(חי פה – פרשנות) – המלחמה בעזה מתקרבת לסיום השלב הראשון שלה, שבסופו צה"ל יכריז על שליטה ברצועה, ישחרר חלק גדול מחיילי המילואים וימשיך במערכה ארוכה וממושכת וכירורגית, לחיסול תשתית המנהרות ואיתור החטופים.
בשלב הזה, העיניים נשואות צפונה, כאשר קרוב ל-100 אלף איש מפונים מבתיהם ותמונת הניצחון שתאפשר את החזרה שלהם לבתיהם עדיין לא ברורה.
כאשר ממשלת ישראל החליטה על פינוי ישובים, היא למעשה הכריזה כי החזרה תהיה מותנית בשינוי מציאות עמוק. ישובי קו העימות עומדים נטושים. כל אזור הגבול הפך למעשה לרצועת ביטחון בתוך מדינת ישראל (לא נעים להגיד, אבל זו רצועת ביטחון).
רצועת הביטחון הזאת מאפשרת לצה"ל לפעול בחופשיות יחסית מול שני איומים:
האיום הראשון הוא הירי של חיזבאללה, שפוגע בעיקר (אבל לא רק) בבתים ריקים.
האיום השני הוא תרחיש של פלישה קרקעית של גדודי חיזבאללה, פלישה שתיתקל בחיילים מוכנים. רצועת הביטחון הזו מאפשר זירת לחימה שבה בין שני הצדדים לא יסתובבו אזרחים ישראלים, שיסבכו את המצב, מבחינתנו.
הלחץ של תושבי קו העימות בצפון על מקבלי ההחלטות (נתניהו, גנץ והלוי), לאפשר חזרה בטוחה לבתיהם, עומד, ככל הנראה, להבשיל בקרוב לכדי מהלך צבאי משמעותי.
היות שצה"ל גייס מאות אלפי חיילים במילואים והיות שהסבלנות של תושבי קו העימות, היושבים בבתי המלון, כבר פקעה מזמן ולאור העובדה שכל יום שעובר עולה הון עתק למשק, ולאור העובדה שהמערכה בעזה עוברת בקרוב לשלב הכירורגי בעצימות נמוכה, הרי שמהלך לפתרון איום החיזבאללה חייב להבשיל בימים הקרובים – ככל הנראה באמצע ינואר. שני הצדדים מבינים את זה.
אם כן, מהם התרחישים האפשריים?
התרחיש הראשון, בעל סבירות נמוכה – חזרה לקוי 1701
החלטה מספר 1701 של האום, שהתקבלה כחלק מאקודר הסיום של מלחמת לבנון השניה, היא שמחבלי חיזבאללה מורחקים מהגבול.
ההחלטה התממשה, בגיבוי האו״ם ולאחר מכן התמוססה, כאשר המחבלים זלגו בהדרגה ובנו מחדש את מעוזי ארגון הטרור לאורך הגבול בין לבנון וישראל.
ברגעים אלה ממש מתקיימים מאמצים סביב העולם, לגרום למחבלי החיזבאללה לסגת בחזרה לקוי 1701, בדרך שתמנע מלחמה כוללת מול חיזבאללה. ההתחפרות של המחבלים לאורך הקו מעידה כי מאמצי השכנוע לא ממש משכנעים את מפקדי ארגון הטרור ואת שולחיהם – האיראנים.
התרחיש השני – השמדה מוחלטת של מוצבי חיזבאללה, אך מוגבלת לאזור הסמוך לגבול לבנון
בתרחיש השני, צה"ל עובר לכתישה מוחלטת מהאוויר של כל מעוזי החיזבאללה ואף את הישובים מהם נורית אש לכיוון ישראל, בדומה לכתישה המאסיבית בעזה. הכתישה הזאת תחייב פינוי מוחלט של תושבי לבנון בטווח מוגדר מהגבול עם ישראל. לאחר פינוי התושבים, כל אדם שיסתובב באזור הזה יהיה בן-מוות. לאחר הכתישה הזאת, תיתכן גם פעולה קרקעית מוגבלת או נרחבת, על מנת לטהר קיני מחבלים ותשתיות לאורך קו הגבול עם ישראל.
במידה ששני הצדדים (גם יחד) יחליטו להישאר במערכה צמודת קו-גבול, ייתכן שתתקיים מערכה אינטנסיבית ללא התרחבות לחיפה, עפולה, חדרה, תל אביב, צור, צידון ובירות. פעולה זו יכולה להישאר מוגבלת לאזור הסמוך לגבול, אך טיל אחד שיטוס ויפגע בחיפה, עשוי להוות עילה להרחבת המערכה לתרחיש השלישי.
