בין מציאות לדמיון ובין גלוי לסמוי – חיפה ההיסטורית בין הר לים ○ היכרות מרתקת עם ד"ר יצחק אורן

(חי פה) – ד"ר אורן הוא מבכירי דיפלומטיית ישראל, ששימש כקונסול בעיר ניו יורק, ואח"כ בבוסטון, היה ציר בשגרירות ישראל בוושינגטון ושגריר ישראל בניגריה וברפובליקה של בנין (שבמפרץ גינאה באפריקה). כן שימש יועץ למדיניות החוץ של ראשי הממשלה המנוחים, יצחק שמיר ויצחק רבין. כעת חושף ד"ר אורן כי בהיותו שגריר, היה באמתחתו מימון מלא להקמת מסלול המראה אמריקאי מנמל חיפה…

---

"הקצין האמריקאי האחרון"

לקראת חג החירות נעסוק הפעם בספרות, בהיסטוריה ובתולדות חיפה עם תחילת התהוותה של ישראל כמדינה לאומית. ואף, למותר לציין, אם טרם קניתם מתנת חג ליקירכם או לעצמכם – הרי לכם התשורה הכדאית ביותר: רומן מתח דמיוני על בסיס דמויות אשר חיו במציאות, המשלב בחובו עובדות היסטוריות מרתקות.

לפנינו סקירה אודות הספר "הקצין האמריקאי האחרון", אשר חלקו התרחש בעירנו חיפה בשנותיה הראשונות של ישראל.

שם עט

ראשית דבר, אורן סנדרסון הוא שם העט של בכיר בדימוס בסגל דיפלומטיית ישראל. אורן נולד בתל אביב ושירת בצה"ל במשך שמונה שנים, לאחר מכן הצטרף למשרד החוץ. הוא שימש כקונסול בעיר ניו יורק, קונסול בבוסטון, ציר בשגרירות ישראל בוושינגטון ושגריר ישראל בניגריה וברפובליקה של בנין (שבמפרץ גינאה באפריקה). כמו כן היה יועץ למדיניות החוץ של ראשי הממשלה המנוחים, יצחק שמיר ויצחק רבין.

"לדוג עם הנשיא"

ארבעת המותחנים הפוליטיים הפופולריים שכתב ד"ר אורן עד כה, מבוססים על אירועים, אנשים חלומות, וגם על תככים בהם נתקל במציאות היומיומית במהלך שנותיו בשירות הציבורי ברחבי העולם. ד"ר אורן כתב אף ספר עיוני אחד: "לדוג עם הנשיא", הדן בתהליך שבו טכנולוגיות התקשורת המתקדמות רומסות ובולעות את השיח המסורתי, תוך דגש על כך שתופעה זו אינה נחלת השנים האחרונות בלבד.

קבלו סקופ!

שימו לב: זוהי החשיפה התקשורתית הראשונה בנוגע לשם המחבר!
אורן מסביר כי סיפרו הראשון עמד לצאת לאור בעודו משמש קונסול בבוסטון. למותר לציין, שכעובד מדינה אכן עבר הספר צנזורה צבאית, אך גם ברומן דמיוני חושף אדם את עצמו ואת אשר בנפשו. לכן, באותה העת נבצר ממנו לחשוף את שמו האמתי. שם העט "סנדרסון" היה השם שנבחר משום הזכרת שם אביו אלכסנדר, שכן פירושו של סנדרסון – הבן של סנדר. אותו בן הוא ד"ר יצחק אורן, שכיום משמש מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה, הוא הוא האדם שמאחורי המקלדת, הוא בנו של אלכסנדר.

איש העולם

ד"ר יצחק אורן היה ראש מדור באמ"ן מחקר, שימש בעבר ראש חטיבת התיאום במשרד החוץ וכיהן כשגריר ישראל בניגריה ובבנין, וגם שימש כציר לענייני הקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון. כמו כן שימש כיועץ מדיני לראשי הממשלה יצחק שמיר ויצחק רבין.

היה גם היה

"הקצין האמריקאי האחרון" הוא רומן בלשי בו נוטל לעצמו המחבר את החירות לסיפור עלילתי אך בסיסו מציאותו, מה שנהוג לכנות "דוקו-פיקשיין", סיפור שהוא בבחינת "קרה או לא קרה"… הקו הסיפורי אכן בנוי על יסודות אמיתיים, בסיסם של דברים היו גם היו…

והרי סיפור המעשה: לעת השקיעה, צפה גופת אדם במי מפרץ עכו ומאיימת להוציא ארכיאולוג אמריקאי ממסלול חייו האקדמיים, ואת מדינת ישראל הצעירה משיווי משקלה הפוליטי.

