השרפה רק החמירה את מצבו המחריד של הבניין בחיפה • 3 נשים החליטו לצאת למאבק

ביום שישי שעבר בסביבות השעה 11:00, הוצת בניין ברחוב ערד בנווה יוסף. בעוד שהמשטרה שלחה את החשוד בהצתה, לכאורה, להסתכלות, 3 נשים מהבניין החליטו שהן ימצאו מימון לשיפוץ הבניין.

דיווחים על שרפה שפרצה בבניין מגורים ברחוב ערד בחיפה, פורסמו בחי פה (שישי 1/10/21) יחד עם תמונות כואבות של דיירים המחולצים מביתם ע"י כוחות הצלה גדולים, בהם אנשים מבוגרים המתקשים בהליכה, וכאלה שנפגעו משאיפת עשן והועברו מידית לטיפול רפואי. קשה היה להישאר אדישים לתמונות של אנשים הנאלצים לפנות את ביתם כך, ללא שהות, בשל סכנה המאיימת עליהם. אך בנוסף לזה, לא ניתן היה שלא להבחין במצבו של המבנה, גם ללא קשר לאש שפגעה בו.

כשהבניין בוער מסביבך

יום שישי, 1/10/21, שעות הבוקר המאוחרות, הוצת בניין בנווה יוסף. חלק מ-32 המשפחות בבניין לא שהו בביתן באותו הזמן. יש גם כאלה שנשארו תקועים בדירה, כשדלת הכניסה רותחת מהאש ואי אפשר לצאת. זה מה שקרה ללירז ובן זוגה, שמצאו את עצמם סגורים בדירה במשך שמן מה, כשהבניין סביבם בוער.

הבניין עדיין עומד שרוף, ושלוש הדיירות שפגשתי הערב, מקוות למצוא את הדרך לשפץ אותו בקרוב. הן מסבירות כי אחת הבעיות המרכזיות איתה הן מתמודדות, היא שבעלי הדירות לא מסכימים לבצע שיפוצים בבניין, ולכן, גם ללא קשר להצתה, הבניין במצב של הזנחה קשה.

אחת הדיירות היא לנה, שהגיעה לחיפה כדי ללמוד בטכניון ומצאה את עצמה מתמודדת עם אתגרי המגורים בנווה יוסף. לירז הגיעה לבניין בעקבות האהבה, לבן זוגה יש דירה בבניין. שתיהן מתגוררות בבניין מספר שנים. רחל, לעומתן, גרה בבניין 40 שנה. היא זוכרת כל דבר שקרה פה במהלך השנים ולא מאבדת תקווה שהמצב ישתפר.

אין ועד בית

בבניין אין ועד בית, אין כמובן תשלום חודשי לוועד הבית. זו לא המצאה ייחודית רק לבניין הזה, אלא תופעה אופיינית לשכונות מוחלשות. אין תחזוקה שוטפת בבניינים, אין מי שיחליף נורה כשהיא נשרפת בחדר המדרגות או יתקן תקלה בחשמל כשצריך… אין.

בכל בניין כזה יש בדרך כלל דיירים ומשפחות, שהיו רוצים לשפר את התנאים בבניין, אבל נתקלים בקשיים. דיירים לא מעטים לא מוכנים או לא יכולים לשלם עבור ועד בית שידאג לכל מה שצריך.

הכל הרוס, הריח בלתי אפשרי

הצטרפתי לדיירות כדי לראות את הבניין מבפנים. אין מילים לתאר מה נגלה כשנכנסים פנימה. קודם כל, הכול חשוך ומפויח. כשמתרגלים קצת, רואים את ההזנחה הפושעת שבה מתגוררים יותר מ-100 דיירים במשך עשרות שנים. הבניין כולו הרוס ושבור, הריח הוא בלתי אפשרי. הדיירות מסבירות לי שקשה מאוד לתקן נזילות של הביוב ומפגעים אחרים, כיון שדיירים לא מוכנים לשלם, ולכן אוספים כסף רק ממי שמוכן לשלם ומנסים להסתדר עם מה שיש.

הדיירות מספרות שבשנים האחרונות הן בדקו כמו יעלה לעשות לובי נחמד בכניסה לבניין. "המחיר שרצו מאתנו הוא בסה"כ 60 אלף ש"ח, כלומר, בערך 2,000 ש"ח למשפחה. אבל יש פה פחות או יותר 10 דירות שישלמו, ובמצב כזה, התשלום הופך להיות גבוה מאוד.

אחת הדיירות מספרת שהיא חיה מקצבת הכנסה של ביטוח לאומי. "אם היה צריך להביא 2,000 ש"ח בשביל שיפוץ, הייתי לוקחת הלוואה מהבנק. זו איכות החיים שלנו", היא אומרת. בן זוגה של לירז מצטרף לרגע לשיחה ומספר שהם פנו בעבר לקבלן, כדי לבדוק אפשרות של פינוי בינוי, אבל הקבלן שהגיע למקום אמר שזה לא משתלם לו כלכלית.

