באנר גודון 240624

כלב ים בחיפה בפעם השנייה תוך שבוע!

תצפית שנייה של כלב ים בחיפה בתוך שבוע! ארבעה ימים...
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר חברה כלכלית 100724
באנר גורדון 240624
באנר חזית הים רחב
באנר קריית אתא
פרסום בחי פה - רחב - מונפש
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
באנר מוזאוני חיפה 030824

החטופים ישוחררו רק לאחר עליית השמאל לשלטון • דעה אורי לב

לפעמים המציאות טופחת על פני, ואני רואה את האמת…...

תערוכת ״בתי הקולנוע השכונתיים של חיפה״ עוברת מקום

תערוכת הציורים "נוסטלגיה חיפאית - בתי הקולנוע של פעם״ של ד״ר דוד בר און אשר...

"עיין ערך: דת" • פרק 3 • דת – הערך הפסיכולוגי

השאלות הקיומיות העובדה שהדת נוכחת בחיינו מראשית ההיסטוריה אינה מקרית....

ילדים, שירים ואבטיחים במקום לימודים ביום העצמאות

בית הספר עין הים יורד לים מחצלות נפרשו על החוף,...

חוסן, אחדות ומה שבינהן • על קהילות, ערבות הדדית והתנדבויות

מי שגר ביישובי קו עימות, חי באיום מתמיד על חייו ומתפקד כאילו הכל בסדר. בשפה המקצועית קוראים לזה חוסן. "מאמציו המתמשכים של הפרט להתמודד עם מצוקות היומיום". ההתמודדויות הן של השכל, הגוף, הרגש, הדמיון, מערכת האמונות והקבוצות החברתיות אליהן האדם רואה עצמו כשייך.

ישנם כמה סוגים בסיסיים של משאבי התמודדות – משאבים אישיים, כמו גישות ופעילות חיובית שהאדם עושה בעצמו, משאבים ארגוניים, כמו תמיכה של אנשי מקצוע, שירותי בריאות וכדומה, ומשאבים קהילתיים, שמספקים צרכים חברתיים, תחומי פעילות משותפים ונושאים חיצוניים שמהווים תחומי עניין והעצמה.

העולם פנימי ותפיסת המציאות

כאשר יש משבר, מחקרים במדעי ההתנהגות מדברים על דרכים להתמודדות כשהראשונה בהן היא לנסות לצפות מה עומד להתרחש. כאשר יש צפי אי הוודאות נעלמת. אולי זה מסביר את ריבוי הנבואות והאזהרות מפני אסונות נוספים בתקופה האחרונה.

ויקטור פרנקל, אבי הגישה האקזיסטנציאליסטית בפסיכולוגיה, טען שהאדם יכול להתמודד עם מציאות קשה כאשר הוא מגייס משמעות לסבל שלו. מה שמסביר את הגישה של שכר ועונש, שיעורים משמיים ושאר הגיגים על משמעות הסבל, שעולים בזמנים קשים. 

פרויד הדגיש את העולם הפנימי כמשפיע עיקרי על תפיסת המציאות החיצונית, יונג הדגיש את הכוח של הדמיון כאמצעי מרפא וכמנחה לתהליכי הנפש, בעוד אדלר ואריקסון, הדגישו את העולם החברתי, הקהילתי, עולם חיצוני שהאדם פוגש ודרכו הוא מחפש העצמה ושליטה בתהליכי חייו, כמו גם בהתפתחות ובהתחברות.

הקהילה נותנת משמעות

קהילה היא קבוצת אנשים שבין חבריה יש קשר, נושאים בעלי עניין משותף או פעילות שמחברת סביב נושא. קהילה יכולה להיות קשורה למיקום מגורים, לתחומי עבודה או תחביב, לארגון או לכל מטרה משותפת כמו קהילת חקר או קהילת עזרה לנזקקים.

הקהילה היא מקום לעזרה הדדית לפעמים אפילו לערבות הדדית. בקהילה יש שייכות, משמעות וביטחון, וכאשר יש שייכות, הקהילה תומכת בחבריה, נותנת תחושת ביטחון ונוחות אשר מאפשרים לכל אחד מחברי הקהילה להרגיש בעלי משמעות.

המפגש בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית

בתהליכי חיים אנחנו מפגישים בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית. בזמן משבר, כאשר אין הלימה בין הפנימי לחיצוני ומתחיל בלבול, תסכול ואפילו חרדה, לקהילה יש תפקיד חשוב בתהליך השיקום לתחושות החידלון. בעזרת הקהילה ובעשייה בתוך הקהילה, האדם מחזיר לעצמו את המשמעות הקיומית.

