רחובות ושמות • איך קיבלו הרחובות בשכונת דניה בחיפה את שמם?

אני חושבת שאחרי שאכתוב על כל אחד מהרחובות בחיפה, זה יהיה רק מתבקש לתת לי רחוב קטן על שמי. אני בחורה צנועה, אני לא מבקשת בית ספר או משהו כזה, רק רחוב. האמת אפילו לא רחוב. אני בחורה רומנטית, הייתי מעדיפה מדרגות על שמי או משעול. רחוב מיכ"ל כבר יש, ירון זה השם שלי מהנישואים, משעול על שם סבא וסבתא שלי, שרה ואריה גרובר היה יכול לשמח אותי מאוד.

רחובות על שמם של אנשים בעודם בחיים…

בעירייה יש עכשיו טרנד לקרוא לרחובות על שם אנשים בעודם בחיים, שהקשר בינם לבין חיפה לא תמיד ברור. סבא וסבתא שלי חיו פה כמעט כל חייהם, מהרגע שהנאצים סילקו אותם מפולין, החזיקו פה שנים חנות דגים, נראים לי שהם בהחלט ראויים.

ועד שזה יקרה, נדמה לי שלא כדאי לעצור את הנשימה. זו לא תקופה טובה לתקשורת המקומית. אפילו את המקום שהיה לנו במועצת העיר לקחו לנו ללא הסבר ושלחו אותנו לשבת עם תושבי העיר. אז רחוב לא נראה לי שייצא לי בקרוב. אולי אצל ראש העיר הבא, החיים לפניי.

אף פעם לא אהבתי את דניה, אבל אחרי סיבוב בשכונה כדי לצלם את שמות הרחובות, ועוד סיור בגשם, אני חושבת שאולי טעיתי. השכונה באמת יפיפייה, ירוקה, נקייה, בתים מהממים. אולי לא כדאי לי להיקשר לשכונה, כי אין לי 3-4 מיליון ש"ח להוציא על בית, אבל בכל זאת, יש להודות שזה לא מקום רע להעביר בו את החיים.

אולי טעיתי

כילדה זה היה נראה לי סנוביזם לגור בדניה. היום אני חושבת שאולי טעיתי. מי שעובד קשה ומתפרנס יפה או יורש כסף ויכול להרשות לעצמו את המגורים באחת השכונות היקרות בעיר, אולי אין בזה משהו רע. מה שכן השכונה מאוד הררית והיא גם רחוקה ממרכז העניינים. גם כשאתה כבר מסיים את העלייה של דניה, אתה עדיין בצומת דניה, שאין בה כלום. זה שונה מלגור על חורב או על מרכז הכרמל.

קייטנת הוד הכרמל ולימודי שחייה

הזיכרון הראשון והכמעט יחיד שלי מהשכונה הוא מגיל 5-6, כשהייתי בקייטנה בהוד הכרמל. למדתי שחייה, וכיוון שתמיד הייתי פחדנית, לא הייתי מסוגלת בסיום לימודי השחייה לשחות במים העמוקים. המחשבה, שיש מתחתיי 2 מטר מים הבעיתה אותי. בסיום לימודי השחייה קיבלתי תעודה, שאומרת שלמדתי שחייה, אבל במים רדודים. כאב למי שלימד אותי שחייה שאני אסתובב עם תעודה שלמדתי שחייה, כשלא שחיתי במים העמוקים.

כתלמידה בעברי ומורה בהווה, לפעמים אני משתאה על הדלתא בין הצורך להיות איש חינוך ובין אנשי החינוך שפגשתי כילדה ואני פוגשת כמורה. אני חושבת שחלק מהמורים, יסלח לי אלוהים, הם כל כך לא נבונים, ואני מאוד עדינה, עד כדי כך, שהם לא מבינים את הנזק שהם גורמים לילדים. וזה עוד הסוג הטוב. הסוג הבעייתי, שצריך להיפלט ממערכת החינוך, אבל לא ייפלט בזכות הקביעות, הם אלה שמבינים בדיוק אילו נזקים הם עושים וממשיכים בכל זאת.

איטליה

בחלק העליון של דניה יש הרבה מאוד רחובות עם שם של מדינות. בעיניי זה מקסים. מאיטליה, למשל, יש לי זיכרונות כל כך טובים, ואם אי פעם הקורונה תעבור, אולי אני אוכל ליצור עוד זיכרונות כאלה. ככה או ככה, נעים לנסוע ברחוב איטליה ולחשוב על הרגעים הנהדרים, שהיו לי ברומא ובפירנצה.

פול ומאי גולדשמידט אריאלי

פול ומאי גולדשמידט אריאלי, שקיבלו כיכר קטנה בשכונה, היו מראשוני שכונת דניה, ותרמו למפעלי ציבור. בין השאר הם הקימו את טיילת לואי במרכז הכרמל על שם בנם, שיפצו את גן החיות העירוני והקמת אגף נוער במרכז האקדמי בטכניון. הם הקימו את בית הספר "היכל שושנה" בשכונה.

