באנר גורדון 240624
באנר חברה כלכלית 100724
באנר חזית הים רחב
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית אתא
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
פרסום בחי פה - רחב - מונפש

עליזה אלקיים עבאדי מחיפה • ליצנית רפואית, יוצרת ופעילה חברתית

אישה עוצמתית הראויה להיכלל בין הנשים הרבות אשר לכבודן...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום...

ג'וני בוי: "בנוי כמו דוקומנטרי מבריק" / לילי מילת תופסת מדף

אני בכלל קוראת ספר אחר, למעשה שלושה ספרים במקביל....

רותי סגל • אלת פריון היצירה • ציירת ואוצרת חיפאית

ציוריה, ביתה ואוצרות מעונה של רותי סגל משרים על...

7/10 – פרשת דרכים • פרק 1 • ברבור שחור

ה-7.10 היה "ברבור שחור". האם ניתן לנצל אותו?

"בלתי שביר" • ילדות בחיפה של פעם ■ יורם כץ

"ימים של גאולה" – ספרו של יורם כץ • עוד סיפורים

ליאורה המשוגעת ומשפחת ברנר

מול מרפסת דירתנו, בצידה השני של הגדר, השתרעה האחוזה של בית מספר 31 ברחוב גאולה.  בדירה מול המרפסת שלנו גרה ליאורה המשוגעת, בעלת צמת הרפונזל המכסיפה. ליאורה נהגה לתלות כביסה מן המרפסת שלה, כאשר היא לבושה בקומבניזון דק בלבד (לפעמים אף בלעדיו), תוך סלסול קטעי אופרה בקול צורמני.

בחצר שמתחת למרפסת, שכן מבנה קטן דמוי קובייה, ששימש במקורו כנראה כמחסן, אך הוסב לדירת מגורים צנועה בת חדר אחד, ובה התגוררה משפחת בְּרֶנֶר, שכללה את הגנן ברנר ואשתו. 

השטח שמתחת למרפסת של ליאורה נסגר בשני קירות עץ ובדלת, ושימש לגנן כמקום אכסון לכלי העבודה שלו. 

ימים של גאולה – יורם כץ (אלבום משפחתי)

בני מאה

הברנרים היו באותה עת כבני מאה להערכתי (מדובר באומדן של ילד בן שש, ובדיעבד ייתכן שטעיתי בהערכתי בעשור אחד או ארבעה). בישראל של אותם ימים, חיו לא מעט זוגות עריריים או אנשים בודדים ללא קרוב ומכר, שהגיחו מתוך ערמות האפר של אירופה. בני הזוג ברנר השתייכו כנראה לקבוצה הזאת.

חצרות בית מספר 31 (שתיים במספר) היו שטוחות ורחבות, והתאימו למשחקי כדור הרבה יותר מחצר ביתנו, שהשתרעה אמנם כל הדרך מרחוב גאולה ועד רחוב בצלאל, אך הייתה בעיקרה קטע הר חיפאי משופע ומסולע. לפיכך, נהגתי מדי פעם לנדוד אל החצר השכנה בליווי חבר או שניים, עם כדור משחק או גולות ("בלורות" בחיפאית), ולעורר בכך את חמתה של הגברת ברנר. 

"ווּס מַאכְסְטֶע!"

אוצר המילים של הגברת התבסס בעיקרו על שתי מילים בשפה לא ידועה – "ווּס מַאכְסְטֶע!" – שנאמרו בדרך כלל מספר פעמים ברציפות. משמעותו המדויקת של מטבע לשון זה נעלמה מאיתנו, אך מן האינטונציה והעוצמה בה נזרק לחלל העולם, ניתן היה להבין שמדובר היה באי שביעות רצון מסוימת מנוכחותנו בחצר, ואולי אף מקיומנו הפיזי בכלל. 