חנה קשנסקי – מתנדבת ונותנת מהנשמה

חנה קשנסקי שייכת לקהילת המתנדבים בנשר. היתה מורה לאנגלית בבית ספר בחיפה, במשך 38 שנים. "כשפרשתי לגמלאות חשבתי שלא אמשיך להיות פעילה, אבל זה לא התאים לי. התחלתי להתנדב. בהתחלה בבית ספר, תמיכה במורים לאנגלית, ואחר כך דרך רשת המתנדבים של נשר בכמה מקומות במקביל. אני ממליצה לכל אחד ללכת ולהתנדב, לא רק כשיוצאים לגמלאות", היא אומרת.

״אני עושה מה שצריך בלי לתת ללחץ לנהל אותי״

חנה התנדבה לעזרה למשפחות בתקופת הקורונה, במחסן ציוד לפליטים מאוקראינה, פעם בשבוע תומכת במורה לאנגלית בבית הספר, במקביל מתנדבת בכיבוי אש במענה הטלפוני של 102, מקבלת הודעות על שריפות. "זה מלחיץ לקבל הודעה הבית נשרף לי, אבל אני עושה מה שצריך בלי לתת ללחץ לנהל אותי", היא מספרת.

חנה מתנדבת גם באגודה למען החייל, שם היא שותפה לפעילות ולארגון אירועים לחיילי נשר, וכן לפעילות בה האגודה למען החייל מאמצת יחידות בצפון ותומכת בחיילים בודדים. "בתקופה הזאת אני מתנדבת גם במוקד חירום בנשר, עוזרת במארזים לחיילים ובמרכז חירום שם אוספים דברים למפונים". אתמול חנה גויסה ללמד אנגלית בקיבוץ שדות ים את הילדים שפונו מאזור העוטף.

"זה מרגש אותי. יש בנשר רכזת מתנדבים שעושה עבודה נפלאה", היא אומרת ומוסיפה:  "מאז שהחלה המלחמה יש למעלה מ 1000 מתנדבים, אנשי תיקונים, לימוד, חינוך, עזרה בתרופות וקניות לחולים וזקנים, לטפל בבעלי חיים. כל דבר שמישהו צריך נרשם בקבוצת המתנדבים ולפני שמספיקים לסיים את המשפט כבר יש מתנדבים".

המנוע להתנדבות

אני שואלת את חנה מה המנוע להתנדב? והיא אומרת שיש בזה המון סיפוק. "צריכים אותך, את תורמת, וזאת הרגשה אחרת לגמרי כשעושים דברים לא בשביל כסף, ולא כי חייבים. להתנדב זה לעשות מהנשמה ואפילו התודה שמקבלים היא אחרת. תודה אמתית. בנוסף המתנדבים הם קהילה של אנשים מדהימים שהכרתי".

קהילות ליצירת שינוי

עד לפני שבועיים היה נדמה שהמדינה מתפצלת לכוחות מנוגדים שעסוקים בהתנצחות. ואז קרה הדבר הנורא ביותר, וכמו במטה קסם נוצר איחוד ואיחוי, ובבת אחת, כולם בשביל כולם ביחד.

אבל רגע. האם באמת רק בזמן אסון או מלחמה אנחנו מאוחדים? המאבק המדיני שהיה פה עד רגע לפני שהאסון הנורא התרחש בעוטף עזה יצר קהילות המאוחדות באינטרס משותף, מי בעד ומי נגד, בנושאים השונים. אחים לנשק, בנות האלטרנטיבה ואחרים. המאבק על הדרך לדמוקרטיה, על מערכת המשפט, על מבנה הממשלה, על נושאים חברתיים וכלכליים, כל אלה הוציאו אנשים לרחובות ויצרו קהילות. כאשר הייתה תחושה שצריך כפר שלם כדי להזיז משהו, נאסף כל הכפר. 

גם כשאני לוקחת אותנו רגע קודם. לפני שהממשלה הזאת קמה. האם באמת היינו בחוסר אכפתיות אחד כלפי השני? אני זוכרת את מחאת האוהלים להורדת מחירי הדיור, מחאה שיצרה קהילות מגובשות, זוכרת חיבור בין אזרחים להוריד את מחירי גבינת הקוטג', הקהילות שיצאו נגד עליית המחירים באוסם, המאבק שהעיר את כולם על קצבאות הנכים, ובעצם, דומה שהיו הרבה חיבורים לצורך מאבק או ליצירת שינוי.

