לכב' החוקרת גב' לבנה אלונים
הנדון: תכנית מגידו חפ/2070
קיבלתי בתודה זימון להשמעת התנגדותי. מאחר ואני צפוי להיות בחו"ל במועד שנקבע,
הנני להעביר לך בזאת את דברי, בדיוק כפי שהיה בכוונתי להשמיעם בדיון.
אוסיף כי בעת ההחלטה הייתי יו"ר ועדת המשנה לתכנון ולבניה, ותמכתי בהפקדה, למרות
התנגדותי להיקף התכנית. סברתי, ואני סבור גם עתה, כי לאור ההתנגדויות יוקטן היקף
הבינוי בהתאמה לסביבתו, לחוות הדעת המקצועיות, ולרצון רוב רובו הגדול של הציבור.
בדמוקרטיה, גם לכמות יש משמעות איכותית .
מסגרת הדיון, וחלופות התכנית.
בבואנו לדון בעתידו של מרכז הכרמל, חובתנו להשאיר בתחתית מערכת השיקולים וסדר
העדיפויות את האינטרסים של הייזמים, ולהתמקד רק בהיבטים של טובת העיר ותושביה.
לפנינו 3 חלופות עיקריות:
– להפוך על פניו את מרכז הכרמל, מן היסוד, כפי שיקרה כתוצאה מהתכנית המוצעת.
– לשמר אותו באדיקות.
– לאפשר התחדשות מאופקת, המכבדת ומשמרת את ערכיו הייחודיים.
בשנות ה-90 נדונה בוועדות התכנון תכניתו של האדריכל החיפאי עמרי ילין, על מגרש
בבעלות הייזם הרי שר, להקים מלונית של 16 קומות, סמוך לבית הספר דוד-ילין, ברחוב
מגידו. תושבי הכרמל המזועזעים, ועימם חיפאים רבים ואגודות אדריכלים וארגוני סביבה,
מיהרו להגיש התנגדויות מנימוקים שונים, ובראשם הטענה כי היקפו המוצע של הפרוייקט
וגובהו, גדולים מדי ביחס לאופי סביבתו, וישפיעו עליה לרעה. לפרוייקט התמנה חוקר,
האדריכל הרי ברנד, אשר קיבל את ההתנגדויות, והפרוייקט נגנז.
הייזם, הכנסיה – ואחוזי הבניה.
כותרת זו לקוחה מכתבה של יורם גביזון, אשר הקדיש לחיפה כתבת תחקיר נרחבת,
"זאבי קונה את חיפה", בעיתון "הארץ" 21.8.2000. כחוקרת מהתחום התכנוני, אין מנוס
במקרה זה אלא שתתייחסי גם להיבטים מתחום המינהל התקין. אי אפשר להינעל רק על
"מה שלפנינו", בלי להכיר את הרקע במלואו, והוא מאד רלוונטי ויקרין ללא ספק על
כל החלטה לגבי התכנית החדשה
מדובר בקרקע שעירית חיפה חכרה מהכנסיה היוונית-קתולית, עוד בשנות ה-50,
לתקופה של 49 שנים, עד 2003. על השטח הוקם, ופועל עד היום, בית הספר דוד ילין,
היחידי בכל האזור, אם לא ניקח בחשבון את סניף ביה"ס "הריאלי", שהוא כידוע פרטי.
בקרבת "דוד ילין" ניצב המבנה ההיסטורי של מנזר סנט צ'ארלס, ולידו בוסתן מקסים,
שניהם במקום של כבוד ברשימת המבנים והאתרים לשימור בחיפה.
בשנת 1997 "הופתעה" עיריית חיפה לקבל מסר מראשי הכנסיה, כי אין בכוונתם לחדש
את חוזה החכירה העומד לפוג כזכור ב-2003, כלומר בעוד 6 שנים. ולא רק זאת, בחודש
מאי 96 חתמה הכנסיה על חוזה חכירה חדש, עם חברת "דירות עילית" בשליטת הייזם
גד זאבי, שיאפשר לו/לה להקים פרוייקט של מגורים ומסחר על 73% מהשטח.
