הצגות הבכורה של "הנסיכה" יעלו ב"תאטרון הסטודיו"
במוצ"ש 04/01/20 בשעה 20:30 ובשישי 17/01/20 בשעה 21:00.
"הנסיכה" היא טרגדיה מודרנית על אהבה, תשוקה, פנטזיה והחמצה.
"בועות נעורים" אנסמבל נוער צעיר ונועז שצמח בחיפה בחודשים האחרונים, יוצא עם הצגת ביכורים: "הנסיכה" – יצירה מקורית של חברי האנסמבל עפ"י סיפור מאת דיצה כספי אלגר.
הרעיון עלה בארוחת צהריים משפחתית, שבה התארח שלומי אצל חברו עדן, ונסחף לשיחה על יצירה ואומנות עם דיצה, אמו של עדן. יחד הגו את הרעיון של הקמת אנסמבל נוער, קבוצה של נערים ונערות עם תשוקה לאומנות ורצון עז ליצור ולהתעסק בתאטרון.
שלומי דבורקין, תלמיד י"ב במגמת תאטרון בתיכון רעות לאומנויות עוסק בשש השנים האחרונות באומנויות, מוזיקה, ריקוד ובעיקר תאטרון. יחד עם עדן כספי אלגר, חברו למגמה ובנה של דיצה, שמגיל שלוש מופיע איתה ובבימויה בהצגות תאטרון, הציעו את הרעיון לשתי חברות נוספות ממגמת התאטרון בבית ספרם – נעה דביר, שעוסקת באומנות ומוזיקה ונויה שניידר-טל, שעוסקת באומנות, מוזיקה ומחול. אליהם הצטרף חבר נוסף – גל יחזקאל, שלומד במגמת תאטרון בליאו בק.
את הקבוצה מובילה ומביימת דיצה כספי אלגר, במאית חיפאית יוצרת בעלת ניסיון רב בהפקות תאטרון במסגרות חיפאיות מוכרות כמו "תאטרון הסטודיו" ו"תאטרון חי-פה" ובהפקות פרינג' עצמאיות.
דיצה כספי אלגר, במאית :
בפגישה הראשונה שלי עם האנסמבל הטרי, הצעתי לקבוצה שנעבד למחזה בגרסה שתתאים לאנסמבל את "הנסיכה", סיפור שכתבתי בגיל 16. הסיפור של "הנסיכה" הולך איתי הרבה מאוד שנים. כשהייתי צעירה, ניסיתי להעלות אותו כהצגה עם ארבע קבוצות תאטרון שונות בגרסאות שעובדו למחזה ע"י רונן א. קידר (סופר ומשורר שחי היום בברלין) ורז סופר (משורר ישראלי). למרות שהייתה לו השפעה גדולה על כל מי שעסק בו, לא הצלחנו לסיים את התהליך ולהביא הצגה מוגמרת לבמה. כשהצעתי אותו לקבוצה, הם הגיבו בהתלהבות והיו מוקסמים ממנו. הופתעתי שנוער מודרני עדיין מתחבר למושגים של פנטזיה וקסם מהחיים. היה ברור מהתחלה שיש לנו מה להגיד יחד דרך הסיפור הזה. רונן, חברי הטוב, שהיה שותף מלא ליצירה בגרסאות הראשונות שלא צלחו, התרגש גם הוא מהרעיון לתת ל"נסיכה" חיים חדשים, ליווה את תהליך הכתיבה והיצירה מברלין, ואף השתמשנו בטקסט שכתב ל"נסיכה" בעבר באחת התמונות בגרסה הנוכחית.
כל תהליך הכתיבה, יצירת הדמויות הנוספות, העמקה של הקיימות, יצירת מערכות היחסים הדינמיות, הגיע מתכנים אישיים של השחקנים. היינו עושים אימפרוביזציות על נושאים מתוך ההצגה, מצלמים אותן, ואחר כך הייתי מעבדת לטקסט את החומרים שעלו באלתורים של השחקנים.
אני עדיין לא מאמינה שחלום של למעלה מעשרים שנה הולך להתגשם. החוויה לעבוד עם הנוער המוכשר, היצירתי והרגיש הזה הייתה מהחוויות החשובות והמרגשות בחיי. יצרנו את "הנסיכה" מהמקומות הכי עמוקים בלב ובנפש, אני מודה להם שסמכו עלי והכניסו אותי לקודש הקודשים שלהם.
ההצגה "הנסיכה" מתרחשת כולה בכיתת בית ספר ועוקבת אחרי חבורת נערים ונערות במפגשים שלהם עם עולם הזוגיות המורכב. הסיפור המקורי מתמקד במערכת יחסים בין ליאור, נערה יפה שנמצאת בשולי החברה ומאמינה שהיא נסיכה שכלואה בעולם הזה לבין עופר, נער בן כיתתה שמנסה להציל אותה.