בעוד בזמני שלום שלווה ואהבה, כל אחד בקהילה הקטנה שלו, הרי שבעתות משבר, האחדות מכילה הרבה קהילות שפועלות בערבות הדדית מופלאה.

זהבה נבט – מצילה מזון ודואגת לאנשים

זהבה נבט מתנדבת בכמה גופים, אבל הפרויקט העיקרי שלה הוא הצלת מזון. כיום היא מביאה מזון מהשוק הסיטונאי, מסופרמרקטים וממאפיות לכמה מקומות בהם מתנדבות נוספות מבשלות לחיילים ולמפונים מיישובי קו העימות. "ערבות הדדית היתה פה תמיד", היא אומרת, "אנשים דואגים לאנשים, רק שלא תמיד שמים לב לכך".

זה התחיל בתקופת הקורונה כשאנשים אבדו מקורות פרנסה. באותה תקופה גם מי שהיו בעלי יכולת כלכלית, גילו שיש להם פחות והם צריכים תמיכה של הקהילה.

"אנשים שהרגישו בטוחים, עצמאים, פתאום לא יכולים לקנות בסופר פירות וירקות. זה קרה לכמה חברים שלי, ואז עלה הרעיון לקחת מהסופרמרקטים דברים שנזרקים, לאסוף, למיין, ולחלק. מסתבר שהסופרמרקטים מביאים חדש פעם בשבוע בלי קשר למצב המוצרים שקיימים על המדפים. הם מפנים מהמדפים ירקות, פירות, מוצרי חלב, מאפים, ונזרקות כמויות אדירות".

״40 מתנדבים הצטרפו לפרויקט, עברו עם רכבים שהם בכל חנויות המזון ואספו"

זהבה כתבה בקבוצות ובקהילות בהן היא חברה שהיא מתכוונת לאסוף את המזון לפני שנזרק, ולחלק, והחלו לפנות אליה אנשים שבקשו להתנדב ולעזור בהצלת מזון.

איך עושים את זה? "פונים למנהלים של החנויות. משרד הבריאות מחייב לזרוק לפחים, אז צריך להגיע בדיוק כשהם זורקים, לתאם בדיוק את השעה כדי שיעבור ישר לאוטו במקום לפח. הם מניחים ליד הפח ואנחנו שמים ברכב בקרטונים שלנו. 40 מתנדבים הצטרפו לפרויקט, עברו עם רכבים שהם בכל חנויות המזון ואספו", היא מספרת. אחר כך התחילו לפנות אליה בעלי החנויות ששמעו על הצלת המזון, ואמרו שחבל לזרוק בסוף היום את מה שנשאר.

סיפורים מרגשים

זהבה ממשיכה לספר: "היו פה סיפורים מרגשים. אימהות לתינוקות שאמרו שסוף סוף יכולות לעשות לילד מחית פירות. קשישים שלא יכלו להרשות לעצמם וקבלו חלות לשבת, הרבה סיפורים. הגיעו גם מהצהרונים שמסרו את האוכל המוכן שנשאר בסוף יום, קונדיטוריות שמסרו עוגות ולחמניות שנשארו בסוף היום. האנשים עצמם פנו כדי שלא ייזרק וכדי שיהיה למי שזקוק. המתנדבים עשו משלוחים למשפחות חולות, לנכים, לנזקקים. אי אפשר לשלוח מהכל, בקשתי שאנשים ייקחו אחריות, יגידו מה צריך ונשלח. כך גם מי שמגיע לקחת אוכל, לוקח די צרכו ומשאיר לאחרים".

פעילות במתכונת אחרת

הפרויקט של זהבה ממשיך, ומאחר והיום היא לא רוצה להוציא את האנשים לאיסוף בגלל המצב הביטחוני, הפעילות הצטמצמה. "במהלך השבוע האיסוף הוא בעיקר לטובת אנשים שמבשלים בכמויות לחיילים ולמפונים. יש קבוצות של מבשלות שנמצאות בקשר, ואני תורמת להן מה שנאסף במהלך השבוע. בימי שישי מגיעים אלי הביתה לחצר הקדמית, לקחת את מה שצריכים. יש שם שני מקררים עם מוצרי חלב, לחמים ומאפים, ויש פירות וירקות שהצלנו. הקהילה מונה כמה מאות אנשים שמקבלים הודעה על המזון שנאסף ומגיעים לקחת כדי צרכם", היא אומרת.