זה תלוי בהחלטת שני הצדדים.
התרחיש השלישי – מערכה כוללת
התרחיש השלישי יכול להגיע כהרף-עין, או לא להגיע כלל. בתרחיש הזה שני הצדדים מורידים את הכפפות, שולפים את ארסנל הנשק וממטירים אש תופת אלה על אלה וכמובן עלינו.
צה"ל יכתוש את בירות ויגרום שם נזק אדיר. צה"ל ינסה לאתר את נסראללה ולהשמיד את הבונקר שלו באמצעים שונים. תיתכן גם הרחבה של המערכה למוקדים איראניים בסוריה ואולי גם חיסולים ממוקדים של אישים באיראן. אף מטרה במזרח התיכון לא תהיה מוגנת מהיד הארוכה של ישראל.
חיזבאללה, מצידו, יפתח את מחסני הטילים (אלה שלא יושמדו על ידי צה"ל) וימטיר מטחים של טילים על עומק ישראל – חיפה, תל אביב, טבריה, עפולה והלאה. חיזבאללה עשויים גם ליזום התקפות רגליות חוצות גדר, אך כאן תהיה להם בעיה מול קווי ההגנה של צה"ל.
בתרחיש הזה, שני הצדדים יספגו אבידות רבות והרס רב. אנחנו בחיפה והסביבה, נדרשים להתכונן, הן נפשית והן פיזית, לשהיה במקלטים. אנחנו נדרשים להתכונן לראות דירות ומתקנים הרוסים.
בחיפה, לא קודמה התחדשות עירונית ראויה במשך 20 שנה, לכן, תושבים רבים ללא מיגון זמין של ממ״דים בדירותיהם. לכן, כדאי לכל תושב לשבת עם עצמו כמה דקת ולתכנן איפה הוא יתמקם ומה הוא יעשה (הוא ומשפחתו) במקרה שהתרחיש השלישי יחל. איפה יישן, מה יאכל, מה ישתה, איך יתקשר עם משפחתו… כדאי להכין את הבית ואת יושבי הבית לתרחיש הזה. הכנה מוקדמת תורמת לחוסן המשפחתי.
בהצלחה לכולנו!
כל הכבוד לירון כרמי על כתבה מאירת עיניים, וכמו כן תודה למגיבים הרציניים על תגובתם המלומדת.
כהמשך לכתבה זו הייתי מבקשת בבקשה כתבה עם נציג פיקוד העורף , בכדי שייתן הוראות מדוייקות ויעשה סדר בהוראות לציבור החיפאי, אחת ולתמיד.
כמו למשל:
האם מי שמתגורר בקומה אחרונה צריך להיכנס לממ"ד,
או
עדיף שירד 2 קומות וישהה בחדר מדרגות ?
תודה רבה
[28.12, 22:17] אברהם: מציאות חמורה ועצובה שרצועת הבטחון בתוך ישראל. אכן התרחישים ממחישים את המציאות. והתרחיש השלישי למרות שלדעתי 2 הצדדים היו רוצים להימנע ממנו, לדתי הכי ריאלי
[28.12, 22:21] אברהם: לדעתי הכי ריאלי. ולהבנתי הרשויות לא מכינות את האזרחים לתרחיש החמור, למי שיש מעמד מצבו טוב מבחינת זמן הגעה לממ"ד, אבל לא חסין מפגיעה ישירה. למי שיש מקלט מצבו בטוח יותר, אבל זמן הגעה בעייתי.
בכל מקרה כל משפחה צריכה להכין תיק עם בגדים, שקי שינה, פנסים, ועוד ציוד, לצד מצרכי מזון שתיה ועוד.
לכבוש מחדש רצועת בטחון בלבנון. עדיף שיתעסקו בזה, ולא בישובים שלנו.\
רק הפעם לא להשאיר בה כלום, שיבינו שאם הם רוצים להשמיד אותנו הם ישמידו את עצמם.
ככה גם בעזה. זה הבטחון היחיד להעיף את קיני המחבלים ואיתם האוכלוסיה שתמכה וסייעה להם.
אני יושב בביתי שעל הר הכרמל. החדשות אופפות אותי, כמו את כולם. מצב הרוח לא משהו, האופק נראה קודר, לא מבטיח. הלב יוצא אל אלפי המשפחות שאיבדו יקירים בעקבות המחדל הנורא של ה- 7 לאוקטובר.