בדרך כלל, היה האירוע מסלים במהירות למופע מאגדות האחים גרים. המראה של זקנה לבנת שיער השועטת לעברנו תוך שהיא מנופפת במטאטא, ומטילה על ראשינו את קללת ה"ווּס מַאכְסְטֶע!", הספיק כדי להקפיא את דמם של האמיצים שבינינו, ודחף כל ילד בחבורה לשבור שוב ושוב את שיאי הריצה האישיים שלו. באופן זה, הצליחה הגברת לבסס יכולת הרתעה אפקטיבית למדי מול הגמדים המרושעים שאיימו שוב ושוב על שלוות חייה.

אוצר המילים של בעלה, הגנן ברנר, היה כנראה מוגבל אף יותר, והוא לא נהג לדבר כלל. 

מול הקובייה בה גרו השניים, התרומם מדף סלע ועליו שכבת אדמה דקה. ממרכז הטרסה הזאת התנשא עץ משמש גבוה וענף, שהניב כל קיץ את פרות המשמש המתוקים ביותר שטעמתי מימיי. סביב העץ, יצר לו מר ברנר גינה קטנה ומטופחת, ושתל בה פרחים יפים וגם ירקות גינה. כיוון שמר ברנר לא נצפה מעולם מחליף מילה עם איש, וגם לא נראה מעולם מחייך, ראיתי בו, כמו באשתו האוחזת במטאטא, טיפוס עוין למדי. 

אחר צהריים אחד, כאשר דילגתי מעל מעקה המרפסת שלנו אל החצר, שמעתי קול מוזר ולא מוכר קורא בשמי. מופתע מעט, הסתכלתי סביבי כדי לגלות שהחצר ריקה מאדם, אך אז הקפיץ אותי רחש שנשמע מכיוון הגדר שהפרידה בינינו לבין החצר השכנה.

נחש?

לא הייתה זאת הפעם הראשונה שנתקלתי בנחש, אבל נחש מדבר עוד לא פגשתי, ובוודאי לא בכזה המכיר את שמי. אימצתי את עיניי, וכעת זיהיתי תזוזה – משהו חלף דרך אחד החורים שברשת הגדר. חשבתי שאני עומד להתעלף, ואז שוב קרא הנחש בשמי בקול משונה, והוסיף גם משהו בקול צרוד ובשפה זרה.

צרחתי מבהלה, ואמא, שקלטה את אותות המצוקה שלי, דהרה מייד אל המרפסת. 

להפתעתי הרבה, במקום לדרוש בשלומי, פנתה אמא אל הגדר, הקשיבה לקולות שעלו משם, ואחר כך ענתה בשפה שלא הכרתי. 

עיניי התרחבו בתדהמה. אמא הייתה אכן אשת חייל שידעה לבשל, לתפור, לקרוא ספרי שירה בהונגרית ואף שלטה היטב במספר שפות (למרבה הצער, עברית תקנית לא נמנתה עליהן), אך מעולם לא עלה בדעתי שהיא דוברת את שפת הנחשים.

ואז פנתה אמא אליי. "אדון ברנר רוצה לתת לך משהו," אמרה.
"אדון ברנר?"
"כן. הוא עומד כאן, מאחורי הגדר."

התרחקתי מעט לאחור, התבוננתי שוב, ומוחי הצטלל מעט. לא היה זה כלל נחש. ברנר הזקן עמד מעבר לגדר וחייך אליי.

"מה הוא רוצה לתת לי, אמא?" שאלתי בחשד.
"הוא מצא צעצוע קטן כשחפר בגינה, והוא רוצה לתת לך אותו."
"למה הוא רוצה לתת לי צעצוע?"
"הוא אומר שראה אותך הרבה פעמים משחק בחצר או במרפסת. הוא חושב שאתה ילד טוב ונחמד, והוא רוצה לתת לך מתנה."

חייב להיות מלכוד

נזקקתי לפסק זמן כדי לעכל את מה ששמעתי. האויב שמעבר לגדר, בעלה של רוח הרפאים עם המטאטא, היה בסופו של דבר איש רגיל שידע לדבר, ושאפילו חיבב ילדים. 
חייב היה להיות כאן מלכוד כלשהו.