העיריה הופתעה? במרכאות כפולות ומכופלות. אין אפילו בדל צילו של ספק, כי זאבי
בדק לפני כן את הלך הרוח בהנהלת העירייה לגבי תכניתו. בעת הזו מנכ"ל קבוצת זאבי
הוא ישראל סביון, אקס מנכ"ל העיריה, מזכיר מפלגת העבודה בחיפה, ומפלגתו שולטת
בעירייה, וכמובן בועדה המקומית לתכנון ולבניה.
אף ייזם, הרפתקן ככל שיהיה, לא יהמר על חוזי חכירה כאלה, בטרם הכשיר את הקרקע,
לא בשטח אלא בוועדות ובלבבות. אם העירייה הופתעה במרכאות, בכנסיה עצמה הופתעו
בלעדיהן. קמה צעקה מקרב צעיריה, והיו שבקשו לערב אפילו את הכס הקדוש, אך עובדת
ההסכם נקבעה ושרדה את כל המערערים והמתמרמרים. התושבים בחיפה לעומת זאת לא
הופתעו – הם נדהמו. על מפלצות "הולילנד" טרם שמענו אז, ותכנית מגדלי מגידו נתפסה
כתמונת ראי של מגלומניה אחרת – מגדלי חוף הכרמל.
העיריה יוצאת ברווח – הייזם בהפסד?
בינתיים לא היתה לזאבי, החוכר החדש ו"בעל הבית" העתידי בשטח, כל כוונה להמתין
בסבלנות 6 שנים עד אשר יפוגו כדרך הטבע זכויות החכירה של העירייה, והוא יזם מו"מ
משולש עם הכנסיה והעיריה, להקדמת פינויה. ביוני 98 הבשילו המגעים ביניהם לכדי חוזה
שהוצג כ"הישג" לעיריה על חשבון זאבי התמים…
לפי החוזה תקדים העיריה לפנות את השטח לזאבי, לאחר שיוקם מבנה חדש לביה"ס
"דוד ילין"… "ע"י הכנסיה ועל חשבונה"! [ציטוט מהודעת העיריה]. המבנה יוקם על גבעה
ירוקה בקצה שכונת רמת-הדר. אם לא יוקם המבנה, יוארך הסכם החכירה עם העיריה
ב-16 שנים נוספות, במחיר שקל אחד לשנה, פחות אפילו מפרסומת לביטוח אישי במחיר
שקל בחודש…
לכאורה הסכם חלומי עבור העיריה, וזאבי יצא כאילו "פראייר". כי חוזה החכירה המקורי
חייב את העירייה לפנות את השטח ואת בית הספר בשנת 2003 ללא תמורה. או לחליפין,
אם תמשיך להחזיק בו – לשלם על כך את מחירי השוק. והנה זכתה בבית ספר חדש, על
חשבון הכנסיה, וב"אורך נשימה" של 16 שנים, במחיר מצטבר של 16 שקלים… חיפה
הרויחה? הכנסיה ו/או זאבי הפסידו? לא ממש.
השמים הם הגבול? – לא בחיפה.
מעטים הישלו את עצמם לגבי כוונותיו האמיתיות של זאבי, שהרי, כידוע, ארוחות חינם
יש רק בבתי חולים ובבתי סוהר. ואכן מתוך בטחון מלא בגיבוי העיריה, הגיש זאבי לועדה
המקומית חיפה את תכניתו במלוא שיעור קומותיה: 3 מגדלי 40 קומות, למעלה מאלף
אחוזי בניה, 800 יח"ד בצפיפות 70 יחידות לדונם, ועוד 4800 מ"ר למיסחר, וכן שטחי
שרות וחניונים.
יצא איפא המרצע מהשק. מרצע? בולדוזר שלם! בתמורה להקמת בית ספר חדש
בעלות של 6 מיליון דולר, יקים זאבי דירות "עילית", כשמה של החברה בבעלותו, בשווי
320 מיליון דולר לפי הערכה שמרנית של 400 אלף דולר לדירה. שום "החייאת הכרמל
ע"י זוגות צעירים", כפי שהוצגה תכלית הפרוייקט לציבור ובועדות התכנון. עיריית חיפה
התפשטה מעקרונות, התפרקה מאחריות, העניקה לזאבי זכויות בניה הזויות, במחיר של
ריסוק מירקם עירוני איכותי, והפיכתו לאזור אסון אורבני, לא בלי לשכפל מהמילון הנדל"ני
מילים מכובסות שנועדו לכך במיוחד: "התחדשות עירונית", "יחזיר לחיפה את הצעירים",
"תעסוקה", "הירוקים נגד פיתוח", וכו'.
