נקמת הסושי • מחוויותיו של שוטר תנועה מתנדב ○ יוסי ברגר

"אדוני השוטר אז אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת צריך לדעת כדי לשמור על החוק ועל שלום כולנו • פרק 32

היה זה כביש דו מסלולי באחד מהרחובות הראשיים בקרית חיים. לאורכו, צמוד למדרכה, חנו כלי ועוברים ושבים מיהרו לענייניהם.

נסענו בניידת לאיטנו כשלפתע עצר הרכב שלפנינו, ללא כל סיבה נראית לעין.

כאשר הבטתי במראה לחרדתי ראיתי את זה מגיע.

תאונה בלתי נמנעת

שליח רכוב על קטנוע התקרב מאחור במהירות וכשהבחין בניידת שחסמה את דרכו, לא היסס ועקף אותנו מימין כשהוא מתמרן בין הרכב שחנה ליד המדרכה לבין הניידת. באותו רגע נפתחה הדלת הימנית של הרכב שלפנינו והתוצאה הייתה בלתי נמנעת. נהג הקטנוע הבחין במתרחש בשנייה האחרונה, ניסה לבלום אבל זה היה מאוחר מדי. מאחר ולא היה לו מקום אליו יוכל לסטות, פגע בדלת הפתוחה. היה מזל גדול שהנוסע לא הספיק לצאת.

ההתנגשות גרמה לקטנוע להתהפך. רוכבו, קפץ ברגע האחרון, ומאחר והכל התרחש במהירות נמוכה, יצא ללא פגע ועמד מיד על רגליו.

ויקטור ואני זינקנו מהניידת והדבר הראשון שעשינו היה לבדוק האם יש נפגעים. כל המעורבים נראו בריאים ושלמים.

על יד ההגה של הרכב שעצר לפנינו ישבה צעירה ומאחור ישב מבוגר בשנות השישים לחייו.

נהג הקטנוע ניגש לכלי הרכב שלו, העמידו על גלגליו ובדק אותו. הנזק לא היה גדול- פנס שבור וכנף מכופפת, זה הכל.

המבוגר שישב מאחור, החליף כמה מילים עם הנהגת ומיהר לצאת מהרכב.

"לאן זה?" שאלתי.

זה בכלל עניינכם?

"לכספומט," הצביע האיש לעבר המכשיר שמעבר למדרכה, "זו הבת שלי," הצביע על הנהגת," דבר איתה.

"רשיונות ותעודות ביטוח בבקשה," פניתי אל נהגת הרכב ואל נהג הקטנוע.

שניהם היו יחסית די רגועים ונענו לבקשתי ללא כל ויכוח.

"אם אין נפגעים, אז זה בעצם לא עניינכם, לא ככה?" אמרה הגברת, צעירה מטופחת ונאה למראה, תוך שהיא יוצאת מהרכב, מוסרת לידיי את הרישיונות וניגשת לראות מה הנזק שנגרם לדלת שלה. מסתבר שהצירים התעקמו והדלת בקושי נסגרה.

ניגשתי לטאבלט ובדקתי את פרטיה. לא היו לה עבירות חריגות.

"גברת סיגלית," פניתי אליה, "בעיקרון את צודקת. בתאונות עם נזק בלבד, כאלה שאין בהן נפגעים, אין צורך לערב את המשטרה."

"נו?," אמרה, "אם בדקת, אין נפגעים והכל בסדר, אז אני משוחררת לדרכי?"

"יש שתי בעיות גבירתי," עניתי, "האחת היא שהתאונה נגרמה כתוצאה מעבירת תנועה שביצעת."

"אני, איזו עבירה עשיתי?" היתממה.

"עצרת באמצע נתיב תנועה ללא סיבה מוצדקת, חסמת אותו, הפרעת וסיכנת את אלה שנסעו בכביש ובנוסף לכל, הורדת נוסע במקום אסור."

כולה עצרתי לשנייה

"כולה עצרתי לשנייה להוריד את אבא שלי שיוציא כסף מהכספומט," אמרה.

"והבעיה השנייה," המשכתי, "שיש עדים לכך."

"איזה עדים?"

"אנחנו! חסמת במקרה ניידת משטרה עם שני שוטרים בתוכה."

