ישנם רחובות בחיפה עם היסטוריה עשירה ומעניינת, ביניהם רחוב השומר בשכונת הדר. כך למשל, בשנת 1948, במהלך מלחמת יום העצמאות, התנהל ברחוב קרב. האוכלוסייה המתגוררת ברחוב הינה מעורבת וכוללת יהודים, ערבים, חילוניים, חרדים, תושבים וותיקים ועולים חדשים.
רחוב השומר והספר ״נסומה מרחוב הפיג׳מות״
את רחוב השומר מתאר הסופר ניסים לוי מחיפה, בספרו "נסומה מרחוב הפיג'מות". בספר הוא מתאר את מחוזות ילדותו בהם גדל ומרחיב על ילדותו ברחוב בה לכל תושבי הרחוב היו שלשה סטים של פיג'מות.
כך הוא כותב בספרו:
"פיג'מה עיראקית עם פסים כדי לישון עם האישה, פיג'מה נוספת כדי לצאת עם החברים כי אז בתקופה לא היו טרינינגים ופיג'מה שלישית לאירועים שונים שהתקיימו ברחוב השומר עצמו".
ביתו של ניסים ברחוב השומר
ניסים, המכונה בספר נסומה, מספר בספרו כי רבים מתושבי הרחוב בימים ההם היו ממשפחות יוצאי סלוניקי שביוון. ברחוב היה בית כנסת בשם "שבת אחים סלוניקאים". ניסים מתאר את חיי היום יום בחברה היהודית ואת השכנות הטובה עם הערבים.
ניסים גדל בבית מספר 11 שברחוב השומר. באותה תקופה קראו לבית "בית סילס". הבית נבנה ב-1930 על ידי אברהם סילס, בן למשפחת סוחרים ותיקה מצפת, שלימים עבר לחיפה. בית זה שימש גם כמשכן לפליטים יהודים שהגיעו מארצות ערב וכבסיס לפעולות מחתרות ההגנה והאצ"ל. אפילו התגלו בו סליקים להטמנת אמצעי לחימה. כיום הוא בניין לשימור.
ההיסטוריה של הרחוב על פי הספר
ניסים מספר בספרו על ילדותו בתקופת הקמת המדינה ובתקופת הצנע. כך הוא כותב: "ב-1891, יצאה קבוצת יהודית אמידים מ"חרדת אל-יהוד", ובנתה שכונה חדשה בצידו המערבי של וואדי רושמיה, והעניקו לה את השם "הדר כרמל". השכונה החדשה כללה ארבעה רחובות: מזרח רחוב השומר, רחוב יהודה הלוי, רחוב איבן גבירול ורחוב ירמוך. במשך השנים נדלדלה והייתה לשכונת עוני מוזנחת" (עמוד 11-12).
בהמשך מספר ניסים על האוכלוסיות שגרו ברחוב בתקופות השונות מביניהן סלוניקאים, עיראקים, סורים, כורדים ומצרים. ניסים זוכר את הרחוב כציורי, שוקק חיים, עם ריחות טובים ותלבושות צבעוניות. ב29 לנובמבר 1947, יום החלטת חלוקת ארץ ישראל, רחוב השומר הפך לזירת קרב ומפקדת האצ"ל הוצבה ברחוב השומר 11. אחרי המלחמה, שב הרחוב להיות תוסס והיה אפשר לראות רוכלי פירות וירקות רכובים על חמורים. "הבית הראשון ברחוב השומר" כותב ניסים, נקרא "בית מקנו". הוא היה בית אבן בסגנון ערבי, שבעליו היה ערבי, ומסביבו היה בוסתן.
ניסים ומשפחתו עזבו את הרחוב בשנת 1956, והוא אפילו חרט את שמו ואת התאריך על חומת החצר.
המסעדה של השף איתן קיזלר ברחוב השומר בחיפה
לא רחוק מ"בית סילס", בבית ערבי ישן בצד השני של הכביש, נמצא העסק של השף איתן קיזלר, הבעלים של "אצל קיזלר". זוהי מסעדת שף כשרה, שמשלבת בין מסעדה למעדנייה, בה מוגשות מנות בשריות, צמחוניות וטבעוניות.
קיזלר פתח את המקום לפני כשבע שנים. תחילה הגיש אוכל ביתי ואחר כך החליט לעבור להתמקד בקייטרינג שיכול לספק אוכל לאירועים של עד 300 איש. במסגרתן, הוא מכין ארוחות גורמה שמכילות עד שש מנות, מביניהן סלט שמוגש בגביע פירות, מרק פלפלים ועגבניות, שטרודל חצילים ובשר, פילה לברק, בירות, מקלובה, נתחי אווז ופירה ועוד.
