דאגה בריאה והכלה מחזקת • על חרדה הורית ותחושת ביטחון אצל ילדים

שנת הלימודים בפתח והחששות מתגברים. האם הילדים שלנו יקבלו את מה שהם צריכים במסגרות החינוכיות? האם האנשים שם- מטפלות, גננות, מורים – יהיו נעימים אל הילדים שלנו, יראו אותם ויתמכו בהם? האם הילדים שלנו יוכלו להתמודד עם כל מה שכרוך במעבר מהבית החם אל הכיתה? השאלות מתרבות וכך גם החששות. זה טבעי. גם הילדים חוששים.

האם יוכלו להתרחק מהוריהם? האם ישתלבו חברתית? האם יצליחו ללמוד ולדעת את כל מה שילמדו אותם? האם יאהבו אותם? הילדים דואגים וגם זה טבעי. הפחדים יכולים להתגבר גם בימים הראשונים בהם תהליך ההסתגלות עדיין לא הושלם. הם עלולים לבכות, להתפרץ, לריב קצת, הם עלולים להימנע ממעורבות, וכל עוד זה לא קיצוני, זה תהליך טבעי של שינוי והכלה של חידושים.

על ההורים לתמוך, לעודד, לעזור בשילוב ולהיות קשובים ומכילים את הילדים בלי חרדה, בלי פאניקה, ממקום שמרשה על הילד ביטחון ואמון שהוא יכול, שהוא מסוגל, שיהיה טוב יותר.

לשדר מסר הורי מחזק

כדאי שהמסר ההורי יהיה יציב, כזה שמבין את הקושי של הילדים עוברים, מבין שיש התמודדות וכל ילד שונה בדרך שלו להתמודד. מסר ההורים צריך להדהד לילדים שההורים יהיו שם בשבילם בכל תנאי, יעזרו בהתמודדות, יתמכו בילד כדי לשפר את העמדות החברתיות שלו, יעזרו לו גם להבין ולהתמודד עם חומר הלימוד, בסבלנות, ללא ביקורת וללא כעסים.

הכוונה לדרך טובה ולא מסוכנת

חרדות והורות הרבה פעמים באים ביחד. תפקיד ההורים לדאוג לרווחה ולצרכים של הילד, לכוון אותו לדרך שתהיה טובה עבורו, ולהרחיק אותו מסכנה. דאגה סבירה היא גורם חיובי בהורות, אך כאשר הדברים יוצאים מאיזון וכל מצב מתפרש כסכנה ויוצר חרדה ודרמה, השדר לילדים הוא שאי אפשר לסמוך על המציאות כבטוחה, צריך לפחד לא רק להיזהר, והילד לא רשאי לסמוך על עצמו. בשלב מאוחר יותר הילד מבין שהוא גם לא יכול לסמוך על הוריו והמציאות היא מרחב מפחיד שמוטב להימנע ממעורבות בו, ולא לפעול.

הפחדים של האם עברו אל הילד

רחל רצתה להיפטר מהפחדים שלה. בעבר הם לא ממש הפריעו לה, אולי אפילו אפשרו לה לזכות ב"הנחות" בכל מני משימות שאחרים עשו במקומה כי היא חששה. אם זה לנהוג מחוץ לאזור המגורים, "כי מפחיד אותי ללכת לאיבוד", מה שיצר מערך הסעות שהתחלק בין הוריה לבין בן הזוג שלה, או להגיע הבית בכוחות עצמה אחרי שקיעת השמש, "כי בחושך מסתתרים דברים מפחידים", מה שייצר מערך של ליווי על ידי חברות ומשפחה, ואפילו להחזיק כלים מלאים ולהגיש לשולחן, "כי אני מפחדת שזה ייפול לי מהידיים", דבר שפתר אותה מלעזור בהגשה או בפינוי השולחן.

אחרי שנולד בנה הראשון היא הוסיפה לפחדים שלה דאגות, שמא יקרה לו משהו נוראי. הוא היה בבית עד גיל 4 וכשביקש ללכת לגן כמו כל הילדים, הרגישה שאין לה ברירה אלא לרשום אותו.

