"אדוני השוטר אז אולי…" – כל מה שהנהג/ת הישראלי/ת צריך לדעת כדי לשמור על החוק ועל שלום כולנו • פרק 31
היה זה בוקר בהיר ואביבי. ויקטור ואני התמקמנו בעמדת מארב הטלפונים הקבועה שלנו בקרית מוצקין. המקום היה מוגבה מעט וממנו יכולנו להשקיף על קטע כביש רחב כשמולנו חולפות מכוניות משני הכיוונים. התאורה היתה מצויינת ונהג שחלף בכביש ואחז בידו טלפון, לא יכול היה לחמוק מעינינו הבולשות.
מה הבעיה?
הגברת הצעירה שחלפה זה עתה על פנינו, אחזה בבירור בטלפון סמוך לאוזנה. היא היתה שקועה בשיחה ערנית וכלל לא הבחינה בנו. יצאנו ממקום המסתור ודלקנו אחריה.
"הגברת בדייהטסו האדומה, תעצרי בבקשה בצד," כרזתי לה.
היא הגיבה מיד, נכנסה למגרש חנייה סמוך, עצרה ויצאה מהרכב, מוכנה לקרב. הייתה זו גברת צעירה ומטופחת, שיער בלונדיני חלק וארוך גלש על כתפיה ועל גופה עטתה בגד גוף צמוד בצבע שחור.
"רשיונות בבקשה," אמרתי.
"מה הבעיה?" שאלה.
"לפני שאסביר אני צריך לראות את רשיון הנהיגה ואת רשיון הרכב שלך."
"אבל מה הבעיה?" התעקשה.
"גברתי הנכבדה," אמרתי, "לאחר שאראה את המסמכים שבקשתי אני מבטיח להסביר לך למה עצרנו אותך."
היא ניגשה בחוסר רצון בולט אל רכבה, פתחה בעצבנות את הדלת, חזרה ומסרה לי את הניירות בגסות.
כּוּלָה הקשבתי למוזיקה
העברתי את רשיון הנהיגה לויקטור. בשעה שאברר את נסיבות הארוע עם הנהגת, יבדוק ויקטור במערכת באיזו נהגת מדובר.
"עכשיו אתה כבר יכול להגיד לי מה הבעיה?" שאלה.
"כן, כמובן," עניתי, "עשית שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה."
"אבל כּוּלָה הקשבתי למוזיקה," אמרה בזעם.
"מותר כמובן להקשיב למוזיקה," אמרתי, "אבל החוק אוסר לעשות את זה תוך אחיזת טלפון ביד במהלך הנהיגה", הסברתי לה.
"אבל לא דיברתי בטלפון."
"לא אמרתי שדיברת. אמרתי שעשית שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה. הינה, זה מה שכתוב בחנ"א," הסברתי.
מי זאת חנה?
"מי זאת חנה?" שאלה.
"לא חנה, חנ"א," צחקתי, "חוברת נוסחי אישום. הינה, כתוב כאן שאסור לנהוג ברכב, לאחוז או להשתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בעת שהרכב נמצא בתנועה. זה קנס של אלף ₪ ושמונה נקודות."
היה לי הרושם שהיא לא ממש מופתעת.
"אז על זה אתה עכשיו הולך לתת לי דוח?" שאלה בהתרסה.
"בשביל זה אני כאן גברתי, בשביל לאכוף את החוק. קיבלת דוחות תנועה בעבר?" התעניינתי.
"נשבעת לך שזו הפעם הראשונה בחיים שאני מקבלת דוח!" הכריזה בבטחון.
ויקטור, שהקשיב לשיחה תוך כדי שהוא בודק את הפרטים של הגברת במערכת, הרים את מבטו והסתכל עליה.
"גברת פָּזית, את בטוחה?" שאל.
"מאה אחוז!" ענתה בבטחון.
"אז איך את מסבירה את מה שרשום כאן?" אמר והצביע על הטאבלט, "לפני חודש קיבלת דוח על שימוש בטלפון בזמן נהיגה," אמר.
הגברת הציצה על המסך באדישות.
"זאת טעות!" אמרה מבלי להתבלבל ומבלי למצמץ.
שנינו הבטנו בגברת בחוסר אמון.
