לאחר 45 שנה, הונצח שמו של מייק בראנט ברחוב חדש בחיפה • שד' מייק בראנט
בסרטונים שלפניכם, אחיו של מייק, צביקה, עם עינת קליש רותם, ראש העיר חיפה
טקס מרשים
הטקס נערך בצל משבר הקורונה, עם קהל של 50 איש, בהם צביקה, אחיו של מייק בראנט, ובנות הדודות שלו. כן, נכחו בטקס מספר מעריצים ותיקים, ובמעמד ראש העיר חיפה, הד"ר עינת קליש רותם והגב' סיגל ציוני, חברת מועצת העיר ומ"מ יו"ר ועדת השמות העירונית.
הנער החיפאי שהפך לאליל ההמונים ושם קץ לחייו בגיל 28 • מייק ברנט ז"ל, האיש שהפך לאגדה בחייו וגם לאחר מותו הטראגי
ביום אחד – הכל נגמר
אתר החדשות "חי פה", בסקירה נרחבת ובלעדית, מביא לכם הצצה נדירה ומרגשת לחייו ולעולמו של מי שהיה נער חיפאי שהרטיט והמיס את ליבן של המוני ואלפי נערות, הפך בין לילה אחד, לזמר נערץ, ולפני 45 שנה, בשיא הקריירה וההצלחה שלו, שם קץ לחייו, קולו נדם והוא בן 28 בלבד.
נשאר הסוד הגדול
גם היום, נשארנו עם הסוד הגדול של מותו השותק, ועם הגעגועים למייק בראנט, שלא חלפו עם השנים, אלא רק הלכו והתעצמו.
שדרות מייק בראנט
בתחילת חודש מרץ 2020, החליטה ועדת השמות העירונית בחיפה, להנציח את זיכרו של הזמר מייק בראנט, בקריאת רחוב "שד' מייק בראנט" על שמו. ואכן היום (רביעי 5/8/20) נחנך הרחוב, מטרים ספורים ליד חורבותיו של האצטדיון בשכונת קרית אליעזר, ובסמיכות לבית בו גרו הוריו של ברנט, ברחוב הפרטיזנים 8 בחיפה.
נשאר הגעגוע
אכן כן, גם היום, 45 שנה לאחר מותו הטראגי של מייק בראנט, עדיין הוא איש שרבים בעולם מעריצים אותו ואת שיריו, ודואגים לשמר את זיכרו בכל דרך.
אגדה בחייו ובמותו
על מנת שנבין מה הפך את הדמות המסקרנת של מייק בראנט לאגדה בחייו ובמותו, נגלה לכם, כי בראנט נולד בכלל בשם משה (מיכאל) ברנד ב-1/2/1947, במחנה מעצר של ניצולי שואה יהודים בפמגוסטה בקפריסין. ברנד נולד להורים ניצולי שואה מעוטי יכולת מפולין, שברחו מאירופה בעקבות אימת הצורר הנאצי. עם עלייתה של המשפחה לארץ, התיישבו ההורים עם בנם, בחיפה.
בתחילה, גרה משפחת ברנד ברחוב קיבוץ גלויות בעיר התחתית, משם עברה המשפחה לרחוב שרה 10, השוכן בשכונת וואדי ניסנס ולאחר מכן, עברה לגור ברחוב הפרטיזנים 8 בשכונת קריית אליעזר בחיפה. את קריירת השירה שלו החל בראנט בארץ, אך לא זכה להצלחה רבה.
אחיו של בראנט וקליש רותם – חשיפת הכוכב ע"ש בראנט (צילום: אדיר יזירף) וידאו
המילה הראשונה – "קרח"
אמו של בראנט, ברוניה (ברכה) רוזנברג ז"ל, שרדה את אושוויץ. אביו, פישל אפרים ברנד, ברח מהחזית הסובייטית.
המשפחה, כאמור, הייתה מעוטת יכולת וחיה בדוחק. האב עבד אז בעיריית חיפה קשה לפרנסת המשפחה. אימו ניהלה את משק הבית.
עד גיל 5 משה לא אמר מילה אחת, ייחסו זאת לבעיה רגשית. תחילה הוא שמע ברחוב את מוכר הקרח, והמילה הראשונה שאותה למד ואמר הילד היתה "קרח".
