באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר חזית הים רחב
באנר חברה כלכלית 100724
באנר גורדון 240624
באנר קריית אתא
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
פרסום בחי פה - רחב - מונפש
באנר מוזאוני חיפה 030824

החטופים ישוחררו רק לאחר עליית השמאל לשלטון • דעה אורי לב

לפעמים המציאות טופחת על פני, ואני רואה את האמת…...

מגדל המפרש או מגדל הטיל? • סמל חיפאי

כ-700 מטר מזרחה משער פלמר נמצאת קרית הממשלה ובה...

"עיין ערך: דת" • פרק 3 • דת – הערך הפסיכולוגי

השאלות הקיומיות העובדה שהדת נוכחת בחיינו מראשית ההיסטוריה אינה מקרית....

חנה יפה מחיפה • אדריכלית נוף זוכת "פרס קרוון" בפרויקט פארק נשר

חנה יפה החיפאית הינה אדריכלית נוף. מקצועה הינו תחום...

יום הזיכרון, 1965 • ילדות בחיפה של פעם ◄ יורם כץ

סדקים ראשונים בתמונת העולם

יום הזיכרון לחללי צה"ל, הלא הוא היום שמקדים את יום העצמאות, נשמר תמיד בבית הספר "גאולה" בחגיגיות רבה. הטקס התחיל תמיד בשעה עשר בבוקר. כל הכיתות היו מסודרות במקומן הקבוע ממסדר הבוקר, וכולנו האזנו למסכת שכללה שירים קנוניים כמו "דודו" ו"יצאנו אט", והקראה של "מגש הכסף" של אלתרמן. למרות הסלידה המובנית מטקסים מעייפים למיניהם, טקס יום הזיכרון באמת ובתמים ריגש אותנו, התלמידים. בשעה 11, הייתה נשמעת הצפירה הארוכה שאיחדה גם את הפרועים שבינינו לרגע של שקט.

באחד מאותם ימי זיכרון, בשעת הצפירה, בעוד אני, כמו כל חבריי, מכבד את המעמד בשקט מתוח, קרה דבר מוזר.

תחילה לא היה ברור לי במה מדובר, אך כאשר התרגלו אוזניי לצליל הרקע של הצפירה, הבחנתי בקולות רועשים מאחורינו. ניסיתי להקשיב, ובשלב מסוים, כדקה אל תוך הצפירה, הבנתי, לתדהמתי הרבה, שמדובר בקללות ובקריאות של בוז ולעג. 

איש לא העז להסתובב לאחור במהלך הצפירה, אך מולנו, במעלה המדרגות, יכולנו לראות את המנהל צוֹעַר עומד מתוח מאחורי המיקרופון, מבטו נעוץ בנקודה כלשהי מעל לראשינו, ופניו הולכות ומאדימות מזעם.

כאשר נדמו הדי הצפירה האחרונים, פסע המנהל צעד קדימה, נטל את המיקרופון וצעק: "בנות יעקב, הלא תיבושנה ותיכלמנה לכן!"

כאיש אחד, הסתובבו כל התלמידים על מגרש המסדרים לאחור, ומה שראינו הכעיס אותנו מאוד.

ביה"ס גאולה: זולטן קלוגר, 1946, ארכיון המדינה.

במורד שביל האספלט שירד מבית הספר, בפינת הרחובות בית"ר והשילוח, הוקם שנים מעטות לפני כן, על רוב שיטחו של "גן שטרוק", בית הספר החרדי לבנות "בנות יעקב". חלונות הכיתות והמסדרונות שפנו לכיווננו היו עמוסים בבנות, שכעת, כמו במהלך הצפירה, נופפו בידיהן וקראו לעברנו קריאות בוז וגנאי. אל הבנות הללו כיוון המנהל את דברי התוכחה שלו.

חשתי זעם. אבי, שהיה לפני עלייתו ארצה פעיל ציוני בהונגריה, סיפר לי על עוינותם של הרבנים החרדים שמנעו בכוח מפעילים כמוהו לעשות נפשות לציונות בקרב צעירי הקהילה. אבא דיבר במרירות על הרבנים הללו, אותם האשים במותם של בני קהילותיהם בשואת יהודי הונגריה, בעוד הם, מנהיגי הקהילה, דאגו למלט את עצמם, אך עד אותו יום זיכרון, לא הבנתי את גודל הקרע בין הקהילות המרכיבות את העם בארץ הזאת.

