תאונת דרכים קטלנית בכניסה הדרומית לחיפה

(חי פה) - גבר נהרג ושלושה אנשים נפצעו בתאונה...

תרגיל צבאי במרחב הימי של מפרץ חיפה

דובר צה״ל (14/8/24): בשעות הבוקר עתיד להתקיים תרגיל צבאי בגזרת...
באנר חברה כלכלית 100724
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר חזית הים רחב
באנר גורדון 240624
פרסום בחי פה - רחב - מונפש
באנר קריית אתא
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
באנר מוזאוני חיפה 030824

היהודי התשיעי • פרק 4

תקציר ב-30 באוקטובר 1942 קיבל מפקד הגסטפו באסטוניה הודעה שבכוונת...

בגלריית מוחין בחיפה – כשהתותחים רועמים המוזות אינן שותקות

בעיר התחתית בצהרי יום שבת (4.5.24) נפתחה תערוכה אשר...

"עיין ערך: דת" • פרק 11 • זהות יהודית וזהות דמוקרטית • דעה

איך נשמור על זהות יהודית לצד זהות דמוקרטית במדינת ישראל.

PowerPoint בעידן הבינה המלאכותית • מדריך מקיף למנהלים ואנשי מקצוע

Microsoft PowerPoint נותר כלי מרכזי בעולם העסקים והאקדמיה, אך...

ערר נגד הגדלת בז"ן – חפאג/1200/ב

הפגנת_מגמה_ירוקה_נגד_הרחבת_בזן._צילום_-_סמר_עודה.JPG

הפגנת מגמה ירוקה נגד הרחבת בזן.
צילום – סמר עודה, חי פה בשטח
לכב' ועדת הערר שליד המועצה הארצית לתכנון ולבניה
מינהל התכנון, משרד הפנים
ירושלים

הנדון: ערר על החלטתה של הועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה


במסגרת ועדת המשנה להשלמת תכניות, מיום 12.1.2014
לאשר את תכנית חפאג/1200/ב', בתי הזיקוק לנפט בחיפה

העורר: שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים, ת.ז. 010706364,
רח' נעמי 21 חיפה 34405, ת.ד.7384, טלפון נייד 057-7548025

א. נסיון מקצועי וציבורי, וזיקתי לנושא:

30 שנה בעל משרד תכנון – שכונות מגורים, תעשיה, מבני ציבור. פעיל באירגוני המתכננים. 15 שנים במועצת עירית חיפה, 5 מהן כסגן רה"ע, ממונה על מינהל הנדסה, ויו"ר ועדות תו"ב, שימור מבנים, וסביבה. שנים רבות בוועדות תכנון מחוזיות, ובמועצה הארצית לתו"ב. בין השאר יזמתי תכנית המיתאר החדשה לחיפה, אם כי בהמשך שינתה פניה…
מכהן היום כמ"מ יו"ר איגוד ערים חיפה לסביבה, אולם הערר אישי בלבד, שכן התנגדותי הוגשה לפני כניסתי לתפקיד. איני מתעלם מנקודות אור בתכנית, אך בעיות רבות לא נפתרו, וכתושב חיפה צפוי שתפגע במשפחתי ובציבור הרחב, באיכות החיים בעיר, ובהתפתחותה.
תודתי לממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים, מר יוסף מישלב, שהתיר לי הגשת הערר.

ב. התמקדות בהיבטים עקרוניים:

התכנית חריגה בהיקפה, בהיבטיה הטכניים, בהשפעתה על הסביבה ותושביה, ובמורכבותה, אולם הערר שלי ממוקד רק בהיבטיה העקרוניים.
הערה כללית: הציטוטים מובאים בניסוח מקוצר ללא שינוי משמעותם. ההדגשות כולן שלי.

[topic:28opgrpz]http://haipo.co.il/forum/viewtopic.php?f=14&t=2260/[/topic:28opgrpz]

ג. מטרת העל של התכנית:

