כבאביר היא שכונה במערב חיפה, שהכניסה אליה סמוכה למרכז הכרמל. ראשיתה של כבאביר בכפר ששכן באותו המקום ומתגוררים בה רבים מהקהילה האחמדית, שהיא למעשה זרם של האסלאם אשר שם לעצמו למטרה לשאוף לנאורות, שלום ואחווה עם האחר ונוסד במאה ה-19.
שכונת כבאביר היא סיבה טובה לדבר על הדו קיום בחיפה. מה מעיד יותר על דו קיום מאשר שאני שגרה ב-47 שנה האחרונות בחיפה ומעולם לא הייתי בשכונת כבאביר…
זה מעלה שאלה אמיתית על איך נראה דו קיום בעירנו. בעיניי, חיפה מייצגת בצורה מושלמת את החיים ביחד, שכן ישנו כבוד הדדי לשונות ביננו, לצד הבנה פרקטית, שכולם יוצאים נשכרים מחיים משותפים.
אני חושבת שהרבה אנשים לא מבינים שכל אדם בוחר את הזהות שלו, וזה בסדר גמור. לא שערביי חיפה צריכים אישור ממישהו, כוונתי היא לתגובות המתלהמות להם זוכים פעמים רבות ערביי ישראל ואלה המתגוררים בחיפה בפרט, כשהם מעזים לומר שהם מרגישים גם ישראלים וגם פלשתינאים.
אודה שבעיני אין כל בעיה בכך שמתקיימות הפגנות במושבה הגרמנית ודיגלי פלשתין מציפים את שדרות בן גוריון. משמעותו של דו קיום לדעתי היא לא שמישהו כופה את הדעות שלו והאמונות שלו על כולם, אלא שגם ערבים וגם יהודים יכולים לבחור את האג'נדה שלהם, בו בזמן שבמרחב הציבורי מתקיים שיח מכבד ללא אלימות או הסתה. כל עוד שומרים על הכללים הללו, בעיניי זהו הניצחון האמיתי ודו קיום הלכה למעשה.
כמובן, בשני הקצוות הפוליטיים ישנם אנשים שמעוניינים להבעיר את חיפה, ומספר פעמים בשנים האחרונות זה אכן קרה. לתחושתי רובם הגדול של תושבי חיפה מבינים ששני הצדדים מפסידים מהעימותים האלה ולכן הם נדירים יחסית, ואחריהם, תוך זמן קצר יחסית, חוזרים לסטטוס קוו.
לבונה
בשכונת כבביר רבים משמות הרחובות מתייחסים לחוש הריח… לבונה, למשל, הוא עץ ממשפחת הבשמיים וכן שמו של השרף הריחני המופק ממנו.
מור
רחוב מור נמצא בתחתית שכונת כבביר. זהו רחוב ללא מוצא, עם נוף שדבר לא מסתיר אותו – ישירות לים. מור הוא עץ ממנו מופק בושם המור. משמעות המילה מור היא גם בושם, אחד מסממני הקטורת.
חיפה מזווית אחרת
אחד הדברים שאני אוהבת בלצלם שמות של רחובות בשכונות השונות בעיר, הוא שמכל שכונה חיפה מתגלה מזווית אחרת. אני, כמובן, רגילה לראות את חיפה מפרויד, ומבחינתי זה דבר מדהים לראות את חיפה משכונת כבביר. אי אפשר להתעלם מכך שאין שום דבר שחוצץ בין בתי השכונה לים, ויש להם נוף מדהים של העיר ושל שפת הים.
אל מהדי
רחוב אל מהדי – 'המשיח' או 'הגואל', ששמו מתייחס למייסד התנועה האחמדית, מירזא גולאם אחמד אל קאדיאני (1808-1935).
בנייה שמזכירה כפר
הבנייה בכבאביר לא דומה לבנייה שאנחנו רגילים לראות בשאר חלקי העיר. על הרבה מאוד מהבתים אפשר לראות את אבני הבנייה מהם הם נבנו ויש תחושה של כפר שהוקם לפני שנים רבות. אם מסתכלים על כלי הרכב לצד הבתים, נעלמת תחושת הכפר, ומיד האזור נראה כמו כל שכונה אחרת בחיפה.
רענן
כאשתו של רענן תמיד הצחיקה אותי המחשבה שנגור ברחוב רענן (אפשרות נוספת היא כמובן לגור ברעננה). לי לא הייתה התנגדות לזה, אבל ברחוב רענן נמצא מסגד שקורא לבוא לתפילה בבקרים, וזה פחות מצא חן בעיני בעלי.