מייד לאחר הטקס, ירדה קבוצת תלמידים זועמים מבני הכיתות הגבוהות יותר לכיוון בית הספר החרדי. הם התכוונו ללמד את הבנות לקח, ומי יודע לאן היו הדברים מתגלגלים, לולא התגייסו כמה ממורי בית הספר, ובראשם המנהל צוער, למנוע את ההתנגשות.

המנהל השתמש בכל יכולת ההרתעה שלו כדי לגעור בתלמידיו הסוררים ולשלוח אותם חזרה לבית הספר. עם זאת, למרבה הפלא, איש מבין התלמידים הנסערים לא קיבל זימון למשרד המנהל כמקובל. 

ממרחק של עשרות רבות של שנים, אני מבין שחזיתי אז בסדקים הראשונים בתמונת העולם של הסולידריות הישראלית, שבאותם ימים קיבלנו כמובנת מאליה.



יורם כץ

יורם כץ הוא יליד חיפה (1954), ולמד בביה"ס "גאולה" ובביה"ס הריאלי. להוציא שלוש שנים בירושלים, שתיים בלונדון ושלוש בסינגפור, הוא מתגורר בחיפה, ואוהב מאוד את העיר. יורם בוגר פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, והנדסת מחשבים בטכניון. הוא עבד שנים רבות בתעשיית ההיי-טק, ונשא בתפקידים בכירים במספר חברות.

ערב אחד, לפני כשנתיים, סיפר יורם כץ לנכדותיו הג'ינג'יות (והתל אביביות…) סיפור קצר מילדותו כ"סיפור לפני השינה".

יורם כץ (אלבום פרטי)

מאז, במשך שנות הקורונה, הוא נאלץ להתמודד עם תביעות בלתי פוסקות לספר להן שוב ושוב סיפורים על "סבא כשהיה קטן", מה ששלח אותו למסע אל ימי ילדותו. הסיפורים נאספו לזיכרונות שיוצאים בימים אלה לאור בספר בשם "ימים של גאולה" – זיכרונות ילדות משכונת "גאולה" בחיפה של שנות החמישים והשישים. הסיפורים מציגים גלריה של דמויות ומקומות שהיו ואינם, דרך עיניו של ילד.

הספר הוא מחווה לחיפה של פעם, ובעצם למדינת ישראל הצעירה של אותם ימים, עם הורים למודי תלאות, שחלמו רק על שקט וחיים נורמליים, ועם ילדים שסלדו מכל מה שהדיף ריח "גלותי", ושרחובות השכונה היו להם עולם גדוש בחוויות והרפתקאות.

הספר מופץ היום במהדורה מוגבלת וניתן להשיגו בחנות הספרים "יודן" – חורב 16, חיפהוכן ניתן לרכישה דרך הקישורים הבאים:

"ימים של גאולה" הוא ספרו השני של יורם. קדם לו ספר מתח על רקע היסטורי בשם "Lethal Scripture"', שגם בו שמור מקום מכובד לחיפה ולהיסטוריה שלה. הספר פורסם בשפה האנגלית ונמכר באמזון בקישור:


צרו קשר: בוואטסאפבמייל

יורם כץ
יורם כץ
בוגר תעשיית ההיי-טק הישראלית, עיתונאי, סופר ובלוגר. קישור לאתר שלי ולרכישת הספרים יליד חיפה (1954), למד בביה"ס גאולה ובביה"ס הריאלי. בוגר פילוסופיה ופסיכולוגיה (האוניברסיטה העברית) והנדסת מחשבים (הטכניון). ספרים: • "Lethal Scripture" (אנגלית) – רומן מתח היסטורי • "ימים של גאולה" – סיפורי ילדות משכונת "גאולה"

כתבות קשורות לנושא זה

10 תגובות

  1. כתוב יפה ובהיר.
    אני יליד 1961 ומתגעגע לחיפה שאני זוכר. לשדרות מוריה העטופה בחופת עצים ממרכז הכרמל ועד מרכז חורב, לקיוסק של הארגנטיניים שהיו מסדרים לי משלוח פרחים בחצי לירה, למגרש של הפועל הר הכרמל (אורנים) שהיינו רוקדים שם ריקודי עם כל יום שישי בערב, לבאולינג במרכז הכרמל, לילדות הנפלאה והשקטה שהיתה לי בשבט צופית, לחנות חומרי הבניין שהיתה לאבי בדרך הים 68, אני פשוט מתגעגע לחיפה הישנה והטובה שאני זוכר.