לפי נוסח ההחלטה, תהווה "בסיס תכנוני-סטטוטורי להסדרת המצב הקיים, כדי לאפשר קיום והתפתחות תעשיה זו, תוך מתן מענה מחמיר וקפדני לסוגיות איכות סביבה, בטחון, בטיחות, ובריאות הציבור". נוסח זה מעניק עדיפות ראשונה לאינטרס התעשייתי, אם כי "תוך מתן מענה", לאינטרס הציבורי, ככה על הדרך…
זו אינה רק בעיית ניסוח. במקור נועדה התכנית להסדרה סביבתית של בז"ן, ול"הלבנת" הבניה במיתחם שבוצעה ללא היתרים. בפועל בז"ן "תפסו עליה טרמפ", ודורשים לשלש את הבניה! אמנם עם "קביעות מחמירות במישור הסביבתי", אך בלי כיסוי של ממש בהוראותיה. למשל, ההרשאה להקפיא את הפליטות לרמה מסויימת, אינה מתיישבת עם הצורך להפחית אותן בהתמדה, בכל דרך אפשרית.
יש "לחזור למקורות", ולתת עדיפות ראשונה לנושאי בריאות וסביבה. המענה לתעשיה – הוא שצריך להיות בעדיפות שניה, "תוך כדי", ובמידת האפשר.

ד. היצמדות לתכניות ולהחלטות קודמות:

עם כל ערכן ההיסטורי וארכיאולוגי, אין בהן פטור משיקול דעת מחודש, בהינתן המחיר הכלכלי של פגיעה בסביבה ובתושביה, שלא לדבר… ובעצם למה לא? שכן לדבר, גם על בריאותם ואיכות חייהם, תובנות אלו לא היו עדיין נחלת הכלל, לרבות מתכנני ומחליטני דור קודם. גם הם שינו תכניות והחלטות שקדמו להם. אפשר לשנות תכנית ישנה אם יש לכך נימוקים טובים. ויש! המלצות א1,ב1 לדחית "פקידותית" של התנגדויות, בגין תכניות קודמות, רק מפני שהן קיימות, מקדשות מדיניות עבר, שאינה צופה פני עתיד.

ה. הנצחת מפרץ חיפה כמסלקת חומ"ס לאומית:

מגמה זו נחשפת בהמלצת החוקרת ב'13 "למצות תא שטח הקיים 80 שנה למטרה זו, והפך לחלק מנוף המפרץ, בלי שהמדינה תיאלץ לייעד לה שטח נוסף". עמדת רה"ע חיפה נגד חוות הגז, מתאימה גם נגד המלצה חמורה זו: "יש החושבים את מפרץ חיפה לחצר אחורית, שניתן לרכז בה חומ"ס בלי הגבלה. ימים אלה חלפו מהעולם. לא הגיוני לרכז את המיכלים המסוכנים באזור מאוכלס, להנציח את החטא, ובכך למסד את הנזק העתידי. אנו קוראים לשופטים להורות על סגירת חוות המכלים, והרחקתה מריכוזי אוכלוסין, להבטחת עתיד התושבים ורווחתם". מקווה כי ברוח זו תפעל העיריה גם בהמשך, ככל שיידרש להסרת רוע ההמלצה מתושבי האזור.

ו. להפוך סיכון – לסיכוי:

צרכי פיתוח התעשיה הפטרוכימית מקרבים אותנו לפרשת דרכים: האם להרחיב אותן במפרץ חיפה רק מפני שהן כבר כאן, למרות המיקום שהוא כה בעייתי, גם לתעשיות וגם לסביבתן? או למנף את ההזדמנות וההשקעות, ולהתחיל מהלך אסטרטגי, בשלבים, למיקומן מחדש באזור מתאים יותר? חלופה כזו לא באמת נבחנה, שהרי מיתחם בז"ן נתפס כבר שנים כאקסיומה חסינה מפני ערעור או הרהור.

עדיין אני בדעת מיעוט, כמו התנגדותי ב-2001 למיכל האמוניה, שהוצגה כנאיבית לאור חיוניות המיכל, כביכול בהעדר פתרון חלופי. 12 שנים חלפו עד שהתקבלה עמדתי, והפכה להחלטת רוב לביצוע. אין לי ספק שהנסיבות בעתיד הלא רחוק יכתיבו גם את הרחקת בז"ן ומפעלים דומים מלב מטרופולין חיפה. כמובן לא בבת אחת ובהינף גרזן, כי אם על ציר זמן שהמפעלים יוכלו לעמוד בו. אישור תכנית בז"ן רק יכביד וידחה תהליך שהוא בלתי נמנע.

