חנה סנש עם אחיה (אוסף משפחתי)

מיוחדת שאין עוד כמותה

אף אחד לא ציפה שנלך בדרכה. היא היתה סמל, משהו מיוחד שאין כמותו. גדלתי על המיתוס הזה ועל הגיבורה שהיא הייתה. ככל שקראתי ולמדתי הבנתי יותר ויותר את דמותה.

כיוון שזה לא היה בית שהיא היתה נושא שיחה עיקרי בו, עלו בי הרבה שאלות שהייתי רוצה לשאול את סבא וסבתא שלי. היום אני מבינה עם אילו תחושות הם הלכו עד יומם האחרון. מאדם פרטי, חנה סנש הפכה לאדם לאומי. בתחנות מסוימות בחיים שלי זה עבר לי בראש, מה חנה עשתה עד שהגיעה לגיל 23 ומה אני הספקתי עד הגיל הזה".

"אני מסתכלת על הילדים שלי ומה יש להם היום בראש. החבר'ה של היום חושבים על איפה הם יטיילו את הטיול של אחרי בית הספר והצבא, לעומת חנה, שעזבה את כל הטוב שהיה לה בשביל לתרום לעם ישראל. אין פה חלילה ביקורת על בני הנוער, אני חושבת שזה מצוין שהם עוסקים בעניינים שאמורים להעסיק אותם, בנוסף לזה שבבתי הספר מדברים על השואה ונותנים לזה מקום. בביה"ס של הבת שלי, למשל, עורכים מסע ברחבי הארץ בעקבות השואה, עוברים ב'יד ושם' ובמוזיאון המעפילים בעתלית, וגם בציבור הכללי נושא הזיכרון בסלון נכנס חזק.

יש לי חובה לספר

אני לא יודעת מה אעשה עם זה בהמשך, אבל אני מרגישה שיש לי חובה לספר. כל עוד יש אנשים שיכולים לבוא ולספר, אני חושבת שזה מאוד חשוב. אני זוכרת שכשהייתי תלמידה בתיכון היתה בשבילי משמעות עמוקה לכך שאת המסע לפולין עשינו יחד עם ניצול שואה".

"אנשים מגיבים בהתרגשות"

"כשאני מספרת שסבא שלי היה אח של חנה סנש, זה מקבל משמעות אחרת. זה מרגש אנשים ונותן להם משהו נוסף שמהדהד בהם. הנוער של היום לא כל כך קורא ולכן עוד יותר חשוב לדבר איתם על חנה סנש ועל התערוכה שעוסקת בה, בשדות ים. יש סיכוי שמשהו מכל זה יישאר להם. מבחינתי אם כל מי שיבוא וישמע, ייקח איתו משהו שהוא לא ידע על חנה סנש ועל המשפחה, מבחינתי עשיתי את שלי. כשאני פותחת וחושפת, ועשיתי את זה כבר כמה פעמים, זה לא דבר קל עבורי, אבל מאוד עוצמתי. לדבר על סבא וסבתא שלי זה תמיד משמעותי ומרגש מאוד עבורי, ואני חושבת שזה משפיע גם על כל מי שמקשיב".

זיכרון בסלון – לגדול עם השם "סנש"

כל הפרטים כאן:

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

מיכל גרובר
מיכל גרובר
מיכל גרובר | כתבת חינוך • נדל"ן • חברה צרו קשר: 054-4423911 מייל למיכל: [email protected]

כתבות קשורות לנושא זה

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...