היא תיאלץ לשחרר אחיזה

מאז שרשמה אותו הפחדים בעניין הגן, תוקפים אותה מבוקר עד ערב. היא יודעת שחלק מהחרדות ההוריות שלה הן מצב טבעי, יש אי וודאות לגבי המסגרת החדשה אליה הילד היחיד שלה עומד להיכנס. ישנה גם תחושה שהיא מאבדת אותו קצת כי המסגרת אינה בשליטתה, אנשים אחרים מנהלים בה את סדר היום ואת התהליכים, והיא תאלץ לשחרר אחיזה.  

הפחדים מחלחלים לילדים

בשבועות האחרונים, הבחינה שהבן שלה מפתח התנהגות חרדתית. הוא בוכה כשהיא מדברת על הגן החדש, אומר שהוא לא יוכל לשחק עם ילדים אחרים כי לא ירצו אותו, אומר שהוא מפחד ללכת לגן. נדמה היה שהפחדים שלה, דילגו ממנה אליו ועכשיו הם אוחזים בו. "זאת היתה תובנה מזעזעת עבורי" היא אומרת ומוסיפה: "הרי כל כך התאמצתי להעניק לו כל מה שלא היה לי בילדות, את כמה הטוב והמחזק, אהבה ועידוד, ופיתוח כישרונות, ועכשיו מסתבר שדווקא את מה שלא רציתי שייקח ממני, הוא ספג. יש מקומות שאני אמיצה בהם, אבל דווקא הפחדים הגיעו אליו".

חיקוי התנהגות של האב

שאלתי על האב, ורחל סיפרה שהוא עצבני רוב הזמן, פחות מעורב ובדרך כלל מסרב למעורבות בחינוך הילדים. "הוא לא אוהבת ללכת לשום מקום נראה לי שהכל מפחיד אותו. לילדים הוא אומר בעיקר לא. אסור וצועק. זה מחזק את החרדה". רחל נושמת עמוק ונושפת באנחה. "הילד הגדול מתנהג כמוהו. צועק, נבהל מכל דבר, מסרב לכל שינוי בשגרה ולא מעז להתמודד עם התנסות חדשה, בין אם זה חוג או פעילות חברתית. ברור לי שיש פה בעיה.

"כשראיתי את הבן הקטן בפחדים כל המנורות האדומות נדלקו אצלי. הגיע הזמן שלי לטפל בעצמי כדי להשתחרר ולשחרר אותו מהפחדים האלה. אני אלמד איך להתגבר עליהם, ואני אשלח גם את בעלי לטיפול", היא מבטיחה לעצמה, מבינה שתצטרך לוותר על הרווח המשני של הפחד, על השירותים שהיא זוכה להם כשהיא מפחדת, ולהתחיל לשדר ביטחון וכושר התמודדות. "כשזה יבוא ממני באופן זורם וטבעי, ילדים שלי ירגישו את זה ואני יודעת שזה יחזק אותם", היא מסכמת.  

הורה בחרדת יתר אינו רואה את טובת הילד

נמצא כי חרדה הורית משפיעה לרעה על ההתפתחות הרגשית והחברתית של הילדים. מרכיבים רבים משפיעים על התפקוד של ילדים, וכדאי להתמקד ביצירת סביבה תומכת ובניית יכולות ההתמודדות של הילדים. נמצא כי במצבים קיצוניים של חרדה הורית הילדים במתח מתמיד, מרגישים לא מוגנים בבית ובחוץ, אין להם מקום בטוח והם אינם סומכים על עצמכם. במצים האלה הילדים מתקשים להגיע למצבי פתיחות, אמון בסביבה, שלווה ורוגע.

הורה חרדתי משפיע על הילד מאז היותו תינוק

רמות גבוהות של חרדה הורית יוצר אצל הילד חוויה של חוסר במנהיגות הורית חיובית ומקדמת. במצב זה ההורה לא מתחשב בצרכי הילדים, לא מספק מרחב מוגן אוהב ותומך, לא מייצר גבולות הגיוניים שבתוכם הילד יכול להתפתח, ולמעשה, שם את פחדיו ראשונים בסדר העדיפויות הרגשי. 

