UNSCOP
ב-1947, בעקבות מלחמת העולם, עמדה בריטניה סף פשיטת רגל כלכלית. בתנאים אלה, לא הייתה לבריטים יכולת להחזיק בפלשתינה, שינקה מהם כוח אדם ומשאבים. באותה שנה איבדה האימפריה הבריטית השוקעת את הודו. בכך איבדה בריטניה את הסיבה העיקרית להחזיק בפלשתינה המסוכסכת והמדממת.
כל אלה הביאו את הבריטים להחזיר לאו"ם את המנדט שקיבלו לניהול שטחי פלשתינה-א"י. בתגובה להודעת הבריטים על החזרת המנדט, מינה האו"ם, עשר שנים אחרי ועדת פיל, ועדה מיוחדת (UNSCOP) כדי לגבש פיתרון לבעייה.
ביוני 1947, הגיעה הוועדה לארץ לשמיעת עדויות. היהודים הגיעו מאוחדים ומוכנים לפשרות, הפלשתינים, לעומת זאת, היו חלשים ומפולגים. חוסייני, למרות שהפך להיות אישיות לא רצויה בעולם, ואף הואשם בפשעי מלחמה, סירב לשחרר את אחיזתו. הוא הפעיל את השפעתו לסכל כל מהלך שייתן לגיטימציה למדינה יהודית.
בניסיון להציג חזית אחידה, הוקם מחדש הועד הערבי העליון. הבריטים לא הסכימו שחאג' אמין יהיה חלק ממנו, אך הוא המשיך לשלוט בועדה מרחוק, ושלח את מקורבו, ג'מאל אל חוסייני, להוביל את הועד העליון. ברוח המפקד, דרש ג'מאל אל חוסייני מחברי UNSCOP להעניק לפלשתינים מדינה שתכלול את כל חלקי הארץ. לעומת הערבים, הפגינו היהודים גמישות והסכימו לחלוקת הארץ.
בזמן שהותם בארץ, הזדמן לחלק מחברי הועדה לראות את אניית המעפילים "אקסודוס" מגיעה לחיפה עם 4,500 פליטי שואה, שגורשו מיד חזרה לאירופה. האירוע זיעזע אותם.
תוכנית החלוקה
מסקנות של UNSCOP הזכירו את מסקנות ועדת פיל – סיום המנדט וחלוקה לשתי מדינות, עם ירושלים כעיר בינלאומית. הפעם הוקצה ליהודים שטח גדול יותר ששיקף את הגידול באוכלוסיה היהודית ואת צרכי ההגירה היהודית מאירופה. המדינה הפלשתינית המוצעת הוצגה הפעם כעצמאית, ללא סיפוח לירדן.
היהודים הסכימו מיד להצעת החלוקה. אצל הפלשתינים היו שנטו לאמץ את ההצעה ולהקים מדינה פלשתינית, אך הם דיברו בקולות רפים. אלה הושתקו מיד על ידי המושך בחוטים מרחוק – מיודענו חאג' אמין אל חוסייני.
סאמי טאהה החיפאי שהביע הסכמה לתוכנית, נרצח בידי שליחי החאג'. הוא לא היה היחיד. חאג' אמין שלח את אנשיו לחסל את כל מי שניסה להוביל קו מתון.
ב-29 בנובמבר 1947, הצביעה עצרת האו"ם על הצעת החלוקה שעברה ברוב גדול. היהודים חגגו. למחרת, תקפו ערבים פלשתינים את היהודים, ונפתחה מלחמת השחרור. בשלב זה, נשאה המלחמה אופי של מלחמת אזרחים, בין תושבים שנשאו כולם אזרחות פלשתינית מנדטורית.
עצמאות
שבת, 15 במאי 1948, היה מועד פקיעת המנדט הבריטי. ביום שישי, 14 במאי, לפני כניסת השבת, הכריזו היהודים על הקמת מדינת ישראל.
בתגובה, פלשו שבעה צבאות ערבים לפלשתינה, ונפתח השלב המכריע של מלחמת השחרור. עם פרוץ המלחמה, הקימה מצריים את ממשלת "פלשתין" ברצועת עזה. כנגד רצונם של המצרים, כפה חאג' אמין את רצונו על המועצה, וסימן את עצמו בתפקיד מוביל הלחימה הפלשתינית. בתום המלחמה זכתה ישראל בצעירה בשטח גדול מזה שיועד לה בתוכנית החלוקה. המחיר היה כבד של 6,000 הרוגים – כאחוז מן האוכלוסיה היהודית.
"נכבה"
האוכלוסיה הפלשתינית שילמה בכ-14,000 הרוגים, נותרה ללא מדינה וחוותה השפלה לאומית – ה"נכבה", שיצרה כ-700,000 פליטים.
השטחים שיועדו לפלשתינים בתכנית החלוקה ושלא נכבשו ע"י ישראל, עברו לשליטת מצרים (עזה) וירדן (יהודה ושומרון). אלה בחרו לא להקים בהם מדינה פלשתינית. הם עשו זאת בעידוד הבריטים, שלא רצו לראות מדינה פלשתינית עצמאית, שבראשה יעמוד חאג' אמין אל חוסייני, המשת"פ של היטלר.