המחשבות נעות צפונה. "מה יהיה אם המטורף מצפון יחליט לטווח את חיפה?" הבית שלי, כמו רבים מהבתים בחיפה שנבנו לפני עשרות שנים, לא ממוגן. אין מקלט, אין ממ"ד. נזכר במלחמת לבנון השנייה. שנת 2006, מרחב חיפה טווח במהלך 34 ימים ע"י כ- 300 טילים ורקטות שנורו מלבנון, 14 מתושבי העיר נהרגו, 23 נפצעו ועשרות בתים נהרסו. חיפה לא הייתה מוכנה למתקפת הטילים הזו.
בעקבות המלחמה קיבלה עיריית חיפה מממשלת אולמרט מיליארדי ₪ לשיקום ולמיגון מוסדותיה, בתי הספר, בניני המגורים ולהקמת תשתית מתאימה למתן מענה מיטבי של המערכת העירונית והמרחב הציבורי לקראת המערכה הבאה, כשעשרות אלפי טילים יהיו מופנים אלינו מלבנון ושברור היה שבמוקדם או במאוחר היא תגיע.
אבל בתום המלחמה התנחלה בליבות מנהיגנו הקונספציה הנוחה והחמימה שהחיזבאללה מורתע ולכן אפשר לבזבז ולמוסס את הכסף ולקחת אותו לטובת נושאים "הרבה יותר חשובים ומשמעותיים" שמייצרים נראות ומפיקים יחצנות.
וכך, כשהמיליארדים שהגיעו מירושלים החלו למלא את קופת העיר, נוצרה תוכנית של שימוש בכסף לצורכי פרויקטים עם נראות גבוהה אבל יעילות מפוקפקת, כדי להאדיר את שם ראש העיר ופרנסיה תוך זריית חול בעיני התושבים.
במקום למגן את מוסדות הציבור בעיר, הופנה כסף רב לעיבוי מסיבי של הגינון העירוני ליצירת עיר ירוקה יותר עם נראות גדולה יותר.
במקום למגן את בתי הספר שבעיר – בהם לומדים ילדינו, הושקעו מיליונים רבים בניסיון לשקם ולהחיות את העיר התחתית, גם במחיר של תכנון לקוי והתעלמות מעקרונות בסיסיים של אדריכלות עירונית.
במקום למגן את בתי התושבים, הושקעו מיליארדים בבניית המטרונית. סוג של יציר כלאיים, שמשרת ברובו את תושבי הקריות ולא את תושבי חיפה, אבל הנראות אכן רבה, ממש ללקק את האצבעות.
במקום להכין את המערכת העירונית, באמצעות עבודת מטה קפדנית, להתמודדות עם הסכנה שבפתח, נבנתה הרכבלית. קופסאות באוויר שאין כמותן בכל הארץ, וגם היא לא משרתת ברובה את תושבי חיפה, אבל פה אנחנו כבר מדברים על נראות שגובלת במגלומניה, צאו וחישבו כמה כבוד ויקר היא מביאה לנו.
במקום לבצע חשיבה עמוקה עם הקמת צוותים ייעודיים ותשתית מתאימה למתן מענה מיטבי בעת מלחמה, הוחלט על ציפוי הגג באצטדיון "סמי עופר" בזהב, במחיר הזדמנות של כמה עשרות מיליוני שקלים בלבד ולתפארת עיריית חיפה והעומד בראשה.
וכך בעקבות הקונספציה האסונית שראש העיר שלנו אימץ שחיזבאללה מורתע ושיהיה בסדר, קונספציה שעזרה לו לנתב מיליארדים לפרויקטים מגלומניים מעוטי ערך ותועלת, ללא קיומה של חשיבה לעומק ועבודת מטה קפדנית, ללא הקמה של צוותים ייעודיים וללא יצירת תשתית מתאימה למתן מענה מיטבי של המערכת העירונית והמרחב הציבורי להתמודדות עם הרס מאסיבי, נפגעים רבים, פגיעה בתשתיות חיוניות וקריסת מערכות.
