ביום חמישי במדעטק שבחיפה, התאספנו קהילת שייטי כרמל להרצאה מרתקת ומדהימה על הצוללת אח"י דקר קורותיה והיעלמותה. ביום שישי בבוקר נערך המשט לזכר הדקר, ארבעים ותשע שנים מאוחר, בתאריך הסמוך למציאת שרידי הצוללת ויום האזכרה השמונה עשרה במספר.
גיורא ירדני אל"מ לשעבר בחיל הים, העלה מצגת וסרטונים, העביר הרצאה רהוטה ומדויקת ולא החסיר פרטים .מיום ההחלטה לרכוש צוללות לחיל הים ועד להיעלמותה של אח"י דקר בדרך מאנגליה לישראל בהפלגת בכורה אי שם בים. הסקירה התחילה בשנת 1957 בה הוחלט על הקמת שייטת צוללות ועד צילומי צוות הדקר בפורטסמוט שבאנגליה טרם יציאתה, עם ראיונות וזיכרונות.
בין אלה שהוסיפו בהרצאה מספר מילים וזיכרונות תרתי משמע מהחיים, היה (זבו) אברהם אור בן זאב אל"מ לשעבר שהיה קצין צעיר בחיל הים והיה אמור לשוט על הדקר ולהיות חלק מהנעדרים, אלא ששפר עליו גורלו יחד עם עוד שלושה אחרים והם הועברו ברגע האחרון לצוללת שנייה "וחשאית" אח"י דולפין. כך שרד זבו, נשאר בין החיים, איבד לפתע 69 חברים שאותם הוא זוכר עד היום מזכיר בהרצאותיו ומשתתף עם המשפחות השכולות באזכרה השנתית לכבודם כל השנים.
אח"י דקר שנרכשה מהצי הבריטי ב 1965 שופצה ושודרגה ויצאה לדרכה ב 9 לינואר 1969, ב 25 לינואר אבד הקשר עימה ובמשך שנים גורלה היה בגדר תעלומה, עד שלאחר למעלה משלושים שנים ואין ספור חיפושים ב 28 למאי 1999 בעומק שלושה קילומטרים ובמרחק כשלוש מאות מיילים ימיים מחוף מבטחים ,נמצאו השרידים.
הרצאתו המאלפת של גיורא ירדני, שהייתה מלאה בצילומים, תיאורים מפורטים ועובדות חיים, הכינה אותי ליום המחרת למשט לזכר הצוללת דקר והנספים.
השיוט המסורתי לזכר חללי הדקר – חיפה – 26/5/2017
בבוקרו של יום שישי לפני היציאה, קיבלנו תדריך מיוחאי פלצור ומומו כהן גם לגבי ההתנהגות בעת הטקס והשיוט סביב הצוללת וגם בעניין תחרות השייט שתערך לאחר טקס ההתייחדות עם הנספים של הצוללת דקר והאזכרה.
ממש לפני היציאה על "הסולרה" של איציק אבו עזיז, פגשנו באישה בנה וחברתו הצעירה, שהגיעו מירושלים באיחור ובקשו להצטרף איתנו להפלגה. לאחר הכרות קצרה נודע לי שהייתה זו ציונה חי ובנה איתי, שאחיה הבכור אהרון אהרון (דוגה) נספה באסון, שרת כמכונאי בצוללת דקר, הספיק לשלוח מזוודה לפני היציאה שהכילה בגדים מיותרים כולל בגדי עבודה שמריחים משמן מכונות ובגדי שרד שנמצאים איתה עד היום.
זהו הזיכרון היחיד מאחיה, אותו היא שומרת ונוצרת מאז ועד עתה. המזוודה הזו, לדבריה, הייתה סגורה משנת 1968 עת הגיעה ועד ינואר 2017 כאשר בקשו מדובר חיל הים לצלם את הפריטים לצורך הנצחה.
מאוחר יותר גיליתי לה שאין מקריות ולא סתם הגיעה אלינו לסירה וכי היא מפליגה עם שני "אהרונים" שמייצגים בהפלגה זו את אחיה אהרון אהרון שלפני כל כך הרבה שנים איבדה והיא שמחה למשמע הבשורה והרגישה מאוד נינוחה. הפלגנו "בשיירה" ארוכה של עשרות יאכטות וספינות מכל הדגמים אל הים לכוון הפולינום לצוללות של חיל הים לעבר הצוללת אח"י רהב שעלייה קצינים וחיילים לבושים מדי שרד לבנים ובאמצע בולט ראש עירנו יונה יהב בבגדים שחורים. היו שם סירות מפרש קטנות של האגודות השונות, סנוניות ואחרות קייקים ומשוטים של אנשים פרטיים ועשרות יאכטות של שייטי כרמל ואורחים שצבעו את הים בלבן עם כשבעים תרנים. הייתה שם גם ספינת טילים דבורה וגוררת של זרוע הים, נושאת צלמים וכתבים ובלטה שם במיוחד "מלכת עכו" הספינה עם המשפחות השכולות כולם. זרים הושלכו למים נשמעה צפירה ארוכה גם מהצוללת וגם ממספר כלי שייט בסביבה.
היה זה טקס מרגש ומכובד, ואנחנו שייטי כרמל סובבים ומקיפים את הצוללת כחגורת ביטחון ומביטים מהצד. הטקס הסתיים תחרות השייט מתחילה ואנחנו "בסולרה" .עם האורחים המכובדים ציונה איתי ושרית בדרך לקישון חזרה.
טקס סיום המשט
אחר הצהרים בפארק הקישון התקיים ארוע לסיום השייט התחרותי ויום הזיכרון, בחסות עיריית חיפה הוכנו כיבוד עשיר לאורחים סככה גדולה להצללה מאות כיסאות ישיבה פרגוד לנואמים ומערכת הגברה. יוחאי פלצור ומומו כהן נצחו על המלאכה, נאמרו הרבה מילות תודה, חייל וחיילת לבושים מדים לבנים חגיגיים, מבית הספר קציני עכו ניהלו את הטקס וקראו קטעים, שתיים אחרות שרו שירים,בשם המשפחות השכולות נשא יהודה פרחי אחיו של יוסף פרחי ז"ל דברים והודה לשותפים, עודד גור לביא תת אלוף במילואים בשם עמותת דולפין הודה על שיתוף הפעולה וכך גם עשו האחרים.
למנצחים בשיוט בקטגוריות השונות חולקו מגנים עליהם מוטבעת הצוללת אח"י דקר עם המספר צ-77 ואנחנו נפרדנו מיום ארוך מיוחד ונפלא ,לזיכרון הצוללת על מלחיה שאי שם בים אבדה ושמידי שנה נשייט לכבודה ונתייחד עם זכרה.