התחדשות תעשייתית, אחד מיעדי התכנית, פירושה במיקום הנוכחי – התיישנות! מפעלי המפרץ הם עובדה קיימת, אך לא סופית, ולא בלתי הפיכה! ככל שתיקני הסביבה יחמירו עוד, כן יקשו על תיפקוד המיפעלים וריווחיותם. הנצחתם באזור היא החלטה אמיצה, אך בלתי שקולה, וסופה לפגוע במפעלים עצמם. העתקתם יותר מעשית וכלכלית, כפי שהוכח באזורי תעשיה לא פחות בעייתיים בחו"ל. החוקרת דחתה חלופה זו על הסף. לשיטתה, אם הם כאן, סימן שזה נכון. ועדת שפיר לעומתה ראתה בהעתקת המפעלים פתרון ריאלי, גם אם לטווח הארוך. זאת גם אני טוען, ולכן יש להימנע מהחלטות בטווח הקצר, שיכבידו על כך.

ז. סלקטיביות בהקמת מפעלים:

אישור התכנית וזכויות הבניה המפלצתיות שלה, ללא פירוט תכליותיהן, אינו סביר. הגדלת בז"ן פי 3 אינה משרתת אינטרסים של המדינה והאזור. שכרם של המפעלים לבעליהם, יצא בהפסדיו של הציבור – בריאותיים, סביבתיים, וגם כלכליים. לכן חייבת להיות סלקטיביות בבחירת מפעלים להקמה ו/או הגדלה, בראית האינטרס הציבורי. לא לכל מפעל יש הצדקה באזור זה או בכלל, בארצנו הקטנטונת והצפופונת. כפי שלא משתלם לייצר בארץ מכוניות, ספק אם בחשבון לאומי משתלם לזקק בארץ את הדלק עבורן.

לא מקובל שהתעשיינים "ישאירו את החשבון על השולחן", לתשלום ע"י הציבור, בבריאותו, בבטיחותו ומכיסו. ייבוא נפט גולמי לשם זיקוק וייצור מוצרי לוואי שלו, בלב מטרופולין חיפה, חייב להיבחן, ולא נבחן, בהשוואה לייבוא תזקיקים ומוצרי נפט מן המוכן, וניצול היתרונות היחסיים של האזור והמדינה, לתעשיות "יותר עדיפות".

ח. היקפי בינוי מפלצתיים:

זכויות הבניה העצומות אינן מגובות בכל תחשיבים להצדקתן. בפרק הרקע התכנוני מופיע רק תיאור כוללני של "זכויות בניה להגדלת ושיפור מבנים… התחדשות תעשייתית, ומיצוי השטח". אולם בהמלצתה א'24 של החוקרת, נכתב כי "רוב האתר תפוס כבר היום ע"י מיתקנים". כך טענו נציגי בז"ן במפגשים עימם, ואף נקבו בשטח הבנוי, כ-300 אלף מ"ר. אם כך, למה דרשו 912 אלף מ"ר?! ולחוקרת אין מה להעיר בנדון? או לשאול, כמונו, את בז"ן? האם היו מאשרים פרומיל מזכויות אלו לאזרח רגיל, בלי פירוט, רק מפני שעדיין אינו יודע מה הוא רוצה? גורמים שניסו לענות על כך, וגם החוקרת, הסתבכו בסתירות מביכות. כל המטראז' הזה, שווה-ערך ל-10 אלפים יח"ד, מבוקש ללא טבלת תכליות, או תשריטי פריסתו במיתחם. 912 אלף, הא ותו לא. אם כטענתם אינם יודעים עדיין מה צרכיהם בעתיד. יתכבדו נא ויגישו תכניתם כאשר כן ידעו, כמו כל אזרח המבקש לסגור מרפסת, שאינה מזהמת ו/או מסוכנת, ויבקשו היתר מוועדת תכנון ובניה רגילה, לא ועדה "אקס-טריטוריאלית", הנקראת משותפת, שרק הציבור ממודר ממנה.
להלן כמה מההסברים השטחיים, תרתי משמע, שמסרו נציגי בז"ן במיפגשים שונים:
– "מאיפה לקחתם את הנתונים האלה?". נראה כי לא קראו את התכנית של עצמם. אני כן.
– "אלה רק מיתקנים להפחתת הזיהום". אולם למיתקנים יש סעיף אחר, ללא הגבלת שטח.
– "הכוונה היא רק להחליף מיתקנים שהתיישנו". אולם לצורך זה יספיקו גם 300 אלף מ"ר.
– "ממילא המיתחם בנוי כמעט כולו, לא ניתן לממש בו את כל הזכויות". אז למה ביקשתם?