תמיד אהב לשיר
משה גדל בחיפה וכבר בילדותו תמיד אהב לשיר. הוא נהג לשיר באירועים משפחתיים, בחתונות של קרובים, בבר מצוות ובכל אירוע מזדמן. הילד תמיד שר ולא חדל מכך.
כילד קטן, חלומו הגדול של משה, היה להיות זמר ידוע, וכבר בהיותו בן 11 הופיע במקהלת בית הספר בו למד – "כרמלי" שבעיר התחתית.
בן יחיד בין הבנות
משה היה הבן היחיד במקהלה בין כל הבנות. כנער היה חבר גם בתנועת "הצופים". בבית הספר הוא לא השתלב כל כך, ולכן, בגיל 13 לערך, עבר לעבוד בקיבוץ "גשר" הנמצא בעמק הירדן סמוך לים הכנרת, שם היה כשנתיים, שלאחריהן עזב ושב לחיפה, לאחר שטען כי החיים בקיבוץ אינם מתאימים לאופיו ואינו מעוניין לחיות כך.
להקת שוקולד
משה חזר לבית הוריו ועבד במגוון עבודות מזדמנות, בין היתר, גם היה שומר ב"מוזיאון ההעפלה וחיל הים" בדרך אלנבי בחיפה, ובעוד עבודות מזדמנות, בהן עבד לפרנסתו. כשהגיע לגיל 17 הצטרף כזמר ללהקה שהקים יחד עם אחיו צביקה. שמה של הלהקה היה "שוקולד". הם ניגנו יחד במסיבות, ברחובות, בבתי קפה בחיפה וגם בתל אביב. לאחר מכן, התחיל משה להופיע במועדוני הלילה שהיו אז באולם ה"רונדו" העגול והידוע של מלון "דן כרמל" בחיפה, ובמועדון במלון "הילטון" תל אביב.
הופעות בטהרן
כשהגיע לגיל גיוס, קיבל ברנד פטור בעקבות ניתוח אולקוס שעבר בנעוריו. הוא המשיך להופיע עם אחיו צבי ושניים מחבריהם, עם להקת "שוקולד" במועדונים רבים ברחבי הארץ. באותה תקופה, ולאחר שהלהקה צברה קהל רב, החליט לשנות את שמו לשם הבמה "מייק". יונתן כרמון, שהיה רקדן, כוריאוגרף ומייסד להקת "כרמון", הבחין בבראנט באחת מהופעותיו, זיהה את הפוטנציאל האדיר והציע לו להצטרף לשורותיו.
לאחר שחזר מייק לישראל מסיבוב הופעות בארה"ב ודרום אפריקה, החל לעבוד במלון "דן". באותה תקופה היה מיוצג על ידי נעם סמל, שהפגיש בינו ובין בעל מועדון בטהרן, שהציע לו לבוא ולהופיע אצלו.
היה לו הכל
למייק היה קול מרגש ומיוחד במינו, ובנוסף לכך, היה בעל מראה יוצא דופן. היה לו גם סוג של קסם וכריזמה, תעוזה ויכולת הופעה בימתית מרשימה, שלא נראתה אז על הבמות בישראל. היה בו "סקס אפיל" וכישרון פנומנלי. כל התכונות הייחודיות האלה, הביאו אותו להצלחה מטאורית מסחררת, כמו זיקוק שהתפוצץ ביום אחד.
שיריו, ששמו במרכז את התקווה והחלום הפרטיים שלו, הפכו אותו למקור הזדהות אישי ומודל לחיקוי להמוני מעריצים ברחבי מדינות אירופה ובעולם כולו. הרגע הראשון בו התגלה כישרונו המוזיקלי, היה דווקא במועדון לילה "בקרה" שבמלון "הילטון" בטהרן שבאיראן, על ידי הזמרת הצרפתיה סילבי ורטאן. ברנט הצליח למגנט אותה אליו, ותוך זמן קצר מיגנט גם מאות אלפי מעריצים, בעיקר בצרפת, אך גם במדינות נוספות באירופה.
