שלושה צעירים חיפאיים נהרגו במאבק לעלייה חופשית – היום לפני 75 שנים

היום לפני 75 שנים, בתאריך 13.8.1946, נהרגו הנערים החיפאיים אביגיל וינברנד, מאיר-אמיל מלץ וזאב כרמי מירי הבריטים, בעת שהפגינו בחיפה למען זכותו של העם היהודי לעלייה חופשית למולדתו.

הבוקר, בטקס מרגש בבית העלמין חוף הכרמל בחיפה, התכנסו כמה מצאצאי מעפילי האניות "יגור" ו"הנרייטה סאלד" ובני משפחותיהם לחלוק כבוד לחללים שהפגינו למען הוריהם, מעפילי שתי האניות הראשונות שגורשו לקפריסין.

האירוע, שאורגן ע"י צוות "יגור", הוא אחד מתוך סדרת אירועים המתוכננים בחודשים הקרובים ע"י "ארגון מעפילי קפריסין" וצוותי אניות המעפילים הפועלים במסגרתו.  

"בחשאי ספינה גוששת"

בסוף חודש יולי 1946 יצאה אנייה קטנה מנמל לה סיוטה בצרפת בדרכה לארץ ישראל, ועליה 758 מעפילים, מרביתם שורדי שואה, בהם 40 נשים הרות ועשרות חולים הזקוקים לטיפול רפואי.

שמה של האנייה, טורקית במקורה, הוחלף ל"יגור", לציון אירועי "השבת השחורה", במהלכו איתרו הבריטים בקיבוץ יגור מצבור נשק גדול כחודש לפני ההפלגה ועצרו רבים.

צוות האנייה כלל את המפקד, משה ("מנחם") מארק, המלווה מטעם המוסד לעלייה ב', ישראל אוירבך ("עוזי"), הגדעונים (אלחוטנים) מלכה רופא (לאה/רחל) וישראל ("הנסיך") אבידור ומלחים טורקיים.

המעפילים נאבקים נגד גירושם לקפריסין

בתאריך 11.8.46, לאחר 12 ימי הפלגה, זוהתה האנייה ע"י מטוס סיור בריטי ונגררה לנמל חיפה. למחרת  בשעה 16:00 כתב פעיל המוסד לעליה ב' מברק בזו הלשון:

"התכונה בחיפה רבה. הידיעות שמגיעות הן שעוד אנייה ריקה ניגשה לרציף לקלוט עולים. הקפטן של אנייה אחת אמר לבחור שלנו, בחשבו שהוא אנגלי, שאנייתו נשכרה למטרת הובלת עולים לקפריסין. בנמל יש שמועות שיוכרז עוצר לחמישה ימים. אניות בנמל קיבלו הוראה להכין כלכלה לחמישה ימים.

עם "הנרייטה" ו"יגור" הקימונו קשר. שלחתי להם הוראות ברורות על התנהגותם במקרה שיועברו לאניות אחרות. מסור לפרץ שהספקנו להעלות לשתיהן את אותם החומרים שהעלינו על הקודמות. נמסרו ההוראות הברורות מתי לבצע זאת. בכביש המוביל לעתלית מן הכביש הראשי עד לקמפ המעפילים עומדות מכוניות וטנקים צבאיים לרוב. הידיעות שקיבלנו ממקורות משטרתיים הן שעומדים לגרש את אנשי עתלית, הספינות בנמל ואלו שהגיעו היום…עליכם להשפיע מיד על אנשי פרץ שהכרחיות פעולות הלילה במקרה של גירוש. זה לא יכול להסתיים בצעקות וקללות אלא במעשים". באותו לילה דווחו פעילי המוסד לעלייה ב' כי האנייה "יגור" הגיעה בשעה 23:00 ועוגנת מחוץ לנמל. "מחכים לבוא האנייה השנייה היום. שתי אניות משא פורסות תיל דוקרני ע"י רציף המשאות".

הבריטים מטילים עוצר, הפגנות מחאה ביישוב

ב-13.8.21 בבוקר דיווח אחד מפעילי המוסד לעלייה ב" במברק על המתרחש:

"בשעה 6:45 ספינת מעפילים שלישית מתקרבת. בעוד זמן קצר תובא למקום מעגן הקודמות. אנשי "החייל העברי" ו"ההגנה" שנותרו בנמל יעברו היום לעתלית. הצליחו להעביר את מעפילי אחת האניות. המעפילים מתנגדים".

עם היוודע כוונת הבריטים לגרש את המעפילים, הפרו אלפים רבים מתושבי העיר את פקודת העוצר ויצאו בהמוניהם אל הרחובות למחות על הגירוש, דבר שלא היה לו תקדים עד אז בכל שנות מאבק ההעפלה.