בשנים 2003-2008, בהיותי חבר בוועדה המחוזית חיפה. ראיתי בתכנית בז"ן מהלך להכנסתם בעול מצוות של חוק התכנון והבניה. למיטב זכרוני ולפי הפרוטוכלים, לא עסקנו בתוספת בניה שכזו, או בכל היקף דומה, אלא בהיבטי הסביבה. לכן, לפני "מיצוי השטח", כפי שזה מוגדר בתכנית, ע"י שילוש הבינוי הקיים, יש למצות בשקיפות את הצדקתו.

ט. "כימות" שטחי המיתקנים:

בהמלצתה 24 דלעיל טוענת החוקרת כי אין דרך סבירה לכך, ומשלימה עם ה"פטור" שבז"ן דרשו, וגם קיבלו, מהגבלת שטח המיתקנים, ככתוב בהוראות התכנית: "נוסף לזכויות הנ"ל, יותרו מתקנים ומיכלים הקשורים לתהליכי ייצור, לרבות דוודים, צנרת, ארובות, מערכות איכות סביבה, אלמנטים ומערכות ייצור, וכו' [בלי הגבלה כמותית!]. ההיתרים יאושרו בועדה המשותפת".
כמי שתכנן אי-אלו מפעלים, לרבות במיתחם בז"ן, ידועות לי כמה שיטות לכימות והגבלת שטח ו/או נפח מיתקנים. אולם הוראות התכנית פוטרות מכך את בז"ן, ומעבירות את נושאי ההיתרים, כמו בכדורגל, ל"מגרש ללא קהל", בוועדה המשותפת…

י. אין אבחנה בין חמרים מזהמים, למסוכנים:

חמרים מזהמים גורמים לתחלואה, ולאורך זמן גם לתמותה חריגה. לעומתם חמרים מסוכנים עלולים לפגוע מיידית בנפש וברכוש, במצבים של מלחמה, רעידת אדמה, או "סתם" תאונת עבודה. בהוראות התכנית אין לכך מענה. נציג בז"ן השיב לחוקרת, כי הם סומכים על… כיפת ברזל! בלי להציג אחוזי הצלחה מול שיגורים בודדים של רקטות פשוטות, קל וחומר כנגד אמל"ח הייחוס דהיום – מטחים של אלפי טילים מתקדמים, המכוונים בוודאות ובדייקנות אל ריכוז החומ"ס הגדול במדינה.
כזכור מסיבה זו ביטלה רפא"ל את אישורה מ-1986 למיגון מיכל האמוניה, קבעה שאחרי 15 שנים אינו עמיד עוד לנשק ייחוס עדכני, ובכך איפשרו לי למנוע היתר מהמיכל.

בסעיף ב'30 טענה החוקרת כי "המלצות המיגון של ועדת שפיר הושלמו כמעט כולן". טענה זו מופרכת, ומוטה באופן צורם לצד בז"ן. ועדת שפיר עסקה בעיקר בהערכות האזור לתוצאות של אפר"ן, לא במניעתו. ולא אם, אלא כאשר יקרה! שפיר לא שלל, אך גם לא תמך בהשארת המפעלים, וסבר כי בהעדר פתרון למיגונם באזור, הפתרון בטווח ארוך הוא הרחקתם ממנו. לכך אין זכר בהמלצות החוקרת. בינתיים הסיכונים יגדלו בהתאמה להגדלת בז"ן. הגנת המפעלים מפני אמל"ח, וכמוה הגנת הציבור מפני המפעלים, נותרו ללא מענה.

יא. סקר סיכונים בלתי מספק:

בפרק הרקע התכנוני, סעיף חמרים מסוכנים, נכתב כי הסקר בוצע בשיטה הסתברותית, המחשבת את רמת הסיכון לפי מודל ידוע, ומתקננת אותה עפ"י פקטור ההסתברות לאסון. אולם בעקבות מלחמת לבנון השניה קבעה ועדת שפיר כי באזור חיפה החישוב יהיה דטרמיניסטי. כלומר – מצב שהתרחיש הגרוע קורה, ולא רק "עלול". יש לכך משמעות רבה, החל מחישוב מרחקי בטיחות, ועד להערכות כוחות ההצלה. משרד הג"ס חייב לחזור לשיטה זו, או לחליפין לנמק מדוע ויתר עליה.

