טור דעה
לידיעת האמת על ביצועי העירייה, תלויים תושבי חיפה ב"מקורות זרים". למשל המועצה לשלום הילד, אשר לפי פירסומיה בשבוע שעבר, חיפה נמצאת במקום ה-28 בהשקעה בכל תלמיד, מזדנבת הרחק מאחורי שכנותיה הצנועות טירת-כרמל ונשר.
פירסומים כאלה, כמו במקרה של גילוי התחלואה החריגה, מדרבנים מיד את העיריה, לא לפעולה לתיקון המצב, אלא לטיוח וייפוי המציאות, ע"י המצאת נתונים משלה, אשר הקפיצו את ההשקעה בחינוך… למקום השני בארץ, כפי שהאויר בחיפה הפך להיות באותה שיטה האויר הנקי ביותר בארץ. ומה ההסבר הפעם? "אין לחלק את תקציב החינוך, 440 מיליון ש', במספר התלמידים הכולל, כ-51 אלף, אלא רק ב-31 אלף הלומדים במערכת העירונית. יתר 20 אלף התלמידים לומדים בבתי"ס פרטיים".
הסבר זה מעורר שאלות קשות עוד יותר:
א. מדוע כ-40% מתלמידי חיפה, בעיקר במיגזר הערבי, מעדיפים חינוך פרטי?
ב. האם לעיריה אין אחריות ואין עניין גם בתלמידים אלה?
ג. אם החינוך כה חשוב, מדוע אדם אחד עומד בראש מערכת החינוך, ומערכת הרווחה, חצי משרה לכל אחת מהן? מה שמלמד על חשיבות נושאים אלה בעיני העיריה הנוכחית. וגם מלמד על סדרי עדיפויות: לחינוך ולרווחה חצאי משרות, וסגני ראש עיריה – ב-5 משרות בשכר מלא, לאחר שכל השנים הסתפקו רק ב-3 סגנים בשכר, מה שאיפשר ניהול החינוך והרווחה במשרות מלאות.
ד. ואם כבר העזנו לגעת בסגנים, אחד מהם, שי אבוחצירה, בשכר מלא של מעל 30 אלף ש', מופקד על הוועדה לשלום הילד. כמה פעמים לדעתכם כינס אותה בכל שנה? בכל השנים? בשתי הקדנציות? אתגר למערכת חי-פה: תבקשו את המידע, וגם סיכומי דיונים והחלטות, אם היו כאלה…