קצין קומנדו משוחרר, הארכיאולוג האמריקאי ג'ונתן קייסי, נחלץ להגן על שמו הטוב של חברו שהיה מתנדב אמריקאי שנהרג במהלך שירותו בצה״ל. כל זאת קורה כאשר באוויר מרחפת שמועה על בוגד בשורות הצבא.

לאחר מרדף אלים מחופי תל אביב ועד לכפרי הגליל, מרדף מורט עצבים לקורא ורב תהפוכות אחר האמת של אותה העת – כשליבו של גיבורנו הולך שבי אחר מלצרית יפת תואר וקסם, תתברר לג'ונתן העובדה שלאמת גבולות חמקמקים ואילו לנחמה ישנן דרכים אחרות ושונות.

ללא כל ספק, הספר הינו כרטיס ביקור לממשל דאז, או/וגם פתח להבנת הדבר שהניע את אש הציונות. האג'נדה בספר היא כמובן אישית ומשתקפת מעיני הכותב, אשר נטל לעצמו את החירות הסיפורית המוחלטת בה עיצב מעין משחק משכנע בין הדמויות.

קשר היסטורי

הקשר החיפאי של "הקצין האמריקאי האחרון" להיסטורית עירנו חיפה:
גיבור העלילה, ג'ונתן קייסי, הוא קצין מודיעין אמריקאי משוחרר וסטודנט לארכיאולוגיה באוניברסיטת הרווארד, אשר נקלע למסע של חיפושים וחשיפה בישראל הצעירה של ראשית שנות החמישים.

במהלך הספר הוא חושף מעט מההיסטוריה והארכיאולוגיה של עכו, וכן גם כמה מזימות מדיניות ופליליות הנרקמות באזור, וכמצופה מרומן, גם את נבכי ליבו וזהותו היהודית.

מסעותיו של ג'ונתן עוברים דרך עיר המחוז דאז – חיפה. כידוע, המנדט הבריטי במזרח התיכון הועיד לחיפה, כעיר נמל מרכזית, תפקיד של צומת דרכים ראשי וכעיר מסחר מרכזית של האזור.

בשנת 1949 התקבלה החלטת ממשלה על "תוכנית שקמונה", במסגרתה נהרס חלק מן העיר התחתית. באותה העת התרחבה חיפה, הן באוכלוסייתה והן בשטחה, זאת במיוחד עם בוא העלייה ההמונית של תחילת שנות ה-50. למותר לציין שלאורך השנים חיפה שמרה על מעמדה כעיר השלישית בגודלה בישראל, ובשנת 1952 כבר התגוררו בעיר כ-150,000 תושבים.

נהג מונית ובית חולים כרמל

בניסיונו לפענח את תעלומת מות חברו מימי הצבא, מגיע גיבורנו למחנה גדוד הצנחנים הנטוש ב"אחוזת שמואל" שבחיפה, הלא היא "שכונת אחוזה" ושטחי בית הספר הריאלי של ימינו.

נהג המונית, המספר ה"כול יודע", מסביר לו שגם בתוך העיר עצמה הקימו הבריטים מחנה לחיל מצב, בשם 'מחנה הלגיון', וכך חשבו שיוכלו לשמור על השקט בעיר. אבל על ההפגנה הגדולה של ההגנה הם פחדו לירות. "מזל גדול היה לנו עם הבריטים" אומר הנהג. "מזלנו שלא היו פה צרפתים. זה היה נראה לגמרי אחרת. אבל הצרפתים גם לא היו עוזבים כל כך מהר". כך מובאת לקוראים זווית ראיה מעניינת, כביכול מפי נהג מונית של אותם ימים.

המונית פונה לרחוב הכרמל המוביל מכיכר סנט הלנה ועד לבית עולי גרמניה, שהפך למרכז לרפואה פנימית של קופת החולים, הלא הוא כיום בית החולים 'כרמל' הישן אשר בתחילת רחוב חורב.

"אחוזת הרברט סמואל"

השכונה הכי גבוהה בעיר", מסביר הנהג, "אחוזת הרברט סמואל קראו לה. נתנו כבוד לבריטים. אבל עכשיו כבר קוראים לה רק 'אחוזה'. זה מספיק. הרומנים האלה חשבו לבנות מושבה חקלאית. יצא להם טוב".