במחזה שנוצר, נוספו ארבע דמויות משמעותיות שלא היו קיימות בסיפור המקורי, המבטאות צדדים מהותיים במערכות יחסים. שחף ודון בוחנים את יחסי הגומלין בין אהבה, תשוקה ופנטזיה מתוך הקליפות החברתיות שהתרגלו אליהן. זהר נקרע בין נערה דמיונית שחלם עליה לבין יעל, שמציעה לו מסע רגשי עמוק ומכיל.
מי שמכיר את עולם התאטרון, ואת הקשיים שעומדים בפני קבוצות פרינג' עצמאיות בפרט, יכול להעריך כמה חלום זה היה כמעט בלתי אפשר למימוש – ללא תקציב ומקום לחזרות, כשהאחריות להפקה היא נטו על הקבוצה.
יונתן שוורץ:
כשהייתי בתיכון, אני עצמי הייתי חלק במספר גלגולים של "הנסיכה" – ההצגה שלא עלתה עד היום. למרות שההצגה נותרה בחדר החזרות – היא סיפקה לי את אחת חוויות ההתבגרות שלי כאמן, כיוצר וכשחקן. כשהתחלתי ללמוד בניסן נתיב השתמשתי בהרבה תובנות שהיו לי בעקבות החזרות להפקה ההיא.
לכן, חשתי כבוד והתרגשות גדולים כשדיצה סיפרה לי ש"הנסיכה" סוף סוף קורמת עור וגידים עם בני נוער חדשים וכמי שצפה בהצגה במהלך התהליך ואירח אותה בסטודיו – אני חייב לומר שההצגה הזאת חיה, בועטת ומקצועית לא פחות מכל הצגה אחרת שאני מארח ואפילו יותר.
הנוער החיפאי מוכשר כמו שד והעבודה שלהם מטורפת. אם אתם אוהבים תאטרון אמיתי ולא עסוקים בתבניות – בואו לראות את ההצגה הזאת. יש לי תחושה שמהם יצמח הדור הבא של שחקני ישראל.
מעבר לסיפור האישי שלי אני גם מרגיש שבעצם הבחירה של דיצה והשחקנים בתאטרון הסטודיו כתאטרון הבית שלהם – הסטודיו מגשים את ייעודו. לשמש כר פורה ליצירה חיפאית על כל גווניה וגילאיה. זאת גם הסיבה שפתחתי את בית הספר המקצועי למשחק לפני 3 שנים ואני מקווה שחלק מהשחקנים הצעירים האלה לא יעזבו את העיר וימשיכו ללמוד במסגרת הזאת, לחיות וליצור פה.
רגע לפני שהחלום מתגשם, כולם מרגישים את המשמעות של התהליך העמוק שעברו. השחקנים מספרים לנו על התהליכים, הדמויות שלהם, העבודה שעושים, הרגשות והכנה לקראת הבכורה.
שחר שרה טאוב, לומדת בתיכון החברתי ומשחקת אצל דיצה כבר מספר שנים בסדנאות המשחק וההפקה של "תאטרון הסטודיו", הגיעה לאנסמבל כשהבינו שכדי לעבוד על הצגה שעוסקת במערכות יחסים יש צורך באיזון מגדרי.
שחר (משחקת את יעל):
אל הקבוצה של "בועות נעורים" הגעתי דרך דיצה. שמחתי שהיא מחשיבה אותי לשחקנית שאפשר לעבוד איתה בביטחון גם מחוץ למחויבות הקבועה של קבוצת ההפקה בסטודיו, ואני זוכרת כמה התרגשתי מהעובדה שהיא בחרה בי, מכולם, להיות חלק בהפקה המטורפת הזאת. בהתחלה, אני זוכרת שהייתי מאד מבולבלת מהחבורה הזרה של הנערים ונערות שעמדה מולי ולא ידעתי איך לגשת אליהם. יצא לי לעבוד עם עדן, הפרטנר שלי "בנסיכה", בהפקה אחרת, ואני יכולה להעיד שמהרגע הראשון היה לנו קליק הזוי כזה, ומיד סמכתי עליו בעיניים עצומות, שזה דבר חשוב ממש במחזה כמו "הנסיכה". היום אני יכולה להגיד בוודאות שאני אוהבת מאד כל אחד ואחת מחברי הקבוצה, והם חשובים לי לא פחות ממשפחה נוספת. התהליך הארוך של "הנסיכה" ביגר אותי במובן מסוים, גם אישית וגם מקצועית. למדתי המון דברים כשחקנית וכאדם שיעשירו אותי לנצח.