ב-13.8.46 בשעות הצהרים התקבל המברק הבא מפעילי המוסד לעלייה ב': 

"יגור" וסאלד" גורשו בשעה 11:00. מחצית מ"הגנה" ומה"חיל" הורדו היום לעתלית והמחצית השנייה תועבר מחר". חצי שעה לאחר מכן דווחו פעילי המוסד לעלייה ב': "העוצר נפרץ. 4 גושים של המונים בגודל שונה מ700-2,000 מפגינים במסלולים שונים בהדר הכרמל וגם בעיר למטה. הצבא חוסם ויורה באוויר. ההמונים לוחצים. במקומות אחדים מכניס הצבא את ההמונים למכלאות. הגושים מנסים לפרוץ את השרשרת".

שלושה צעירים מצאו את מותם מירי הבריטים

בשעות הצהרים המאוחרות דווחו אנשי המוסד לעלייה ב' כי "ההפגנות נתקלו בצבא. הצבא התיז שמן קר נוסח יגור וזרק מדמיעות. הקהל התנגד למעצרים. הפגנה קטנה של תושבי קריית אליהו הגיעו לשער הנמל המערבי ופוזרה ע"י הצבא. במקום אחר דרס טנק 3 אנשים ופצעם.

בעיר למטה הגיעה הפגנת תושבים לקרבת המפקדה הראשית ופוזרה באלות. שניים פצועים בראש. ברחוב תבור פתח הצבא באש ופצע 8 מהם 3 קשה בתוכם חברה אחת. העוצר הופר באופן מלא…השלטונות ממשיכים בהעברת המעפילים לספינות משא שהוכנו. אניית מעפילים שלישית הוכנסה לנמל בשעה 11:00 לאחר שנורו עליה יריות תותחים מאניית מלחמה בהתקרבה למים הטריטוריאליים". 

יומיים לאחר מכן תואר האירוע הקשה בעיתון "דבר": "ביום המר, כשנודע שאמורים לגרש את המעפילים מחופי המולדת, נזדעזעו תושבי השכונה והחלו נוהרים מכל העברים כדי להגיע להר הכרמל, לבו של היישוב העברי בחיפה, ואמנם, על אף העוצר והסכנה שבדבר הבקיעו להם דרך והגיעו עד רחוב זבולון, כשאביגיל צועדת בראש, מעודדת ע"י אמה. ופתאום, יריות, ישר לתוך המפגינים, וכדור אחד פגע בלבה הצעיר של אביגיל, לב יהודי חם של בת ישראל יפת תואר ומרת נפש. אמה, שהייתה מצוידת בתיק עזרה ראשונה… חשה מיד להגיש עזרה לבתה השותתת דם, אך ללא הועיל. בדרך לבית החולים נפחה אביגיל את נשמתה הטהורה והיא רק בת 19 שנים. לידה נפל זאביק כרמי, חניך המשק החקלאי קיבוצי, בן יחיד להורים, אף הם מראשוני נווה שאנן, שבא לבלות בבית את ימי חופשתו והצטרף אל המפגינים. "אסור להשתמט", אמר אפילו לנער כמוני" ונפל כשהוא בן 14 וחצי בסך הכל".  

מבקשים סליחה מהעם היהודי

רוזי רוס, היא נציגת ארגון Repairing the Bridge המאגד אזרחים בריטים נוצרים המבקשים להתנצל בפני העם היהודי על הסבל שנגרם למעפילים כתוצאה ממדיניות שלטונות המנדט הבריטי. בטקס הבוקר בבית העלמין, ליד קבריהם של השלושה, אמרה רוזי:  

"אנו נוצרים בריטים שאוהבים את עם ישראל. זו זכות גדולה להיות אתכם ביום השנה ה-75 ובמיוחד ביום השנה למותם של אמיל, אביגיל וזאב בידי חיילים בריטים. הדם שלהם בידי העם שלנו. למדיניות הממשלה שלנו אין תירוץ. ההחלטות לא לקבל את עם ישראל בארץ ישראל היו בגידה בהבטחות שהבטחנו בהכרזת בלפור ובהסכם סן רמו. לגרש ניצולי השואה למחנות בקפריסין זה בושה עצומה לעם שלי. לעמוד בהפגנות נגד המדיניות הזו היה אמיץ ונכון.

זה כבר כמה שנים שאנחנו במסע הזה להבין מה שקרה בין הארצות שלנו. הייתה זכות מיוחדת לנסוע יחד עם ישראלים שסבלו תחת המנדט, נסיעה של זיכרונות כואבים, אבל גם נסיעה של תקווה כאשר אנחנו ביחד. זה מאוד חשוב לנו לשמוע ולספר את הסיפורים של מעפילים ולהשתתף בטקסים שלכם כדי שאתם תדעו שאתם לא לבד…אנחנו רוצים להגיד: סליחה".