איתן מספר על רחוב השומר
כשדיברתי עם איתן, הוא סיפר שפעם קראו לרחוב ״הפיג'מות״, בעקבות הפועלים שעלו בשנות ה-30 מסלוניקי וממדינות נוספות ונהגו לשבת ברחוב בחוץ אחרי העבודה לבושים בפיג'מות. הבניין בשומר 28 נבנה בשנת 1936, בשנים בהן שיכנו ברחוב את הסוורים פועלי הנמל. משנות ה-60, איתן סיפר שהרחוב הפך לבית עבור כל מיני טיפוסים והוסיף שחלק מהאוכלוסייה הייתה ענייה וברחוב אף היה פעם בית בושת: "עד לא מזמן, היית יכול למצוא על המדרכה ברחוב מזרקים והיה מסוכן להסתובב שם. לאט לאט הרחוב השתקם. כיום זה אחרת, אפשר להסתובב בכל שעות היום בבטחה, היום גרים ברחוב גם סטודנטים".
על קיזלר האיש
בבית הקפה פזורים פסלים של איתן. הוא סיפר שהיה בטוח בצעירותו שימשיך את דרכו של אביו ויהיה רופא כמותו. האהבה לבישול החלה כאשר הכין אוכל ליום הולדתה ה- 50 של אימו.
בהמשך הוא עבד במסעדת גורמה בברזיל וכשחזר לחיפה התחיל לעסוק בקייטרינג במסעדה הנוכחית בשומר 28. הוא סיפר בהתרגשות שאפשר עדיין לראות על קירות המסעדה את צורת האבנים המקורית, והוסעף שאפשר אפילו לראות חלק מהקיר המקורי שנשאר חשוף, שעטוף עכשיו ברזלים.
כפי שניתן לראות, לרחוב השומר הקטן והצדדי שבשכונת הדר, יש עבר מרשים ביותר. מעניין לראות שברחוב יחסית ישן, יש מבנים עם ארכיטקטורה מפוארת, בניינים עם שתיים שלש קומות, מרפסות וחלונות מעצובים בסגנון ערבי.
היום רחוב השומר והרחוב מעלב ברזילי . הם רחובות שהתמלאו במשתפ"ים שהשב"כ הביא מהשטחים. ושם כל סוחרי הסמים והנרקומנים מזריקים בכל רחוב .
דרך אגב : השומר תמיד היה רחוב מפוקפק עם עבריינים סמים וזונות !!!
היום רחוב השומר מרושת במצלמות אבטחה יותר מכל רחוב אחר בעיר.
אמנם לא גרתי ברחוב השומר וגם לא ביל"ג. ליל"ג הגעתי לניחום אבלים. לרחוב השומר לא הגעתי. אנחנו גרנו ברחוב בצלאל מול בית ספר גאולה.
אבל. יש לי חברה שגדלה ברחוב השומר. אמנם בבית שלא היה מעשירי העיר. אבל נחישותה הרבה שזכתה בה מלידתה ועל כך הערצתי הגדולה אליה. ממש דמות לחיקוי ולמידה. אין לי מושג כיצד נעשתה כזאת אך זאת לזכותה. והיא ידעה להדוף כל הצעה שבאה לעצב את חייה מבלי שלה עצמה לא תהיה שליטה מלאה בזה. העלמה לאחר שסיימה בית ספר עממי ואשר למשפחתה לא נהץהיה מספיק כסף לממן לימודי תיכון יצאה לעבוד ואת שכרה מימנה ללימודי פקידות. יצאה לעבוד ותיכננה את בילויי הערב רק בחברת חברים מחוגי העליתה. ככה הכירה את בן זוגה שהגיעה ממשפחה משכילה מאד ועשירה מאד. נישאה לו ילדה ארבע בנותת שדאגה להשכלתן המלאה ועלייתן בסולם החברתי. אין על חברתי זאת שאין מעשה בחייה שאין לה עליו השגחה מדויקת כל מה שיוצא ממחשבתה וידיה מחושב להפליא היא ממש דמות לחיקוי והערצה.
סברינה היי. הכתבה שלך כמו תמיד מאוד מעניינת. כל הכבוד לך.
היי כתבה מקסימה .תודה היה נחמד המפגש הלא מתוכנן שלנו .שנתראה בשמחות .
לגמרי מסכימה. אכן בשמחות ושמחה שאהבת את הכתבה
הבית היהודי האחרון בגדה הצפונית שך הרחוב (מס 18?) היה קואופרטיב של אופים שגרו בו כולם, כל משפחה בדירה שלה. בקומת הקרקע היתה המאפייה שנקראה "אחדות".