אנחנו עומדים בפתחה של מערכה גדולה, עוצמתית ומדויקת פי עשרות מונים ממה שחווינו ב- 2006. מערכה שבה המומחים צופים שיגור של אלפי טילים ביום למרחב חיפה כשקרוב ל- 200 טילים יצליחו לחדור את שכבות המיגון של המערכות השונות בכל יום! וכל זה כשרוב מוסדות הציבור העירוניים לא ממוגנים, רוב מוסדות החינוך בהם לומדים ילדינו לא ממוגנים, רוב דירות המגורים – במיוחד בשכונות מערב העיר – נותרו חשופות וללא מענה נאות לאיום הטילים. השכונות הכלואות נותרו כלואות ללא אפשרות מילוט מערבה בעת אסון (זאת למרות קריאתו הנחרצת של מבקר המדינה אחרי השריפה בכרמל), מנהרות הכרמל ומנהרת הכרמלית לא הוסבו ולא הוכנו לקליטת אלפי אזרחים בזמן הפצצות מסיביות ולא נבנה שום מתווה שמייצר אלטרנטיבה לתשתיות החיוניות שיפגעו וייצאו מכלל שימוש. חוסר המעש, ההזנחה והזלזול בחיי התושבים זועקים לשמיים.
תושבי חיפה פשוט הופקרו. כן, אין הגדרה אחרת. הופקרו מאז 2006 באופן פושע ע"י ראש עיר לא אחראי, מזגזג, חסר יכולת ולא אמין.
אני פונה אליכם מעומקו של הלב החרד, המוטרד, הדואג – אל תתנו יד למזימתו של מי שלא היה איכפת לו אז, לחזור לבניין העירייה. אל תאפשרו לאדריכל מחדל המיגון החיפאי שנמשך כבר 17 שנים – יונה יהב – להתיישב שוב על כיסא מקבלי ההחלטות. חיפה צריכה להיות מקום של מופת ומשל שלא מתגמל את מי שמפשל, את מי שמועל בתפקידו, את מי שמזניח את תושביו, את מי שלא יודע אחריות ציבורית מה היא.
ניתוח נכון ברובו של המצב בצפון והתרחישים האפשריים
ברשתות מראים את הפגיעות בישובי הצפון מדי יום. יש פגיעות רבות מאד. כיפת ברזל וכו' לא מסוגלות לנטרל אותן. זו הסיבה שפונו ישובים ולאו דווקא חדירה. ההבנה שבהגלל הבריחה מרצועת הבטחון הקודמת יש לחיזבאללה אפשרות לירות בקלילות ירי נמוך מסלול שכיפת ברזל לא תנטרל ולצד זה רחפנים. רחפנים ובלוני טרור מתפוצצים, הם איום שמחייב להשמיד כל מה שחוצה את הגבול, עיסוק יקר ומתיש. זו המטרה: מלחמת התשה שתקבע מצב בו עשרות ישובים נזנחו בגלל מצב בטחוני שמזמני יהפוך קבוע. העסקת צה"ל בהתשה – ירי ספורדי, ירי טילים מזדמן כשיתחשק, פה ושם חדירות ונסיונות רצח וחטיפה, הברחות אמל"ח וסמים, נסיונות להשתלט על מוצבים. הכל סימפטום של חוסר הרתעה ובעיקר חוסר גביית מחיר מהמממנים של חזבאללה שהם קטאר ואירן. אם לא תהיה פגיעה בקטאר הם ימשיכו עוד לקבל דיווידנדים כ"מתווכים" אחרי שמימנו את חמאס והטבח. זה בלתי נתפס המחדל של הממשלה לתת פרס לקטאר על מימון הטרור נגדנו. אז פלא שיורים מעירק, מתימן. אם לא הבהרנו את המחיר הכבד בלבנון נקבל עוד ועוד. רצועת בטחון? בדיחה רעה.
שליטה מלאה בעזה? בלי זה עזה כמו דרום לבנון תתחמש מספינות אספקה ומנהרות ההברחה בהעלמת עין מצרית כמו שברור שהייתה גם עד עכשיו – הניה אמר בקהיר שתוך חצי שנה חמאסטן תשקם את כל היכולות שלה ברצועה רק צריך ללחוץ ולאיים לנסיגה של צה"ל וכל גורם אחר ידרוש "שיקום" נמל ימי שדרכו יוברחו כמויות ענק של חומרי נשק ונפץ.
אם צה"ל לא יכריז על פינוי הומניטרי מלא של עזה + שליטה כבסיס צבאי סגור = הפסדנו במלחמה וצה"ל ייכתש בעוד סבבים + אי יכול להשיג הרתעה ולשם את הדרום. יציאה מעזה עם השארתה לכל גורם אחר – זה אסון מוחלט.