כולנו רוצים לדעת מה הסוד לאריכות ימים. הרופאים של סבתי, שריתה כהן, שחגגה לא מזמן 91 שנים, אמרו לה שהיא צריכה להמשיך ללכת כדי לשמור על בריאות טובה. שריתה המתגוררת ברמת גולדה רצתה לשלב את ההליכה עם ביקור אצל הנכדים בשכונת רמת בגין הסמוכה. שכונות הכרמל של חיפה משופעות בעצים וצל אז היא לקחה את ההליכון ויצאה לדרך. אבל, בדרך היא גילתה שמדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית.
הדרך של שריתה מתחילה בשדרות אבא חושי באזור צומת אינשטיין, שם המדרכה חדשה וחלקה מאז שחידשו את המדרכות לפני מספר שנים. אבל, שם נגמרות החדשות הטובות.
מעט אחרי בית בירם מתחילה הירידה לכיוון רמת בגין והמדרכה נגדעת ע״י כביש גישה לחניון קטן. המדרכה נעצרת ללא שום רמפה והכביש תחתיו מבוקע ומאוד מקשה על מעבר עם ההליכון. את המקטע הזה היה ניתן לסדר ע״י מדרכה רציפה עם רמפה לרכבים הנכנסים ויוצאים מהחניון לכביש המהיר כדי לאפשר מעבר חלק להולכי הרגל ומיתון תנועה לרכבים.
מדרכה מחוררת ושלט עם קצוות חדים
המשך הירידה עד לצומת ווטסון כולל מדרכה מאוד ישנה שמרעידה את ההליכון אבל לפחות אפשר לעבור. לקראת סוף הירידה יש שלט נמוך עם קצוות חדים שמזכיר שלפני שהולכים על המדרכות בחיפה כדאי לקחת זריקת טטנוס.
הרמזור הוצב בדיוק באמצע המדרכה
גולת הכותרת מגיעה בסוף הירידה כשמגיעים לצומת ווטסון. שם אנחנו מגיעים לנקודה שהכי מפחידה את שריתה כהן. רמזור שתקוע בדיוק באמצע המדרכה במקום בו ישנה ירידה חדה. בזמן שהיא מנסה לעבור עם ההליכון היא לוחצת חזק על הבלמים כדי שלא תגלגל חס וחלילה עם ההליכון לתוך הכביש.
אחרי שעוברים את העמוד אנחנו מגיעים למקטע של מדרכה ששריתה מציינת כי בסופי שבוע הוא תמיד חסום ע״י רכבים והיא נאלצת לרדת מהמדרכה ולהסתכן בהליכה על הכביש. התקנה של עמודי חנייה ע״י העירייה הייתה פותרת את הבעיה.
מקטע המדרכה נגדע שוב ע״י רכב חונה שפולש משטח החנייה אל תוך המדרכה המבוקעת ומכריח את שריתה לחצות לצד השני של המדרכה.
משם ממשיכה הדרך במורד רחוב ווטסון אל תוך השכונה ומצב המדרכה משתפר ומאפשר לשריתה להתנייד.
בהיותי הנכד של שריתה, הצעתי לה מספר פעמים לקחת אותה ברכב, או ללוות אותה בכל פעם שתלך, אבל שריתה מדגישה שתחושת העצמאות חשובה מאוד והיא רוצה שתוכל לצאת לסיבוב גם בלי לתאם כל יציאה מהבית.
״מדרכה נועדה כדי שאנשים יוכלו ללכת עליה, זאת לא בקשה מוגזמת״ היא אומרת. הדבר גם אמור לאנשים עם כסאות גלגלים ועגלות שמנסים להסתובב בכרמל. כששאלתי אותה מה היא רוצה שאכתוב היא אמרה שחשוב לה לציין שההליכות חשובות לבריאות אבל גם כי הפחתת הנסיעה ברכב חשובה לצמצום פליטות גזי החממה.
חשבתי לעצמי באותו רגע על אותם אוליגרכים, שלא מוכנים אפילו לוותר על טיסה במטוס פרטי ששורף טונות של דלק לחינם, כדי לצמצם בפליטות. וכאן עומדת סבתא עם הליכון בהרי הכרמל בגיל 91 ומנסה לחסוך כל גרם של גזי חממה שרק אפשר כדי להשאיר עולם טוב יותר לנכדים.
כדי לעשות את זה היא לא מבקשת רכב חשמלי, תחב"צ או נתיבים מיוחדים. רק מדרכה בלי מכשולים, עמודים או רכבים שחוסמים את דרכה. מדרכה רציפה כדי שתוכל ללכת עליה כדי לראות את הנכדים ולהשאיר להם עולם מעט טוב יותר.
בתגובה לכתבה הגישה חדוה אלמוג שאילתה לראש העיר חיפה, ד"ר עינת קליש-רותם:
מצ"ב כתבה בעיתון חי פה על אישה, חיפאית שכל רצונה הוא ללכת ברגל עם ההליכון לבקר את הנכד שלה. מרמת גולדה לרמת בגין. אלה התלאות שלה, מתוארות בפרוטרוט נקודה אחרי נקודה.