"אז היא אשמה!" הכריז הקטנוען שהציץ מאחורי גבי. הוא עמד שם והקשיב לחילופי הדברים בינינו בשעה שויקטור בדק בטאבלט את הרשיונות שלו.

"היא בהחלט אשמה, אדון ששון, אבל במקרה הזה יש שני אשמים, וזה לא השוטרים. אתה אשם לא פחות." ענה ויקטור.

"מה עשיתי לא בסדר?" שיחק אותה מופתע.

"זה שאסור לעקוף מימין אתה יודע?" שאל ויקטור ולא חיכה לתשובה, "וזה שנדחפת בין שני כלי רכב עומדים מבלי להסתכל? מה אם הגברת היתה עוצרת לפני מעבר חצייה כדי לתת זכות קדימה להולך רגל, היית דורס אותו?"

ראיתי שויקטור מתחיל ממש להתעצבן וששון קלט את זה.

"אתה צודק אחי," אמר.

"ששון, לאן מיהרת כל כך?" שאלתי תוך שאני מוציא את פנקס הדוחות ומתחיל לרשום.

מיהרתי בגלל הסושי

"מיהרתי כי יש לקוחה שמחכה למשלוח של הסושי," אמר והצביע על ארגז המשלוחים שעל הקטנוע, "היא בטח מתעצבנת שהשליח לא הגיע. אתה משחרר אותי או שגם לי אתה נותן עכשיו דוח?"

"שניכם תקבלו דוחות ובינתיים תחליפו ביניכם פרטים בשביל הביטוח," אמרתי.

הם נענו לבקשתי, צילמו את הרישיונות והחליפו מספרי טלפון.

"לאן אתה מביא את הסושי?" שאלה סיגלית.

"למה את שואלת?" תמה ששון.

"לא, כי לפני חצי שעה בערך, הזמנתי אצלכם סושי. חשבתי ייקח כמה דקות להוריד את אבא שלי בכספומט ואני אספיק לחזור הביתה לפני השליח."

"מה הכתובת שלך?" שאל והביט בפתק שהחזיק בידו.

סיגלית אמרה את הכתובת וחיוך גדול נמרח על פניו.

איזה קטע!

"איזה קטע, אלוהים! את הסיגלית של המשלוח הזה. זה הסושי שלך גיברת!" הכריז בחגיגיות, "בואי תקחי אותו ותחתמי שקיבלת," אמר והוציא את החבילה מארגז הקטנוע.

השניים התעלמו לגמרי מהעובדה שהכביש חסום ושהם מעורבים בתאונת דרכים.

"סליחה שאני צריך לקלקל לכם את החגיגה," אמרתי, "אבל אתם לא יכולים לחתום על קבלת הסושי, לפני שאתם חותמים על קבלת הדוחות ומפנים את הכביש."

סיגלית שהייתה כנראה מאוד רעבה, התעלמה מהבקשה שלי, חתמה לששון על הקבלה, לקחה את המשלוח, פתחה את הקופסה והתחילה לאכול.

האמת? הייתי די רעב והסושי נראה טעים ומעורר תיאבון.

"תחתמי על קבלת הדוח ונפזר את החגיגה," אמרתי והגשתי את הדוח לסיגלית.

"ואם אני לא רוצה לחתום?" שאלה בפה מלא סושי.

"את לא חייבת, אבל אם תגיעי לבית משפט, הסירוב לחתום יעשה רושם רע על השופט," אמרתי.

"טוב," התרצתה, חתמה ולקחה את הדוח.

סושי מזרחי

"אופסי," נזכרה, "לא יפה מצדי אבל שכחתי לשאול אותך אם אתה אולי רוצה סושי אחד?" שאלה, אבל בטרם פתחתי את הפה כדי לענות, אמרה: "אוי, מצטערת, זה היה האחרון," הצביעה על זה שבפה שלה, פרצה בצחוק מרושע, נכנסה לאוטו והסתלקה מהמקום.

"יאללה, בא נלך לאכול," אמר ויקטור, "הסושי הזה עשה אותי רעב, למרות שאני לא סובל את האוכל הזה."

"אני דווקא מת על סושי," אמרתי, "אבל מרוב שזה עשה אותי רעב, אני מוכן להסתפק בפלאפל. יאללה, תן גז אחי!"

"לא נורא," הרגיע ויקטור וזינק קדימה, "תחשוב על הפלאפל כעל סושי מזרחי."