(חי פה עם הגיל השלישי) – לביאה מייסטר עברה לא מעט בחייה, גם קשיים והבינה שקיימים עבורה גם חיים אחרים, חיים של שמחה, של תקווה, ושל ביטחון ואמונה בעצמה, והיתה נחושה למצוא אותם.
את השם לביאה (במלרע) קיבלה מאחיה של סבתה, שמו היה לייב – בעברית אריה.
היא נולדה בחיפה בבית חולים "בתר". היא צוחקת ואומרת: "אחרי הלידה אמא הלכה "להינפש" בבית חולים "אימהות" בשדרות הנשיא.
הוריה היו מעשירי חיפה.
אמה מביאלסטוק, בירת וילנה, שם דיברה הסבתא גם ברוסית. אביה מעיר גדולה בפרברי קראקוב שבפולין. בשנת 1936 הגיעו הוריה, כל אחד בנפרד, לישראל, ולחיפה.
לביאה מספרת: "לאבא היה אופי הרפתקני, של מנהיג, של יזם. הוא היה בבריגדה ועסק גם בנדל"ן. הוא רכש 30 דירות ומכר אותן ברווח. כשהגיע לארץ הוא חיפש בית, לדבריו, כדי לישון, להתלבש ולאכול. אז מצא את אמא שלי… והם נישאו".
"כשנולדתי, הורי גרו ברחוב בן יהודה, זו היתה אז השכונה של "השווים". כולם היו שם אקדמאים, אריסטוקרטים. מהשכונה היו רואים את הנמל. השכנים שלנו היו "סלבס". כך למשל בקומת הקרקע גרו סבא וסבתא של רחל אדטו, רופאה ומנכ"לית שערי צדק וחברת "קדימה" בהמשך,. אירית אדטו היא מנכ"לית בשב"ס. האב הקים את רוטרי הראשון בארץ – רוטרי קישון, והאם היתה ראשת ויצ"ו. הורים חרוצים שתורמים לחברה… והבנות התגוררו אצל הסבא והסבתא…"
"כך שטעמתי את חיי החברה הגבוהה, אפשר לומר. הוריי שלחו אותי ללמוד בביה"ס הריאלי, ובמקביל למדתי לנגן בפסנתר ולמדתי שירה. מיד לאחר התיכון למדתי באקדמיה למוזיקה בירושלים, לצד לימודי מזרחנות באוניברסיטה העברית. את השפה הערבית למדתי עם המורים מהשורה הראשונה, כך שכיום אני מרצה על העולם הערבי, ובמיוחד על המנטליות השבטית…".
לביאה נישאה למהנדס מכונות ואוניות, איתו הביאה לעולם שני בנים ובת. לאחר שנים, התגרשו השניים בגירושים לא פשוטים. "תוך כדי הגירושים הכרתי קבוצה עולמית בחיפה, שנקראה "תלויי יתר אנונימיים" או "קוד"א".
מה זה קוד"א?
קוד"א (Co-Dependents Anonymous) היא אחת מהקבוצות של "12 הצעדים" שהתפתחה כבר לפני כ-80 שנה בארה"ב. ייסד אותה פרקליט מבריק בשם ביל ד. שהיה אלכוהוליסט. ואכן, קבוצת העזרה הראשונה הייתה א.א. (A.A – אלכוהוליסטים אנונימיים), והספר הגדול, שהוא הבסיס לתוכנית, הוא של הא.א.
"דרך חיים רוחנית-מעשית"
התכנית היא כלי מרכזי להתמודדות עם התמכרויות, ומאז כבר הפכה לכלי טיפולי נפוץ ומשמעותי למשל אצל עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ומטפלים שונים. התוכנית פועלת בקבוצות לעזרה עצמית ומשלבת חלקים רגשיים, קוגניטיביים ורוחניים, יחד עם חלקים התנהגותיים, מה שהופך אותה לתוכנית הוליסטית, יעילה וישימה מאוד. תכנית זו מוגדרת כ"דרך חיים רוחנית-מעשית".
אהבה ללא שיפוטיות
לביאה מסבירה: "האנשים בקוד"א הם אנשים שכל חייהם הרגישו או שמעו כמה הם לא שווים, לא טובים, לא חכמים וכיו"ב. אנשים שלא היה להם עם מי לדבר, בפני מי לפתוח את הלב, ובמיוחד לא היה להם מישהו שיראה להם שהם לא לבד. כלומר, זוהי קבוצת עמיתים שעוזרת לאנשים שלא יכולים, או שלא רוצים או אין להם אפשרות לדבר עם המשפחה, לשתף ולקבל אהבה מבלי שישפטו אותם. שם הכרתי חברה שהיתה סוג של אמא בשבילי, שמה רגינה".
רגינה היא כמו אמא
"זכיתי שרגינה תלווה אותי. היא חברה יקרה שלי בחיים בכלל, והיא היתה משמעותית עבורי כל כך בשלב הראשון של הגירושין, שהיה מאוד מאוד לא פשוט, בלשון המעטה. היינו שתי ג'ינג'יות, אפילו דומות, כולם חשבו שאנחנו אחיות. היא לימדה אותי את כל מה שאני צריכה לדעת בחיי החדשים. היא מכירה את כל משפחתי, היא"אמא" לכל דבר: תומכת, אוהבת, שומעת ומתגייסת. היא שם בשבילי בכל מצב, ואני בשבילה. הקשר שלנו מיוחד ונהדר, אף על פי שלצערי היום מצבה הבריאותי לא טוב", אומרת לביאה בצער. "בזכות רגינה גם נשארתי בקוד"א, דבר ששיפר את חיי לאין שיעור".