מיהל תקין? מכרזים? – לא בבית ספרנו.
קומבינת מגדלי מגידו הוצגה כרווח נקי לציבור ולעיריה, כביכול על חשבון זאבי התמים,
או אולי כתרומה שלו לקהילה. ובכל זאת סימני השאלה מאנו להתאדות:
– האם העיריה הסתמכה על הערכה שמאית לגבי העיסקה על כל היבטיה? היא לא.
– האם העיריה בחנה מול ראשי הכנסיה חלופות להמשך החכירה, ללא הקמת המגדלים?
שוב לא. הכנסיה איננה כריש נדל"ן, ולבטח די היה ברמז קליל מצד העיריה, כדי לסתום
את הגולל על קומבינת המגדלים, ולהשאיר בידיה את השטח, עם מבנה מחודש ומשופץ
עבור בית הספר, ולו רק למען המשך היחסים הטובים. מה גם שלא היו שום קופצים על
השטח וזכויות הבניה המקוריות שלו, בטרם נופחו למידות שאיפותיו של זאבי. גם הגבעה
הירוקה של רמת הדר היתה ניצלת, לטובת פארק ציבורי שכה חסר בשכונה.
אולם העיריה העדיפה להפקיר את זכויותיה בשטח ובמבנה בית הספר לאינטרסים של
קבוצת זאבי, ואחר כך ליבב בדמעות תנין: "זה לא אנחנו… זה הם, זאבי והכנסיה. עכשיו
אנחנו חייבים להחזיר את הקרקע עם בית הספר לכנסיה, כדי שהיא תמסור אותם לזאבי,
כדי שהוא יבנה את המגדלים שלו. תגידו תודה שהוצאנו מהם בית ספר חדש…". רשאי
כל אזרח בחיפה להעלב אישית, מכך שחושבים אותו לפתי שיאמין.
וגם אם החליטה העיריה לקדם את העיסקה הקומבינטורית – היתה חייבת לקיים שני
מכרזים נפרדים. לקבל מחיר מכסימלי עבור זכויותיה בשטח, ומחיר מינימלי עבור הקמת
בית ספר חדש, וכך להרויח פעמיים, במקום להפסיד פעמיים… פיתוח מרכז הכרמל הינו
נושא לדיון מנותק משני המכרזים, בראיה תכנונית בלבד, ולא בצילה של עיסקת נדל"ן
בין הייזם לכנסיה, שהעיריה כה "הופתעה" ממנה. חלילה מלחשוד בה כי הבטיחה לייזם
מראש זכויות בניה מתוגברות פי 16…
חובת המכרזים אינה בגדר אותיות קטנות ומתות בספר חוקים מאובק. המחוקק חשש
בדיוק ממקרים כאלה, של "עיסקות מציאה" עם טייקונים נדיבים, שבהן בסופו של יום יצא
הנדיב ברווח, והציבור בהפסד. כי בסופו של יום, יודע כל ילד, מגיע החושך…
סימני השאלה עוברים הסבה – מהתחום התכנוני לתחום המשפטי.
ככל שנחשפו פרטיה של קומבינת מגדלי זאבי, התעצמו הטענות נגד הפרוייקט, לא רק
בתחום התיכנוני, אלא גם בתחום המינהל התקין. נדרשתי לעצתו של משפטן בכיר, בעל
מוניטין הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי. חוות דעתו המלומדת העלתה ספקות שלא
השאירו מקום לספק:
– עיסקות כאלו חייבים לבסס על הערכה שמאית. אחרת אין לדעת, או אולי גם לא רוצים
לדעת, אם הקמת בית הספר החדש, שקולה בערכה לויתור על הזכויות במבנה ביה"ס
הקיים ובמגרש כולו.
– היתה חובה לקיים שני מכרזים בנפרד, האחד – למכירת זכויות העיריה באתר, והשני –
להקמת מבנה חדש לבית הספר.
– שירבוב הכנסיה באמצע, כאילו רק החזירו לה את השטח שלה, ובכלל היא "האשמה",
היא זו שמכרה אותו לזאבי, והיא זו שבונה לנו בית ספר חדש, "במקרה" ע"י הקבלן
זאבי – הכל על מנת לעקוף את חובת המכרזים.
