תאונת דרכים קטלנית בכניסה הדרומית לחיפה

(חי פה) - גבר נהרג ושלושה אנשים נפצעו בתאונה...

תרגיל צבאי במרחב הימי של מפרץ חיפה

דובר צה״ל (14/8/24): בשעות הבוקר עתיד להתקיים תרגיל צבאי בגזרת...
באנר גורדון 240624
באנר חזית הים רחב
באנר חברה כלכלית 100724
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
באנר קריית אתא
פרסום בחי פה - רחב - מונפש

בגלריית מוחין בחיפה – כשהתותחים רועמים המוזות אינן שותקות

בעיר התחתית בצהרי יום שבת (4.5.24) נפתחה תערוכה אשר...

היהודי התשיעי • פרק 4

תקציר ב-30 באוקטובר 1942 קיבל מפקד הגסטפו באסטוניה הודעה שבכוונת...

עליזה אלקיים עבאדי מחיפה • ליצנית רפואית, יוצרת ופעילה חברתית

אישה עוצמתית הראויה להיכלל בין הנשים הרבות אשר לכבודן...

ג'וני בוי: "בנוי כמו דוקומנטרי מבריק" / לילי מילת תופסת מדף

אני בכלל קוראת ספר אחר, למעשה שלושה ספרים במקביל....

מי צריך יום האישה? חיפאיות חזקות מדברות

יום האישה הבינלאומי צוין היום, 8/3/22 והעלה תהיות אצל רבים לגבי משמעותו והצורך בקיום יום שכזה. יש הסבורים שעצם ציון יום האישה מצביע על כך שעדיין קיים אי שוויון, וכשיושג שוויון מלא בין המינים, באופן טבעי לא יהיה בו צורך עוד.

פנינו אל 4 נשים חיפאיות, פורצות דרך בתחומן, כדי לשמוע מהן על פעילותן ועל הדרך שהיה עליהן לעבור על מנת להגיע להצלחה. שאלנו האם חשו שהיה להן קשה יותר להצליח מעצם היותן נשים. התשובות שקיבלנו היו מפתיעות.

סיגל שטרנברג – נדל"ן וגישור פרויקטים

סיגל שטיינברג עוסקת בנדל"ן ב-7 השנים האחרונות. "זה תחום גברי, היא אומרת, "את צריכה להוכיח שאת חזקה. לפעמים יש זלזול כלפיי ותחושה שאפשר לעקוף אותי. הרבה פעמים אני דואגת להנכיח את עצמי במיוחד כדי להבהיר שאף אחד לא יוכל לדרוך עליי. כשאני מגיעה למשרדי עורכי דין או אדריכלים לרוב הפקידה שמה לידי את בקבוק המים, כי הציפייה היא שאני אמזוג.

מגשרת ומקדמת

אחרי שאת מראה שאת עובדת בשקיפות, היחס כלפייך משתנה. כשבודקים שאת חזקה ואי אפשר לעקוף אותך, אז היחס משתנה ומאוד מכבד", היא משתפת. שטרנברג היא מגשרת ומקדמת פרויקטים של תמ"אות. היא מאגדת את הדיירים ועוזרת להם לבחור עורך דין ויזם דרך כנסים וקבוצות ווטסאפ.

"ישנו פרויקט שאני עובדת איתו, עם חברת שפיר, 300 דיירים בשכונת בבת גלים. הדיירים התמודדו למעלה מ-10 שנים עם יזמים ששוב ושוב הגיעו למסקנה שלא כלכלי להם. אני איגדתי את הדיירים ופנינו לעירייה. העירייה פיתחה תמ"א מימין ומשמאל ואנחנו שכנענו אותם לעשות פינוי בינוי. יש לי שם ועד שמאמין בי ומאוד עוזר. הגענו ל-70% חתימות של דיירים". זו רק דוגמה, יש עוד הרבה כאלה".

"לפני שהתחלתי לעסוק בנדל"ן היה לי בית טבע בעיר התחתית והיו מגיעים אליי על מנת לקנות דבש וטופו. הכוח של בתי טבע ירד בגלל הרשתות. זה מה שקורה עכשיו, אי אפשר להיות באותו תפקיד כל החיים. עשיתי קורס גישור וזה מאוד עוזר לי להתמודד עם דיירים ולמצוא פתרונות ולדעת לקדם את התהליך המורכב הזה", היא מספרת.

סיגל שטרנברג (צילום: אבנר אדרי)
סיגל שטרנברג (צילום: אבנר אדרי)

עוזר וגם מקשה

"לנשים יותר קשה בעולם העסקי. כשאת אישה זה עשוי לפתוח לך דלתות אבל לאחר מכן זה עלול גם להיות בעוכרייך, כי לא פעם ינסו להקטין אותך. את צריכה להגיע לפגישה עם הרבה יותר כוח מאשר גבר. בפגישה עם גברים בהתחלה הם מדברים בינם לבין עצמם ואת צריכה להרים את הקול וקצת להשתלט כדי להוכיח שאת פה".

