(חי פֹּה) – תיעוד – תשעה חודשים לאסון שפקד אותנו הרגשתי חובה להגיע לבארי כדי לנסות לחוש ולתעד את הטרגדיה שאנשי בארי חוו בשביעי לאוקטובר. הגעתי לקיבוץ תואמה עם רבש"צ בארי, וביום המיוחל המתין לי בשער יובל, אשר ליווה אותי לאורך כל הסיור העצמתי ומטלטל. בכתבה אשתף במקצת את המראות והתיאורים מאותו יום ארור, להם נחשפתי בסיור.
"חג סוכות – הזמן עצר מלכת"
הסיור החל ב"שכונת כרמים" הצמודה לגדר הקיבוץ. לעיניי בלטה העובדה שהשער החשמלי, דרכו חדרו מחבלי החמאס, נותר שלם, ללא סימני שריפה או פיצוץ כלשהו.
הוסבר לי כי הסיבה לכך שהשער נותר שלם היא פשוטה: למחבלים שחדרו לקיבוץ היה הקוד לפתיחת השער החשמלי.
הרגשתי צביטה בלב!
הליכה בשבילי שכונת כרמים חשפה לעיניי את החורבן וההרס שביצעו המפלצות.
סוכות שהקימו התושבים במהלך חג הסובות של 2023, עומדות כעדות אילמת בגינות הבתים, כאילו הזמן עצר מלכת.
דיסוננס הרוח מול החומר – החיים מול המוות
צעדתי בין בתי שכונת כרמים. התחושה וההרגשה הייתה אחת בלבד – שואה!
הבתים שרופים לחלוטין, הרס טוטאלי ותחושת הזוועות עדיין באויר. החושים קולטים את ריח וצבע הפיח שעדיין קיים בחלל החדרים.
מועקה גדולה השתלטה עלי לנוכח הסתירה התהומית הנשקפת בכל פינות הבית. ספרי ילדים וקוביות עץ מאובקות יושבות להן בדד, בין שברי מתכת שבורים ושרופים כאילו צועקות אלי "איך זה קרה? איך אפשר? למה? היכן היו כולם? מדוע עזבתם אותנו לגורלנו?"
חפצי הבית הם עדות מצמררת לחיים השלמים שהיו כאן
חיים של משפחות שלמות שנגדעו כך פתאום ביום הארור 7.10.2023 . אני מפלס את דרכי בזהירות רבה בין הספרים הרבים המוטלים בכניסת הבית ועיניי קולטות את הספר "ארץ זבת חלב". המחשבות הרצות להן במוחי, "זה לא אמיתי, אנו בארץ זבת דם".
לצד הבית ניצב לו מיותם פסנתר השרוף בחלקו, מפויח ומאובק. פסנתר המסמל את רוח התרבות, היצירה והחיים אל מול שברי החומר, רעפי הבית הפזורים בכל מקום, הקירות השרופים, הפיח והמוות.
בכניסה לבית אחר, ניצב לו מיותם שלד מתכת, מה שהיה פעם קלנועית, בה השתמשו בני הבית, עדות נוספת לזוועות שהתחוללו בבארי – החיים מול המוות.
חשתי אגרוף בבטן.
עדותו של ליאור אלון, תושב קיבוץ בארי:
בביקורי פגשתי את ליאור אלון תושב הקיבוץ שהיה שם בזמן אמת וחווה את התופת יחד עם בני משפחתו. ליאור ביקש שאבוא איתו לביתו כדי לשתף אותי בחוויה הטראומתית שעבר.
ליאור אלון מספר לחי פה: "בבוקר השבת השחורה היו אזעקות יוצאות דופן בכמותן. כהרגלי לא מיהרתי להיכנס לממ"ד. בזווית עיניי ראיתי פתאום דמות בבגדים מנומרים ניצבת מולי. במחשבתי לא העליתי על דעתי שזה מחבל. חשבתי לתומי חייל מיחידה מובחרת. כשראיתי שהוא יורה לעבר הבתים והרחנו את ריח הצתת הבתים של שכניי הסתגרנו בממ"ד.
בתוך דקות ספורות שמענו כמות עצומה של מחבלים מסתובבת בשכונה וצעקות בערבית. המחבלים נכנסו לבית וניסו לפתוח את דלת הממ"ד. במשך שעות רבות אחזתי את ידית הדלת ומנעתי מהמחבלים את פתיחתה. (אלון מדגים בפני איך שאחז את הידית).
המחבלים הציתו את ביתנו. כדי למנוע כניסת העשן לתוך הממ"ד, הרטבנו את הסמרטוטים בחדר בעזרת שתן שעשינו והצמדנו אותם בתחתית הדלת. בשלב מסוים נהיה שקט בבית והבנו שהמחבלים החליטו לעזוב את הבית ולא ניסו יותר לפרוץ את הדלת. נס גדול קרה לי ולמשפחתי כי המחבלים לא ירו כדור אחד לכוון הדלת . מצד שני כל השכנים הסובבים אותי , רובם נרצחו בדם קר!
שש עשרה שעות שהינו בתוך הממ"ד עד שהגיעו החיילים וחילצו אותנו."
תשעה חודשים אחרי הטבח
תשעה חודשים אחרי הטבח הנוראי ובתי קיבוץ בארי הם עדות אילמת לנורא מכל שהתרחש שם.