ובאמת, 'מחנה הלגיון' היה אכן "תקוע" במרכז השכונה. היה זה מחנה גדול ומרשים. מ.פ המפקדה שנותר במקום מרחיב בדבריו ומספר למבקרים בו את תולדות בית הספר לצניחה שהקימו הקצינים ההרפתקנים ושכירי החרב מכל העולם. על פי דבריו, הם הקימו כל זאת משאריות של ציוד בריטי ומתקני אימונים מאולתרים.

עיר עם 'קולטרה'

מהלך עלילת הרומן מביאנו לידיעה שחיפה הייתה העיר אליה ניתן היה להגיע כדי לצרוך 'קולטורה'. כך למשל, בחיפה הוצג באותה העת המחזה 'אופרה בגרוש' של תיאטרון אהל, כאשר בתפקידים הראשיים כיכבו השחקנים יעקב איינשטיין ובתיה אוסטרובסקי. ובסיפורנו אזכור לכך כאשר מזכירת המושל משיגה שני כרטיסים מוועדת התרבות של הקיבוץ להצגה זו.

דאהר אל-עומר

הלמדנות החביבה על ג'ונתן מביאה אותו לתהות אודות דמותו של דאהר אל-עומר, יליד הכפר עראבה שבגליל. על פי מקורות היסטוריים, דאהר אל-עומר זה, אכן ביקש לחכור את גביית המיסים מידי הפחה של צידון, ובשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-18 הוא אף השתלט על כל אזורי הגליל העליון והתחתון וכן על טבריה, נצרת וצפת.

דאהר אל-עומר לחם בשבטי עמק סנור, ולבסוף, בשנת 1743, השתלט גם על עכו העיר ועל הנמל שריכז את יצוא ויבוא הסחורות בצפון הארץ. בנוסף לכך, השתלט על חיפה העתיקה, ולראשונה הפך אותה ליעד אסטרטגי למושל דמשק אשר חזר וניסה לכבוש אותה ללא הצלחה.

שייקה יבניאלי

אבל עיקר עניינו הממשי של ג'ונתן הוא במושל הגליל המערבי באותה תקופה, זהו קצין עגלגל וחביב אשר שמו הוא שייקה יבניאלי. דמותו של יבניאלי מעוצבת על פי כל הסימנים בצלמו ודמותו של רחבעם עמיר, מי שזכור כראש הטקס במשרד החוץ אשר פתח בפני נשיא מצרים סאדאת את דלת המטוס בו נחת בשדה התעופה לוד, בערב מדהים בשנת 1977.

עמיר, כמו עוד דמויות מיתולוגיות, הספיק להיות מהצנחנים באירופה במלחמת העולם השנייה, מכובשי עכו והגליל, יועץ לבן גוריון בענייני ערבים ואפילו לעמוד בתחכום וגבורה מול מחבלים אשר השתלטו על שגרירות ישראל בבנגקוק, אשר בראשה הוא עצמו עמד.

אימה וכבוד

על פי "הקצין האמריקאי האחרון" חזר בן דמותו של רחבעם עמיר מהצבא הבריטי כעבור שנתיים עם דרגות קצונה. הוא התגורר בחיפה בדירה צנועה בשיכון צבא קבע שבשכונת אחוזה, אבל בצה"ל לא סמכו עליו מספיק כדי לתת לו פיקוד קרבי, כיון שלא היה מ'שלהם'.

בספר, ג'ונתן לומד שהאיש הספיק לחזור מגרמניה ולהיות קצין מטה בחטיבת 'כרמלי'. מישהו מאד חיבב אותו וסמך עליו די כדי שיהפוך למושל של הגליל שנכבש והתרחב מידי יום. תהילתו הייתה בגין כמה מבצעי פינוי וגירוש של ערבים, בהם רכש את אימתם וכבודם של הערבים עמם נשא ונתן בדרכי נועם ותקיפות לסירוגין. אז גם קנה את אמונו המוחלט של בן גוריון.

השוק של יום חמישי

מסע יום של ג'ונתן למפגש חיפאי עם מי שאמור להיות המפעיל האמריקאי שלו, עושה התספורות, ספר הונגרי עצבני בשם זמלוייס, מספק מבט צבעוני ומשעשע על העיר חיפה של ראשית שנות החמישים.