שאלות:
1. מה העיריה מתכוונת לעשות?
2. מתי היא מתכוונת לעשות?
3. האם העיריה תתקשר לתושבת המבוגרת ותוודא כי לאחר תיקון הליקויים היא יכולה אכן ללכת בביטחה בשכונות?
בברכה,
תא"ל חדוה אלמוג.
יו"ר העמותה להנצחת חללי הנח"ל והמורשת.
חברת מועצת העיר חיפה.
מצטערת אבל אישה בת 91 לא יכולה לצאת לרחוב ללא ליווי ככל שתהיה בעלת יכולת הליכה!!!!! לא המדרכות אשמות !!!!
בואי נדביק עם סופר גלו את חורי המנעולים של כל תושב העיר שגילו מעל 85,
חייבים לשים סוף לפורענות הזו.
התוכן ראוי ובוער,
אבל להקדיש את מכלול הכתבה לעליזה משמע למסגר את הנושא הזה כאילו לישראל ישראלי בן ה35 לא מזיז שההליכה הביתה היא ספק מסלול של ניג'ה ישראל,
או לשמואלה שמואלי שרחמנא ליצלן רוצה לנעול זוג סנדלים עם 2 ס"מ גובה ונאלצת ללכת ברחוב כאילו היא באתגר של אמריק'ז נקסט טופ מודל.
העיר מביכה את תושביה בכל שכבת גיל.
חברה שלא יודעת לטפל כראוי בקשישים שלה
אין לה גם עתיד
הכל מתחבר
עתיד ועבר יש ביניהם זיקה חזקה
מה שמצחיק, עד כדי דמעות צער, שעירית חיפה "מתהדרת" שהמועצה לישראל יפה העניקה 5 כוכבי יופי לבטיחות הדרכים. לא שיש קשר בין תפקידה של המועצה לישראל יפה לחנך לנקיון לבין בדיקת בטיחות בדרכים. עיר לא בטוחה ומלוכלכת ומועצה לישראל "יפה" שרק מחפשת דרכים לשרוד כדי לרפד כיסיהם של מנהליה???
זו עמותה קיקיונית מהזן שמכנה עצמן "מועצה ל.." או "האגודה ל.." או "המכון ל.."
בסוף אלו עמותות שמטרתן בעיקר להכניס כסף לפעילות כלשהי שתממן שכר גבוה לבעלי העמותה במאמץ נמוך.
יש 80 אלף עמותות בישראל. כמו כל נושא: ג'ונגל.
ואני שואלת את גברת אלמוג: מה עשית את בכל השנים כחברה בכירה במועצת העיר לדאוג לכך שהמדרכות והכבישים יתוחזקו באופן שוטף? הם הרי במצב הזה כבר שנים רבות ולא התקלקלו לפתע בארבע השנים האחרונות.
אירית
אז היו משקפי יונה – שלא ראו את הנ"ל
לא רק עם הליכון קשה לטייל על המדרכות.
חברצי על קלנועית ,נכה 100% חייבת לנוע על הכבישים משום שיש חסימות של מכוניות על המדרכות ואין ירידה לכביש בעת שנתקלים בחסימה
זה לא רק בהדר. וזה לא רק עצים או תמרורים. עכשיו יש את הפחים הירוקים והכתומים הענקיים שחוסמים חלק גדול מרוחב המדרכות. בשום מקום בעולם לא זורקים את פחי הזבל על המדרכה. אין דבר כזה – או שבבניינים יש חדר אשפה, או שהם מוטמנים בתוך הקרקע.
גם את התמרורים בשום מקום בעולם לא מציבים עם עמודים באמצע מדרכות כמו אצלנו. או שהם בשולי המדרכה או שהם עם זרוע בצורת "ר" מעל המדרכה כדי לא להפריע להולכי הרגל. שוב – אצלנו חוסכים והתוצאה מאות עמודי שלטים שמפריעים להולכי רגל.
אחרכך באים הרכבים שמטפסים עם שני גלגלים, ואם המדרכה כבר הורחבה להולכי רגל – רואים בה חניה ופשוט חוסמים את כולה, אולי בטוב ליבם משאירים איזה חצי מטר לעבור. בכל מקום בעולם קונסים מיידית, אצלנו מעלימים עין כאילו זה נורמלי.
כשרכב עולה על מדרכה הוא גם שובר אותה, משאית בניה גורמת סדקים ושקעים ומשחירים את הריצוף.