"טעות תמיד יכולה לקרות," אמר ויקטור בסבלנות, "אבל על העבירה שביצעת עכשיו תקבלי דוח, ללא קשר אם יש כאן טעות. בכל מקרה, תוכלי כמובן לערער על הדוח או לגשת לבית המשפט," הסביר לה.
לא מוכנה
"לא בית משפט ולא נעליים," צעקה, "אני לא מוכנה לקבל שום דוח! אין לך שום הוכחה שביצעתי עבירה. הדוח שלך שווה לתחת."
את זה עוד לא היה לנו.
"מה זאת אומרת…את לא מוכנה לקבל את הדוח?" שאלתי.
"כמו שאתה שומע!"
"גברת פזית, את מודעת לעובדה שהחוק איננו מקנה לאזרח את הזכות לבחור האם הוא מוכן או איננו מוכן לקבל דוח תנועה, בדיוק כמו שלא שואלים אותנו אם אנחנו מוכנים לשלם מס הכנסה, לא ככה?" אמרתי בסבלנות.
פזית לא הגיבה לדבריי. שמתי פתאום לב שהיא איננה מקשיבה לדבריי. היא הביטה מעבר לכתף שלי ונופפה בידה.
סובבתי את ראשי וראיתי שלחנייה נכנסה מכונית פרטית ונעצרה לידינו. הנהגת פתחה את החלון וקראה:
"היי פזית, עוד פעם את מקבלת דוח על טלפון?"
"היי סתיו, מה אני יכולה לעשות?" הרימה פזית את ידיה בתנועת ייאוש, "סימה בדיוק התקשרה. מה, לא הייתי עונה לה?"
פזית שכחה בינתיים שטענה להגנתה שהקשיבה למוזיקה ולא דיברה בטלפון. עכשיו יש לנו גם הוכחה, חשבתי. מאחר והשיחה בין השתיים הייתה מעניינת, לא התערבתי.
"מה סימה רצתה שהיה כל כך דחוף ?" שאלה סתיו.
דובה לא-לא
"סתם. שאלה אם אני מוכנה להחליף איתה משמרת בסופר," אמרה פזית.
"אני מנחש שלא היית מוכנה," התערבתי בשיחה.
"איך אתה יודע?" שאלה סתיו.
"ניסיון חיים," אמרתי, "פזית כבר הכריזה שהיא לא מוכנה לקבל את הדוח," צחקתי.
"כן, החבר'ה באמת קוראים לה 'דובה לא-לא'. זה גם למה בעלה עזב אותה. כמה פעמים גבר יכול לשמוע לא מוכנה?" צחקה סתיו.
"יאללה, תסתמי," התרעמה פזית.
"לא יכולה," פרצה סתיו בצחוק מתגלגל.
הושטתי לפזית את הדוח שויקטור סיים בינתיים לכתוב.
"תחתמי כאן בבקשה," הצבעתי.
"על מה אתה רוצה שאחתום?" שאלה.
"את חותמת שאת מאשרת את קבלת הדוח לידיך."
סרבנית חתימה
"אני לא מוכנה לחתום."
"איזו הפתעה," אמרתי, "אבל הפעם זו בהחלט זכותך."
רשמתי במקום המתאים, "לא מוכנה לחתום" ומסרתי לידיה את העותק המתאים.
"אוףףף…איזו באסה!" אמרה ולקחה מידי את הטופס, "תוך כמה זמן אני צריכה לשלם?"
"תוך תשעים יום," אמרתי, "רשום כאן תאריך אחרון לתשלום," הצבעתי.
"אני לא מוכנה לשלם את הקנס הזה," אמרה.
הייתי קצת מופתע. הייתי בטוח שהשלימה עם גורלה.
"יאללה סתיו, בואי נעוף מכאן. אני לא מוכנה לסבול את השוטרים האלה יותר," אמרה והשתיים הסתלקו מהמקום.
חזרנו לנקודת המארב שלנו ובטרם התמקמנו, התעורר מכשיר הקשר לחיים.
"יש תאונת דרכים בביאליק. מוכנים לגשת לשם?" שאל פליקס.
"לא!" קראנו ביחד ופרצנו בצחוק.
תודה יוסי ברגר, נהניתי.
בכיף 🙂