באנר טירת כרמל 240624
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר חזית הים רחב
באנר חברה כלכלית 100724
באנר גורדון 240624
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
פרסום בחי פה - רחב - מונפש
באנר קריית אתא
באנר מוזאוני חיפה 030824

דן לבני האמן מחיפה • מצייר את תלאות השבת השחורה

כשהנפש זועקת האומנות הולכת בעקבותיה בעבר כבר התוודענו ליכולות הרישום...

הדיפלומטיה כגשר בין תרבותי לעשיית שלום • סאמי יחיא • דעה

השבת השחורה של ה-7 באוקטובר החזירה אותי בזמן לשנת...

עליזה אלקיים עבאדי מחיפה • ליצנית רפואית, יוצרת ופעילה חברתית

אישה עוצמתית הראויה להיכלל בין הנשים הרבות אשר לכבודן...

ארמנים, ערבים ויהודים בבית טמפלרי אחד בחיפה • ד"ר דוד בר און

(חי פה עם סיפורבניין) – הבית שבו התגוררה משפחת טופליאן, נושא סיפורנו השבוע, נמצא ברחוב יפו 106 א׳, והינו אחד מ-2 הבתים שנבנו ע״י פריץ אונגר (השני נמצא ביפו 106 דהיום) במושבה הגרמנית בחיפה.


בתי אונגר

פריץ אונגר, אבי המשפחה, היה איכר עשיר וחבר נכבד בקהילת הטמפלרים שבנו את המושבה הגרמנית בחיפה. הוא בנה שני בתים על חלקת קרקע אחת: בית קדמי, סמוך לרחוב יפו דהיום, ששימש למגורי המשפחה, ובית נוסף, פנימי, בנסיגה מהחזית, אשר שימש כנראה להשכרה. בית פנימי זה הוא נושא סיפורנו (להלן בית טופליאן).

הבית הינו מבנה בן שתי קומות מעל קומת מסד, בנוי אבן, עם מאפיינים מוכרים של הבנייה הטמפלרית, כגון גג רעפים דו-שיפועי, חלונות מקומרים מסודרים באופן סימטרי ע״ג החזית, מרפסות בולטות עם מעקות פלדה וכיו"ב. מהלך מדרגות חיצוני הוביל ממפלס הקרע לקומות העליונות, בהן היו 4 דירות (שתיים בכל קומה). בקומת המסד היו חללי שירות משותפים, כגון חדר כביסה ומחסן. בקדמת הבית היה גן מטופח ובמרכזו בריכת נוי מחופה אריחי קרמיקה. הגינה היתה החלל הפתוח המשותף של שני בתי המתחם.

בית אונגר (טופליאן) ברח׳ יפו 106 א׳ | אייר וכתב: ד"ר דוד בר און

ארמנים, ערבים ויהודים בבית אחד

ב-1938 עברה להתגורר בבית הפנימי (רח׳ יפו 106 א) משפחת טופליאן, משפחה נוצרית ממוצא ארמני. המשפחה התגלגלה מארמניה, דרך תורכיה וסוריה והגיעה לירושלים, לאחר ששרדה את השואה של העם הארמני (1915).
באותה תקופה התגוררו בבית 4 משפחות: שתים ממוצא ארמני -טופליאן וקריקוריאן- ושתים ערביות- קפיטי ורהבי.

הנס אונגר, בנו של פריץ, בונה הבתים, התגורר עם משפחתו בבית הקדמי (היום רח׳ יפו 106) עד שנת 1939, מועד גירוש הטמפלרים מן הארץ ע״י הבריטים, בגלל אהדתם העמוקה למשטר הנאצי. בקשה יחידה היתה להנס אונגר ממשפחת טופליאן – להמשיך ולדאוג ולטפח את הגינה היפה.

ב-1947 המשפחות הערביות עזבו את הבית ובמקומם נכנסו משפחות יהודיות, עולים חדשים מגרמניה, הונגריה ורומניה. לימים גם הללו עזבו את הבית לטובת מקומות אחרים.
אולם טֶנִי טופליאן, בת ה-96, הגרה בבית זה מאז 1938, ממשיכה לטפח את הגינה, כפי שמשפחתה הבטיחה להנס אונגר.

תוכלו לקרא עוד על סיפורה של משפחת טופליאן במאמריו של יורם כץ – בקישור:


הערה: 
קוראים יקרים, הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל. 


צרו קשר: בוואטסאפבמייל

ד"ר דוד בר און
ד"ר דוד בר און
ד״ר דוד בר און • אדריכל ומתכנן ערים

כתבות קשורות לנושא זה

7 תגובות

  1. הטמפלרים גורשו מחציתם ב-1941 ומחציתם לאחר המלחמה.
    אין ספק שתרמו מהותית לפיתוחה של הארץ הפרימיטיבית אליה הגיעו .

  2. "שנת 1939, מועד גירוש הטמפלרים מן הארץ ע״י הבריטים, בגלל אהדתם העמוקה למשטר הנאצי."
    ואנו משמרים אותם? 🤦🏼‍♂️
    ראוי לדעתי למחוק אותם מהמציאות היום יומית ולהשאיר אותם בתודעה כאוהדי המשטר הנאצי.

    • תודה על תגובתך. ההיסטוריה כוללת פרקים טובים ולא טובים. צריך לדעת את כולם. הטמפלרים תרמו הרבה לפתוח הארץ – תעשיה לחבורה- עד לפרק המביש שעליו שלמו בגרושם מהארץ. אני לא שופט אלא מספר את הסיפורים שמאחורי הבניינים.

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...