אושר: להעריך את עצמך – המפתח לחיים מאושרים ומגשימים

שירלי קבעה איתי פגישת סדנה כדי לעבוד על העצמה וחיזוק הדימוי העצמי שלה. בטופס ששלחתי לה כתבה שהיא בת 47, גרושה, אמא לבת בוגרת שלומדת בחו"ל, גרה בחיפה ועובדת כמנהלת מחלקה בחברה מצליחה. לשאלה למה את מבקשת להשתתף בסדנה ענתה שהיא רוצה לסגור מעגלים שמחלישים אותה, כאלה שהיא סוחבת עוד מהילדות.

כשנכנסה, נראתה כאילו העולם בכף ידה. העמידה שלה היתה זקופה, המבט בוטח, חיוך קטן של הצגה עצמית משוח על פניה ויד מטופחת שנשלחת ללחיצה אמיצה של  "נעים מאד, שירלי".

 מבט עמוק באנרגיה שלה הראה שהיא מתרגשת, קצת מתוחה, ודומה שנדרש ממנה הרבה אומץ כדי לפתוח את הלב ולהתחיל תהליך. "בשביל להגיע לתוצאות צריך לעשות עבודה", תסביר לי אחר כך את המקום ממנו שאבה את האומץ לבוא למפגש.

להרגיש כמו ילדה מיותרת

"כשהייתי ממש קטנה, חשבתי שאני הילדה הכי טובה בעולם", התחילה לספר. "אני זוכרת שאמא היתה מלבישה אותי בשמלות והיינו רוקדות ביחד וצוחקות בלי סוף. אחר כך אמא התחתנה, וכבר לא היה לה זמן לרקוד איתי. הבעל שלה לא אהב אותי. הפרעתי לו. מבחינתו הייתי מיותרת. מאז שהוא נכנס אלינו הביתה, הרגשתי שאבדתי את אמא שלי. מילדה אהובה, הפכתי לשקופה. בלתי נראית, לא ראויה ולא רצויה".

היא מנגבת דמעה ודומה שהיא כועסת. "כן, אני עד היום לא יכולה לסלוח לה. אני לא רק כועסת, אני גם מאוכזבת ממנה. ככל שאני מתבגרת אני פחות מבינה איך אפשר להזניח ככה את הבת היחידה שלך בשביל גבר".

אנחנו עוצרות לרגע ועושות כמה תרגילי נשימה, מתרגלות אהבה עצמית.
"כשהגעתי לבית ספר כבר הייתי בטוחה שאני לא שווה כלום. הייתי מבוהלת, לא הרגשתי שאני מתאימה לכל הילדות היפות והחייכניות שהיו  בכיתה. הרגשתי שאני פחות מהן, לא ראויה להן, וממש לא ידעתי איך להתחבר איתן. הייתי מאד בודדה וכל הזמן חשבתי רק על מה לעשות כדי שתהיה לי חברה. הכנתי להן שיעורים, הבאתי להן מתנות קטנות שהכנתי, אבל כלום לא עזר. הן היו חבורה ואני בחוץ. וזה פגע ביכולת שלי להתרכז, זה הוריד ללי את החשק ללמוד, הייתי בטוחה שאני אפס. פשוט אפס", היא אומרת, וקמה מהכיסא, ניגשת לחלון כמו מביטה למרחקים ולרגע נדמה שהיא שוב שם, בילדות העגומה.   

"איפה אמא היתה בכל אותו זמן?", שאלתי .

"לא שיתפתי אותה", ענתה.

"לא האמנתי שהיא תעזור, לא הרגשתי אהובה ומצד שני כילדה, כנראה שלא רציתי להכביד עליה, גם ככה החיים שלה לא היו קלים. היא עבדה רוב הזמן, כשהגיעה הביתה עשתה את כל מטלות הבית, ובמעט הזמן שנותר היתה עסוקה בבעל שלה. לא היה שם מקום בשבילי".