– אמנם יש גם מצבים וכללים לפטור ממכרז, אולם שתי העיסקות אינן עומדות בכללים
המאפשרים את הפטור.
– מדובר בשתי עיסקאות טעונות שני מכרזים, שהפכו באופו מאולץ לעיסקה אחת ללא
מכרז. אין הוכחה טובה מזו לחיוניותו של חוק המכרזים.
– גם אם משרד הפנים אישר את העיסקה, היא איננה פטורה מחובת מכרז.
– בתי משפט כבר קבעו שגם "עיסקאות מציאה" כביכול, הן בלתי חוקיות אם התקיימו
ללא מכרז, גם אם תוצאת המכרז תהיה כאילו עיסקה פחות ריווחית.
– חמור במיוחד הוא החלק בעיסקה הנוגע להקמת בית הספר החדש, ומהווה "עדות
אופי" מפלילה לגבי כולה. מילא שהמיפרט להקמתו, שצורף להסכם, רחוק מהרמה
המקובלת בפרוייקטים "רגילים", אולם סעיף 23 בהוראותיו קובע כי "החוזה הקבלני
שייחתם לגבי הבניה יהיה בנוסח אחר שיוסכם בין הצדדים"! כלומר- קודם נותנים
זכויות בניה מטורפות, ורק אח"כ יכינו חוזה להקמת בית ספר, אחרי שהייזם כבר
קיבל כל מה שרצה… זו רמת הייצוג וההגנה על האינטרסים של תושבי חיפה.
– יש לראות בחומרה את טענת העיריה כאילו לא נכנסה למו"מ עם הכנסיה, בתרוץ
שהייזם הקדים לסכם עם הכנסיה, וטירפד אפשרות להסכם שלה עם העיריה. אחרי
כל זה עוד מעניקה העיריה פרס לייזם המטרפד, בצורת 3 מגדלי 40 קומות ו-1008
אחוזי בניה? ועוד מצפים שנאמין?!
היועץ המשפטי לעיריה נתן לעצמו הנחות, התעלם מהשאלות היותר קשות, והשיב רק
לאחת: לדעתו החזרת זכויות במקרקעין לבעליהם, הכנסיה במקרה זה, לא חייבת במכרז.
ככלל זה נכון, אולם המקרה שלפנינו יוצא מן הכלל. נשארה תלויה באויר השאלה של
חיפאים רבים: מדוע מכל הייזמים והקבלנים והמשקיעים, דווקא זאבי זכה בעיסקה, ללא
מכרזים כזכור?
גם לשאלה זו ידע יועצנו המשפטי להשיב, שחור על גבי מקומון: "90% מהייזמויות
בחיפה הן של זאבי. לשאול מדוע דווקא הוא הייזם, זה כמו לשאול מדוע דווקא מע"ץ
סוללת כבישים"…
זו תשובתו של היוע"מ לעיריה אשר לימים עבר לנהל את קבוצת זאבי, לאחר
"תקופת צינון" של 15 דקות, הוא הזמן הלוקח לעבור במכוניתו ממשרדו בעיריה
למשרדו בחברת זאבי, והיום הוא מסנגר על העיסקה מעל דפי העיתונים.
הנהלה חדשה לעיריה – מינהל הנדסה מחליף דיסקט.
במחצית 2003 נבחר יונה יהב לראשות העיריה, אני נבחרתי כסגנו, והתמניתי כיו"ר
ועדת המשנה לתכנון ולבניה, ואחראי למינהל הנדסה. מגדלי זאבי היו בין הנושאים
הראשונים שנדרשנו להם. מינהל הנדסה בהנחייתי גיבש מסמך מדיניות חדש לבניה
באזור מרכז הכרמל, שהחזיר לשפיות מקצועית את זכויות הבניה, ולא מעל 9 קומות,
וגם זה רק בהתקיים תנאים שנקבעו לשימור האיכויות הייחודיות של הסביבה.
לזכותו של ראש העיריה יהב יודגש כי נרתם כל כולו לאישור מסמך המדיניות החדש.
היתה זו שעתו היפה, רק חבל שנמשכה לא יותר יותר משעה… כי עד מהרה פרוייקטים
שונים בכרמל שבו לאסוף גובה, ובתוכם מגדלי מגידו. אמנם לא 40 קומות, "רק" 15.