טקס הסרת הלוט, קליש רותם וצביקה ברנד, אחיו של מייק (צילום: אדיר יזירף)
המעבר לצרפת
מייק החליט לעבור לצרפת ושם החל להתפרסם בקצב מסחרר. אף על פי שבתחילת דרכו, משה לא ידע אף מילה בשפה הצרפתית, אלא רק קרא מילים צרפתיות שנכתבו לו על דף באותיות עבריות, ברנט נחל הצלחה אדירה והפך לזמר הישראלי המצליח ביותר בחו"ל. רבים אומרים כי השיר המפורסם שלו, שגם פירסם אותו והביא לו תהילה אדירה, היה "Laisse Moi T'aimer" ("הניחי לי לאהוב אותך").
הערצה היסטרית
תקליטיו נמכרו במיליוני עותקים, סרטים נעשו אודותיו, מחזות זמר, בהם שולבו להיטיו הידועים, הועלו על הבמות. במהלך הופעותיו הרבות, אלפי נערות ונשים צועקות וצורחות קפצו על בראנט, והיו גם כאלה רבות שהתעלפו. גם אם היה מוקף סביבו במספר שומרי ראש מטורזנים, יש לציין כי גם לאחר ההופעות, מעריצות היסטריות היו מקיפות את ריכבו, כשניסו את מזלן למשוך בבגדיו או לקחת משערותיו, אך תמיד עשו זאת ללא הצלחה.
הפעם האחרונה, בטוח…
רבים אינם יודעים שב-22/11/1974, כששהה בראנט במלון בעיר ז'נבה בשווייץ, הוא קפץ מחדר בקומה החמישית של המלון, אך נפילתו, שהיתה בעוצמה רבה, נבלמה במרפסת בקומה השלישית והוא שבר את רגלו. אמר אז בראנט: "אני מודה לאלוהים על שהציל את חיי". הוא סיפר אז בראיון רדיו ראשון, מתוך בית החולים שבו הוא היה מאושפז, "זו הייתה שטות גמורה. אני חושב שזו הייתה הפעם האחרונה. אני מקווה. כן, זו הייתה הפעם האחרונה. בטוח".
בעוד הוא מחלים מניסיון ההתאבדות הוא הקליט שיר נוסף שהפך ללהיט ולשלאגר אדיר – "Dis Lui" ("אמור לה"). 5 חודשים לאחר ניסיון ההתאבדות שלו ב־25.4.1975 אירע האסון, כשהוא רק בן 28, שם ברנט קץ לחייו בקפיצה ממרפסת ביתו שבקומה השישית ברחוב "ארלנג'ר" 6 שברובע ה־16 בפריז, שבצרפת. מייק בראנט הובא למנוחת עולמים ב-7.5.1975 בבית העלמין חוף הכרמל בחיפה, בלוויה נטלו חלק אלפי אנשים. בתוך כך יש לציין כי עד עצם היום הזה ביום השנה לזיכרו קיברו הפך לאתר עלייה לרגל למעריצים רבים מהארץ ומהעולם.
מעריצים בארץ ובעולם, עדיין
מייק ברנט, היה מזוהה עם העיר חיפה ומשפחתו המשיכה להתגורר בחיפה גם אחרי שהצליח והפך לזמר נחשב וידוע מאוד בכל העולם. משום מה, דווקא העיר חיפה שהיתה אמורה להנציח את אחד מבניה שהצליח ונשא את שמה בעולם, לא עשתה זאת עד כה. אך היום, זה קורה סוף סוף (רביעי, 5/8/20) בט"ו באב, הוא יום האהבה, 45 שנה אחרי.
מייק בראנט שם קץ לחייו לפני 45 שנה ועדיין הוא נחשב לזמר הישראלי שרשם את ההצלחה הכי גדולה אי פעם מעבר לים.
במהלך הכנת כתבת התחקיר שערך כתב החדשות של "חי פה" הוא גילה כי בישראל, עד היום, גם לאחר כ"כ הרבה שנים, ישנה קהילת מעריצים גדולה וכך גם בחו"ל, בעיקר בצרפת, בבלגיה ובקנדה. מעריצים אלה עולים מידיי שנה לקיברו בחיפה.
האוסף הפרטי של מרסל
אחת מהמעריצות הוותיקות והידועות של מייק בראנט היא מרסל יצחקי-אוחיון, בת 64, מתגוררת בטירת הכרמל. עשרות שנים היא ניהלה גם את מועדון קהילת המעריצים וה"פורום של מייק בראנט" בישראל, גם כיום ברשתות החברתיות.