המלחמה יצרה גם כ-850,000 פליטים יהודים, שנרדפו וגורשו מבתיהם במדינות ערב ונקלטו על ידי מדינת ישראל הצעירה.
סיכום
- "פלשתינה" הוא שם שנתנו הרומאים ל"יהודה", כדי להעניש את היהודים אחרי מרד בר כוכבא – אין לו כל קשר ל"פלשתינים" של היום.
- תחת האימפריה העות'מנית לא היו מדינות ערביות, לא היו ערבים עם זהות לאומית מובחנת, וממילא לא היה בנמצא עם שהזדהה כ"פלשתיני".
- בתקופה הקצרה בה התקיימה ממלכת "סוריה הגדולה", נלחמו ערביי ארץ ישראל והפגינו על זהותם ה"סורית".
- ב-1921, רק כאשר נגוז חלום "סוריה הגדולה", החלו ערביי הארץ להגדיר את עצמם כעם בעל זהות נפרדת.
- בתקופת המנדט הבריטי, התייחס המושג "פלשתינאי" לכל אזרחי המנדט – ערבים, יהודים ואחרים.
- הפלשתינים הערבים, בהנהגת חאג' אמין אל חוסייני, סירבו בעקביות לכל פיתרון שיאפשר לשתי מדינות – יהודית וערבית – להתקיים זו לצד זו.
- במלחמת העולם השנייה, שוב בהנהגת אמין אל חוסייני, הזדהו הפלשתינים עם מדינות הציר, וביקשו שגרמניה הנאצית תבצע טיהור אתני ביהודי א"י, אחרי שתכבוש את הארץ.
מורשתו של המופתי
וכאן אנחנו מגיעים לאחד הפרדוקסים של ההתנהלות הפלשתינית בימינו. חאג' אמין אל חוסייני היה אישיות רעילה עד כדי כך, שהפלשתינים נמנעים היום כמעט לחלוטין מלהזכיר את שמו ואת התפקיד המרכזי ששיחק בהיסטוריה שלהם ושל האיזור.
למרות ההתכחשות הזאת, הפלשתינים מחנכים עד היום את ילדיהם בדיוק על מורשתו הרעילה של חוסייני:
- עלילת "אל אקצא בסכנה", החינוך לשנאה ולהשמדת היהודים והצגת המאבק לערבים כמלחמת דת – כל אלה הם מורשתו של המופתי, שהשימוש בה מסכל כל אפשרות לפיתרון הקונפליקט.
- גם הבחירות שעושים המנהיגים הפלשתינאים שאחרי חוסייני (סרבנות להסדר, תמיכה בסדאם חוסיין, תמיכה באיראן, שימוש בטרור,…) מזכירות מאוד את הבחירות שעשה האיש המתועב הזה, שאחראי יותר מכל אישיות אחרת ל"נכבה" של העם הערבי הפלשתיני.
עד ששרידי מורשתו של המופתי לא ייעלמו, הסיכוי של שני העמים להגיע לפיתרון של שלום כמעט ולא קיים.
אכן . בידי תעודת הזהות דל אבי מימי המנדט. *Passport of Palestine*. הוא היה נוטר בריטי במרחב חיפה וטירת הכרמל. וקיבל כדור בצוואר באזור חסן דוקרי. מתחת לבית עיריית חיפה
ערבים היו בארץ מסוף המאה השביעית.
נכון חלק לא קטן מן האוכלוסיה הערבית שחיה כאן ב-1947 היגר לכאן מהארצות השכנות, מצריים, סוריה וסודן.
לקרוא להם "נספחים" ו"לא שייכים מלידה" אלה אמירות קצת מתנשאות. צריך לקבל את זה שהם חיו כאן.
הטענה בסדרת המאמרים הזאת היא שעד 1920 הם לא הגדירו את עצמם כעם פלשתיני.
אילו הפלשתינים היו מתנהלים אחרת אפשר היה אפילו לדבר על סינרגיה ברוח הסכם וייצמן-פייסל.
העניין הוא שהם מתנהלים כבר מאה שנה באופן כזה שפוגע בעיקר בעצמם וגם בנו, ומקפידים לבחור בהנהגה גרועה שלא מפסיקה לטעות.
למרבה הצער, גם אנחנו אימצנו לנו הנהגה כזאת כבר יותר מעשור.
מי יכול היום להוכיח שאין להם זכות על הארץ אחרי שהם טוענים שהם כאן עוד מימי המאה ה19 ואף קודם לכן..
איך ניתן להוכיח שהם פה נספחים ולא שייכים מלידה?
לא קיים !!! באמנה הפלשיטנאית שנכתבה ב-1963 יש 31 סעיפים ש-5 מהם מחייבים את הרס מדינת ישראל וה-31 אוסר לשנות אותו מהאמנה ללא אישור החותמים עליה שכבר עידן ןעידהים הם מבלים עם 72 הבתולות בגהינום