להאמין בעצמך ולקום אחרי נפילות

שירלי סיפרה שרשמו אותה לבית ספר מקצועי בחיפה, כדי ללמוד פקידות, בטענה שרוצים שיהיה לה מקצוע לעתיד ותוכל לעמוד ברשות עצמה.

"לא שאלו אותי מה אני רוצה", אמרה בחיוך מריר "הם רצו שאסיים את הלימודים ואצא מהבית. וכך באמת עשיתי. בגיל 17 כבר גרתי לבד בדירה שכורה, עבדתי כפקידה במשרד קטן בעיר תחתית והתחלתי את החיים העצמאיים שלי. זה לא היה פשוט. לא פעם ולא פעמים נשברתי, אבל לא היתה לי ברירה אז המשכתי את הדרך. כשאני מביטה בזה עכשיו אני מבינה שהייתי חייבת להאמין בעצמי בתקופה ההיא, אחרת לא הייתי מחזיקה מעמד".

אני שואלת אותה מה העוצמות שהיא מגלה בעצמה בתהליך הזה, והיא מהרהרת מעט ואז אומרת: אומץ, נחישות ויכולת לקום אחרי נפילות.

אני מבקשת ממנה לעצום לרגע עיניים ולחזור על המשפט: אני אמיצה, נחושה, ויש לי יכולת לקום אחרי נפילות, והיא עוצמת עיניים וחוזרת על המשפט פעם ועוד פעם, והפנים שלה נהיות יותר ויותר מוארות.

כשמשהו לא מצליח פעם אחרי פעם, כשאנחנו מנסים את הדרכים המוכרות ולא מצליחים – בין אם זה לעבור ראיון עבודה, להתקבל לפקולטה נחשקת, ליצור מערכת יחסים מבורכת או להפסיק לאכול ממתקים, אנחנו מודיעים לעצמנו שאין לנו יכולת לעשות את זה, שזה לא בשבילנו.

יש לכך ניסוחים רבים:
זה לא בקרמה שלי, זה לא נועד להיות, אין לי את מה שנדרש בשביל זה, אני לא מספיק טוב, אני לא יכול, לא מסוגל יותר, מה שצריך לקרות קורה, וכדומה. כדי להשלים את התמונה, יש בתוכנו מנגנון שרוצה להוכיח לנו שאנחנו צודקים.

בדרך כלל נראה את ההצדקות מחוץ לנו, נפרש מצבים, מבטים, נתייחס לחלקי אמירות כדי להוכיח שאנחנו לא מסוגלים. אלא אם נחשוב אחרת. כשאנחנו מפסיקים לחפש סיבות למה לא הצלחנו ונפתחים לדרכים חדשות, היכולת שלנו להיות מאושרים מתרחבת ותפיסת החיים הופכת להיות מסע של גילוי.

מפחדת שהוא לא ירצה אותה

"למה עכשיו?" שאלתי, ושירלי הוצפה בדמעות.

"אני רוצה עוד בחיים שלי. לכאורה הכל טוב ואני בתודה על כך, אבל אני לא באמת חזקה, לא באמת מאמינה שמגיע לי. אני מרצה את כולם, מנסה להיות תמיד הנחמדה, הדואגת, המאפשרת, ובזמן האחרון אני רוצה גם לעצמי, רוצה שיעשו גם בשבילי. אני רוצה אהבה", אמרה והביטה רחוק ועמוק.

"הילדה הלא רצויה שבתוכי מפחדת שיינטשו אותה. מפחדת להיקשר. מפחדת מדחייה. עברתי כמה סדנאות, דיברתי עם הילדה הפנימית שלי, חיבקתי אותה, אבל היא ממשיכה להופיע ובכל פעם שאני פוגשת מישהו נחמד שרוצה איתי קשר, אני מרגישה איך אני מכשילה את זה על שטויות. מילה שהוא אומר, משהו במראה שלו, תנועה של הגוף. אני יודעת שזה שטויות אבל אני נבהלת. אני חוזרת להיות הילדה הקטנה שאף חברה לא רוצה להיות איתה, הילדה שמאמינה שהיא לא שווה כלום והרגש שעולה באותו רגע מאיים עלי, מפחיד אותי, סוגר אותי.