הצלחנו לאתר אותה, ובראיון מרגש לכתב החדשות של "חי פה" אמרה הגב' אוחיון-יצחקי:
"הייתי אז ילדה קטנה בת 13, אפשר להגיד שאני חיה ונושמת את מייק בראנט כבר למעלה מ-50 שנה. הארכיון הפרטי שלי מלא והזיכרונות שלי ממייק בראנט עמוסים ומלאים אצלי בבית. יש לי מאות תמונות, כתבות וגיזרי עיתונים רבים ששמרתי מאותה תקופה נוסטלגית וכמובן גם עשרות תקליטים ודיסקים מקוריים של מייק של אז, כולל אוספים שונים שיצאו בצרפת גם בשנה האחרונה. הייתי בהרבה הופעות שלו כשהופיע בארץ.
שנים נלחמנו להנציחו
"שנים רבות נלחמנו על הנצחתו של מייק בראנט בישראל", אומרת מרסל, "ויפה שהעיר חיפה סוף סוף הרימה את הכפפה, אפילו שעברו וחלפו כבר 45 שנה. גם כיום, ההנצחה יפה ומושלמת, ותודתי לעיר חיפה שעשתה זאת".
את מייק לא היה צריך לגלות
כשהיא מציגה את כל אוספה הפרטי, הוסיפה ואמרה בדבריה המרגשים, מרסל אוחיון-יצחקי: "רבים טוענים כי גילו את הזמר מייק בראנט, אך למען האמת, את מייק לא היה צריך לגלות. הוא פשוט נולד זמר. בראנט היה הנציג הכי מפורסם של מדינת ישראל והיה השגריר הכי טוב של מדינת ישראל וכמובן גם של העיר חיפה בה גדל. המעריצים נפגשים בבית העלמין עד היום ביום האזכרה השנתי לזיכרו, וגם יותר מזה".
שלט יחידי
עוד בהכנת הכתבה, מצאנו כי השלט היחידי שמציין ומנציח, ולו במקצת, את הזמר מייק בראנט, נמצא ברחוב הפרטיזנים 8 בשכונת קריית אליעזר בחיפה, בבית שהיה בית הוריו ובו גדל. השלט כיום – מוזנח, דהוי וכמעט מחוק לגמרי.
בשלט כתוב להלן: "מייק בראנט, הזמר הישראלי המצליח ביותר בחו"ל אי פעם". רבים כעסו ורתחו אז, איך זה שאין בחיפה, עיר הולדתו של בראנט, שלט אחד מכובד להנצחתו, וכל זאת, עד היום (5/8/20): חנוכת הרחוב על שמו בשכונת קריית אליעזר בחיפה.
בן 28 במותו
מייק בראנט, הנער החיפאי שהפך לאליל ההמונים שם קץ לחייו והוא רק בן 28, אכן היה מייק בראנט אגדה בחייו וגם במותו גם לאחר 45 שנה.
יהיה זיכרו של מייק בראנט ברוך!
