כמו במקומות רבים בארץ ילדי תנועת נוער הצופים יצאו בהמוניהם להפגין נגד החלטות הממשלה.
גם כאן בחיפה, באה לידי ביטוי בהפגנה עוצמתית, היום, ג', 19:00, במרכז הכרמל .
בהפגנה השתתפו שבט צופית [משכונת מרכז הכרמל], משוטטים [משכונת הדר] , תדהר [משכונת כרמליה] ומגשים [מכרמל צרפתי] – כ 250 בני נוער, חניכים וחניכות מכיתות ד' ועד כיתות יב' הביעו את עמדתם וכעסם על הקיצוצים והחלטות הממשלה, המעמידות את תנועות הנוער בסכנה קיומית.
חניכי ומדריכי תנועות הנוער מחיפה נתנו יד, עמדו ומחו על קריסתם, על אכזבתם בסגירת התנועות, על אכזבתם מהממשל שנותן לאלפי ילדי ישראל להסתובב ברחובות, במקום להיות במקום מוגן כתנועת הצופים, המספקת ערכיות אחרת ומביאה את הנוער להיות נוער עוזר, תומך, ידידותי לאזרח ובעיקר בעל ערכיות.
דור ההמשך של חיפה לא שותק ומוחא גם – המכוניות החולפות צפרו לאות הזדהות עם המאבק הכל כך צודק.
שירה – רכזת צעירה של שכבות הנעורים ומרכזת את תחום הקהילה משבט צופית, בראיון לחי פה:
"חברי לשבט ואני לקחנו מאוד קשה את הקיצוצים הקשים שנעשו בתנועה.
אנו מרגישים שלוקחים מאיתנו את המקום בו גדלנו והתחנכנו, ללא הסברים מוצדקים.
תנועת הצופים היא תנועה מדהימה שאין לה תחליף ובתור מי שסיימה את שנותיה בשבט צופית ופניי לשנת שירות , אני יכולה להגיד שאין מקום שנוגע בכל כךהרבה תחומים, מחנך אנשים לקבוצתיות, עצמאות, כבוד, שיתוף ועוד הרבה ערכים שהופכים אותנו לאנשים ואזרחים טובים יותר כמו הצופים. "
טל מורן, מדריכת חוץ לכיתות ו' משבט צופית, כתבה בדף האישי שלה ברשת חברתית:
טל הביעה את עמדתה הכאובה, הכעוסה ואולי עמדה שתגרום לגורמים הנכונים להבין:
היי אני טל מורן ואני בתנועת הצופים. הפוסט הזה פה כדי להעלות מודעות.
בגלל וירוס הקורונה המצב הכלכלי ירד ממש ולכן התקבלה החלטה שיתקצץ מהתקציב כמות כסף שתפגע קשות ביכולת של תנועת הצופים להתקיים !
מה שאומר שהרבה שבטים עתידם יהיה להיסגר כי לא יהיה מה שיתחזק אותם (תקציבית) פשוט ודווקא השבטים שכנראה גם הכי צריכים להיות פתוחים הם בסכנה הכי גדולה להיסגר ואלו שבטי הקומונה!
בטח חלק ממכם חושבים עכשיו מה את יודעת בכלל איזה שבט עדיף שישאר פתוח ואיזה לא !?
אז קודם כל אני מעדיפה שכל השבטים ישארו פתוחים ובנוסף אין שבט שלא חשוב שישאר קיים כי כל שבו מקיים חלק בלתי נפרד מחייו של החניך ומקדם התפתחות שכלית, נפשית, וחברתית .
אני לא יכולה לתאר כרגע כמה קשה לי לשמוע את העובדה ששנה הבאה יש את הסיכוי הזה שאולי לא יהיה לי את המקום הזה לשחרר את עצמי ולהנות ושלא יהיה לי את המקום שהציל אותי ואפילו יותר מעציב אותי של חניכים שלי בשבט האח (יצאתי להדרכת חוץ) לא יהיה את מה שאני חוויתי את הכיף את המורלים את האחוותיות את הביתיות ואת ההרגשה שיש לך מטרה כלשהי.
ואיך הצופים הצילו אותי ?
אני בהתחלה הייתי כמו כולם – צוחקת עם חברות עוברת פעולות ואז בכיתה ז' אובחנתי כחולת דיכאון, אחרי הרבה מאוד זמן שהיה לי רע וחוסר רצון לעשות משהו. באותה שנה לא הייתי מגיעה לפעולות ופשוט פרשתי כי לא רציתי לעשות כלום, רציתי רק להיות במיטה שלי כל היום.