"באיזו שפה דיברתם?" חקרתי.
"יידיש," אמרה אמא, "ועכשיו קח ממנו את המתנה, ואל תשכח להגיד תודה."

התקרבתי לגדר, וברנר הזקן העביר אליי דרכה צעצוע קטן מפלסטיק כחול. הודיתי לו כנדרש, ופניתי להתבונן בחפץ הקטן שבידי. זה היה דגם מוקטן של מטחנת בשר, דומה למכונה שהייתה לאמא במטבח.

מטחנת בשר משנות ה-50 (צילום באדיבות "תמי עשת-אוספים")

אין דבר כזה

היה זה העתק מדויק למדי, עם בית קיבול מלמעלה, ידית קטנה לסיבוב, ומשטח מחורר מלפנים, דרכו אמור לצאת הבשר הטחון. התבוננתי בדגם בסקרנות וניסיתי את הידית, שאכן הסתובבה.

הגנן ברנר הוסיף משהו ביידיש.
"הוא אומר שזה עשוי מפלסטיק בלתי שביר" הסבירה אמא.
המילים הללו הדליקו אצלי מייד נורה אדומה. 
"מה זאת אומרת, בלתי שביר?" תהיתי.
"זה עשוי מחומר שלא נשבר."
שוב הודיתי לברנר הזקן, והוא חייך ונעלם. 

אבל אני זיהיתי את המלכוד והייתי מוטרד. מה פתאום 'בלתי שביר'? אין דבר כזה! מחשבותיי נדדו אל בקבוקון ה'שאנל מספר 5' המנוח של אמא. מניסיוני ידעתי שאין שום חפץ שלא אצליח לשבור, אם באמת ארצה. 

"אין דבר כזה 'בלתי שביר'," אמרתי בקול.
"זה מה שאדון ברנר אמר," צחקה אמא, ואז הסתובבה וחזרה למטבח.

צידקתי בנוגע לשבירותו של הצעצוע הייתה ברורה, וכעסתי שיש מי שחולק על כך. ברנר הזקן שיקר במצח נחושה, אמא תמכה בשקר הזה, ואני אראה לשניהם מי צודק!

הרמתי את ידי האוחזת בצעצוע מעל לראשי והרפיתי. מטחנת הבשר הפלסטית נחבטה בסלע והתעופפה הצידה. הרמתי אותה ובחנתי אותה היטב – שום שריטה.

הנפתי את ידי והטחתי את הצעצוע העמיד להכעיס בקיר האבנים שבגבול החצר, ושוב לא קרה דבר. ידית המטחנה הסתובבה בעליצות, כאילו לועגת לי.

עד היום אינני יודע מה עבר עליי שגרם לי לכעוס כל כך על הצעצוע התמים הזה, אותו קיבלתי במחווה של רצון טוב, אבל כעת ממש רתחתי. התיישבתי על סלע, נטלתי אבן והתחלתי לחבוט בחפץ הקטן והכחול במרץ רב. מספר חבטות הספיקו כדי לרסק אותו.

הצדק יצא לאור

צידקתי יצאה לאור – הנחת אי השבירות של הצעצוע הופרכה מעבר לכל ספק.  למרבה הפלא, לא חשתי שום שמחה.

קפצתי מעבר למעקה המרפסת חזרה אל תוך הבית, צעדתי אל המטבח, והצגתי בפני אמא את השרידים המנופצים. היא רצתה לדעת מה הלכלוך הזה.

"זה הצעצוע שאמרתם שהוא בלתי שביר. את רואה! הוא שביר!" היא התבוננה בי בתדהמה. "אתה שברת אותו? למה?" "כי סתם אמרתם שהוא לא שביר. הוא כן שביר."

אמא הסתכלה בי ארוכות והנידה בראשה. בעיניה הכחולות יכולתי לראות שנואשה מלהבין את נפלאות העולם הזה. היא לא אמרה דבר, רק סובבה אליי את גבה וחזרה ללוש את הבצק לעוגה שהכינה.