הבניין הפך לשירותים ציבוריים

אחד הדברים, שמפריעים מאוד לדיירות, הוא שמקומת הקרקע יש יציאה לגן שעשועים. "את צריכה לראות מה עושים לנו פה", אומרת לי לירז, "הורים וילדים מגיעים לגן השעשועים והוא באמת מאוד מטופח ויפה, אבל בלי להתבלבל, הם נכנסים פה לאחד החדרים ועושים את הצרכים שלהם! את לא תאמיני, חדר שלם מלא בצרכים ובניירות טואלט משומשים! ביקשנו מהעירייה כמה פעמים לחסום את המעבר בין גן השעשועים לבניין, אבל זה לא קורה. מה שבעיניי הוא שיא השיאים, הוא שלא מדובר רק בילדים שעושים את זה, אלא שההורים עצמם עושים פה את הצרכים שלהם!"

הצמחיה צומחת פרא

רחל מראה לי את הצמחיה שמקיפה את החלק האחורי של הבניין ומספרת שבעבר העירייה הייתה שולחת גנן שהיה מסדר את הצמחיה. אבל בשנים האחרונות העירייה טוענת שמדובר בשטח פרטי ולכן היא לא מממנת את הטיפול בצמחיה. וכשהעירייה לא ממנת, הצמחיה צומחת פרא לכל כיוון וגורמת לך לחשוב מה היה עלול לקרות אם האש הייתה מגיעה לכאן.

"את חושבת שיש סיכוי?"

לקראת סיום, הן שואלות אותי מה אני חושבת, האם יש סיכוי שהן יצליחו לשפץ כמו שצריך את הבניין. אני שואלת אותן למי הן פנו עד עכשיו. "ביום של השרפה", עונה לי רחל בהתרגשות, "הבניין עוד בער ואני ניגשתי לעובדת הסוציאלית של העירייה ושאלתי אותה האם היא תעזור לנו לתקן את הנזק. היא אמרה לי שלא נדבר על זה עכשיו. אמרתי לה שאין בעיה, שרק תיתן לי את הנייד שלה ונדבר ביום אחר, אבל היא אמרה שהיא לא יכולה לתת לי את הנייד שלה. בזה זה נגמר, לא ראינו אותה שוב".

"פנינו ליו"ר ועד נווה שאנן והוא הבטיח לעזור. הוא באמת היה פה השבוע והעלה סרטון שלו ליד הבית. נראה אם ייצא מזה משהו. פנינו גם לחבר המועצה מטעם הליכוד איציק בלס, אנחנו יודעות שהוא יכול להזיז דברים".

הצעתי להן לפנות גם למי שרואה עצמו כאבא של נווה שאנן, חבר המועצה צביקה ברבי, שעשה המון בשנים האחרונות עבור השכונה.

"זהו? ככה אנחנו צריכים לחיות?"

הדיירות הסבירו לי שכל הזמן נאמר להן שמדובר בבית פרטי, ובעלי הדירות צריכים לתקן אותו על חשבונם. "אני מבינה את הטענה, אבל ממה שידוע לי, המשטרה והעירייה צריכות למנוע הצתה שנייה של הבניין תוך 5 שנים. אני אמורה לשאת בעלות התיקון, או שהמשטרה צריכה למנוע הצתה וכשהיא נכשלת לפחות לסייע בתיקון? אנחנו נמצאים בנווה יוסף, הסיכוי שלי לאסוף כסף מ-32 משפחות, אפילו רק בשביל לצבוע מחדש את הבניין, שואף ל-0, אז מה? זהו? ככה אנחנו צריכים לגור בשנים הקרובות? בבניין שרוף וחשוך?".

עד שלמישהו יהיה אכפת

אמרתי להן שצריך להביא לבניין כמה שיותר אנשים ולפנות לכמה שיותר גופים וחברות, שיוכלו לעזור להן, עד שיגיעו למישהו שמספיק אכפת לו ושיבין שאנשים לא יכולים ולא צריכים לגור במבנה כזה ויחליט לעזור להן בשיפוץ או במימון השיפוץ. למרות שכולן מאוד עסוקות, בלימודים, בעבודה, ביום יום, ואין להן הרבה זמן להקדיש למאבק הזה, הן ממש מקוות שיצליחו. מצד אחד, זה עצוב מאוד שאנשים עסוקים כל כך בטרדות היום יום, עד שאין להם האפשרות או את הכוח להרים את הראש ולדרוש את מה שמגיע להם, מצד שני, יש כאן בכל זאת 3 נשים שמוכנות ורוצות להשקיע ממרצן, להביא כתבת מקומית, להתקשר שוב ושוב לעירייה ואולי בסוף למצוא פתרון.

תגובת עיריית חיפה לכתבה, תצורף כשתתקבל.