קבוצות תמיכה וקהילות וירטואליות

הצטרפות לקהילות בסביבת החיים כמו גם קהילות אינטרנטיות, הפך לעניין משמעותי בעשור האחרון. קמו קהילות עירוניות, קהילות של שכבות גיל בישובים קהילתיים, וקהילות בעלות תחומי עניין משותפים במדיה הדיגיטלית. לדוגמה, קהילת "למסירה בחינם", בה החברים מעבירים חפצים, רושמים מה חסר להם ומבקשים לתרום מעצמם לפרויקטים משותפים, או "קהילת האור", שם מועברות מדיטציות על ידי מתנדבים כדי להרגיע בתקופה המתוחה.

קהילה – מרחב תומך

קהילה היא מרחב תומך. היא מאפשרת לאדם להרגיש שייך, להרגיש חלק מקבוצה של אנשים בעלי עניין משותף. יש קהילות אספנים, קהילות חולי סוכרת, קהילות של מטיילי ישראל, קהילת 60+, וקהילות רבות נוספות. הקהילה מהווה רשת חברתית והשייכות לקהילה מאפשר לאדם לבטא את עצמו ולהיות משמעותי. מסתבר כי יחסים משמעותיים הם אבני הבניין של האושר האנושי.

עליזה אלקיים עבדי – מובילה חברתית לגיל השלישי

עליזה אלקיים עבדי, מקרית ים, גמלאית של שירות המדינה, יזמית פעילה ומובילה חברתית, רכזת מתנדבים יישובית, מובילה בהתנדבות מיזם לטובת הגיל השלישי לחברה תרבות ופנאי במרכז קהילתי דורות. כל השנה היא בעשייה, והמרחבים שלה כמו שהיא אומרת, מלאים בטוב.

״בכל יום יש סיפורים מיוחדים״

"מה שקורה היום זה שהקשר עם האנשים הוא דרך הטלפון, כי הם מפחדים לצאת ולהגיע למרכז הקהילתי. גייסתי מתנדבים להתקשר לקשישים בודדים ולאנשים בעלי משפחות שנצרכים לעזרה והתגובות מתרגשות. אנשים שמחים שדואגים להם. הם לא רגילים שלמישהו אכפת מהם. בכל יום יש סיפורים מיוחדים. אני מנסה לעזור בכל מני דרכים.

יש אנשים שבוכים מפחד ומדאגה, מספרים לי על הקשיים שלהם כשאני מתקשרת, על הצרכים שלהם ועל החרדות. אני מרגיעה, עוזרת במה שאני יכולה. עובדת הרבה עם אנשים מוחלשים, מתאמת ומקשרת בין האוכלוסייה המבוגרת ובין הצרכים שלהם בעתות רגיעה ובעתות חירום. מדברים איתי אנשים, מספרים שאין להם אוכל בבית והם מפחדים לצאת לקניות. אני מפעילה את המתנדבים לעזור, להביא קניות למי שצריך, לבשל למי שזקוק לאוכל מיוחד, ועושה הרבה כדי להרגיע". אומרת עליזה.

קבוצות ווטסאפ עם מאות אנשים מכל הקריות

יש לה קבוצות ווטסאפ עם מאות אנשים מכל הקריות, וכליזה שולחת להם מדיטציות, תרגילי נשימה, קטעי מוזיקה, סיפורים עם השראה, סרטונים, כל מה שאפשר כדי להרגיע.

"אני צריכה להימצא איפה שאנשים צריכים אותי. זה היה פרויקט החיים שלי ושל בעלי. לפני שנתיים בעלי נפטר, ואני ממשיכה את הפרויקט. עד שהתחלנו לא היתה פעילות לקהילת המבוגרים, מה גם שלא כולם מדברים עברית. יש דוברי רוסית, דוברי אמהרית, וכולם כל כך מאושרים על הגשר החברתי, על הקהילה שנוצרה לתמוך בהם", היא אומרת ומספרת שבנוסף לכל אלה היא גם ליצנית חברתית ומגיעה לבתי אבות, לילדים חולים בקהילה, משמחת ומשעשעת, מקווה שנוכל כולנו לחיות פה בשמחה.

להיות בחמלה ולשפר את החוסן האישי

הפסיכולוגיה הבודהיסטית מדגישה את רעיון החמלה, אותה אכפתיות רגשית המעירה את הכבוד לאחר והרצון לעזור לו. בשונה מאכפתיות שכלתנית, החמלה מאפשרת להתקרב לחוויה של האחר, להרגיש את מה שהוא מרגיש ולרצות לעזור לו.

