החותמת על רגלו של בן הארבע | יפעת מזרחי

"זה גן, ממילא בסוף הוא מתקלח"

מיכל (שם בדוי) לא הופתעה כשראתה סימן של חותמת משעשעת על רגלו של בנה בן הארבע. 
כיון שלבש מכנסיים קצרים באותו היום, היא שיערה שבזמן מפגש יצירה עם חותמות מתוקות, אחת מהן מצאה את דרכה לרגלו השמנמנה. 

במקלחת היומית, בזמן שחפפה את ראשו, שיתף אותה הבן בחוויות מהגן, מהפעילויות בשעת יצירה ובמשחקים השונים. 

מיכל שמה לב שמפעם לפעם הילד חוזר עם כל מיני "צבעים" על ידיו. פעם בעקבות צביעה בטושים, פעם בגיר. "זה גן", היא אומרת לבעלה שמתמרמר מעט, "ילדים צובעים, מציירים, מתלכלכים. ככה זה, זה בסדר גמור. ממילא בסוף היום הוא מתקלח."

למירב, חברתה של מיכל, יש בת באותו הגן. לבתה של מירב יש שיער ארוך, שופע ומרהיב, ובכל בוקר מירב מסרקת אותו בהנאה רבה. לפעמים חוזרת בתה הקטנה של מירב עם תסרוקת אחרת ממה שסורקה בבוקר. צמות מהודקות, קוקו גבוה או שהשיער אסוף בקוקיות. "השיער התפזר בזמן פעילות גופנית, " מסבירה הגננת בסבלנות, "אז סרקנו אותה שוב."
פעולות יומיומיות, פשוטות שאין כמעט הורה שהילד/ה שלו לא חווה בגן ילדים ישראלי, ממוצע. 

מה שההורים לא יודעים…

מה שההורים לא יודעים, שזו דרכן של גננות לבדוק בעדינות האם דואגים לרווחת הילד. 
החותמת ברגלו של הילד/ה היא בעצם סימן שהגננת סימנה, כדי לראות למחרת אם הילד קולח היטב. ההנחה היא שהורה שקילח את בנו או בתו הפעוטים, ידאג גם להאכילם, למשל. 
הצמות המהודקות נבדקות למחרת, וביום שלמחרת. האם הן פורקו, והשיער נחפף וסורק, או ששבוע שלם, כמעט, הילדה הולכת עם אותה התסרוקת. 

לנוכח סיפורים קשים על גננות וסייעות הפוגעות בילדים, סיפורים המטלטלים את כולנו, ישנה בלא מעט מהגנים שגרה ברוכה, שבה הגננות והסייעות רואות את עצמן כממונות על בריאותם הפיזית והנפשית של הילד/ה הנמצאים שתחת סמכותם. 

השיטות היצירתיות של הגננות

הגננות, המתייחסות ברצינות ובכובד-ראש לתפקידן, נשלחות להשתלמויות ונמצאות בפיקוח, ממציאות חדשות לבקרים שיטות רכות, יצירתיות לא רק לפתח את יכולותיו השכליות, הפיזיות והרגשיות של הפעוט, אלא גם לעקוב אחריו כשהוא יוצא מטווח עינן. 
גננות מוסמכות עוברות גם הדרכות בזיהוי עיכוב התפתחותי בקרב ילדים, ומציעות להורה לעקוב אחר התפתחותו של הילד. 

אל תטעו

לעתים יש להורים נטייה להתגונן ולומר :"היא גננת, היא לא רופאה התפתחותית, מה היא מבינה?" טעות. היא גננת שלמדה, שהוסמכה ושראתה עשרות ילדים, ויכולה להשוות תפקוד של ילד אחד למשנהו. רוב ההסמכות נעשות על ידי משרד החינוך, אך לעתים גם על ידי משרד הרווחה. 

גננות אחראיות רואות הכל

גננות אחראיות רואות הכל. את המזון שהילד אוכל או משליך. את השינויים במצב רוחו, את ניקיון גופו. האם הוא נרדם על השולחן מוקדם בבוקר, כי ישן מעט בלילה, או שהוא פעיל ועירני. האם יש לו מיומנויות חברתיות, או שהן ימליצו להורים להזמין חברים לאחר הצהריים?
למעשה, הגננת היא עין נוספת, כמו אחות טיפת חלב, הבודקת ששלומו הפיזי, ההתפתחותי והרגשי של הילד תקין ביחס לגילו. 

מהיכרותי עם השיטות האלו, גם אני נעזרתי בהן כשבני היה עם מטפלת בבית. היא מצאה כל סימן וחותמת והעירה לי לגביהם, וכן – הייתי רגועה במחיצתה. גם הוא. 

הכותבת היא עו”ס קליני. מפתחת תחום ידע בריאות וזקנה, משרדי הרווחה והבריאות.