ליד בתי הזיקוק נעצר ג'ונתן במחסום שנתן אפשרות מעבר לשיירת כלי רכב צבאיים בדרכה צפונה. לחיפה הוא מגיע בשעות של לפני הצהרים, אחרי שהשאיר את הג'יפ סמוך לשער הנמל. ליתר בטחון הוא מוציא מתחת למכסה המנוע את הכבל החשמלי המחבר את מחולל הזרם למצתים וטומנו בכיסו, ורק אחר כך הוא עושה את דרכו ברגל לאורך רחוב העצמאות. עפ"י הסיפור, יום חמישי היה יום שוק סואן והתנועה שוקקת. עגלות ממכר ירקות גלשו מרחוב חסן שוקרי, עד פאתי הנמל. באזור זה הוצעה תוצרת יפה ומושכת מהכפרים, כמו למשל עגבניות, מלפפונים, הרבה בצל ושום. המספר מפליג ומתאר את מוכרי הלימונדה, את סחורות הימאים ואת תמונות הכרומו של נשים בתנוחות מגרות אשר נמכרו אז בעשרה גרוש.

שביתת ההסתדרות

תיאורי הספר ממשיכים ומתארים את אווירת העיר חיפה של אותם זמנים, כאשר הכותב מסב את תשומת לב הקוראים לג'ונתן אשר סרב לאין סוף הצעות להחליף כסף… בעיקר, בגין חזותו השונה, נשאל אם הוא מוכר דולרים. כמו כן, פה ושם היו הצעות של מוכרי עוף טרי ללא צורך בנקודות הקיצוב.

גיבורינו שם פעמיו לפינת רחוב הבנקים. ריח חמוץ של אשפה עמד באוויר. מרצפות הרחוב היו שחורות מלכלוך. פחי אשפה פתוחים עמדו עולים על גדותיהם. מישהו ברחוב הזכיר שביתה שהנהיגה הסתדרות העובדים בקרב עובדי העיריה. הייתה זו סוג של בדיחה, שכן הסתדרות העובדים היא זו שניהלה את העיר והטינופת ברחוב הייתה רק תוצאה של נופש שהחליטו העובדים לקחת.

מספרה ובית חולים

בצד ממזגת הבירה עמדה המיספרה של הספר 'זמלוייס'. שלט גדול מידות ומהוה הכריז על שמה, ומתחתיו היה ציור של מסרק ומספריים. על ספסל עץ רחב ישבו שלושה קליינטים אשר המתינו לתורם. ג'ונתן נטל מגזין 'לייף' מערימה שבפינה והחל להפוך את הדפים, בעוד שני הספרים שהיו שם עבדו בעצלתיים, מכבירים פטפוטים עם הלקוחות.

בהמשך סיפור המעשייה, זוהי המספרה בה לקראת ההתרה של העלילה יתקיים פתרון כל התעלומות אשר הוצגו בה. במספרה זו יתפוצץ רימון אשר הנפגעים ממנו יפונו ל"בית החולים העירוני הדסה". אכן, זה היה בית החולים המרכזי בחיפה ושעתיד להחליף את שמו עוד מספר פעמים.

קפה מרגוט

מסיפור המעשה אודות בית החולים דאז, שב המספר אל אחד מבתי הקפה ומאורות הנרגילה הקטנות שבעיר התחתית, לניקוי כל מה שנותר והוא "קפה מרגוט".

כל אחד יכול בוודאי להיזכר ב'מרגוט' שלו – בית קפה קטן ודי עלוב, אשר היו רבים כמותו ברחבי העיר. סוג של מאורת נרגילות, כמה מוצרי סדקית ובעיקר שרפרפים למנוחה של רגע או יותר. במקומות אלו היו משחקים שש־בש. מסופר שפעם אחת, אותם אנשי "קפה מרגוט" לקחו את האליפות של הצפון. אצלם – שניים משחקים וארבעה עומדים מסביב, נותנים עצות לקוביות. כתפיים מורמות, מבטים מרוכזים, מהמרים. עוקבים אחרי השחקנים.

אלו תיאורים אשר כה מיטבים לתאר את האווירה אשר שררה כאן בתחילת שנות החמישים והשישים של המאה ה-20. לדידי, בבחינת "מיטב המילים במיטב סידרן!"