[topic:28opgrpz]http://haipo.co.il/forum/viewtopic.php?f=17&t=13057[/topic:28opgrpz]

יב. מינוי ומימון עורכי תסקירים ע"י הייזם:

אמנם ההנחיות לתסקירים הוכנו ע"י משרד הגנת הסביבה, וגם נבחנו על ידו, אך זו אינה ערובה לאמינותם. במיגבלות משאביו נאלץ המשרד להסתפק עפ"י רוב בבדיקת "צ'ק-ליסט" של רשימת ההנחיות, ורק מוודא שכולן קיבלו מענה בתסקיר, בלי יכולת לבצע בדיקת איכותו לעומק, שכמוה כמעט כהכנתו מחדש. על בעיה זו התרעתי כבר מזמן, גם בהקשר של תכניות אחרות, ואף הצעתי שיטה מתוקנת: המשרד יגבה מהייזם אגרה למימון התסקירים, ויכין אותם עם אנשיו שלו, או ע"י מיקור חוץ. ניתוק קשרי המימון בין הייזם לעורכי התסקירים, ללא הכפילות המשולשת של הנחיות לתסקירים, הכנתם, ובדיקתם, יחסוך כסף וזמן, ויבטיח את אמינותם.

יג. תצהירים של עובדי בז"ן, כבסיס לאישור היתרי בז"ן:

בתנאי אישור התכנית, סעיף 6.40 ואחרים, נדרשת הצהרת מהנדס מומחה לתקינות התכנון, הנתונים והבדיקות. אין להפקיד אחריות כזו בידי הייזם, שהרי לא יתקשה להשיג הצהרות כאלו, למשל ממהנדסים גימלאים בערוב ימיהם. במקרי תקלה, באיזה בית אבות נמצא אותם? ואם נמצא, מה זה יועיל? גורמי הפיקוח והאכיפה אינם רשאים להסתלק מאחריותם. עליהם לבצע את הבדיקות בעצמם, באמצעות מומחים בלתי תלויים בבז"ן, ולממן אותם באמצעות אגרה שתיגבה מבז"ן.

יד. התפלגות גורמי זיהום אויר בין תעשיה לתחבורה:

טעתה החוקרת והטעתה את הוועדה, בסעיף 7 של המלצותיה בתחום בריאות הציבור. מנתוני איגוד ערים חיפה לאיכות סביבה, ובניגוד לדבריה, עולה כי רוב זיהום האויר בחיפה הינו ממקורות תעשייתיים.
להלן נתוני 4 קבוצות המזהמים העיקריות, מתוך דו"חות האיגוד:
תחמוצות חנקן – מתעשיה 51% מתחבורה 49%
תחמוצות גפרית – " 99% " 1%
חמרים אורגניים נדיפים – " 54% " 46%
חלקיקים – " 79% " 21%
בסיכום פשטני נמצא כי שני שליש מהפליטות הן מהתעשיה, ורק שליש מתחבורה, הפוך לדברי החוקרת. יובהר כי לצורך סיכום מדוייק יש לקחת בחשבון נתונים נוספים, כמו אחוז הימצאותו באויר, וחומרת הנזק הבריאותי, של כל אחד מן המזהמים, אולם ברור כי בחיפה הזיהום ברובו תעשייתי, בניגוד ליתר הערים בהן רובו תחבורתי.
יתרה מכך: בחיפה, כמו בערים אחרות, מקדמים עתה תכניות חשובות להפחתת הזיהום מתחבורה. לעומת זאת התכנית להגדלת בז"ן תיצור מגמה הפוכה.

טו. הקשר בין זיהום אויר מתעשיה, לתחלואה חריגה:

בסיכום פרק "המאפיינים הייחודיים" נכתב כי "חוסר נתונים אינדיבידואליים… איננו מאפשר קביעת קשר סיבתי בין זיהום האויר ממיתחם בז"ן, לתחלואה". הדברים לא מתיישבים עם מחקרים רבים בארץ ובעולם, ולא עם פסיקת בית משפט לפצות עובד בז"ן, לאחר שהוכח כי חלה בסרטן בגלל מקום עבודתו (רק חבל שלא שרד להיוודע עליה). מסקנות תסקיר שהכין פרופ' רנרט עבור ובמימון בז"ן, נדחו ע"י ד"ר דובנוב סגן הרופא המחוזי בחיפה: "מימצאיו מוכיחים השפעה של פליטות מבז"ן על מחלות לב ודרכי הנשימה, ופניות לחדרי מיון. זיהום האויר באזור חיפה הינו מהגבוהים בארץ. לראשונה ניתן לייחס את עודף התחלואה בו לפליטות מבז"ן. אין להוסיף באזור עוד גורמי זיהום, כי הזיהום הנוכחי פוגע בבריאות הציבור".