1964 היתי בן 14 באתי לגור ברחוב יפו בחיפה, בשעות הערב היתה התכנסות ברחוב הבנקים, מתחת לעמודים, באותה השנה, ניפתח שם דוכן פלאפל, של " אבו ג"וני" טוני קראו לו, והמקום המה,באחד הימים שואל אותי בחור בן 17 אם אני הבן המאומץ של מישפחת פסטרנק? מיידי עניתי שאני לא ילד מאומץ, יצאתי מהקיבוץ לשנת ניסיון בעיר, למשפחה אומנת, בא לך פלאפל ? שאל, אן לי כסף עניתי, אני מזמין אותך, טוב עניתי, ואכלנו פלאפל והיתחברנו, למחרת הוא לקח אותי לרחוב הנמל 33, שם בכל יום בבוקר הגיע משאית עמוסה בפחים של חמוצים, עבדנו בסבלות לפרק אותה וכל אחד מארבעתנו קיבל 12 לירות, שלוש שעות עבודה, וכך שלוש פעמים בשבוע, ויום אחד אני מבקש ממשה ברנט, שיקח אותי להופעה שלו, והוא ענה לי שצריך ליקנות לי בגדים יפים, ואז הוא יקח אותי, אמרתי שאן לי כסף, והוא אמר שיש לי 50 לירות מהסבלות, אמרתי לו שנתתי אותם לאמא שלי שגרה בנשר, ויש לי 7 אחים קטנים כדי שתיקנה להם אוכל, הוא היסתקל עלי בעניים לכוחות, ושאל, אתה עוזר לאמא שלך ? כן עניתי, בוא נישע אליה, עלינו על אותבוס מס 70 והיגענו לבית ,אמא קיבלה אותנו יפה והכינה לנו שני בצים עין מעופות שהיו לה, תיגנה כרובית וזיתים מבוקעות, ואחרי זה אכלנו סברס ותאנים, ומשה תרם לאמאמ שלי 20 לירות, שווה ערך ל 800 שקל של ימנו, וחזרנו הביתה לחיפה, אני בסיפור הזה רוצה להדגיש את טוב ליבו שמשה וכמה חמלה היתה לו ,כמובן שחזרתי לקיבוץ, משה ליווה אותי עד לקיבוץ, ושם הקבוצה שאלו אותי מי זה ? ואני שיקרתי ואמרתי שזה אח שלי, והבנות אזה חתיך, הוא אפילו יותר יפה מימך, כמובן שמשה חזר לבקר אותו מס פעמים, וכשנשע לחו"ל נותק הקשר,
מייק הצליח בזכות עצמו. ובזכות הכישרון שלו. והצלחה של אדם אינה ע"י בשר ודם, אלא ע"י החלטת בורא עולם שבשמיים. אז כל הליצנים האלה.. שתמיד קינאו במייק, והיו צרי עין עליו, ושבכל מקום במדינתנו ניסו לשים לו מיכשולים… חפשו קרדיטים על חשבון זכר דל מישהו אחר… לכו לאודישנים לקרקסים.
איזה כבוד
חבל שאין סימטה או ככר בחיפה על שם זוכי פרסי נובל של הטכניון
דווקא יש בחיפה ככר חתני פרס נובל
לכבוד הנצחת שמו של חברי, הזמר מייק ברנט ז"ל,
אני מצרף כאן כאן העתק מקורי לעצומה שאותה העליתי בזמנו למען הנצחת שמו של מייק בעירנו חיפה.
הסיבה שאני מעלה את העצומה הזאת היום, יש בה משום הוכחה לרבים שאכן פעלתי רבות למען העלאת זכרו.
משום שמצאתי לנכון שרבים יזכרו את מייק ברנט, משום שכחבר קרוב אליו, תמיד ידעתי שאהבתו למדינת ישראל ולעיר חיפה בה הוא גדל, ליוותה אותו רבות לאורך חייו וגם בימי תהילתו.
זה שנים רבות שהרגשתי חובה לפעול למען הנצחת שמו, וכיום ניתן לומר שסוף כל סוף זכינו כולנו… עוד
עצומה – עצומה למען הנצחת שמו של הזמר המפורסם מייק ברנט ז"ל בכיכר העיר בחיפה
ATZUMA.CO.IL
עצומה – עצומה למען הנצחת שמו של הזמר המפורסם מייק ברנט ז"ל בכיכר העיר בחיפה
אנו כתושבי חיפה ואזרחי מדינת ישראל ותושביה וכמעריציו של הזמר מייק ברנט זל מבקשים בזאת מכבוד ראש העיר חיפה, מר יונה יהב ומהוו
את מייק ברנט אף אחד לא גילה,למייק היה את הכישרון האדיר שלו שלא תלוי באף "מגלה" וכל הקושרים כתרים לעצמם שלא ישכחו שבארץ אף אחד לא ספר אותו, מי שראתה את הכישרון והעוצמה שבו היתה סילבי ורטאן זמרת צרפתיה שפגשה בו בטהרן וקישרה אותו לאמרגן ולמפיק של בעלה הזמר גוני הולידיי(אלביס הצרפתי) שנתן לו את השיר הראשון לסאווה טמה ומכאן הכל הסטוריה והיסטריה, מייק ברנט היה ויהייה תמיד ללא צורך בגילוי.