ביקור ילדות בחיפה

יצחק אורן הינו יליד תל אביב (1950), בן למשפחת פועלים אשר הגיעו כאודים מוצלים מאש. אביו היה נהג טריילר אשר הוביל ציוד מכני כבד, אשר נפצע ואושפז בבית החולים שבבירות בו הייתה אימו אחות. הם נפגשו במועדון היהודי של השק"ם ואח"כ היוו חלק מהורי ילדי הדור הראשון של מדינת ישראל.

לאורן אחות הבוגרת ממנו בשנתיים, חמישה ילדים ושמונה נכדים. למרות זאת הוא עדיין מתפייט בזיכרונות הילדות החזקים והקשורים בעיר חיפה, במיוחד זכורה לו חוויית הביקור בנמל בכדי לצפות במשחתת המצרית אשר נלקחה שלל.

ביקורו של נשיא מצריים

בראש ובראשונה מציין ד"ר אורן את היותו איש צוות במחלקת הטקס של משרד החוץ בעת ביקור נשיא מצריים בחיפה, בספטמבר 1979. היה זה אירוע יוצא דופן בחיי העיר, אשר ריכז את השמנה והסלתא לצד כל נבחרי הארץ במלון "דן כרמל" בחיפה.

קשר נוסף לחיפה חל בחייו כאשר כציר לענייני קונגרס בוושינגטון, עסק ביצירת קשר וניסיון של שיתוף פעולה בין ראש עיריית חיפה דאז, עמרם מצנע, לבין הקונגרס לגיוס מימון אמריקאי.
בין השאר פעל למען הרחבת נמל חיפה ושיפורו לטובת ביקורי הצי השישי שם, וכן לטובת הארכת מסלול ההמראה של ביה"ס הטכני לתוך הים, כדי שיספיק לנחיתת מטוסי אספקה של הצי השישי.

דבר שראוי לאזכור הוא כי בעת שירותו הדיפלומטי בארה"ב, הצליח אורן לגייס מימון אמריקאי מלא לשם בניית מסלול המראה בין לאומי מנמל חיפה לכיוון הים. "שר ההיסטוריה" מעיד שבמציאות לא קרם הדבר עור וגידים, בשל הצפי לשבירת הסטטוס-קוו בעניין עתיד פעילויות מסלול ההמראה בשבת וחג, וכך צללו להן המעות למצולות ים נמל חיפה.

בוסטון-חיפה

הקשר הטוב עם מצנע נוצר בשנים בהן יצא אורן ללימודים באוניברסיטת "הרווארד", בעודו משרת כקונסול בעיר. באותה העת אף נזרעו הזרעים הראשונים למה שהבשיל אחר כך להיות תוכנית של שיתוף פעולה נפלאה בין בוסטון לחיפה, הנמשכת עד עתה.

כמו כן יש לציין את עבודתו עם שלמה שמלצר ז"ל ושלומי פוגל בעלי מספנות ישראל, כלוביסט לגיוס הצי השישי וכלקוח לתיקון ספינות בחיפה ולקידום שיתוף פעולה אמריקאי להקמת הציר היבשתי חיפה-בגדד, לאחר מלחמת המפרץ הראשונה.

אוהבי הספר החיפאים

בעשור האחרון, אחרי שנים רבות בשירות החוץ והשלמת דוקטורט בנושאי דיפלומטיה ציבורית (ולראייה כבר הוזכר הספר "לדוג עם הנשיא, עלייתו של הספין הדיפלומטי" ספר אשר ב"תולדות הדיפלומטיה הישראלית" מאת פרופ. אורי ביאלר הוגדר כ-Eceptional!

אגב, הספר אף נכנס לסילבוסים של קורסי תואר שני באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטת תל אביב) – מוביל ד"ר יצחק אורן סמינר באוניברסיטת חיפה במסגרת התוכנית לתואר שני באנגלית ב"לימודי שלום וניהול סכסוכים". סמינר זה, עניינו הבנת הניסיון הישראלי לחיים משותפים ישראלים-ערבים, תוך שיתוף חוצה גבולות בנושאים של סביבה וקיימות (מים!).

סייפא של דבר, קול קורא ל"אוהבי ספר" חיפאיים: לקראת חג האביב הקרב ובא, באם אכן טרם קניתם מתנת חג – אוצו רוצו! היות ש"הקצין האמריקאי האחרון" הינו ללא כל ספק התשורה החיפאית לדמיון ולנפש, כאן בין הר לבין ים.