הרגשתי חרטה. דמעות עלו בעיניי. דווקא אהבתי את מטחנת הבשר הקטנה עם הידית המסתובבת, ולא באמת הבנתי מדוע עשיתי מה שעשיתי. 

שנים רבות עברו מאז, ועד היום לא הבנתי.


יורם כץ

יורם כץ הוא יליד חיפה (1954), ולמד בביה"ס "גאולה" ובביה"ס הריאלי. להוציא שלוש שנים בירושלים, שתיים בלונדון ושלוש בסינגפור, הוא מתגורר בחיפה, ואוהב מאוד את העיר. יורם בוגר פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, והנדסת מחשבים בטכניון. הוא עבד שנים רבות בתעשיית ההיי-טק, ונשא בתפקידים בכירים במספר חברות.

ערב אחד, לפני כשנתיים, סיפר יורם כץ לנכדותיו הג'ינג'יות (והתל אביביות…) סיפור קצר מילדותו כ"סיפור לפני השינה".

יורם כץ (אלבום פרטי)

מאז, במשך שנות הקורונה, הוא נאלץ להתמודד עם תביעות בלתי פוסקות לספר להן שוב ושוב סיפורים על "סבא כשהיה קטן", מה ששלח אותו למסע אל ימי ילדותו. הסיפורים נאספו לזיכרונות שיוצאים בימים אלה לאור בספר בשם "ימים של גאולה" – זיכרונות ילדות משכונת "גאולה" בחיפה של שנות החמישים והשישים. הסיפורים מציגים גלריה של דמויות ומקומות שהיו ואינם, דרך עיניו של ילד.

הספר הוא מחווה לחיפה של פעם, ובעצם למדינת ישראל הצעירה של אותם ימים, עם הורים למודי תלאות, שחלמו רק על שקט וחיים נורמליים, ועם ילדים שסלדו מכל מה שהדיף ריח "גלותי", ושרחובות השכונה היו להם עולם גדוש בחוויות והרפתקאות.

הספר מופץ היום במהדורה מוגבלת וניתן להשיגו בחנות הספרים "יודן" – חורב 16, חיפהוכן ניתן לרכישה דרך הקישורים הבאים:

"ימים של גאולה" הוא ספרו השני של יורם. קדם לו ספר מתח על רקע היסטורי בשם "Lethal Scripture"', שגם בו שמור מקום מכובד לחיפה ולהיסטוריה שלה. הספר פורסם בשפה האנגלית ונמכר באמזון בקישור:


צרו קשר: בוואטסאפבמייל

יורם כץ
יורם כץ
בוגר תעשיית ההיי-טק הישראלית, עיתונאי, סופר ובלוגר. קישור לאתר שלי ולרכישת הספרים יליד חיפה (1954), למד בביה"ס גאולה ובביה"ס הריאלי. בוגר פילוסופיה ופסיכולוגיה (האוניברסיטה העברית) והנדסת מחשבים (הטכניון). ספרים: • "Lethal Scripture" (אנגלית) – רומן מתח היסטורי • "ימים של גאולה" – סיפורי ילדות משכונת "גאולה"

כתבות קשורות לנושא זה

17 תגובות

  1. נהניתי מאד לקרוא את הסיפורים היפים. אני הוא צ׳יקו שהיה חניך ומדריך ואף מרכז שבט בצופי גאולה… לילידי אני אומר, שלא היה לנו כלום אבל היה לנו הכל…