המסגד
המסגד בשכונת כבביר עורר הרבה רעש, (תרתי משמע) לאורך השנים. הצעות לסדר הגיעו מדי מספר חודשים למועצת העיר בדבר הרעש עליו מתלוננים תושבים שגרים לידו המסגד, שטענו שהרעש מהמסגד אינו סביר. היה ניסיון לאורך השנים להנמיך את הרעש וגם לקבוע באיזה שעות לאפשר אותו. בסופו של דבר, מי שקונה בית ליד מסגד, צריך להבין מראש את ההשלכות של זה, ולבדוק אם זה מתאים לו.
ישראל עמיקם
מה שמאוד יפה בשכונת כבביר, שהיא שלובה עם שכונת כבירים, ולפעמים רחוב מוביל לרחוב ואי אפשר להפריד בין השכונות. אם זה לא ייצוג מושלם של הדו קיום אז אני לא יודעת מה כן.
עו"ד ישראל עמיקם (1902-1957) היה יושב ראש גדוד מגיני השפה בחיפה והאחראי להכנסת השפה הישראלית למברקה הארץ ישראלית בזמן המנדט הבריטי. עם הקמת המדינה הוא התמנה למנהל המחסנים הראשיים של הדואר. הוא פרש מהדואר בסוף יולי 1951. בשנת 1954 הוא קיבל משרה זמנית בתפקיד של יועץ משפטי במחלקת מס הקנייה באגף המכס. הוא התאבד במחאה על שנציבות שירות המדינה סירבה לתת לו זכויות של עובד קבוע הזכאי לפיצויים ופנסיה במידה שדרש.
בית הספר אחמדיה
בית הספר אחמדיה משרת כבר עשרות שנים את תלמידי השכונה. עד לפני 3 שנים הוא שימש גם בית למסלול הדו לשוני, שהרגיש שזה המקום הטבעי עבורו בגלל השפה הערבית. בסופו של דבר המקום היה צר בשביל כל התלמידים והמסלול הדו לשוני עבר לבית הספר בשער עלייה.
קינג סטור
בשכונה יש סופר מקומי, קינג סטור, שמציע לתושבי השכונה אפשרות לקנות מזון קרוב לבית.
מרכז פיס
במקום מרכזי בשכונה ובסמוך לבית הספר נמצא מרכז הפיס. הוא נראה מפואר מבחוץ ואני מניחה, שמבפנים הוא דומה לשאר מרכזי הפיס, שנבנים בצורה דומה בכל רחבי הארץ. לצד מרכז הפיס יש מקומות חנייה לטובת המבקרים.
בר המכולת
בכניסה לשכונה, לפני שמתחילים לרדת בכביש אל הבתים הפנימיים יותר, נמצא בר המכולת, שמאפשר לשתות בירה או קפה בלי להתרחק מהבית ובמקרים מסוימים גם בלי להתניע את האוטו. כמובן, שהשכונה נמצאת גם במרחק לא גדול ממרכז הכרמל וגם שם יש אפשרות לשתות, לאכות ולבלות.
כמה זה עולה?
לפי אתר מדלן, דירת 4 חדרים ברחוב לבונה (100 מ"ר) נמכרה במחיר 1,610,000 ש"ח. דירת 3 חדרים (54 מ"ר) ברחוב כבירים נמכרה במחיר 900,000 ש"ח. בסך הכול זו שכונה טובה מאוד למגורים, ממוקמת בסמיכות למרכז הכרמל, מציעה את כל השירותים, שמשפחה צריכה, בתוך השכונה, אוויר טוב ללא זיהום ונוף עוצר נשימה.
2 הערות למיכל:
1) לפי ויקי, מייסד דת האחמדים, אל מהדי – מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני, שנולד במדינת פנג'אב שבהודו, חי בין 13 בפברואר 1835 – 26 במאי 1908 (מת בן 73 ולא בן 127 כפי שיצא ממה שכתבת 🙂 )…
2) יהיה נחמד אם בכתבות בעתיד על שמות רחובות חיפה תסקרי גם את תאריך מתן שם הרחוב, ואם היה לו שם קודם גם מה הוא היה.
תודה!
יש ועדה בעירית חיפה ברשאות ראש העיר שקובעת את שמות לרחובות בחיפה. שבוע טוב
העיקר שהגולם חי 127 שנה …
לא הוזכר השלט בכניסה לשכונה האוסר כניסה לחוקי התכנון והבניה.
לך תאמין ליתר הנאמר בכתבה.