גם במבחן הגיון "האדם הסביר", שאינו רופא, זו מסקנה מתבקשת לאור הנתונים הבאים: – באזור חיפה, 4% משטח המדינה, מרוכזים 25% מהמפעלים המסוכנים והמזהמים.

– תושבי חיפה ועוטף בז"ן הינם שיאני התחלואה בישראל.
אין לחיפה כל מאפיינים דמוגרפיים, כמו עישון, גיל, עדה, או משקל יתר, שיש בהם הסבר לעודף התחלואה באזור. רק שני נתונים מייחדים אותו מכל חלקי הארץ: הריכוז התעשייתי, והתחלואה החריגה. היתכן כי אין קשר ביניהם?!
הסקר האפידמיולוגי חשוב יותר בהיבט האקדמי, פחות בהיבט המעשי, ורלוונטי רק מעט להליכי אישור התכנית. הכנתו, והויכוח על פרשנותו ומסקנותיו, יימשכו שנים ארוכות, ואם וכאשר יגיעו לעמק השווה, כבר לא יהיה שווה הרבה… יטענו שהוא מיושן, כמו שמנסים גם היום להפריך את סקרי התחלואה בחיפה, בטענה שהכנתם החלה לפני שנים.

[topic:28opgrpz]http://haipo.co.il/forum/viewtopic.php?t=10031[/topic:28opgrpz]

טז. מיגבלות ה-BAT:

קיימת נטיה לייחס לטכנולוגיה המייטבית הזמינה סגולות פלא, כאילו תמנע כל פגיעה סביבתית. יישומה חשוב אמנם, ובהיותי יו"ר ועדת איכות הסביבה העברנו את ההחלטה על כך, אולם זהו רק תנאי הכרחי, לא תנאי מספיק, בגין שתי מיגבלות:
ראשית – היישום כפוף לשיקולים הכלכליים של המפעל, לאור הגדרת BAT בתכנית בז"ן: "הטכנולוגיה והאמצעים המתקדמים ביותר למניעת או הפחתת זיהום אויר או סיכוני סביבה אחרים, ובלבד שמתקיימים בהם כל אלה:
1. יישומם ימנע או יפחית למינימום פליטת מזהמים, סיכונים אחרים, ופגיעה בסביבה בכלל.
2. ניתנים ליישום מבחינה טכנולוגית וכלכלית, בהתחשב ביתרונותיהם ועלויותיהם.
3. הינם זמינים באורח סביר אף אם טרם יושמו בארץ בפועל.
שנית – לא לכל המזהמים והסיכונים ישנו פיתרון טכנולוגי. BAT הוא בבחינת "זה מה יש", כפי שנוכחנו באיגוד ערים חיפה לסביבה, אשר ניטור הפליטות על ידו רחוק מלהיות מושלם, היות שלא לכולן יש טכנולוגיה מתאימה.
לכן לפני אישור הגדלת העתק של היקפי הבינוי והייצור בבז"ן, יש להכיר במיגבלות יישום ה-BAT, ולא לקבל החלטות שאין להן גיבוי טכנולוגי מלא.

יז. מגבלות הניטור, הפיקוח והאכיפה:

בסעיף 2 להמלצותיה מציעה החוקרת "חיזוק מנגנון הפיקוח והבקרה על מגמת צמצום זיהום האויר, המים והקרקע, לפי הפרמטרים בתכנית".
אלא שמנגנון זה אינו זקוק ל"חיזוק", כי אם להקמה מחדש! המשרד להגנת הסביבה, במצבו
התקציבי העגום, רואה באיגוד ערים חיפה לאיכות סביבה "קבלן המשנה" שלו לנושא. אולם לשם כך יש להגדיר אחרת את תפקידיו ומבנהו, ולתגבר בסדרי גודל את תקציבו וכח האדם שלו. גם היום חורגות מטלותיו מכפי יכולתו. איך יעמוד בהרחבתן ביחס ישר להגדלת בז"ן?
כנראה יש המעדיפים כי האיגוד והמשרד להגנת הסביבה לא יתחזקו יותר מדי…
בטרם יחליטו הרשויות ומוסדות התכנון האם לאשר תכנית כה טעונה, עליהם לוודא מתן מענה לבעיותיה, ולא רק "להזדכות" עליהן ע"י דרישות לפיקוח ובקרה, בשיטת "שגר וברח". גילוי נאות: הנני מ"מ יו"ר האיגוד, אולם מבקש לא לייחס לי כוונה לשפר תקציבו בדרך זו…