בכיתה ח׳ חזרתי ומאז, למרות הקושי שהיה לי, כי עדיין היה לי דיכאון (אבל הייתי הולכת לפסיכולוגית שגם הייתה חלק מהתהליך שלי בהבנה לכמה הצופים חשוב לי ) ופגשתי מדריכים מדהימים שעד היום אני והגדוד/ שכבה שלי בקשר איתם וקיבלתי חזרה את הרגשת הבית וההרגשה שיש לי מקום הרגשתי בטוחה בזכות הצופים ובט׳ לא אשקר שגם היה לי קושי גדול מאוד ושאולי כיתה ט׳ הייתה ובכללי גילאי 14-16 (היום אני כבר סיימתי י׳) הם שנים קשות מאוד בשבילי והצופים היה באמת המקום שהרגשתי טוב וזה היה נקודת אור בשבילי באותם ימים.
אני יכולה לומר ההכי אמיתיות שיש שאם לא היה לי את הצופים באותם שנים אני לא יודעת אם בכלל עוד הייתי פה לכתוב לכם אותו הדבר על משהו אחר שכנראה היו לוקחים ממנו כסף.
אני גם לא אשקר שאני מפחדת אני מפחדת שלחניכים שלי לא יהיו את אותן חוויות ואני מפחדת שבגלל שאין להם את המסגרת הזאת של הצופים הם יגיעו למצבים שאני הייתי בהם או אפילו יותר גרוע.
בנוסף בתור מישהי שהדריכה השנה הדרכת חוץ אני הבנתי עד כמה לבוא ולהיות שם כמו אחות גדולה בשבילם או דמות מסויימת שהם יכולים לסמוך עליה זה דבר כלכך מחמם ויפה.
הבנתי שאם לא היה את המלאכים משמיים שלנו שאנחנו קוראים להם קומונות לא היה אפילו מישהו שיהיה להם קשר אישי איתם.
אני מבקשת באמת אל תסגרו לי ולעוד הרבה אנשים את המקום שהציל אותנו ויכול להציל עוד הרבה אחרים שאתם אפילו לא ידעתם שיש להם את המפלצות שלהם שנעלמות בזמן הצופים.
אני מבקשת שתשקלו שוב את ההצעה ותמצאו פיתרון אחר כי אני לא אהיה מסוגלת לקום למציאות שאין לי בה את אחד הדברים הכי חשובים בחיי.
אני מבקשת שאפילו תסתובבו בין שבטים תסתכלו על תמונות ושירים מטיולים על כל השמחה והמשפחה הזאת שאנחנו קוראים לה צופים" .
היעדרותה של ראש עיריית חיפה בלטה באירוע
גם הפעם ראש העיר קליש לא יצאה לתמוך, או להצטרף לחיפאים הצעירים במתן תחושה שלפחות אנחנו מחזקים אתכם.
בני נוער שמסתובבים בחוץ בהתקהלויות זה אסון קורונה בקנה מידה ארצי. לדעתי להפסיק את הפעילות שלהם לחלוטין עד שמדדי הקורונה יצנחו לאפס. כל עוד הם מצטרפים לאספסוף המטופש בהפגנות (שכבר נמצא בהן חולה מאומת), הם מסכנים את שאר האזרחים ואת האוכלוסיות בסיכון.
אם זה לא יעבוד – סגר מלא למשך חודש לפחות. שכל אחד יעשה חשבון נפש עם עצמו.
זה "אנחנו צופים באסון", לא "אנחנו באסון". משחק מילים שכזה…
הנגיף חי, קיים ומדבק מאוד. המחלה הורגת. מי שהחלים נשאר עם תופעות לוואי חמורות כגון לב, כלי דם, ריאות, כבד, כליות וכו'. זאת מלחמה ביולוגית לכל דבר ועניין! צריך לשנות מהיסוד, דפוסי חשיבה! רצוי להפסיק פעילות עד חיסון ואח"כ לחדש פעילות. זאת הדרך הבטוחה לשמור על הנוער בפני המחלה והנכות שהיא משאירה, למי שנשאר בחיים!
מי שלא מבין כמה תנועות הנוער חשובות, מה הצופים ותנועות אחרות מעניקות לילדים ולנוער, גם ברמה האישית וגם ברמה האזרחית, אסור בשום אופן לפגוע בהם. זה דור המנהיגות הבא של ישראל. כמו שהמנהיגות שלנו היום, צריך להכשיר כבר עכשיו את הדור הבא. בנוסף, היום שהילדים שלנו לא יכולים להתנהל בחוץ כמו פעם, תנועות הנוער נותנות מענה מדהים לחברות, אכפתיות, הבנה, הכלה. אסור לזה להיסגר