כל הכבוד לעינת קליש שהחליטה להנציח אותו.
כתבה איכותית ומעולה של הכתב שלכם, רואים שעשו תחקיר מעמיק ! אכן מגיע למייק בראנט הנצחה מכובדת גם אם זה באיחור של 45 שנה. אני לא מכיר את עוזי שכתב כאן תגובה, אך אני מכיר מצויין את התקופה והכרתי מצויין גם את הילד משה (מייק) והקריירה שלו למן תחילתה בחיפה ובכלל בצרפת
רבים בחיפה טוענים שהם גילו את הזמר מייק בראנט, בגלל ההצלחה המטאורית שלו, אך הכל שטויות ולא נכון כלום ! אף אחד לא גילה את מייק בראנט וכל אלה הטוענים שהם גילו אותו הכל אורבה פרח וא היו דברים מעולם !
ליוני אמיתי, אם הכרת את מייק כפי שתיארת ואת התקופה ולא הכרת אותי, סימןמשמשהו לקוי בתגובתך, אין אחד שלא הכיר אותי ואת הלהקה שלי ואת כל אותם המוסיקאים שגדלו בחיפה, מאז אותם ימים בלתי נשכחים ועד היום.
כפי שציינת שכל אותם אלו שחושבים שכילו את מייק ברנט, על כך אני מסכים, אך לגבי הסיפור של ושל מייק לגבי תחילתו של סיפור הצלחתו שהיא ממש אודות הרי שעל כך אין עוררין, אילו מייק היה חי כיום, אותו סיפור היה מפיו ומסיפור חייו שלו.
וכל שאר מספרי הסיפורים אני מאפשר להם להמשיך לחיות בחלומם.
אין לי בעיה שברנט יקבל רחוב על שמו, אבל יש הרבה שמות של רחובות למשל על שם ערבים שצריך להחליפם בשמות של חיילי צהל שנפלו במלחמות ישראל וביניהם אחי אבנר דהן שנםל ביום כיפור, כדאי שקליש תקח את זה לתשומת ליבה
לצערי שמישהו או מישהי מנסה לאסוף מדליות אודות סיפור חייו של חברי הקרוב מייק ברנט ז"ל
אני לא מוצא כאן מקום להתמודדות עם מספרי סיפורים למיניהם, כאשר העובדות האמיתיות אודות סיפור הצלחתו של מייק נמצא ולמען האמת כולו אצלי ואצל חברי שניגנו איתו ביחד מתחילת דרכו ! אינני מעוניין להרבות כאן במילים אך סיפור הצלחתו של מייק החל ממש אודות לי כאשר הפעתי עם להקתי "נערי החצר" במועדון "כליף" ובמלון דן תל אביב !
נועם סמל בן דודי היה האמרגן שלי ושל להקתי וללא כל קשר למייק ברנט ז"ל והעובדות מדברות בעד עצמן !
מעבר לכל זאת שאני הוא אותו אחד שיזם את הנצחת שמו של מייק ברנט ז"ל והעובדה לכך שהעליתי לפני מספר שנים עצומה מיוחדת להנצחת שמו, ואף שלחתי מכתבים ושוחחתי עם ראדי העיר הקודמים על כך, וכל זאת לידיעת הקוראים !
בקרוב מאוד אדאג לכך שנוכל לערוך טקס מיוחד לזכרו של חברנו מייק ברנט ז"ל ללא עסקנים וסתם דברנים למיניהם.
הכנס המיוחד יהיה ביחד ובהשתתפותם של חבריו הקרובים ומוסיקאים !!!!!
ניתן להתקשר אלי לשם תיאום
לעוזי אב-רם (אברהם) 0505475557
עוזי – שאפו !
מייק הצליח בצרפת לבדו ובעצמו, אף אחד כולל אותך לא היו איתו שם. חפש כותרות בנושא אחר.
אם אינני טועה, מייק ברנט היה ישראלי ולכן אני סבור שלא היה קורה דבר אם שמו היה מופיע גם ( או רק ) בעברית.
ולא קרה דבר אם שמו מופיע רק באנגלית !
כשאין לך מה לכתוב לא צריך לכתוב.
ועל זה אמרו חכמינו : והמשכיל בעת ההיא ידום ודי לחכימא ברמיזא !