יח. השיקול הכלכלי מעל השיקול הבריאותי:

הטענה שהחריגות מהתקן מועטות, היא מטעה, פשטנית, ויש להסבירה. נקבעו "ערכי יעד" משיקולי בריאות, ו"ערכי סביבה" משיקולי תעשיה וכלכלה, המקלים ומתירים רמות פליטה גבוהות יותר, עד מאות אחוזים מעל ערכי היעד הבריאותיים, לעיתים פי 100! מפעל החורג מהערך הבריאותי פי 99, עדיין לא ייתבע, מאחר שרק ערכי הסביבה, המקלים יותר, הם המחייבים עפ"י החוק! זו ה"תקינה המחמירה" שעליה מתבסס אישור התכנית!

יט. שעטנז בין תכנית מיתאר מקומית, והוראות תכנית מפורטת:

סעיף 6.2 פרק א' בתנאי אישור התכנית, ממשיך בקו עיקבי של הדרת הציבור מתכנון ובינוי מיתחם בז"ן. הכוונה היא לאפשר מתן היתרים מכוחה, למרות אופיה המיתארי הכוללני, ע"י הוועדה המשותפת. אמנם
הציבור יוכל להגיש "השגות", אך גם הן יידונו באותה ועדה משותפת, ללא שיתופו. סידור זה, חלומי לבז"ן, הינו בעייתי ביותר מבחינת התושבים, סביבתם, וחוקי תכנון ובניה.

כ. התעלמות מדו"ח מבקר המדינה:

בהמלצה ב'2 מזכירה החוקרת כי הכנת התכנית החלה לפני הדו"ח. אך זו אינה סיבה להקל ראש בביקורת, או לטעון שאינה רלוונטית עוד. לו נערכה
היום, היו מימצאיה חמורים יותר, ואוכל להרחיב ולהוכיח אם אתבקש.
בהמשך ניכרת עמדתה החד-צדדית של החוקרת, המצטטת מחמאות שבז"ן מעניקים לעצמם על שיפור התייחסותם לסביבה, ונותנת בהן אמון ללא סייג. לעומת זאת היא קובעת באופן מקומם כי "ההתנגדות מבוססת על מידע לא נכון, ולא מהיימן"! אני לוקח אחריות על כל מילה בהתנגדות שהגשתי בעצמי. השקעות בז"ן בנושאי סביבה זוכות לשבחי החוקרת, אולם בפועל חלקן זעום בפיתוח הכללי. הן מוטות מעלה ע"י "צביעה בירוק" של השקעות בהגדלת הייצור, ובראשן המעבר לגז טבעי. אילו נוצל הגז רק להפחתת הזיהום, היה מוצדק לראות בו השקעה סביבתית. ניצולו להגדלת הייצור יקזז את הפחתת הזיהום המשמעותית שאפשר היה להשיג.

השקעות אחרות בוצעו חלקית, באיחור, ורק לאחר דרישות חוזרות ונשנות במפגיע מגורמי
הפיקוח והאכיפה. לא תצלח הצגת בז"ן "לפני ואחרי", כאילו שינו מדרכיהם. כמי שניצב מולם
כל השנים בחזית המאבק הסביבתי, עיקר השינוי לדעתי הוא בתחום הדוברות ויחסי הציבור.
המהות לא ממש השתנתה. עד היום מצפים למימצאי תחקיר התאונה החמורה במפעל גדיב,
לפני כמה שבועות. אך מה לנו כי נלין, אם רק עתה פורסמו, ע"י המשטרה ולא בז"ן, פרטי התאונה מלפני כ-4 שנים, בה נספו 3 פועלים, כחלק מכתב אשמה בנדון.
בהמלצת ב'2, ולא רק בה, ניכרים אמון ויחס מועדף לטיעוני בז"ן, לעומת היחס העיקבי של הסתייגות מטיעוני המתנגדים.

כא. פליטות הפצחן המימני:

המלצה ג'39 מצטטת מטענות בז"ן, כי "הפצחן לא יוסיף פליטות, [לאור] הפחתת פליטות ממקורות אחרים". אולם אם ישנם אמצעים להפחתה שלהן, מדוע אין מיישמים אותם בלי קשר לפצחן, ובלי לאפשר לו "להשלים" את הפליטות שהופחתו? והרי זו תכלית מתודת BAT, שהתכנית מציגה כתעודת כשרות סביבתית.
גם בהמלצה זו משתקפת הטייה לצד בז"ן: כזכור המונח המיקצועי "פצחן המיימני" הוחלף ע"י כינוי יחצ"ני, "מידן", כמילה מכובסת שנועדה לשפר את הדימוי שלו. החוקרת בחרה להעדיף את המינוח היחצ"ני, על המינוח המיקצועי.