"אני ממליצה לנשים להשתמש בכוח האדיר שלנו – הטבע בחר בנו ללדת. אישה שיוצאת להיות עצמאית צריכה כל בוקר להגיד לעצמה מול המראה, את שווה, את יכולה ואת ראויה. אנשים מצליחים הם אנשים שנפלו וקמו. אני לא מאמינה במזל אלא בהזדמנויות. אנחנו צריכים לנצל הזדמנויות. גם ליפול זה בסדר וצריך לנער את הבגדים ולהמשיך הלאה".


שחר עזיז, תלמידת יב' בעירוני ג'

שחר בת 17 ולומדת בכיתה י"ב. היא מרכזת בשבט דרור בתנועת הצופים בשכונת נווה שאנן. "השבט שלנו הוקם בשנת 2012, היא מספרת, "אני אחראית על תחום ההדרכה בשכבות ד-ו. מעבר לזה, אני יו"ר מועצת תלמידים בעירוני ג'. אני משתדלת כמה שיותר להתנדב, גם בקהילה וגם במועצת השכבה. במסגרת הצופים אנחנו גם עוסקים המון בהתנדבות, בשיתוף עם בתי הספר תל-חי ודינור".

לתרום מעצמי

"כרגע אני לקראת שנת שירות במסגרת הצופים, כך שהשירות עצמו נדחה בינתיים. במהלך שנת השירות אגור בבית שמש וזו תהיה שנה שבה אתרכז בלתרום מעצמי לקהילה".

שחר עזיז. צילום: אלבום פרטי

החברים תומכים

"החברים שלי מאוד תומכים ומעודדים, משתפת שחר, "אני מוצאת זמן גם ללימודים וגם לפעילות חברתית. אני חושבת שגם זה בא מהבית. יש לי אח תאום שגם הוא בתנועת נוער. אנחנו בצופים כבר מכיתה ד' ומאוד אוהבים את זה. זו מסגרת מאוד מלמדת ומפתחת.

הרוב מדריכות

"אני מאמינה שכל אחד מוצא את הדרך שלו, והמטרה שלנו היא להביא ילדים כבר מגיל צעיר למסגרת שלנו בצופים. אנחנו שומעים המון על אלכוהול וסמים והתנהגויות שליליות של נוער, אבל יש הרבה מאוד בני נוער מקסימים. בצופים אני לא נתקלת בקושי בגלל שאני בת, להיפך, רוב המדריכות ובעלות התפקידים בצופים הן בנות".


גילה זמיר פעילה חברתית ופוליטית

גילה זמיר לבני היא תושבת הדר ב-36 השנים האחרונות. כסטודנטים צעירים היא ובעלה החליטו לקנות דירה בהדר, בתקופה שזה היה פחות מקובל. היום מתרחשת חזרה של צעירים לשכונה וניסיון להשיב להדר את כבודה כשכונה מרכזית ושוקקת, כפי שהיתה בעבר. זמיר מספרת שילדיה קנו גם הם דירות בהדר וגרים קרוב אליה.

בלבה של זמיר יש מקום מרכזי לשכונה, ולכן היא שמחה מאוד במינוי של משרד הפנים למועצת הדר. יש לה הרבה אספרציות לגבי השכונה, והיא מקווה שתצליח בשנים הקרובות לחולל בה שינוי אמיתי.

זמיר עובדת כרכזת חממת חיפה לחקר דתות באוניברסיטת חיפה, הפועלת לשינוי חברתי בחיבור המחקר האקדמי למרחב החיפאי החברתי, בשיתוף כוחות של מגוון הקבוצות הדתיות והעדתיות החיות בחיפה וחיבור אינטרסים משותפים לרווחת החברה.

קודם לכן היא הצטרפה למי שהיה סגן ראש העיר, הרב דובי חיון, והתמודדה על תפקיד במועצת העיר. השילוב ביניהם לא צלח בסופו של דבר וזמיר פרשה מההתמודדות.

גילה לבני (אלבום פרטי)

פעילה פוליטית

היא פעילה פוליטית בחיפה עוד משנת 2011, וניסתה להביא לחילופי השלטון המקומי. מי שסייע לה להתמנות לתפקיד בהדר היא המועצה הלעומתית, זאת אחרי שנים בהן תמכה דווקא בראש העיר המכהנת ד"ר עינת קליש רותם.

זמיר למדה בתוכנית בת שנה להכשרת מנהיגות חברתית. "מדובר ב-20 איש ואישה שנבחרו מתוך מאות, ויחד זכינו להשקעה מדהימה ומעמיקה בשטחי ידע ולימוד המייצרים תובנה עמוקה ומוחשית של מנהיגות משתפת, אנושית ומובילת חזון בכלים וידע מעשיים".

אבות ותינוקות

"אני מציירת בשמן כבר כמה שנים", מספרת זמיר, "לפני שנתיים התחלתי לצייר סידרה של תמונות שקראתי להן "אבות". מן טייק-אוף על דמות האיקונה-מדונה הקלאסית, האוחזת בידיה תינוק.

בציורים שלי אבות ותינוקות, כשהם מחליפים את הייצוג ההורי המשויך מיד לאם. מבחינתי הם ההורה המעורב באותה מידה, ומצוירים בסיטואציה מאפיינת עם התינוק או הפעוט שבידיהם. האמא נמצאת בענייניה שלה.