זו התכנית שהופקדה בועדה המחוזית.
לעומת "המתנגדים לכל פיתוח בעיר הזו", יצאה העיריה במתקפת הסברה נגדית:
"העיריה קבלה מהכנסיה זכויות חכירה ל-16 שנים נוספות, וכן בניית בית ספר חדיש
ומודרני, בחינם. תמורה זו עולה עשרה מונים על 3 שנות חכירה שנותרו, ועל כל זכות
או טובת הנאה שקיבלו ממנה הכנסיה וחברת דירות עילית [החברה של זאבי]. מדובר
בעיסקת פינוי-בינוי [!!!]".
מדובר, למען האמת בעיסקה חלומית – לייזם ולא לעיריה. והייזם, בל נטעה, הוא זאבי,
ולא הכנסיה. כמובן גם קבוצת זאבי נחלצה להגן על מגדליה, ופירסמה מאמר תגובה
למתנגדים ותמיכה בפרוייקט, בחתימתו של לא אחר מאשר מנכ"ל הקבוצה, מי שהגן
על הפרוייקט גם בגילגוליו הקודמים כיועץ המשפטי וכמנכ"ל העיריה.
מה אסור לעשות – ומה כן לעשות
אמנם הפרוייקט הנוכחי הוקטן פי 3 מהיקפו המקורי, אך עדיין הוא גדול פי 4 מהבינוי
בסביבתו. כל עוד הקומבינה מחייבת את זאבי… סליחה, "הכנסיה", להקים מבנה חדש
לביה"ס דוד ילין, אין ברירה אלא לנפח את זכויות הבניה באופן חריג ביותר, כדי להגיע
לריווחיות. מבחינה זו זאבי צודק. אולם טובת העיר ותושביה עדיפה על טובת ייזמיה,
ולכן אין לאשר את זכויות הבניה החריגות. ע"י כך יבוא לקיצו השילוש הבלתי קדוש בין
הייזם, העיריה, והכנסיה, מבלי שניתן להגיש תביעה כלשהיא נגד ועדות התכנון, היות
שחבריהן בכל קדנציה סוברניים להצביע כהבנתם, משוחררים מהקומבינות שקדמו
לבחירתם. לאחר מכן אפשר לקיים מו"מ עם הכנסיה להארכת זכויות החכירה בתנאים
סבירים, בלי לשלם על כך במאות אחוזי בניה. באשר לחידוש פניו של בית הספר דוד ילין,
זאת צריך היה לעשות מזמן, גם בבתי ספר אחרים, לפני השיפוץ של קומת ההנהלה
בהיכל העיריה…
5 חוות דעת – בסיס למסמך המדיניות.
לפני כ-5 שנים, בהיותי מופקד על מינהל הנדסה, הוכן בהנחייתי מסמך מדיניות חדש למרכז הכרמל,
במטרה להתאים את צפיפות וגובה הבניה באזור לרמה שפויה, המאפיינת את הנוף הטבעי והאנושי של
חיפה בכלל, והכרמל בפרט. כדי לשמוע דעות נוספות, הצגתי טיוטת המסמך לשיפוטם של 5 מתכננים
חיצוניים, מ-5 תחומי פעילות: מבני מגורים וציבור, נוף וסביבה, מיתאר, אקדמיה, ואירגוני האדריכלים.
ביקשתי חוות דעתם הבלתי משוחדת, ללא כל הנחיה או הכוונה. ברוח זו הגישו חוות דעתם, בנפרד,
מבלי שנדברו ביניהם, ובכל זאת הגיעו לתמימות דעים. בתמימותי סברתי כי חוות דעתם עומדות לרשות
הציבור, ובקשתי לקבל עותקים מהן. רק לאחר שנה וחצי, בצילו של "איום" כי אפנה לבית משפט, הוצגו
לי חוות הדעת… לעיון בלבד! אם כי הותר לי להעתיק מתוכן בכתב ידי נקודות עיקריות.
חוות הדעת אינן נוגעות לביטחון המדינה, מדוע הסודיות הזו? רק משום שאינן לטעמה של הנהלת
העיריה הנוכחית, לאחר שההנהלה הקודמת וראש העיריה עצמו ברכו עליהן.