  2. יורם
    כתבת על מבנה מרובע שהיה בחצר הבית ולא ידעת בדיוק למה הוא שימש. ובכן. מבנה כזה היה בכל בית שנבנה אז
    ששימש כחדר כביסה לדיירי הבית לידו היו גם חבלי תליה.
    לאחר המלחמה כשהגיעו הניצולים מהתופת כנראה בעלי
    הבתים התנדבו לאכלס בהם משפחות של ניצולים. גם
    אצלנו נכנסו לגור שם משפחה ששרדה את המלחמה.
    סיפרת שהבית בו גרתם ירד עד רחוב בצלאל. כשהייתי
    חוזרת מבית ספר ביאליק באוטובוס שנסע דרך רחוב
    גאולה הייתי יורדת ועוברת דרך בית בגאולה למטה אל
    החצר שלנו בבצלאל.
    אתה רואה. למרות שיש ביננו פער גילים גדול. החוויות
    דומות.
    אסתר

  3. יורם, שלום רב,

    אני מיקי סבר, מנכ"ל טיקטקתי-הוצאה דיגיטלית לאור.

    הוצאת ספרך החדש לאור, או מספרי העבר שלך – בפורמט מרהיב בתלת מימד.(חובה לראות מספר דוגמאות, כאן למטה !).
    כך סופרים יכולים להרוויח ! מוצר ספרותי חדש שלך וגם כלי שווקי ומכירתי מצוין לספרך המודפס.

    גם אם הוצאת לאור ספר מודפס או דיגיטלי, זו ההזדמנות למכור אותו או את הגרסה הדיגיטלית החדשה בתלת מימד.
    הספרים שאנו בונים הינם עם מולטימדיה ואינטראקטיביות מלאים ונמכרים בשני קליקים מתוך הספר עצמו,וכן נמכרת גם הגרסה המודפסת שבידך.(ישירות מהספר הדיגיטלי), כאשר הסופר/ת מקבלים 100% מהתמורה).
    זו גם ההזדמנות למכור את מלאי הספרים המודפסים שבידיך ואף להוציא לאור שוב את הספרים שלך שאזלו ולתת להם חיים חדשים. ולך, תזרים הכנסות מחודש.

    טיקטקתי בונה ספרים וכתבי עת, בכל השפות ובתלת מימד ומעלה אותם למכירה באינטרנט עם אינטראקטיביות ומולטימדיה מלאים.

    הספרים שלנו "אחרים". אין צורך להורידם. ניתן לקרוא אותם תמיד בכל דפדפן של כל מכשיר. קל לשווקם, להפיצם ולקדמם.

    הספר מוגן בסיסמה, ונמכר מעצמו אוטומטית דרך הספר עצמו, כאשר הסופר/ת מקבלים את מלוא ההכנסה מיידית ישירות ואוטומטית לחשבונם, (ללא עמלות,דמי הפצה או תווך), באמצעות ביט, פייפאל, כרטיס אשראי,דף מכירה של הסופר/ת(דוגמת "משולם" ו-"קארדקום") או אתר הסופר/ת.

    בספר הדיגיטלי החדש, ניתן למכור גם את הספר המודפס שלך, לבחירת הקוראים.
    זכויות היוצרים נשארות תמיד שלך.
    ניתן לשלב בספר מוסיקה ווידאו ואנימציות.
    ניתן גם לבנות את הספר כספר מוקרא.
    ניתן לכלול בספר חידות/מבחנים אינטראקטיביים, אותם פותר הקורא בלחיצת כפתור ומקבל היזון חוזר על תשובותיו.

    ניתנת האפשרות לקורא- לקרוא, ללא תשלום, את התחלת הספר, לאחריה הוא נדרש להזין סיסמה, אותה הוא מקבל ממך לאחר שרכש את הספר.

    מכירת הספר, שנבנה עבורך, באינטרנט – תתחיל כבר מחר !

    פתרון מלהיב וזול להוצאת ספר לאור:
    ספר פרוזה או עיון – 1180 ש"ח +מע"מ.
    ספר שירה – 780 ש"ח +מע"מ. (עם הטמעת הקראת הספר בקולך- 980 ש"ח +מע"מ).
    ספר ילדים – 780 ש"ח +מע"מ. (עם הטמעת הקראת הספר בקולך- 980 ₪ +מע"מ).
    כתב עת/מגזין – 380 ש"ח +מע"מ. כולל סאונד ווידאו.
    * לספרים מעל 300 עמודים-תוספת 120 ש"ח+מע"מ
    המחיר הוא חד-פעמי וסופי.

