באנר מוזאוני חיפה 0308024
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר גורדון 240624
באנר חזית הים רחב
באנר חברה כלכלית 100724
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
באנר קריית אתא
פרסום בחי פה - רחב - מונפש

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת...

החיים לצד נרקיסיסט

אגדה יוונית עתיקה מספרת על נרקיסוס, גבר נאה במיוחד...

שכנה | סיפור קצר | אילן סגל

טוב שכנה טובה ממרגרינה טובה. בין הדברים בהם בורך האדם...

המלון בבת גלים נבנה במהירות הבזק על אף שהוא חוסם את קו החוף

זוהי כתבת המשך לכתבה שפרסמתי לפני כחודשיים בתקופת הבחירות...

על הרגלים ועל הקושי לשחרר אותם

הרדיו פתוח. קריין בקול עמוק אומר: "לא מתרגלים עד...

"כולם אמרו: תשמור על ההורים, אבל מי שמר עליי?" • אלי דבי מחיפה איבד את אחיו במוצאי יום כיפור

לפני 43 שנים, במוצאי יום כיפור, נהרג רב"ט צדוק דבי ז"ל ברמת הגולן, אחי היחיד. מנער בן 17 למשפחה רגילה, אח לחייל בחיל קשר, בן לאם שהיא אחות שכולה מ-68', שאחיה נהרג בקרב מחבלים ביריחו ואב עובד צה"ל, הפכתי באותו יום ארור לשקוף במשפחה, ובן למשפחה שכולה בחברה.

לעד בן 21

אח שכול אמרתם? לא. בן להורים שכולים, כן. המושג "אח שכול", מאבק שאני מוביל, למען קבלת לגיטימציה להיות אח שכול, כדי שמדינת ישראל תגדיר בחוק את המושג "אח שכול" ונפסיק להיות שקופים.

באותו יום ארור בו דפקו על הדלת וגל של אנשי צבא הציף את הבית לקול יללות אמי וזעקות אבי שעד היום נשמעות באוזניי: "צדוק הלך, אין יותר צדוק", הבנתי שחיי השתנו. הבנתי שהחיים יקבלו מעתה משמעות אחרת, הבנתי שצדוק אחי יישאר לעד בן 21. עברו מאז 43 שנים.

אלי דבי ואמו אלבום פרטי)

"תהיה חזק בשביל ההורים"

שנים רבות הייתי בן להורים שכולים, לא קיבלתי לגיטימציה לעבד את האובדן. החברה חיבקה את ההורים, אבל כולם שכחו שיש אח בסביבה. אח שאיבד את אחיו. דאגו להזכיר לי: "תהיה חזק עבור ההורים, תשמור עליהם, אל תעזוב אותם".

"לנצח אחי"

אבל מי שמר עליי? לימים, אחרי שנים של הדחקה ואי הכלת השכול הפרטי, הקמתי את ארגון "לנצח אחי" לאחים שכולים, כדי לתת מקום, רגשי וציבורי, לכלל האחים השכולים כמוני, כדי לתת ולקבל לגיטימציה להיותנו אחים שכולים. אין במה, אין ערוץ תקשורת, אין עיתונאי או נבחר ציבור שלא פקדתי כדי לחשוף את הכאב ואת הקושי בהכלת השכול עבור האחים והאחיות. פתאום הרגשתי שמותר להיות אח שכול, מותר לבכות, מותר לעבד את האובדן הפרטי.

אלי דבי עם תמונת אחיו צדוק ז"ל (אלבום פרטי)

האובדן של האחים

מאבקי לקבלת לגיטימציה ממדינת ישראל והכרה באובדן האחים והאחיות, הוא למען תיקון החוק והוספת "אחיי הנספה" לגרעין המשפחתי, בדיוק כמו ההורים, האלמנות והיתומים. אני נאבק כדי שמדינת ישראל תחבק באופן פורמלי את האחים השכולים. לא בכסף, לא בתגמולים, לא בזכויות, רק בהגדרת האובדן – "אח שכול".

בתקופה האחרונה, אחרי ההצטרפות לארגון "יד לבנים" במטרה להיאבק על מעמד האחים השכולים, נבחרתי ליו"ר ועדת שיקום וצרכנות ארצי של הארגון. בימים אלו משרד הביטחון ומשרד המשפטים, ביוזמת "יד לבנים", דנים בסוגיית האחים השכולים, כדי להביא לפתרונה ולתיקונה ההיסטורי.

אני, באובדן הפרטי שלי, ניצב לפני אזכרת אחי צדוק, 43 שנים למותו.

אלי דבי על קבר אחיו צדוק ז"ל (אלבום פרטי)

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

מערכת חי פה - חדשות חיפה
מערכת חי פה - חדשות חיפה
תכנים מחדר החדשות של חי פה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה מייל למערכת: [email protected] צרו קשר: 052-2410689

כתבות קשורות לנושא זה

7 תגובות

  1. אלי דבי אני תמיד איתך.גמר חתימה טובה. כל הכבוד אלי

  2. יישר כח אלי ואכן מגיעה לכם הכרה מלאה כולל בעניינים כספיים כמו טיפולים נפשיים רגשיים וכל מה שמקבלים הורים שכולים אתם נשארתם גם בלי הורים לאחר שהאחים נהרגו מאחר וההורים היו עסוקים בדרך כלל באבל שלהם ובהחלט מגיע לכם לקבל ים של זכויות

  3. צודק במאה אחוז אף אחד לא דואג יעוטף את האחים והאחיות הייתי בן 14 לפני גיל ההתבגרות ואז בא האסון במלחמת ההתשה אחותינפלה ב 1969 ונישארתי לבד להתמודד עם השכול והאסון שפגע בנו.

  4. אתה גדול!!! בדרך שלך אתה עשית משהו חשוב לכל כך הרבה אנשים. ואחיך גאה היכן שהוא. תודה על השיתוף גמר חתימה טובה לכולנו.

  5. יהי זכרו ברוך ואתה היה חזק עבור עצמך. גמר חתימה טובה ובריאות.

  6. כל הכבוד, אלי דבי, על פועלך המבורך למען הכרה באחים שכולים.
    אני זוכרת לגנאי את הביטוי "את צריכה להיות חזקה בשביל ההורים". ומה איתי? מי יהיה חזק בשבילי? כך אני חושבת כיום על הדברים האלה מאז. השכול שלי הוא אחר לחלוטין משלך, אבל עדיין שכול לכל דבר.
    והלוואי ותבוא עלינו שנה טובה, ושנשכיל להיות טובים.ות זה.ו אל זה.ו

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...