הורה חרדתי משפיע על הילד מאז היותו תינוק. כאשר יש בעיה בקשר בין התינוק לדמות ההורה המטפח בחודשי החיים הראשונים שלו, בדרך כלל האם או מטפלת, התינוק עלול לפתח חרדת נטישה, קשיי הסתגלות וחוסר ביטחון. ילדים אלה עלולים להיות דרמטיים במיוחד ברגעי פחד, מתקשים ביצירת קשרים חברתיים ונמנעים מפעילות שדורשת מהם עצמאות.

מפחדת שיעשו לבת שלה את מה שעשו לה בילדות

ההורים כבני אדם, מביאים איתם את ניסיון הילדות שלהם, את הפגיעות שעברו, את הפחדים שניהלו אותם כילדים. בת-אל עברה התעללות על ידי ילד מהכיתה שלה בילדותה. לאורך השנים הדחיקה את ההרגשה הקשה, עד שנולדה בתה. מאז נולדה היא בחשש שחלילה יקרה לילדה דבר דומה, שתעבור את הסבל החברתי כמו שהיא עברה. היא חשבה על חינוך ביתי, אבל זה לא הסתדר, ובשנה הבאה הבת אמורה להתחיל כיתה א' ובת-אל לא ישנה בלילות מרוב דאגה.

השאלות הפנימיות לא נותנות לה מנוח. "האם הילדה שלי תהיה מוגנת, האם יראו אותה וישמרו עליה? האם היא תקבל את התשובה לצרכים הרגישים שלה? הם היא תשלב חברתית? האם היא תתמודד עם חומר הלימוד? המון שאלות שכל הזמן עולות בי ולא נותנות מנוח. בעיקר כי אני לא הייתי מוגנת בגילה. לא ראו אותי ולא את מה שהייתי צריכה. לא התייחסו לרגשות שלי. עברתי טיפולים רבים כדי לתפקד בחברה כמו שאני היום", היא אומרת במשפטים קצרים ובטון דחוס שמסגיר את תחושת הלחץ שלה.

התרגשות שמביאה בשורות טובות

ההתרגשות לקראת שנת הלימודים החדשה מעוררת פחד אך גם תקווה, ומביאה איתה גם בשורות חיוביות. אם הילד שלכם עבר הכנה לקראת השינוי הצפוי, הרי גם הוא בהתרגשות מצפה לתהליך ומקווה להצליח. הילד הקטן גדל, ההורה מתפנה מעט ויכול לחזור לעיסוקיו תוך שהוא מתבונן על המסגרות ומוודא שהילד שלו מוגן ובטוח בתוכן. כל שינוי אוחז בתוכו סיכוי לצמיחה ולהתפתחות, ומתוך חיזוק היכולות של הילדים, השראה של אמון והכרה במאמצי הצמיחה שלהם תוך עידוד הלמידה, נוכל לזכות לכך המעבר מילדות לבגרות יעשה בהדרגה בריאה, בתחושת ביטחון ובצמיחה של התודעה החיובית האישית והחברתית של הילדים.

״ילדים שגדלים עם הורים חרדתיים ירגישו פחות בטוחים״

מחקרים שנעשו לגבי הקשר בין חרדה הורית לרמות התמודדות של ילדים מצאו קשר בין רמות גבוהות של חרדה הורית לבעיות בתפקוד החברתי והרגשי של הילדים. ילדים שגדלים עם הורים חרדתיים ירגישו פחות בטוחים. הדבר עלול לפגוע ביכולתם לתקשר עם חברים ולהתמודד עם מטלות מורכבות. תפקידם של ההורים לייצר סביבה בטוחה לילדים, להרחיב את עולמם כדי שיוכלו לגדול ולהתפתח, להיות האנשים הנהדרים שהם יכולים להיות.