מהר מאוד קלטתי שכל התינוקות הן בנות בכורות. הציורים קיבלו לפתע משמעות נוספת מול המבט המודאג של האבא האוחז את בתו הבכורה שהיא הדור הבא – העתיד. האב שואב נחמה מהחיבור לבתו הפעוטה שמשא החיים עוד לא נח על כתפיה, ומהאחריות ההורית שהיא מעוררת בו".

תודעה שונה

"יש לי הזכות להיות סבתא של שתי נכדותיי הגרות בקרבה אלי, אשר גדלות בתודעה שונה לחלוטין מהתקופה בה אני הייתי ילדה, כשלא הבנתי מדוע מתקיימת התייחסות שונה ביני לבין שני אחיי וכך גם יחס החברה כלפי בנות היה שונה בתכלית מיחסה לבנים.

העולם פתוח בפניהן

"זה מעולם לא הכתיב את שאיפותיי ונחישותי להגיע לאן שאחליט מתוך הכרה ברורה שזכותי להשיג את מה שמגיע לי. בכלל לא התעכבתי על הנקודה הנשית ומבחינתי זו חולשתו ובעייתו של מי שבכלל הופך זאת לאישיו.

את בנותיי ואת בני הצעיר גידלנו וחינכנו בתפיסה שוויונית וזכות להגשמה אישית, וכך גם גדלות בנות הדור השלישי שלנו הגרות בסמוך אלינו ומחונכות לידיעה והכרה שהעולם פתוח בפניהן".


אבנית סטרולוב, מדריכת טיולים ומנהלת גן ילדים

אבנית סטרולוב, בת 42, תושבת חיפה, נשואה ואם לילדים. בשנים האחרונות מנהלת סטרולוב את גן יונית במרכז זיו, שבבעלות אמה. היא מפקחת על גני ילדים ובעלת ידע וניסיון רב בתחום. הדבר שהיא הכי אוהבת זה לטייל ולהדריך טיולים, ואולי זה הזמן להזכיר (אם בכלל מישהו יכול היה לפספס), את טורי הטיולים המקסימים של סטרולוב בחי פה.

מטיילות בטבע

"כשהתחילה הקורונה והיה ברור שבתקופה הקרובה לא יהיה ניתן לטוס לחו"ל, הבנתי שהטיולים בארץ יהיו מאוד מרכזיים. גם עם הילדים בגן אני מטיילת הרבה. אני פחות אוהבת מסיבות סיום שנה, שבהן הילדים מופיעים וההורים יושבים. אני מעדיפה בהרבה שכל הילדים וההורים ייצאו יחד איתי לטבע. בתקופת הקורונה התחלתי לטייל עם קבוצות. אחת לחודש יש לי קבוצה רק של נשים ואנחנו יוצאות ומטיילות בטבע. לצד זה, יש לי גם אתר וגם אינסטגרם ושם אני מפרסמת מסלולי טיולים".

אבנית בנחל אלון (צילום: אבנית סטרולוב)

אוהבת את מה שאני עושה

כשהבינה סטרולוב שהיא רוצה להפוך את הטיולים לעיסוקה המרכזי ולהפוך לעצמאית, היא פנתה לוינגייט ולמדה שם הנחיית קבוצות. "אני אוהבת את זה ולמזלי יש לי בעל תומך, ואני יכולה ללוות קבוצות גם במהלך השבוע וגם בסופי שבוע. אני מאוד מחכה להפוך את הטיולים לעיסוק העיקרי שלי. אני מרגישה שכאישה שום דבר לא עצר אותי מלהפוך לעצמאית ולקדם את מה שאני אוהבת. יחד עם זאת, אני מתארת לעצמי שיש נשים, שחוששות להפסיק להיות שכירות. המשכורת הקבועה היא סוג של ביטחון שהוא מאוד משמעותי לחלק מהנשים. אני מרגישה שברגע שאני מעזה ולוקחת סיכון, יש לי אפשרות להצליח וליהנות מהעבודה שלי".

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

מיכל גרובר
מיכל גרובר
מיכל גרובר | כתבת חינוך • נדל"ן • חברה צרו קשר: 054-4423911 מייל למיכל: [email protected]

כתבות קשורות לנושא זה

6 תגובות

  1. חג שמח לכל הנשים לכבוד יום האשה הבינלאומי.

  2. "מי צריך יום האישה?" – כתבה העיתונאית בכותרת לכתבה שלה , שמפורסמת ביום האישה. קצת כמו להגיד למוסכניק "מי צריך אותך בכלל" , אחרי שהוא כבר נתן את השירות הרצוי.
    אגב אם כבר , אז עדיף היה "מי צריכה יום האישה?"

  3. לאחר שכולם וכולן הבחינו בתיפקוד של שרת החינוך ושל ראשת עיריית חיפה,
    מתברר שכולם הבינו מה זה שילטון נשי.

  4. שימו לב ששתיים מן הנשים החזקות קשורות לביס עירוני ג.
    יהושע בן איתמר

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...