להלן ריכוז עיקריהן, מבלי להתייחס בנפרד לכל אחת מהן:
כולם תמכו בהגבלת הצפיפות, התכסית, והגובה ל- 9 קומות בלבד, ורק באזור לתיגבור, בתנאים
שנועדו לשמור על המאפיינים האיכותיים של מרכז הכרמל וסביבתו. מדיניות בינוי מחוייבת ל-3 תבחינים:
1. רצון התושבים והנהלת העיריה שנבחרה על ידם.
2. התאמה למורשת הטבעית והבנויה.
3. האם הפיתוח המוצע באזור הוא בעדיפות עירונית.
תכנון העיר צריך להיות פועל יוצא של שאיפות תושביה, באמצעות נבחריהם.
מסתמן רצון מובהק של התושבים לפתח את חיפה באופן מבוקר ובר-קיימא, תוך שמירה על איכות החיים,
חיזוק המירקם העירוני, וטיפוח החזות הירוקה, ללא היצף מסיבי על השלכותיו הסביבתיות והתחבורתיות.
יש לקדם את הפיתוח היכן שהוא דרוש באמת, במקומות הקשים בעיר, המשוועים למעורבות ולייזמות.
לא באזורים הנאים, המאוזנים, הבנויים ברגישות לאדם ולסביבה. בהם צריך דווקא לסנן ולמנוע בניינים
חריגים הפוגעים בנוף ובמורשת הבניינית.
אזור מרכז הכרמל מתאפיין ביחס נכון בין מגורים ומסחר, דרכים ושטחים ירוקים, ואוכלוסיה חזקה. אין
הצדקה ליישם בו כיווני פיתוח חדשים, אלא רק לשמר ולטפח את איכויותיו, ולהנגיש את השטחים הירוקים
לשימוש הציבור. מרכז הכרמל הוא "שמורת העיר", בעל רגישות נופית גבוהה, ובניינים חריגים יפגעו בקו
הרכס. לא זה המקום ליישם בו מדיניות ארצית של ציפוף ערים.
יש אזורים קשים בעיר שבהם הציפוף רצוי, באמצעות פרוייקטים של פינוי-בינוי, ופיתוחם נדרש עד כדי
כך שהוא מצדיק גם מחיר סביבתי מסויים.
היו מתכננים שהחמירו והגבילו אפילו יותר, להלן מתוך חוות דעתם:
מרכז הכרמל אינו זקוק לציפוף, ויש להשאירו בגובה 6 קומות. להשתלב במירקם הנוכחי. לא מובן הרצון
להגביה את הבינוי באזורי תיגבור מעל 6 קומות. אין להתיר 9 קומות, מאחר ועלולים לתת הקלות מעבר
לכך. באזורים לתיגבור מותנה אין להגדיל את התכסית, או את גובה הבניה מעל 4 קומות. די בהקלה
המאפשרת להגיע ל-6 קומות.
עד כאן עיקרי חוות הדעת, והן מציגות לא רק את עמדתם המקצועית של המתכננים, אלא גם את עמדתה
העקרונית של העיריה נגד גילוי נאות של מידע לתושבים, שמא יסתמכו עליו בהתנגדותם לבינוי הפרוע בכרמל.
רבים ואני בתוכם רואים בכך חוסר הגינות של העיריה, עד כדי מעילה באמון הציבור, מתוך התמסרות יתר לייזמים,
והעדפתם על פני איכות חיי התושבים וסביבתם, וערכי יסוד של תכנון ערים, דמוקרטיה, ושיתוף הציבור.
את החיסיון מתרצת העיריה באופן המגדיר מחדש יחסי ציבור ומימשל: "החוק מעניק לעיריה הגנות מפני החובה
למסור מידע לגורמים העלולים לעשות בו שימוש לרעתה".
מתשובה מדהימה זו משתמע כי טובת העיריה וטובת התושבים אינן היינו-הך, והציבור הוא כמעט על תקן
של "ארגון עויין" העלול להתנכל לעיריה…
התחדשות מרכז הכרמל? כן! אך לא ע"י קבורתו תחת מצבות בטון של רבי קומות, אלא בתכנון רגיש,
"בפינצטה", תוך שימור ערכיו האיכותיים, בד בבד עם יצירת ערכים נדל"ניים חדשים. וזה אפשרי!
בכבוד רב, שמואל גלבהרט
אדריכל ומתכנן ערים
יו"ר הירוקים של חיפה במועצת העיריה