שש תערוכות חדשות של אמניות מצפון הארץ במוזיאון חיפה לאמנות – הפתיחה ◄ צפו

(חי פה במוזיאון) – עונת התערוכות החדשה של מוזיאון חיפה לאמנות תיפתח ב-1/8/24, ותכלול שש תערוכות יחידה של אמניות שמתגוררות בצפון הארץ או שגדלו ביישובי הצפון. התערוכות נפתחות בזמן שעשרות אלפים של אזרחיות ואזרחים מפונים מזה כ- 9 חודשים מבתיהם ביישובים בצפון הארץ.

היישובים המפונים, וגם אלה שאינם מפונים, מופגזים כל העת מלבנון, שריפות משתוללות בחורשות הגליל ומלחמה מאיימת להתלקח.

סאלי עבד – יו"ר דירקטוריון מוזיאוני חיפה

יותם יקיר – מנכ"ל מוזיאוני חיפה

לדברי קובי בן-מאיר, האוצר הראשי של מוזיאון חיפה לאמנות:

בעת של כאב, כעס ואימה, המוזיאון עורך מחווה של אמון ותמיכה בכוחות היצירה, היופי והחיים המְפעמים בצפון הארץ – מעמק יזרעאל, דרך חיפה והקריות ועד קו העימות בגליל העליון ובגליל המערבי. שש תערוכות יחידה לאמניות מחבל ארץ זה פורשׂות יחד מגוון אופני הסתכלות על היות אישה בישראל. כל אמנית מתייחסת בדרכה לאימת המלחמה ובוחנת גבולות גופניים לצד חיכוכים גיאוגרפיים ותרבותיים. ההצלה שהן מציעות עוטה את דמותה של קהילת נשים יוצרת וחומלת.

רחל אניו: דמות קמה לחיים

אוצר: עוז זלוף.

רחל אניו נולדה וגדלה בקרית ים, תערוכתה נוצרה גם היא במסגרת פרויקט "החממה לאמנות מקום" של מוזיאוני חיפה. אניו  גייסה לפרויקט 13 נשים בגילים שונים ממוצא אתיופי, ויחד הן חקרו את תרבותן באמצעות עבודה בטכניקת הקולאז'. על בסיס מאגר דימויים שהכינה אניו מתוך אלבומי משפחתה, יצרו המשתתפות קולאז'ים בהדרכת האמנית. אניו פירקה וחיברה את הקולאז'ים הללו לכלל קולאז'ים חדשים משלה, ועל בסיס ניירות במרקמים שונים היא מפסלת קולאז'ים תלת-ממדיים.

באמצעות הפירוק וההרכבה של הדימויים, אניו לומדת את זהותה האתיופית ומתוודעת מחדש אל תרבותה. מול האופן שבו הוגדרה הזהות האתיופית מבחוץ על-ידי החברה הישראלית הוותיקה, אניו
יוצרת הגדרה תרבותית עצמית מבפנים ובונה סיפור שהנשים האתיופיות הן גיבורותיו.

הגלריה לכל המשפחה של מוזיאון חיפה לאמנות, מקדישה את הפעילות שלה לטכניקת הקולאז' בהשראת התערוכה. החלל עוצב בשיתוף פעולה בין רחל אניו ואדריכל אריאל ערמוני, ויזמין מבקרים
ליצור קולאז'ים מאותו מאגר דימויים, ולהשתתף בתצוגה מתהווה של עבודותיהם. הגלריה גם תאפשר להכיר אלמנטים חשובים בתרבות החומרית האתיופית, לפי סיפורים של רחל אניו.

התערוכות התאפשרו הודות לנדיבותם של קרן שוסטרמן – ישראל; אן וד"ר ארי רוזנבלט, לוס-אנג'לס; מועצת הפיס לתרבות ואמנות; קרן אאוטסט לאמנות עכשווית; הידידים הבריטים של המוזיאונים לאמנות בישראל; שותפות חיפה בוסטון.

אלה ליטביץ: לתוהו ולבוהו תשוקתם

אוצר: קובי בן-מאיר.

אלה ליטביץ, אמנית רב תחומית, נולדה בחיפה, ומציגה במוזיאון את תערוכת היחיד הגדולה ביותר שלה עד כה. בתערוכתה יוצגו עבודות חדשות בפיסול, צילום ווידיאו, ובמרכזה עבודת סאונד בשמונה ערוצים שהמוזיאון הזמין את הפקתה. עבודת הסאונד של ליטביץ היא עיבוד אינסטרומנטלי בחצוצרות למהלך "מלחמת בני אור בבני חושך", מלחמת אחרית הימים שתוארה במגילות קומראן.

צלילי העבודה הם הלחן של מלחמת הטוב המוחלט ברע המוחלט, והתפשטותם בחלל מגוללת כוריאוגרפיה של לחימה. עבודתה של ליטביץ מהדהדת את תשוקתם של בני אדם למלחמה וגם את התקווה האנושית שמתוך התוהו ובוהו יבקע האור. בין צלילי המלחמה, עבודות פיסול ממלח, נחושת ומגנזיום שנמצאות בהשתנות מתמדת, והתהוות לדבר-מה אחר. התערוכה של ליטביץ בוחנת תהליכי התפרקות של
חומרים ותרבויות ואפשרויות של טרנספורמציה.