אני בטוחה שאם לא הייתי מפחדת, אם הייתי מאמינה בעצמי יותר, אם היה לי ביטחון עצמי גבוה יותר, לא היה בי את המקום הזה שאומר הנה עוד רגע הוא יגיד שהוא לא רוצה אותי, הנה עוד רגע שהוא ידע שאני לא באמת שווה שאני לא ראויה לו".

ובקשרים קודמים? אני מקשה,
"זה היה לי עם בעלי הראשון שכל הזמן הזכיר לי שאני לא יודעת לבשל, שאני טיפשה ולא מבינה כלום, שאני בזבזנית וחסרת אחריות כלכלית, אפילו ברגעים האינטימיים שלנו התלונן שאני לא מוכנה לכל פנטזיה שהוא רצה להביא למיטה.

בסופו של דבר הוא עזב אותי. לי לא היה אומץ ללכת. היום אני מודה לו כי מאז שהלך אני מגלה שאני הרבה פחות גרועה ממה שהוא חשב. אבל עדיין יש לי לעשות עבודה ולהאמין בעצמי יותר, במיוחד בכל הנוגע למערכות יחסים", הדגישה.

הערכה עצמית מקדמת אושר

הדימוי העצמי השלילי מוצף ברגעים בהם האדם מרגיש שהוא נחשף, או עלול להיחשף לביקורת, לשיפוט חברתי או מקצועי. התפיסה העצמית כחסר איכות, חוסר הביטחון שהאדם משדר מקשה על ההתמודדות עם העולם שבחוץ, ומחלישה את האומץ לבוא לידי ביטוי, לתפוס מקום במרחב. זה פוגש אדם בכל מני מצבים, כשהוא רוצה לעבור מבחן או ריאיון חשוב, בקשרים חברתיים, בהתפתחות מקצועית או אפילו בהתמודדות עם תחביב שהיה רוצה לפתח.

בכל מצב בו ההצלחה לא מגיעה באופן מידי, הדימוי העצמי השלילי מבשר כי האדם אינו ראוי וכדאי לו לפרוש, שהרי ממילא ימשיך ויכשל. הדימוי השלילי לא מאפשר התמדה, מונע עבודה על פיתוח מיומנות ומעודד נסיגה, צמצום עצמי והקטנת ציפיות.

אחרי הכל, מי לא היה רוצה שיהיה לו דימוי עצמי מעט חיובי יותר מזה שיש לו ברגעים הדרמטיים של החיים, הרגעים האלה בהם כדאי להיות זקופים ונוכחים גם אם קשה, רגעים בהם נופלים אחורה לחוויית ערך עצמי נמוך, רוצים להיעלם ולהעלים את הסיטואציה. יש מי שנושם עמוק ומנסה לאסוף את עצמו, וכשזה לא מצליח נוצרת  התפרצות של כעס, קשה להחזיק אנרגיה של שלווה, וסיטואציה פשוטה הופכת לדרמה.

התבוננות על עצמנו

כדי להגיע לדימוי החיובי, צריך להתחיל בהתבוננות. התבוננות על עצמנו ממקום מרחיב במקום מצמצם. כאשר בוחנים דרכים חדשות לפעולה, ומעזים מחשבות חיוביות שלא העזנו לחשוב קודם, מתגלות עוצמות ונולד האומץ להפסיק להתעקש שהדרך שפעלנו בה עד כה היא היחידה עבורנו למרות שלא הביאה לתוצאות, ולהתנסות בדרכים חדשות ולא מוכרות.

מחקר של אלברט בנדורה בדק את תפקיד האמון העצמי בתהליך השגת הצלחה. הוא טוען שאנשים עם אמון גבוה ביכולתם לפתור בעיות ולהשגת מטרות, משיגים יותר הצלחות. הסתבר שאנשים שחשבו שהם יכולים להצליח, השיגו תוצאות טובות יותר גם כשלא ידעו מראש מהי המטלה. הם פשוט האמינו ביכולתם להתמודד, להיות עכשוויים ויצירתיים ולא להיתקע על תבניות חשיבה מהעבר.