לכל בית בקיבוץ יש פנים. על קרי הבית מצויינים שמות הנרצחים והחטופים שנלקחו מאותו הבית.
101 נרצחים, 30 חטופים, 31 חללי מערכת הבטחון
הבתים משמשים כמצבה חיה למשפחות היקרים שהופקרו לגורלם באותו בוקר ארור.
101 אזרחים נרצחו בבארי, 30 נחטפו לעזה ובלחימה בקיבוץ נהרגו 31 אנשי בטחון.
לא תהיה תקומה ללא השבתם של כל החטופות והחטופים , כי אם אין אותם גם אין אותנו.
ת.נ.צ.ב.ה
דרור היקר, תודה לך על הכתבה המטלטלת שהעלת על הכתב. התמונות ממחישות יותר מאלף מילים את האסון והזוועה שעברו על תושבי בארי. ואגב, לא הרבה יודעים שאת כל מכתבי הבנקים בישראל, משרדי הממשלה, וכל הרגולטורים, בית הדפוס של קיבוץ בארי היה אחראי על הדפסתם. (שמו הופיע בקטן ובצנעה בקצה הדף). נכון להיום, אנחנו יודעים כי אחד הדברים החשובים שהיה לחברי בארי, הוא לשקם במידית את בית הדפוס שלהם.
אז שוב, תודה לך על הכתבה ובעיקר על התמונות .
חשבתי שנסעת לעוטף לספוג רשמים מהרוע. מסצבר שנסעת כדי לתקוף את נתניהו. חבל…
נסתם הגולל על הרעיון של שתי מדינות לשני עמים.
מעבדה לשלום ברצועת עזה, וויתור גורף על יישובים יהודיים חוקיים שהיו שם, ומתן כל סיוע אפשרי לעזתים הניבה את המפלצת הזו.
מצמרר לנסות לחשוב לו הייתה להם מדינה שלמה, מה היה נשאר מכל היישובים היהודיים שהמרצחים היו מצליחים להגיע אליהם.
היו לא תהיה
הי קובי.
מדבריך אני מבין שהיית רוצה ותשמח להקים "יישובים יהודים חוקיים" בתוך רצועת עזה ואולי גם תגור שם.
יש מצב קובי?
מחיר ההתכחשות למציאות.
מקווה שברור לך אליעזר מי אחראי למחדל .
כל הכבוד דרור .
כתבה מטלטלת .
כהרגלך שוב הבאת את התמונות שמכניסות אותנו לאוירה .
לדעתי חייבים להשאיר את העדות הזו כמוזיאון כפי שזה נראה בתמונות ובכתבה המרתקת שלך .
הי דוד, תודה רבה על הפירגון. סיור בעוטף בימים אלו בהחלט מטלטל ומצמרר לנוכח המראות שנותרו כמצבה חיה. ממליץ לכל ישראלי להגיע לאזור חניון רעים, חניון התקומה כדי להרגיש במעט מה עברו התושבים התמימים שהתעוררו בחג סוכות לתוך שואה.
קיבוץ בארי – ועשרה חודשים מהיום, – הפגנות במעברים לרצועה נגד המצור על עזה!
אתה מתכונן להפגין מאריק ?
סיור חשוב ביקוץ בארי. שבוע טוב ומבורך לך דרור
בהחלט סיור חשוב רפי.
תודה!
דרור, כתבה מצולמת חזקה עם תמונות עוצמתיות. תודה על השיתוף והתיעוד. שיחזרו כולם במהרה הביתה🙏🏻
היה לי חשוב יעל לתעד ולשתף בצורה מדויקת .
תודה על הפרגון.
תודה רבה על כתבה מרגשת מלווה בתמונות הממחישות את היום הנורא. אהבתי את דברי הסיום שלך, " אם אין אותם, אין אותנו".
חן חן רונית. אכן כך, ללא החזרת כל החטופים לא תהיה תקומה.
מה רצינו?
חיים שקטים. לגדל ילדינו בצל דו קיום. מדי פעם לטייל בחו"ל או בארץ.
וכשהבטנו יום יום לכוון רצועת עזה היא נראיתה מאוד פסטורלית.
אבל, מעבר לגדר גדלה מפלצת שהממשלה האכילה במיליוני דולרים. גדלה וגדלה עד שהתפוצצה עלינו. ועל ילדינו ובדרך מחקה סופית את חלומותינו.
בהחלט מטעה דורון הקיבוצניק.
הליכה באזורי מדשאות הקיבוץ נותנת תחושת פסטורליות ושלווה , אך שמעבר לגדר גדלו ברברים צמאי דם, הם טבחו בנו ללא הבחנה.
אין מילים, גם לא יהיו ועדיין יש מי שמסרבים לקחת אחריות ולממש אותה.
מאוד פשוט מנשה. הראש אחראי !
מצמרר, עצוב מאוד. בלתי נתפס.
תודה לכתבה המילולית ו המצולמת.
אבינועם, בהחלט מצמרר ומטלטל. חובה על כל ישראלי להגיע לעוטף.
זאת מלחמת דת……ישראל חייבת לשלוט על החינוך הערבי! ללמד ליברליות והפרדת הדת מהמדינה! על פי מפלגת אור והרב לשעבר ירון ידען
מסקנה מעניינת אלוהים