    [email protected]

  4. קראתי והתמוגגתי.
    יורם מצליח להעביר לקורא באופן מדהים ומרשים את תחושות הילדות והמעבר דרך בית הספר היסודי של מי שגדל באותה תקופה .
    הפרטים הקטנים שרובנו שכחתנו קמים לתחייה באופן מוחשי (במיוחד למי שקצת מכיר את הרקע ההונגרי ) והופכים את הקריאה לחוויה אישית וייחודית .
    נהניתי מכל רגע של קריאה ומחכה בקוצר רוח להמשך העלילות בספר הבא

  5. תודה. רבה, כאילו אתמול …
    והשורה התחתונה:
    ״נכדותיו תלאביביות״.

  6. מעניין מאוד מכיוון שנולדתי וגדלתי ברחוב עקיבא
    וזכור לי כל החנויות והזקנה בגאולה 19 שאני חושב
    שאף אחד לא ידע מי היא ואיזה ייחוס היה לה
    אני יודע מי זו ביתה וחתנה שהיה רב מאוד מכובד
    וידוע בעירינו והיה מאד מקובל אצל כלם
    אשמח לדבר אתך ולהעשיר אותך ….
    אבי גליקמן

    • יעקב ידידי,
      אני זוכר אותך היטב וגם את נועם אחיך.
      זכור לי שהיינו בשתי חבורות יריבות ברחוב, ושאפילו ניהלנו פה ושם גם מלחמות (לא שאני זוכר על מה בדיוק נלחמנו…).
      יש לי בספר סיפור או שניים על החבורה שלי, אבל הנה הזכרת לי עוד סיפור…

      בחי-פה מתפרסמים\יתפרסמו רק חלק מתוך 32 הסיפורים שבספר.
      את הספר עצמו תוכל להשיג ביודן ספרים, חורב 16.

  7. וואו. נהניתי לקרוא. שבת שלום

  8. קראנו והתרגשנו. אנחנו גם כן ילידי ותושבי חיפה,גרים בשכונת הדר מאהבה. כותבים סיפורים לדורות הבאים ובמיוחד בימי הקורונה,זה העביר לנו את הזמן בהנאה. המשך לכתוב ולהנות.

  9. יורם יקר
    כשראיתי שהמאמר שלך עוסק בזכרונות ילדות שכונת גאולה
    בחיפה מיד הסתקרנתי וקראתי בשקיקה.
    הסיפור האותנתי והפשוט מהחוויה של ילד כל כך יפה בעיני
    כמובן שמחבר אותי לנוסטלגיה של הילדות שלי בשכונת הדר בחיפה
    אני לידת 1958 , מיד צצו לנגד עיני דברים משותפים
    גם אני למדתי בביהס יסודי בהדר (מעלה השחרור) ואחר כך מהחטיבנ למדתי בריאלי .
    בשכונת גאולה היה סניף קופת חולים שהורי היו מביאים אותי לרופא וכשגדלתי לימדו אותי אף להגיע לבד.
    תודה על השיתוף הנוסטלגי

  10. וואו, איך נהניתי לקרוא חלק ממעלליך, שובב קטן. איזה כף לנכדותיך, שזכו לסבא מגניב. תודה על השיתוף. שבת נעימה.

    • אבי,
      אני הייתי חניך ואח"כ גם מדריך בשבט הצופים (איך לא…) "גאולה". גם משם ייש סיפורים בספר.

  11. לפי הניקרא ספר אוטוביוגרפי לאדם לתקופה ולעיר מדהים.

  12. יורם, אתה מספר אישי, בקטן וקסום. הנאה לקרוא את סיפוריך ולחוש מתוכם את המרקם החברתי הלא פשוט של אותה תקופה בעיניים של ילד קטן.

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...