לא לבד!
אני יושבת, מקשיבה ללביאה וחושבת… נדמה לי שכולנו צריכים יותר אהבה, יותר קבלה, אישית וסביבתית, ותמיד זקוקים לאנשים תומכים מסביבנו…
"כיום כבר יש בשורה נהדרת – אפשר ללמוד את טכניקת קוד"א אפילו לתואר שני במכון וינגייט. הדרכה, אהבה וליווי לקראת שינוי. התהליך הוא שינוי תודעה מוחלט – עד הכרת הכוחות שלנו והשימוש הנכון בהם. כל הזמן המשפט "אתם בסדר" נשלח אלייך מכל הקבוצה, עם המסר "אתם לא לבד!"
נסי לתאר איך בדיוק כל זה עזר לך?
"תוך כדי התהליך, הבנתי שאני חיה חיים לא נכונים עבורי ונולד הרצון העמוק למצוא דרך חיים חדשה ונכונה יותר. בזמן הגירושין הייתי בן אדם 'אילם', לא ידעתי מה לענות, הרגשתי את עצמי קטנה, לא מבינה. חסרת אונים. בגירושין, בין היתר היתה לי עורכת דין שניצלה אותי, דבר שרק חיזק את תחושת החולשה והאין אונים שלי", היא אומרת, "ואז הכרתי את הקבוצה".
"את בסדר"
"'את בסדר' – זה מה שאמרו לי כל הזמן. אלו שתי המילים שחיזקו אותי ונתנו לי להבין שאני יכולה. פיטרתי את עוה"ד ולקחתי עו"ד אחר. אבל מה לומר לו? אילו הוראות לתת לו לגבי הטיפול בתיק שלי? עדיין מצאתי את עצמי אבודה".
"פתאום התחלתי לדבר!"
לביאה ממשיכה: "מצאתי מאמנת בשם שרה, שתרגלה איתי ממש התחלות של משפטים, איך לפנות, איך לבטא את הרצונות שלי. בתוספת הקבוצה שחיבקה, תמכה ואהבה, פתאום התחלתי לדבר! הצלחתי, עם הרבה אמונה ביכולותיי והרבה תקווה, מצאתי את הקול שלי, וכך אני עד היום".
אם מישהו מהקוראים מרגיש/ה שהם רוצים להצטרף לקבוצה, איך עושים את זה?
"ברחבי הארץ יש לפחות 21 קבוצות של קוד"א. הקבוצה החיפאית יושבת בבית אבא חושי ומתכנסת אחת לשבוע, בכל מצב, בימי שישי בשעה 11:30, בחדר רקפת. ניתן לקבל פרטים נוספים בבית אבא חושי".
מי את היום, לביאה?
"אני אמנית רב תחומית, אני רוקדת, מציירת, שרה ומרצה. אני רגישה, אכפתית, בעלת תודעה חברתית. אני רוצה לעשות טוב, לתרום, להזיז עניינים, בארץ, ובפרט בחיפה".
לביאה היא כיום אישה חזקה, מנהיגה ומאמינה בעצמה, ולפעמים גם טועה ואז יודעת לתקן. היא תמיד נעזרת בשתי המילים הפשוטות והמדויקות האלה: "אני בסדר". "אפשר לתקן כמעט הכל", היא אומרת. עכשיו היא באמת – ל ב י א ה.
דברו איתי!
אם גם אתם רוצים לשתף אותנו במסלול החדש שלכם, אתם מוזמנים לפנות אליי עם סיפורכם. אני פה, מחכה לשמוע מכם, לכתוב ולפרסם כאן, באתר חי פה, בדרך, תתנו לעוד מישהו השראה, מישהו או מישהי בגילנו, או שנכנסים לגיל המיוחד והמקסים הזה, שמביא איתו הרבה דברים חדשים, נכון, גם קושי, אבל לא פחות מזה, הוא פותח עולם שלם של אפשרויות.
לביאה, כשמה כן היא – אישה מרשימה וחכמה.
בריאות אושר ושמחות לך וליקיריך ואהוביך ❣️
לביאונת היקרה, אני מכירה אותך שנים, ואת אכן בסדר!! את מקסימה בדרכך שלך ומתברך מי שבאמת זוכה להכיר אותך. מאחלת לך עוד המון שנים של עשיה מבורכת ובריאות איתנה.
אוהבת
לימור
פעם מזמן עשיתי עבורה עבודה בצילום ואחר כך הכנתי לה תיק עבודות של הציורים שלה.
היא חברה של אמא שלי.
אישה מקסימה בהחלט
לביאה אישה עם לב עשיר עולם פנימי מלא הרבה ענייין יצירתיות ועשייה למען עצמה והאחר. בעלת מראה לא רגיל המראה שלה. אנחנו נפגשות בקהית יה"ל תמיד מעורבת לוקחת חלק ואוהבת להוביל בשירה. תודה ללביאה שאת איתנו.
לביאה אישה יחידה ומיוחדת.רבת גוונים,בעלת אישיות מרתקת.תלמידה נצחית ומורה בחסד.אוהבת אותה מאוד
הייתה המורה שלי לערבית בעירוני א חיפה מקסימה
רןאה אותה לעיתים,בגרנד קניון.אלגנטית עד כדי פאטתיות.
מעין תחושה של:"תראו אותי.תסתכלו ותקנאו!:
קצת צניעות.גברת.
עם כל זאת-מעריכה ומכבדת