הדר סייפן: פטרול

אוצר: קובי בן-מאיר.

הדר סייפן נולדה בקיבוץ דפנה בגליל העליון וכעת היא מתגוררת בקיבוץ גשר הזיו בגליל המערבי. בתערוכתה היא מציגה מקבץ עבודות וידאו ותצלומים, שבכולן היא מתפקדת כחיילת: היא מתצפתת על כלי טיס, פותחת צירים, מפטרלת סביב יישובים מפונים ויורה במצלמתה. הפלישה לישראל באוקטובר 2023 חידדה את תפקידם של אזרחים בהגנה על ביתם – אזרחים שחשו מופקרים על-ידי המדינה, ובחרו למלא בעצמם את הוואקום שהותירו המוסדות הרשמיים.

בנוסף לעבודת וידיאו שצילומיה הסתיימו לפני 7 באוקטובר, בתערוכה שתי סדרות צילומים חדשות שנוצרו אחרי פינוי יישובי הגליל ובתמיכת המוזיאון. מאז פינוי יישובי הצפון באוקטובר 2023, ערכה סייפן כמה נסיעות ליליות בכבישים הסמוכים לגבול לבנון וצילמה את סביבתם. כמעט דבר אינו נראה בתצלומיה מלבד חשֵכה, וסימני החיים היחידים ביישובים המבודדים הם תאורת כבישי הביטחון המקיפים אותם. בדימויים שנוצרו – ספק תכשיטים מנצנצים, ספק גדרות חונקות – אין זכר לחיים שהיו אמורים למלא את היישובים; במקומם נותר חלל שחור וחסר.

ליהיא טלמור: מהחשכה

אוצרת: שחר דורון.

ליהיא טלמור, אמנית הדפס, מתגוררת בקיבוץ אדמית, ממנו פונתה לעכו בחודשים האחרונים. טלמור, ילידת 1944, בעלת ידע ויכולות יוצאות דופן בטכניקת ההדפס הצילומי, וזאת התערוכה המקיפה המוזיאלית הראשונה שמוקדשת ליצירתה. התערוכה מסכמת את עבודתה של ליהיא טלמור בשני העשורים האחרונים ומציגה יכולות המצאה וחדשנות יוצאות דופן בטכניקות הדפס מוּכּרות. ההדפס מאפשר לטלמור לעקוב אחר מה שנעדר ולהנכיח אותו מחדש, תוך חשיפת התחושות והמשמעויות האחוזות בו.

עבודתה מתחילה לרוב בצילום של מרחב שיש בו עקבות של סכסוך. מן הצילום טלמור מקלפת שכבות, גורעת ומוסיפה אלמנטים, מבתרת ומחברת, עד שהדימוי הסופי מתרחק מהתצלומים שמהם נולד ובורא מקום אחר.

מרב סודאי: בת-אלה

אוצר: קובי בן-מאיר.

מרב סודאי נולדה בנהריה ומתגוררת כיום בקיבוץ גבת. חלל התערוכה הפך למערה שקירותיה מצוירים, כאתר פולחני לאלה קדמונית. היא שואבת השראה מציורי-קיר במקדשים ובמנזרים הינדואיסטיים ובודהיסטיים, תוך החלפת הדמויות כולן בדמותה של אשה אחת, דמותה-שלה.

מיצב ציורים זה מורכב מסדרה מרובדת של דיוקנאות עצמיים, שבהם סודאי בוחנת את גופה העירום כאובייקט לציור בעודה מתבוננת עצמה פנימה, כסובייקט. בהנחת צבע מדולל על הבד, היא עורמת זו על גבי זו שכבות שקופות, שמסתירות או מגלות שכבות רפאים תחתונות של עירום נשי. במשחק שבין חשיפה להסתרה, הכרה בכוח פנימי לצד הפגנה של פגיעוּת, סודאי פורשׂת את מגוון התחושות הגופניות והמנטליות הנובעות מהיות בת חוה.

לירון חנה אוחיון ועמית גביש: 6+1

אוצר: עוז זלוף.

לירון חנה אוחיון ועמית גביש מתגוררות בחיפה, ותערוכתן נוצרה במסגרת "החממה לאמנות מקום" של מוזיאוני חיפה. האמניות מציגות מיצב וידאו בשישה ערוצים, המראה שש פעולות שנעשו בעזרת קבוצה של שש נשים במרחב הציבורי החיפאי. עיקרן של הפעולות בהתמודדות משותפת עם תשוקות ופחדים אישיים. המרחב העירוני נדמה לפרקים מאיים וקודר, אך המשתתפות נעות בו ללא
מורא.

בעִתות של משבר המערער את האמון במוסדות רשמיים, העבודה מעיינת בחשיבותו של כוח הובלה אזרחי ובכוחם של שכנים טובים להושיע אלה את אלה. גביש ואוחיון יוצרות משל על עיר-לילה, שבה
אמניות לוקחות לידיהן את האחריות על הסדר הציבורי ומציעות סדר מטריארכלי משותף ומלא חמלה, שכולו אמונה באדם.

אירוע פתיחה – הכניסה חופשית

• תאריך: 1/8/24
• שעה: 19:00
• נעילת התערוכות: 4.1.25
• כתובת: מוזיאון חיפה לאמנות, שבתאי לוי 26, חיפה

תמונות מאירוע הפתיחה (צילום: ענת חרמוני)