לאחר דבריה המרגשים של רוזי, אותם אמרה בעברית, הניחה זר בשם הארגון ועליו כתוב:

Sorrow and shame from your British Friends

אביגיל וינברנד, לזכרה

אביגיל נולדה בנווה שאנן בתאריך 2.6.1927 כבתם הבכורה של בצלאל וינברנד וחיה לבית הורוביץ. היו אלה שנותיה הראשונות של השכונה, שוממת ומבודדת מהעיר באותם ימים. ברחוב ציון הקימו ההורים צריף קטן, ובחצר גידלו פרות, תרנגולות וגן ירק. לצד העבודה הקשה במשק החקלאי, עבד אביה ברכבת ואילו אמה עבדה כסייעת בגן הילדים בו התחנכה אביגיל.  

הוריה לקחו חלק בהגנה ובשמירה: אימה הייתה מדריכת נשק ועזרה ראשונה במסגרת ארגון "ההגנה" ואביה יצא לשמירה בלילות. אביגיל הייתה לאימא קטנה לצבי (צביקה), אחיה הצעיר, סייעה בהכנת אוכל ובכל הטיפולים הנדרשים בבית.   

בנערותה, הייתה אביגיל פעילה ב"מחנות העולים" וב"נוער העובד". היא למדה בגמנסיה "ביאליק" ובהמשך עברה ללמוד פקידות בבית הספר "במעלה" ונשלחה ע"י "הנוער העובד" לעבודתה הראשונה בשכר בבית הספר המקצועי שליד הטכניון. בשלהי מלחמת העולם השנייה, בימי הפצצות האיטלקים על חיפה, לנה אביגיל אצל שכנה שבעלה נעדר עקב תפקידו, על מנת לעזור בהורדת הילדים למקלט בעת האזעקות.   

כמי שהתחנכה על ברכי הציונות ותרומה לעם ולמולדת, אך טבעי היה, שבהגיעה לגיל 17 תצטרף גם אביגיל לארגון "ההגנה". היא עברה קורסים בנשק ובעזרה ראשונה בהדרכת אמה. בין פעולות הארגון בהן השתתפה, היו הפגנה נגד מאסר אנשי ביריה, סיוע למשק יגור ועזרה בשיבוץ מעפילי עתלית בבתים, הדפסות חשאיות של "סטנסילים" עבור "ההגנה" ועוד…

יום הולדת והכנות לחתונה הפכו לאבל משפחתי

באותו שבוע בו נהרגה אביגיל, בהיותה בת 19, היה אמור בן דודה של אביגיל, משה רגב-גורביץ, לחגוג בחיק המשפחה את יום הולדתו ה-8. בד בבד, החלה המשפחה לתכנן את חתונתה של אביגיל עם בחיר ליבה, דוד סגל, ואת בר המצווה של אחיה הצעיר, אותם קיוו לחגוג יחד בחצר הבית. אך במקום הכינוס החגיגי נפגשה המשפחה לישיבת "שבעה" בבית דודתה, שרה קומינקובסקי, ברחוב השילוח, שהשתתפה יחד עמה  בהפגנה. על מרפסת הדירה נתלו דגלי ישראל.

את דברי משה רגב, בן דודה של אביגיל, הקריאה ורדה מצוות "יגור" שהוריה, שורדי שואה, היו על האנייה:

"היום הזה בו גורשו האניות ע"י קלגסי הצבא הבריטי, היה יום קשה לתושבי חיפה, בהם נרצחו בני משפחותינו לפני 75 שנים. הייתי אז ביום ההוא בן 8… אתם הניצחון שלנו, של הורינו, לוחמים ואוספים את האודים העשנים מהים. שהפכתם לאבוקה ענקית שלא שככה…אתם בכך שעולים לקברם, זה לא ברור מאליו. חיזקתם את מה שחשבו הורינו: העפלה היא ערך עליון. יישר כוח".