לרוב כאשר מרגישים את הסבל ואת הכאב של האחרים, רוצים לעזור. וכך אנו שדואגים לקהילות הקטנות שלנו במהלך השנה, הופכים לעם אחד שדואג לכולם בשעת משבר.

שינוי חברתי למען טיפול ברווחת הפרט

בשנת 1965, היתה וועידת פסיכולוגים בארה"ב, ושם הגיעו למסקנות שהפסיכולוגיה צריכה להתמקד בשינוי החברתי כדי לטפל ברווחת הפרט. שם בעצם התחילה הפסיכולוגיה הקהילתית. הסתבר שקהילה מטיבה, כזאת שמטפחת את הטוב המשותף ומגבירה את האחריות של הפרט לקבוצה ושל הקבוצה לפרט בהווה ולעתיד, משפרת את החוסן האישי ואת איכות החיים.

הרב רא"ם הכהן – הניצחון בקרב תלוי באחדות העם

הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל, כתב באחד ממאמריו כי אחדות זו איננה רק מרכיב טקטי בקרב, היא הבסיס שעליו נשען צה"ל והממשלה, ממנה הם שואבים את היכולת להילחם באויב. הוא מציין שחז"ל עמדו על כך שהניצחון בקרב תלוי באחדות בעם.

שיקום מהיר במקומות עם קהילה תומכת

מחקר שעוסק בהבנת הרגשות של אנשים בתוך קהילה לאחר אסונות טבע, בדק את אתגרי השיקום ומצא שבמקומות בהם היתה תמיכה של קהילה תומכת, השיקום היה מהיר ומוצלח יותר מאשר באזורים בהם לא היתה תמיכה של הקהילה בשיקום הפרט.

התחושה שהקהילה שם בשבילך, מהווה מקור חוסן לחברי הקהילה

בתקופת הקורונה, עלה מספר הקהילות הווירטואליות שנועדו לתמיכה הדדית, לתמיכה בקשישים שנותרו לבד ולא יכלו לעזור לעצמם ובמקביל לעזרה לבעלי חיים שננטשו. התחושה שהקהילה שם בשבילך, מהווה מקור חוסן לחברי אותה קהילה. האדם שהוא חלק מהקהילה הוא יותר מאדם פרטי. הוא מייצג את הקהילה כולה. הרבה אנשים מרגישים כך כשהם בחו"ל. משה הוא לא רק משה. הוא משה מישראל. כך גם במקומות עבודה, גאוות יחידה, גאוות משפחה, שייכות האדם לקהילה שלו.

שיתוף פעולה וסובלנות חברתית

חשיבות שיתוף פעולה וסובלנות חברתית בשלבי התגובה לאסון היא חשובה ביותר. הסובלנות החברתית והיכולת לשתף ולהשתייך לקהילה תומכת, משפרת את לשיקום. כל המחקרים מציינים כי תמיכה חברתית חיונית כדי לסייע בחזרה לשגרת חיים. מחקרים שנעשו אחרי הוריקן קטרינה בניו אורלינס, העלו כי יכולת הקהילה לבנות רשתות חברתיות הפועלות למען הפרט, סייעו לחזרה לשגרה, והמעורבות של התושבים בשיקום שכונות מגוריהם, יצרה ערבות ההדדית שפעלה לטובת התושבים.

כוחנו באחדותנו

אז מה אנחנו לומדים מכל זה? שכדאי להיות בחמלה כל השנה, לא רק בעת משבר, שאדם צריך קהילה תומכת בה הוא מרגיש משמעותי, ושהערבות ההדדית והאחדות שאנו מגלים בתקופות מלחמה, נמצאות אתנו כל השנה, רק שלא תמיד אנחנו שמים לב לכך.

מספרים על אב זקן שביקש מכל אחד מילדיו להביא כמה זרדים. כאשר הביאו הראה להם שאפשר בקלות לשבור את הזרדים אחד אחד, אך כשהם ביחד בערימה, הם כמעט ולא ניתנים לשבירה. כך גם אנחנו, כוחנו באחדותנו.

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

תמי גולדשטיין
תמי גולדשטיין
מתקשרת, הילרית, מורה רוחנית המתמחה ביעוץ הוליסטי אישי וזוגי ובטיפול אנרגטי לאיזון הגוף והרגש, בעלת ניסיון של מעל ל-20 שנים

כתבות קשורות לנושא זה

תגובה 1

  1. תודה תמי על כתבות מעניינות 🙏 ,חיבוק ענק ♥️🇮🇱👍

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...