כמה שטויות בכתבה אחת.
נתן כנראה שלא נכנסת אף פעם לבית כנסת ההיבדל בניהם שש יוצאים מהמסגד רמקולים בית כנסת מתפללים בלי רמקולים. הרעש הבדל גדול בלי רמקול הבדל גדול. בישובים בגליל יש מצב שהדכנים שלהם ערבים הרמקולים מגיעים לתוך הבית שלהם. מתי הגיעה תפילה מבית כנסת לביתך. די נמאס שיהודים מגנים על הערים למה לא יוצאים על התנהגותם של היהודים . לך תלמד לך לראות היכן שיש מסגדים תשמע עד להיכן הקולות מגיעים תפילת של המתפלל. כמו חסאן הבנת בקול רם.
הפתרון לשכנים פשוט .
להקליט את הקריאות ולהשמיע אותן, בעוצמה זהה, כל מספר דקות. גם להם מותר.
אחלה כתבה. בהירה ממצה ומעניינת
כל הכבוד מיכל ירון. חידשת לי. חבל שלא כתבת על כת האחמדים שנוסדה בפקיסטן.
מבחינת רוב המולסמים , הם סוג של עובדי אלילים זרתוסטריים
והדבר הקטן שצרם לי, למה בעלך לא אוהב שמסגד קורא למאמיניו לבוא להתפלל ובית כנסת, זה בסדר? או כנסייה שפעמוניה מצלצלים ב רעש גדול?
נתן רונן
מעניין פעם ראשונה שכתבתי תגובה ולא נתנו לתגובתי במה. איזה חופש ביטוי בביטוי יש כאן. חיפה שבמשך שנים ענת קליש , לא שמרה על צביונה של העיר ואף יותר טיפחה את החגים של הנוצרים במיוחד כאילו זה יותר החג שחוגגים בעיר . חג חנוכה לא ראיתי שהעיר חוגגת . גם בחג עצמאות לא היו קישוטי חג ומלא תאורה ובמיוחד דגלים למה שלא לפגוע בערבים. גם העיר שלי התדרדרה אוי ואבוי.
.
כתבה של פיוס ואולי רצון לרצות, אך האם זו לאהתכחשות ועצימת עיניים:
האם זו האחמדים כת באמת סובלנית? האם מאחורי ה- "נאורות, שלום ואחווה עם האחר…" יש מטרה סמויה?
ואפרופו התלהמות – האם איימן עודה, ממובילי הקיצוניות לאחרונה, אינו צאצא של שכונת כאבביר האחמדית?
האם גם אותו ניתן לכנות אחד מהקיצוניים שיש בשני הצדדים?
כתבה מענינת ואוטומטית משקפת את הקיים בשכונה ציפיתי שתרחיבי יותר על החיים המשותפים בשכונה והפוטנציאל לפיתוחם בעתיד… לחבר שציין שצריך למחוק ולשנות את שמות הרחובות ליהודיים זו גישה גזענית וחד צדדית על כל פנים אי אפשר למחוק את ההיסטוריה
אכן דו קיום יפה קיים פה. שמות הרחובות מעניינים. עם זאת הזליגה שלך בכתיבה ללגיטימציה להנפת דגלי פלשתין בעייתית מאוד ומניפולטיבית משהו. הגליטימציה לכך בעייתית כשלעצמה משום שמערערת על ריבונותה של ישראל וזו (הריבונות) חייבת להישמר.ומניפולטיבית כי מתחילה בא' וממשיכה כמעט בגנבה למשהו אחר-סלע מחלוקת. רוצה לכתוב מאמר דעה על א' כתבי על א הרחיבי עליו את הדעת אל תבליעי את מחשבותייך הפוליטיות. בוודאי אם הן ככ טעונות..
כתבה מצויינת ומעניינת
למדתי לא מעט ממנה על שמות הרחובות
בעבר התגוררנו בשכונה ממש סמוך למסגד אגב ואהבתי מאוד את החיים בה ואת התושבים
במדינה יהודית לא צריך שמות של ערבים, להיפך, צריך להחליף את כל שמות של ערבים שהיו לפני קום המדינה ולהחליפם בשמות של חיילים שנפלו במלחמות ישראל כדי שהמדינה היהודית תמשיך להתקיים והיא מתקיימת בזכותם, ואסור להניף שום דגל במדינה היהודית חוץ מדגל ישראל, הערבים לא חייבים להניף דגל ישראל אבל בשום אופן לא דגל פלסטין, צריך לתת קנסות על הנפת דגלי פלסטין