כמה שנים לאחר נפילתה, כתבה אימה של אביגיל:

"סלחי לי בתי היקרה הבלתי נשכחת. זוכרת אני את היום שיצאנו יחד. הלכנו דרך כביש רופין, הסתתרנו בכוכים מפני אווירונים והגענו עד רחוב תבור. שם לא היה איפה להסתתר. נפלת על ידי מכדור בריטי. נשארתי לבדי עם המון אנשים ואף אחד לא יכול היה לעזור לי…בדד נושאת אני את יגוני כל כך הרבה שנים. עד מתי אוכל עוד לשאת את יגוני ומכאובי? אינני בוכה אבל הכל נשאר בפנים. היינו חברות "ההגנה"…

אחייניתה, אביגיל וינברנד-רונן, קרויה על שמה ונושאת בגאווה לעד את הזיכרון החשוב, ריגשה הבוקר את משתתפי הטקס:    "אביגיל, את הפספוס של החיים שלי", חתמה אביגיל את דברי ההספד. "הכל היה נראה אחרת איתך. הלוואי ויכולתי לפגוש אותך… אני נושאת בגאווה ובגאון את שמך, אך עם הרבה עצב על נפילתך בטרם עת…"

מאיר (אמיל) מלץ, לזכרו

מאיר (אמיל) נולד בשנת 1916 (לפי המצבה על קברו, נולד בגרמניה. לפי מידע אחר, נולד בשבז שבמחוז טרנופול בפולין, כיום אוקראינה). לרייכל ולמשה-שמואל מלץ (מאלץ). הוא עלה לארץ בשנת 1939, התגייס לצבא הבריטי לחיל החפרים ושירת כקורפול בחיל ההנדסה.

מאיר השתתף בקרבות במצרים ובלוב ונפל בשבי בכרתים. לאחר ששב ארצה עם פדויי השבי, התגורר בהדר הכרמל והתגייס לארגון "ההגנה". הוריו של מאיר נספו בגרמניה, שתי אחיותיו, התגוררו בארץ. בן 30 בנפלו.    

יורם יגאל הוא אחד מ-80 מתנדבי ארגון "לתת פנים לנופלים", הפועלים ללא לאות להשלמת פרטי חייהם של כ-800 חללי מערכות ישראל שמצבותיהם וקורות חייהם בדף היזכור חסרים במידע או תמונה.

בדבריו הבוקר בטקס, ציין יורם את מיעוט המידע על מאיר, וביקש מכל מי שיוכל לסייע במידע נוסף או בתמונתו לפנות בהקדם.

זאב כרמי, לזכרו

זאב (זאביק) נולד בחיפה ב-14.2.1932 לבתיה ולזאב כרמי. הוא למד בבית הספר היסודי "תל חי" שבנווה שאנן, בהמשך עבר לקיבוץ מזרע והצטרף לארגון "ההגנה". בקיבוץ גילה זריזות וחריצות בעבודתו ונודע בחוסנו הגופני ובאומץ לבו. אף שהיה מרדן מטבעו הסתגל עד מהרה לחברה הקיבוצית, הכל חיבבוהו והעריכו את נאמנותו לקיבוץ ולדרך חייו. בימי חופשותיו הרבה לבקר בבית הוריו בחיפה ולספר להם על להם על חוויותיו בקיבוץ.

באותו יום בו נודע על החלטת הבריטים לגרש את אניות המעפילים "יגור" ו"הנרייטה סאלד", שהה זאב  בחופשה בבית הוריו בחיפה. הוא החליט להצטרף למחאות ולהפגנות ברחבי העיר הקוראות שלא לגרש את המעפילים. ירי הבריטים ללא אזהרה מוקדמת שגרם לפצעי מוות לשלושה מהמפגינים, פגע גם בזאב והוא בן 14 וחצי במותו. בכתבה ב"משמר לילדים" לזכרו סיפרו חבריו: "זאב חי את חיינו, התגבר אתנו על המכשולים בהם נתקלנו בדרכנו ובכמה מפעלים היה הראשון לביצוע. דמותו תשתקף לנו תמיד מציוריו שנשארו ומהמפות הרבות ששרטט לחוברות הסיכום שלנו. את נאמנותו הרבה לקיבוץ ואת הקשרים שקשר אתנו רואים אנו בבירור מתוך ה'חזק ואמץ' ששלח לנו לפני מותו. הגורל האכזר הפריד בינינו אך דמותו וזכרו יהיו שמורים בלבנו לעד".

הטקס המרגש הבוקר הוא אחד מתוך שורה של אירועים המתוכננים להתקיים בחודשים הקרובים בהובלת "צוות דורות ההמשך למעפילי יגור". ביום א' הקרוב (15.8.21) בשעה 19:00 ייערך כנס רב משתתפים בזום, בו יסופר בהרחבה סיפורן של האניות "יגור" והנרייטה סאלד", מרגע יציאתן מצרפת, דרך ההגעה לחופי הארץ וסיפור המאבק בבריטים. 

בכנס ישתתפו נציגי "בנתיבי העפלה" ו"ארגון מעפילי קפריסין" וצאצאי המעפילים בארץ ובעולם ויוצגו במסגרתו עדויות מעפילים על האירועים שחוו. המעוניינים להשתתף בכנס המרתק מוזמנים להירשם.