כב. שיתוף הציבור:

הנושא מטופל בהרחבה בסעיף א'3 בתנאי אישור התכנית, וגם בהמשך, ובהמלצות החוקרת. בפועל אין לכך כיסוי, כפי שנוכחנו בזמנו בפרשת הפצחן המיימני. אם בקצה "שרשרת ההיתרים" נמצאת הוועדה "המשותפת", שהציבור על קשת דעותיו לא שותף בה – לא יהיה שיתוף ציבור אמיתי במיתחם בז"ן, גם לא המינימום עפ"י חוק התכנון והבניה. אמנם לפי הוראות התכנית "כל מי שרואה עצמו נפגע מהיתר למיתקן חדש יוכל להגיש השגה [?] מנומקת לוועדה המשותפת". אולם לאור הרכב חבריה יש מקום לפסימיות, כי רק הם רשאים, כידוע, להגיש ערר על ההחלטות של עצמם…
התכנית, ושידרוג הוראותיה לרמה של "תכנית מופקדת" לפי סעיף 6.2 בתנאים לאישורה, הינם "סוף הדרך" בכל הנוגע לשיתוף הציבור. בנקודה כה חשובה החוקרת "הקטינה ראש",
ובהמלצה ב'3-5.8 קבעה שהוועדה המשותפת אינה רלוונטית לתכנית ולהתנגדויות. לטענתי, אם היא מוצגת ככתובת לשיתוף הציבור, יש להתייחס גם לביקורת כלפיה.
איני מפחית מחשיבותן של הוראות סביבתיות שהתכנית כוללת. את הערר עליהן אשאיר לעו"די בז"ן… אך במכלול, ובעיקר לאור היקף הבינוי האדיר, הציבור אינו יכול להיות מאושר.
"יש אינטרס ציבורי ותכנוני בקבלת ההחלטה בתכנית", כך סוכם דיון הוועדה המחוזית. אולם
מהו אינטרס זה? השאלה מונחת לפיתחו של הציבור, ויש דרכים לקבל תשובתו. כאחד ממובילי החתמת בזק של 1600 התנגדויות, כאשר 9 מכל 10 נענים ברצון, נוכחתי שהציבור דורש הסדרה סביבתית של בז"ן, לא הרחבתם, או "התחדשותם" כפי שנכתב בתכנית…

כג. הערה לסדר:

נכון יותר אי-סדר. ההחלטה, ובעיקר המלצות החוקרת, לא נערכו בצורה מסודרת. החל מהעדר מיספור לעמודים, וכלה בחלוקה לא ברורה של המלצות החוקרת לפי נושאים. על כן קשה היה לייחס במדוייק את סעיפי הערר, לסעיפי ההחלטה וההמלצות, וגם הערר שלי יצא לא הכי מסודר. אני מתנצל על כך, ומקווה להבהיר ככל הדרוש בעת הצגתו.

כד. לסיכום בתכלית הקיצור:

לאחר כל הביקורת צריך גם להציע משהו, ולהלן עיקרי הצעתי: 1. להכין תכנית נפרדת למתן לגליזציה לאותם מבנים ומתקנים קיימים בשטח, לאחר שכל אחד ואחד מהם יעמוד בדרישות הסביבתיות העדכניות.
2. לדרוש סגירתם והרחקתם של מבנים ומיתקנים שאינם יכולים לעמוד בדרישות הנ"ל, או שהתאמתם לדרישות אלו אינה משתלמת כלכלית.
3. להכין תכנית עוד יותר נפרדת לבניה חדשה במיתחם בז"ן, להקמת מיתקנים שתכליתם היחידה היא הפחתת מיפגעים סביבתיים, וכן מבני משרדים ומשק, רווחה לעובדים, וכיו"ב.
4. לשנות את הרכב ונהלי הועדה המשותפת, כולל חברות מלאה לכל קשת הדעות בציבור.

בכבוד רב
שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים

[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="בזן – חפאג/1200/ב" tag="42" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

שמואל גלבהרט
שמואל גלבהרט
אדריכל ומתכנן ערים • בעבר סגן ראש עיריית חיפה לנושאי תכנון, בניה ואיכות סביבה

כתבות קשורות לנושא זה

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...