אסתר רבין

העניין של קבלת רחוב על שמך בחיפה הוא לא ברור. האם מקבלים רחוב כשתורמים לעיר, או כשמישהו מקורב לגורמים בעירייה שמחליטים מי יקבל רחוב? יש בחיפה דברים מאוד צורמים, ואין מה לעשות. אני מקבלת תגובות על הכתבות ואחת התגובות התייחסה לאסתר רבין ז"ל ולכך שהיא קיבלה רחוב על שמה. אסתר רבין ז"ל הייתה פעילת ציבור וסופרת ילדים. הטענות, שהגיעו אליי התייחסו לכך שלכאורה זה לא מצדיק רחוב, אבל קרובי משפחתה כנראה דאגו להנצחתה. ככה זה.

רחוב אסתר רבין הוא רחוב מצחיק, הולכים בלי ומרגישים עם. אתה גר בסוף העולם, רחוק מכל דבר אפשרי, אבל כששואלים אותך איפה אתה גר, אתה אומר – אני גר בדניה.

שוודיה ואנטוורפן

לצערי, כשנסעתי ברחובות שוודיה ואנטוורפן, לא באו לי זיכרונות משם, כי לא הייתי שם. העולם כל כך גדול, לא נראה לי גם שאלה יעדים, שאני אספיק לראות בגלגול הזה, אבל מי יודע?

כשסיפרתי לרענן שנסעתי ונסעתי בדניה, וכשרציתי לחזור הביתה ולצאת מהשכונה לא הצלחתי כ"כ, הוא לא התפלא. עוד שנתיים אני אהיה נהגת כבר 30 שנה, אבל עדיין לא הצלחתי לקלוט את הקטע של הנהיגה עד תומו. בכל מקרה ירדתי וירדתי ולשכונה הזו בוודאות אין סוף (האמת שיש, טירת הכרמל).

חיים ינקולוביץ

חיים ינקולוביץ היה פעיל ציבור וחבר מועצת העיר. הוא זכה באותות רבים למען תרומתו לעיר ובתואר יקיר העיר.

מחסום מיותם

בעבר כל עשירי חיפה גרו בדניה. היום לצד דניה, אפשר למצוא משפחות מבוססות גם בשכונת שמבור ובמיוחד ברחוב הירקון היפיפה, במרכז הכרמל, ברחובות יפה נוף ושדרות הנשיא וגם בשכונת אחוזה (רמת גולדה, סביוני דניה וקצת באחוזה עצמה).

דניה התמודדה לאורך השנים עם פריצות לבתים וגניבות רכבים, ולצד מגוון פתרונות של תושבים, שמו גם מחסום בכניסה לשכונה על מנת לפקח על מי שנכנס אליה. בסופו של דבר, התברר שהמחסום הזה הוא לא בדיוק חוקי, הצריף הקטן נשאר, אבל כל אחד יכול להיכנס לשכונה.

אין בית ספר

בשכונת דניה אין בתי ספר. תלמידי היסודי לומדים או באיינשטיין או בריאלי. בחטיבה הם עולים לבית הספר השש שנתי אליאנס או לריאלי. כתבתי כל כך הרבה פעמים את דעתי על בתי הספר איינשטיין ואליאנס, עד שמיותר לעשות זאת שוב, אבל בפועל אפשר לראות שתלמידים משכונת דניה כשהם מגיעים לכיתה ז' הולכים לרעות, לליאו באק, לריאלי, לכיתה הטכניונית בעירוני ה' – והשאר מגיעים לאליאנס.

כמה זה עולה?

לפי אתר מדלן, דירת 4 חדרים ברחוב אנטוורפן (106 מ"ר) נמכרה במחיר 3.9 מיליון ש"ח. דירת 5 חדרים ברחוב דניה (93 מ"ר) נמכרה במחיר 3.39 מ"ר. בסך הכול הדירות בדניה יקרות מאוד, גם בהשוואה לשכונות יקרות אחרות בעיר.

עד היום מעולם לא ראיתי תמונות ברשתות החברתיות של חזירים בדניה, כך שיכול להיות שמהמכה הזו פחות הגיעה לשם. מה שכן, היא קצת מרוחקת ממרכז העיר ויש בה רק שתי יציאות כלפי מעלה, כך שאם חלילה הרבה אנשים רוצים לצאת בבת אחת מהשכונה, עלולה להיווצר בעיה רצינית. מצד שני, אני יכולה לתאר לעצמי את ההבעה על פניהם של תושבי השכונה אם יציעו להם לפתוח כביש מדניה לכיוון טירת הכרמל…

משפחת אלון

אי אפשר לסיים בלי להזכיר את משפחת אלון. במאה שעברה היו די הרבה אנשים חכמים שקנו בכל הארץ וגם בחיפה, קרקעות בגרוש וחצי, באזורים שפעם היו בהם ביצות והיום בחלקם יש שכונות יוקרה. אחד מהם היה משה אלון ז"ל. הוא קנה קצת משכונת דניה וריפד את החיים של משפחתו לדורות הבאים. אין על מה להלין, רק להצטער שזה לא היה סבא שלי שעשה צעד דומה. בין השטחים שהוא קנה בדניה, יש גם את הוד הכרמל, במקום שבעבר היו הקייטנות ושהפכו להיות אשכול גנים מאוד מצליח בניהול משפחת אלון.