חוקרים אחרים ביססו את הקשר בין דימוי עצמי חיובי אצל נערים ובחירת תחום לימוד מקצועי לעתיד, וכך גם בין דימוי עצמי ואמון עצמי חיובי והצלחה בלימודים.  

הערכה וקבלה עצמית

הערכה וקבלה עצמית הן גורמים מרכזיים בבניית חיים מאושרים וביצירת תחושת הגשמה אישית ורגשית. בעולם של לחץ חברתי להישגים, לדימוי מושלם, רבים מסתובבים עם התחושה שאצל אחרים קיימת תמונת חיים יפה יותר משלהם. הערכה עצמית חיובית מאפשרת להתמודד ולעבור חוויית חיים מאוזנת, מתוך שמחה במי שאני בלי לנסות להיות מישהו אחר.

לעשות כאילו עד שזה יתגשם

פגשתי את שירלי שוב, כמה שבועות אחרי הסדנה.

"עדיין מתוסבכת אבל עם דימוי עצמי טוב יותר", היא צוחקת כשאני שואלת על החיים. "אי אפשר למחוק את השריטות מהילדות. זה כבר לא מדמם, ובאמת שלמדתי להאמין בעצמי ולהעז להביא את עצמי לקדמת הבמה, אבל הצלקות שם, וזה צף לפעמים, אבל אני מזכירה לעצמי את מה שלמדתי בסדנה, שאני בסדר, שאני נוכחת, רצויה וראויה, ושמותר לי לאהוב.

התבוננתי, ראיתי שכשאני לא מרשה למחשבה השלילית להגיע, כשאני מסלקת אותה ומכניסה לעצמי לראש מילים חיוביות, אני מרגישה טוב יותר עם כל מה שאני עושה. אני מתנסה בדברים שלא העזתי לגעת בהם קודם, בלימודים, בקשרים עם אנשים חדשים", אמרה כמו מחפשת את ההגדרה: "אני פשוט מרגישה טוב עם עצמי".

דימוי עצמי חיובי ומאוזן

מחקרים מראים שאנשים עם דימוי עצמי חיובי ומאוזן, נעימים יותר לאחרים, פחות ביקורתיים ומקבלים את השונה ביתר קלות. הם פחות עסוקים בעצמם וברצון להוכיח שהם הכי טובים, פחות מאוימים על ידי ההצלחות של האחרים ופחות תלויים במישהו אחר שיראה להם את הדרך.

ההכרה במחשבה השלילית היא הצעד הראשון לשחרור הדימוי הנמוך.
אחר כך כדאי לעשות רשימת הצלחות והישגים. מתוך כך למצוא את נקודות העוצמה האישיות ולהזכיר אותן לעצמך בבוקר ובערב, עד שהגישה השלילית תיעלם ובמקומה יבנה מקום פנימי של אמון והערכה עצמית, תוך אימוץ שפה חיובית, שימוש במילים מעודדות ומעצימות בהתייחסות לעצמך.

כל אדם ייחודי ויש לו יכולות מיוחדות

כדאי לזכור שאין צורך להתאים לציפיות של אחרים או להתחרות עם מישהו אחר. כל אדם ייחודי ויש לו יכולות מיוחדות. אז גם אם אין לכם דימוי עצמי מושלם או ביטחון מלא באיכויות שלכם, ההמלצה שלי היא להתנהג כאילו אתם מאמינים בעצמכם.

כמו שכתבו במסכת סנהדרין: שלא לשמה בא לשמה.

תעשו כאילו וזה יחלחל להוויה ויהפוך למציאות. כאשר תתנהגו כאילו אתם מאמינים בעצמכם, תוכלו ליצור לעצמכם הזדמנויות שלא חשבתם שקיימות עבורכם. ברגע שתתנו לעצמכם את הזכות לתפוס מרחב, להיות נוכחים, להיראות, להישמע, האנרגיה תתחיל לזוז והדברים מופלאים יוכלו להתרחש.