אם כל המפגעים האלו לא מספיקים, אז יש גם חוסר השקעה במדרכות עמידות. האספלט נסדק מתפורר וגורם לאנשים למעוד. בכל העולם במיוחד במרכזי ערים ושכונות יש ריצוף משתלב ולא אספלט. אספלט זה לכבישים לא למדרכות. זה פחות נעים ונותן תחושה שהמדרכה היא חלק מהכביש, בדיוק מה שלא צריך לתת. המדרכה היא להולכי הרגל בלבד. לא חניית אופנועים של שליחים שגם נוסעים עליה, לא רכבים שעולים עליה, לא עבור ג'יפים לטפס עם שני גלגלים.
לבסוף הבניינים שבהם אנשים נאלצים לחסום כניסות עם רכבים כי לא מסדירים גישה. זאת מכת מדינה נוספת. לא רק שלא מסדירים את הכניסות גם מזניחים את הבניינים עם ריצוף שבור. או מדרגות בלי מעקה. או שבילים בלי תאורה. פשוט חיים בהזנחה כיעור וחוסר אכפתיות כלפי הסביבה של הבניין ושל העיר.
אבל זו האוכלוסיה המגעילה והאדישה והיא אשמה כי אם היה לאנשים אכפת אז לא היו מאפשרים דברים כאלו. לאנשים פה לא אכפת והם טסים לאירופה ולאמריקה לראות ערים מסודרות ומתפלאים איך שם כיף ללכת ברגל ונהנים להסתובב בעיר ואצלנו לא. באמת באמת מפתיע.
מבלי להפחית מהחשיבות של הצורך הדחוף במדרכות תקינות ובטיחותיות, מי נותן לאישה כל כך זקנה ושזקוקה בנוסף לכל להליכון – ללכת לבדה בדרך הארוכה מגולדה לבגין ללא ליווי. זאת התנהלות חסרת אחריות ומרושלת של הילדים שלה!
יינית יקרה
ועל מה תליני ?
קצת קריאה "מעמיקה " – והתשובה מצויה – הנכד חפץ לשמח את סבתו – ולהסיע אותה ,וכלעומת זאת – הסבתא ,בתוקף – רוצה לשמור על עצמאותה…
אז, קריאה ,ואולי הבנת הנקרא – במקום
ל ק ט ר ג שלא ל צ ו ר ך !!!
ממתי בישראל "נותנים" לאנשים ללכת כשהם רוצים?
ההליכה ברחובות חיפה, בהדר, קשה.
פתאום יש עץ, תמרור שמחייבים ירידה לכביש
בנוסף מדרכות לא ישרות, מחוררות או עם בורים.
שאלה טובה מתי יטפלו, אפילו בהדר המוזנחת , במדרכות,
כל הכבוד לך תת אלוף מיל' גברת חדוה אלמוג.חברת מועצת העיר חיפה. שבת שלום
חדוה אלמוג נמצאת כבר שנים בסצינה הפוליטית בחיפה.למה לא פעלה לטפל בנושא כל השנים
צריך למצוא פתרון לגברת שריתה כהן באופן דחוף. שבת שלום.
כולם מתייחסים למבוגרים אבל מה עם נכים, אמהות עם עגלות? כולם באותה בעיה. מול מכון פיזוטרפיה מרבך של כללית ראיתי 2 מכוניות מחנות 4 גלגלים על מדרכה ואישה בכסא גלגלים נוסעת על הכביש. בקרית ים משפצים רחוב ואין מדרכה או מעבר לנכים. הבעיה היא בכל חיפה והקריות.
מפברואר אני מבקשת שיחזירו את המעקות שנעקרו בזדון בכניסה לבנין.עזר לי כמו לכפרות.מכוניות חונות על המדרכה,ואנשים מבוגרים שגרים בבנין לעיתים נצורים.אין אפשרות לרדת לכביש
עיר מחורבנת עם תושבים אדישים ופקידים אדישים.
גם למי שהיה אכפת לפני כמה שנים נראה שכבר הרימו ידיים והפסיקו לפעול. ההכל ג'ונגל אחד גדול וצפוף של רכבים שחוסמים מדרגות וכניסות לבתים. גועל נפש להסתובב בערים בין רכבים שרומסים ומלא עמודים ומכשולים. כתבה אמיתית עת בעיה גדולה. איכות החיים נהרסה בגלל הרכבים.
רשימת כלום לא פשוט בחיפה היא ארוכה מאד לדוגמא רחוב דפנה רח קטן שני בניינים מדרכה צרה ויציאה אחורית של מכללת רידמן מכוניות על המדרכה אי אפשר ללכת על המדרכה רק על הכביש שהוא כה מיותר אני אשה מבוגרת יום יום הולכת למקוםמעבודתי על הכביש אין אופציה אחרת אז אולי היכו את ההרחטב הכלום ושום דבר למגרש חניה הוא מיותר ביותר ככרות ענקיים שלא מאפשרים לאוטובוסים לנסוע על כבישי העיר הצרים אלא עולים על הככר שוב סכנת חיים .עיר ללא התחשבות באזרחיה שכידוע הם ברובם מבוגרים לפי כל הסטטיסטיקות . ראשת עיר לטיפולךךךךךך