  2. גרתי ברחוב בצלאל ליד ביס גאולה אבל למדתי באליאנס כל השנים.

  3. גרנו בהשילוח 10. עולם ילדות שלם בבית הספר גאולה .ניהל חקלאי לאחריו צוער. וברחובות שילוח,ביתר,חרמון,תבור,בצלאל,עקיבא,ארלוזורוב,גאולה ועוד .כל הכבוד על הספר

  4. יפה, אהבתי, אמנם אני צעיר ב 3 שנים, אך זוכר את ארץ ישראל הסולידרית בעיקר,
    אולי זה בגלל שלא נחשפתי לתרבויות האחרות

  5. בצידו האחר של גן שטרוק הוקם בשנות ה-50 בנין מגורים גדול. עירית חיפה קיבלה בתוכו אולמות גדולים אשר איכלסו את המוזיאון העירוני לאתנולוגיה ולפולקלור. לימים דרשו החרדים את השטח. המוזיאון סולק, מוצגיו הנדירים נבזזו ובשטח שוכנת כיום ישיבה חרדית.

    • ספר לנו בבקשה, איזו ישיבה קיימת ליד גן שטרוק? אין שום ישיבה שם ובוודאי לא במבנה עירוני. מתי בדיוק החרדים סילקו מוזיאונים ובזזו אוצרות אומנות? מהיכן השנאה האיראנית הזו?

  6. נהדר למדתי שם גם בשנת 77 אימי רות ריבק ילדת שנת 48 אשר גם למדה שם בשנות ה50 והנעימה את אוזנם של שכניה ברחוב שילוח ואחר כך ברחוב עקיבא בנגינת פסנתר ובקונסבטוריון במדרגות גבוהה דוניה ויצמן כשפרטה עליו מבין אצבעותיה כל ילדותה

  7. יורם שלום כתבתי לך מספר פעמים
    אני יליד רחוב עקיבא ויש לי הרבה מה להוסיף לך וכנראה הכרתי
    את דודך שהיה גר ברחוב ביתר
    חג עצמאות ?? שמח
    אבי הנייד שלי 0507700802

    • עקיבא 11 א בית סבי וסבתי וילדות אימי רות ריבק

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

אין כמו כלא-יפו בלילות • סיפור קצר

ממש לא נעים להיזכר, גם לא כחוויה. 1963.לפני חודשים מספר השתחררתי מהצבא. החודשים האלה עברו לפני עידנים, אך הסיפור אינו מופיע ברפרטואר של כל אזרח...

אילנה – עיסוקי ילדות רבים נשכחו וטוב ששמירת ניירת המזכירה נשכחות • סיפור קצר

איש באוגדה 51 של חיל ההנדסה המלכותי מחיל המשלוח הבריטי לא ידע שטוראי דניס סמית מסתיר סוד גדול. הסיפור החל בפריז ב – 1914...

אלפרון היזהר, אני מאחוריך! ניסיון לקריירה קרבית • סיפור קצר

ברגע שהחזקתי בידי רובה כפול-קנה הבנתי שהחיים לא יחזרו להיות כימים ימימה. נכון שזה רובה משלח טילים עם גומייה והטילים היו חרצנים של דובדבנים...

בית כארמאן – על קצה המזלג של עבר מתוק עם תקוות וורודות • סיפור קצר

רחוב השמש בחיפה, בית אבן פינתי גדול ובו מספר כניסות. "בית כארמאן" על שם הבעלים. ערבי עשיר שבנה את הבניין ונהנה משכר דירה מעשרות...

ילד בן 5 נפל מחלון קומה 3 בחיפה; במצב קשה ויציב

ילד בן 5 נפל מחלון קומה 3 בחיפה ונמצא במצב קשה אך יציב. כוחות ההצלה פעלו במהירות והמשטרה פתחה בחקירה לבדיקת נסיבות האירוע.