הרהורים על חסרי בית בחיפה • ברטה אברמוב

"תנסו פעם לדבר עם הומלסים", הוא אמר בחיוך אך ברצינות, "בהתחלה זה נראה מוזר, אבל בהמשך מתרגלים".

"אלה אנשים שלא רגילים לכך שמדברים איתם… אם תעברו על פניהם, אמרו: 'היי, מה שלומך? טוב לראות אותך".

זה היה שיעור התורה הכי מעשיר ומיוחד ששמעתי אי פעם. זה היה לפני מספר חודשים, בבית הכנסת ברחוב מסדה 12, מפי הרב שמואל ישמח. מהמעט שהכרתי את שמוליק, הבחנתי במהרה באישיות החזקה שלו.

הייתה זו תקופה ארוכה שלא עבדתי והסתובבתי בהדר והייתי מדברת איתם… מראה ההומלסים בהדר הוסיף לחרדות הקיומיות שלי, במיוחד בתקופה זו של אבטלה בה הרגשתי שקופה ודחויה ובלי שום יד תומכת ומכוונת.

עם הזמן מצאתי עבודה והתרחקתי מהם, ושלא לדבר על תקופת הקורונה שהרתיעה אותי מכך עוד יותר.

הנה יום אחד, בדרך חזרה מהעבודה, פגשתי את אחת ההומלסיות הוותיקות בהדר. כמעט שברחתי, אבל מילותיו של שמוליק הדהדו באוזניי… אז אמרתי לה שלום. לאט לאט השיחה בינינו התפתחה והחלטתי לנצל את ההזדמנות ולבדוק – האם כצעקתה? האם נכון מה שאומרים, שההומלסים נמצאים שם מתוך בחירה?! שיש בתי מחסה שמוכנים לקלוט אותם, אבל ההומלסים רוצים להישאר ברחוב?

העליתי טענה זו בפניה והיא אמרה שאותו בית מחסה ברחוב הרצלייה שמדברים עליו, מיועד רק לגברים, ושהציעו לה לגור במעון לנשים מוכות אך היא חששה שלא תשתלב בו והיא מכירה איש אחד נחמד שמרשה לה לבוא להתקלח מדי פעם בביתו. היא המשיכה וסיפרה שהיא הולכת לבית הכנסת בערב ואוכלת שם ארוחה, וכן, היא מחפשת לה משהו לחורף, אבל לשכת הרווחה לא ממש מספקת פתרונות ואולי לא הכי אמפאתית מולה, כך חשתי שעולה מתוך דבריה.

לפני שנה בעלה מת לאחר שאכל מזון מזוהם ומאז היא לבד ברחובות, עם עגלה מלאה בדברים שהיא עומסת.

כבוגרת החוג לכלכלה באוניברסיטת חיפה, אציג מספר טיעונים מדוע אני סבורה שכדאי להשקיע בשיקום הומלסים, ובמיוחד באזור הדר הכרמל:

שוויון הזדמנויות − ברגע שאנשים נזקקים יקבלו משאבים מינימאליים על מנת להתפתח, החברה תהיה עשירה יותר כי הפרטים יממשו את הפוטנציאל שלהם. מה הסיכוי של אישה לא מקולחת בבגדים שאספה מפח האשפה, להתקבל לעבודה כלשהי?

תקציבים − ב-17 השנים האחרונות הושקעו תקציבי עתק בגוף שנקרא 'קהילת הדר'. רובם המכריע הוזרמו לטובת גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה וזאת בזמן שיש בשכונה אוכלוסיות חלשות ונזקקות יותר אשר משלמות מיסים. הגיע הזמן שגם הן תקבלנה.

עתיד הנוער והצעירים בשכונה − אני כאישה חרוצה ופרודוקטיבית, לא אחת נפלתי ברוחי בראותי את האנשים האלה שחיים כחיות רחוב, במיוחד בתקופות בהן לא עבדתי והייאוש גבר עליי. אנרגיות טובות יוכלו לעשות טוב לשכונה. לעומת זאת, הומלסים שנראים מסתובבים בתת תנאים יורידו את המורל של הצעירים בשכונה, וחבל.

צדק חברתי ואנושיות − לא לכולם זה מובן מאליו, וכולי תקווה שדבריי יגיעו למי שזה כן חשוב לו.

לסיכום: כל אחד מאתנו יכול לרדת מנכסיו בגלל סיבה כזו או אחרת. בואו נפתח את הלב ונהיה יותר אמפאתיים לזולתנו ופחות שיפוטיים. האמינו לי, זה ישתלם.

• גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה – תהליך של הפיכת שכונות ישנות ונחשלות במרכזי הערים, לשכונות של בני המעמד הבינוני והגבוה.

| המאמר הובא ע"י אגודת הסופרים העבריים – סניף חיפה