נויה (משחקת את ליאור):
התהליך שלי עם הדמות היה קשה מאוד. ליאור נערה שמאמינה בכל ליבה שהיא כלואה בתוך עולם שרק נסיך שאוהב אותה באמת יכול להציל אותה. היא הפנטזיה של כולם. היא המבוך הזה שאף אחד לא מצליח לפתור. אז איך אני, נויה שניידר טל, אצליח לפתור אותה? דיונים רבים, תרגילים, אימפרוביזציות- מה לא ניסיתי כדי להתחבר לדמות הקסומה שלי?
נעה (משחקת את שחף):
ההצגה, היא ערבוב מלנכולי של דמיון ומציאות. ערבוב שנשמע קצת עב"מי אבל מתקיים בכל אחד מאיתנו. אני חושבת שההצגה הזאת מצליחה להוציא החוצה הרבה מאתנו, לטוב ולרע. הדמות שלי, שחף, היא דמות של מתבגרת קלאסית, אבל עם עומקים שמי שקופץ לתוכם לא יכול לחזור. לפעמים אני מאוד מזדהה אתה. התהליך לבנות את שחף היה מאוד קשה, ואני יכולה להגיד שאני אפילו עדיין נמצאת בו, היא כל כך מלאה בנפשה שקשה מאוד להבין את הכל. באותו תהליך של לשזור את שחף, היה דרוש לשזור לה גם פרטנר, שזו עבודה קשה כפליים. לנסות לצלול לעומקים לא רק של הדמות שלך, אלא גם לגלות את העולם של הפרטנר שלך וגם של הדמות של הפרטנר שלך.
כולנו הרגשנו בנוח בתהליך, עם כל הבעיות הקשות שהצטרפו אליו בהיותנו קבוצת נוער, הרגשנו שיש לכל אחד מאתנו מקום. הבנו כמה כל אחד מאתנו הוא עולם ומלואו שבא כאן לידי ביטוי, הבנו כמה כל אחד מאתנו הוא קריטי בפני עצמו וההצגה לא תהיה אותו דבר בלעדיו.
באמצעות דיצה ודרך הבימוי שלה הצלחתי למצוא את עצמי ולהתפתח בהצגה. בין אם זה בתור שחקנית, דמות או בנאדם. היה לנו את המקום לבדוק, להתעניין, לשאול, לפתח, לקדם, ליזום ולהתגבש. היה לנו את המקום להביע. אני שמחה שזה מה שיצא בסוף, זה נתן לי המון. חברתית ומקצועית וזכיתי להכיר בתהליך הזה דמויות ואנשים שאני אוהבת. בסופו של יום, בתשעה חודשים האחרונים, הגענו לתוצר שאני אישית גאה בו ויכולה להגיד בלב שלם ששום דקה מיצירתו לא הייתה לחינם.
גל (משחק את עופר):
בהתחלה התחילו קשרים בין כל חברי הקבוצה, ולאחר מכן הגענו לשלב אימפרוביזציות. העבודה בבית של דיצה יצרה אינטימיות נעימה ומדהימה, בתור קבוצה מצאנו את עצמנו אוכלים יחד ארוחת שישי, צוחקים נהנים וישר אחר כך חוזרים לעבודה. לא תמיד הכל היה נראה ורוד בדרך היו גם קשיים, היו נפילות של הקבוצה. אבל הקבוצה תמיד ידעה להרים אחד את השנייה למעלה ולהישאר מחוזקים. אני יכול להגיד שלחוות חוויה כזאת בגילי זה אחד הדברים שאני גם מברך עליו וגם גאה בו, אני גאה בתוצר שיצא לנו ומתרגש לעמוד איתו על הבמה כמו שאף פעם לא התרגשתי.
שלומי (משחק את דון):
התהליך לא היה פשוט, אפילו מאתגר. בגרויות, חברים ואירועים משפחתיים לא פעם איימו על נוכחות מלאה בחזרות. אך עם זאת הקבוצה שלנו תמיד ידעה להרים ראש ולהמשיך להתקדם אל מול החלום המשותף של כולנו. קשה להשתמש במילה "היה"… אבל זה אכן היה מדהים, מאתגר ובעיקר מטורף! ללא ספק אחת החוויות שיישארו בזיכרוני לזמן הרחוק.
עדן (משחק את זהר):
תהליך היצירה של "הנסיכה" העניק לי את ההכרות עם זהר, שהוא חלק שפחדתי להתעמת אתו מנפשי הפנימית. קיבלתי ההזדמנות להעמיק ולהתעמת עם הפחדים והשדים שלי. אני אוהב את זהר בכל ליבי, כי בכל זאת – הוא אני. "הנסיכה" העבירה אותי בתוך תהליך ארוך, מפרך וכואב של הכרה עצמית, בין אם בחוזקות ובין אם בחולשות.