סבי וסבתי חיה ( לבית פורוש) ואברהם צבי שק קבעו ברחוב השומר 35 את ביתם כשהתחתנו ושם נולדו שני ילדיהם.
משה הבכור ויהושע ( שוקה) אבי ז"ל
בשנת 1939 כשאבי היה בן 4 – נסע סבי שהיה נוטר וממקימי מכבי האש להגיש עזרה וסיוע לישוב היהודי בנגבה ונהרג ממארב כשהרכב בו נסע עלה על מוקש ונהרג.
אבי למרות היותו בן למשפחה שכולה הצליח לשטות באימו התגייס לשורות יחידה 101 והיה ממקימי הצנחנים.
בילדותי נסעתי וביקרתי רבות במקום ואהבתי במיוחד את המרפסת של סבתי עם הנוף לים.
מול הבית שכנה המכולת של יוליוס ושם היו דרי הרחוב מבצעים את קניותיהם.
חלפו שנים רבות והמקום נותר חקוק אצלי כזכרון ילדות.
צודק היו זמנים טובים אני גר בזבולון הדר פעם הינו אומרים בוא נרד לרחוב השומר כאילו הינו כרמלסטים בצחוק הכל בהומור אחלה ימים
אני גדלתי ברחוב הזה וכשהייתי בת 10 עברנו לקרית אליעזר שזה ספור בפני עצו
כל הכבוד לך סברינה על הכתבה.
תודה רבה רפי
בערך 20 שנה אחורה עבר לגור ברחוב השומר חברי הטוב אורי. הוא היה בקורס חובלים ורצה מקום משלו הכניס חבר צוללן שותף ויחד שיפצו בסופי שבוע דירת חירבה של משפחתו. המקום היה כה מוזנח שאפילו להשכיר לעולים רוסים פראיירים ששכרו כל פיפס בהדר לא הצליחו. בדירה היה יתרון אחד היה לה יציאה לגג גדול שאפשר היה להתחנגל בו והיו מסיבות קצינים שתויים מחיל הים ואם רצית להקיא לחצר בסוף הלילה זה גם היה בסדר. בקומה מתח הייתה מגיעה דוגמנית שלא דיברה עברית. היא הייתה מגיעה לכמה שעות בליווי גברים צעירים ומבוגרים, היו לה המון חברים וכולם גברים. יום אחד אורי נסער מספר שהציעה לו להקליט איתה קלטת כחולה (לא היה אז אינטרנט ואת המין צרכו מדוכני מגזינים וקלטות vhs). שאלתי אותו אם עשה איתה משהו הוא הזדעזע ואמר שבטח יש לה איידס (בשנים ההן עוד החשש הכי גדול במין היה להידבק באיידס). לעומת זאת מספר שחברו הצוללן עשה גם עשה ועוד התאהב בה והבטיח לחץ אותה מ"חיי החברה" שגזרה על עצמה. יום אחד הוא מספר לי הדוגמנית נעלמה. הצוללן עם לב שבור. לא ענתה יותר – החליפה בטח נוקיה ואז היה צריך להחליף גם את המספר. אורי יצא ללימודים בארה"ב כדי לממן את זה הוריו מכרו את הדירה ברחוב השומר בכלום כסף, כמו עלות שני רכבי מזדה לאנטיס.. לא רצה לספר מי קנו את הדירה. אבל אורי הצליח למצוא את הדוגמנית דרך חברה שלה שהייתה עולה למסיבות בגג איתה. הסתבר שגם חברתה עברה לארה"ב ללמוד והם נפגשו שם התאהבו נישאו ואחרכך גם התגרשו אבל כולם חיים שם גם הילדים. כל זה התחיל על הגג של רחוב השומר.
אייל
תודה על התובנות וההיסטוריה התוססת שהזכרת.
סברינה דה ריטה, הכתבות שלך כמו תמיד מאוד מעניינות! תכתבי בבקשה עוד על היסטוריה של הדר. מה עם רחוב יל"ג למשל? אני זוכרת, שבבית ספר היה לנו פעם פרויקט לכתוב על רחוב, שאנו גרים בו. אז מצאתי ספר בספריית פבזנר גם על רחוב שלי. נדמה לי שיל"ג זה קיצור של יהודה לייב גורדון-סופר מליטא. אבל מה עוד היה ביל"ג מאז ו/או לפני קום המדינה?
כל טוב לך והרבה מוטיבציה לכתבות מעניינות! ♡
תמר
תודה רבה על דברייך
רחוב יל"ג אכן רחוב מרתק. תודה על הרעיון