תושבת חיפה בת 36, תובעת את בית חולים "בני ציון" בחיפה, במיליוני שקלים בגין טיפול כושל ורשלני אותו עברה בלידה הראשונה בבית החולים וגרם לה לעקרות, נזק נפשי וחברתי.
מכתב התביעה שהוגש לבית המשפט באמצעות עוה"ד עבד עודה, עולה כי התובעת ילדה בשנת 2009 בעת היותה בת 26 במחלקת יולדות בבית החולים בני ציון בחיפה. מדובר בלידה ראשונה, שבמסגרתה השליה לא נפרדה מהרחם וגרמה לדימום נרתיקי מוגבר, על כן בוצעה הוצאת השליה באופן ידני. אך על פי סיכום האשפוז נרשם שהלידה עברה באופן תקין וללא סיבוכים והתובעת שוחררה ללא המלצות חריגות.
בבדיקת האולטרסאונד שנעשתה בבית החולים כשלושה שבועות לאחר הלידה, התברר כי יש חשד לשארית שליה ובדיקות מקיפות יותר אששו את החשד. דבר שחייב את התובעת לעבור ניתוח מסוג היסטרוסקופיה. במהלך הניתוח נצפה חומר שמילא את חלל הרחם וחלק מהחומר שנאשב נלקח לבדיקה פתלוגית. בתום הפעולה נכתב כי נתקבל חלל נקי על אף שלא היה כזה, והומלץ לה על נטילת אסטרוגן ופרוגסטרון.
הבדיקה הפתלוגית שהתקבלה העידה על המצאות שארית לאחר לידה והתובעת זומנה לניתוח נוסף, רק שהפעם לא היה ניתן לשאוב את החומר השלייתי שכן נוצרו הידבקויות. נעשה ניסיון להפרדת ההידבקויות שבסיומו התובעת שוחררה לביתה ומכאן הכל המשיך להסתבך עוד ועוד.
יש לציין שאת כל הסיבוכים, הכאבים, הסבל והטרטורים התובעת עוברת לצד היותה אם טרייה בפעם הראשונה.
ארבעה ימים לאחר הניתוח השני התובעת סבלה מדימום מסיבי וחזרה שוב לבית החולים, שם התגלה בבדיקת אולטרסאונד כי ישנו חומר בחלל הרחם ובאגן. היא טופלה משך מספר ימים ושוחררה.
התובעת שהפסיקה לקבל ווסת אחרי הלידה, לא יכלה לקיים יחסי מין בשל כאבים בלתי נסבלים וחשה ירידה דרסטית בחשק המיני ולא יכלה להגיע לאורגזמה והרגישה כי בדיקות המעקב בבני ציון לא מקדמות אותה, נאלצה לפנות למרכז לשיפור תפקוד הסוגרים בבית החולים רמב"ם. שם עברה בדיקה ואובחן כי היא סובלת מחולשה ניכרת בשרירי רצפת האגן שחייבו סדרת טיפולים לשיפור המצב.
בחלוף שנתיים מהלידה פנתה התובעת הפעם לבית חולים כרמל בגלל "אל ווסת". בבדיקה שנעשתה הומלץ לתובעת לעבור ניתוח היסטרוסקופיה נוסף. התובעת עברה את הניתוח ע"י מתמחה שגרם לפרופורציה ברחם, דבר שהביא להפסקת הניתוח וגרם לדימום נרתיקי.
בעבור מספר ימים היא שוחררה, אך לרוע מזלה היא שוב חזרה לבית החולים כרמל בגלל דימום מוגבר וחום ואף הזדקקה לשתי מנות דם. בגלל שהדימום לא פסק התובעת הועברה לטיפול דחוף בבית חולים בלינסון שם עברה צנתור לעורק הרחם הימני. בבדיקות מעקב הוסבר כי הדימום נוצר עקב הפרופורציה ברחם שנוצר במהלך הניתוח בבית חולים כרמל.
בעקבות הרשלנות והסיבוכים התובעת לא יכולה ללדת עוד. נגרם לה נזק נפשי שכן היא סובלת מהפרעה הסתגלותית עם תגובה מעורבת של דכאון וחרדה בגלל הפגם באיבר שמסמל את נשיותה, אל וסת ואי פוריות והחוויות הקשות שעברה. התובעת הפסיקה לעבוד והסתגרה בביתה. בנוסף בעקבות הסבל והמצב הנוראי אותו נאלה לעבור כאם טריה ואישה צעירה פגעו בזוגיות והביאו לגירושין. בעקבות מצבה היא גם לא תוכל למצוא אהבה חדשה.
על כן התובעת הנפגעת, תובעת באמצעות עוה"ד עבד עודה את בית חולים בני ציון וגם את בית חולים כרמל במיליוני שקלים.
בא כוחה של התובעת עו"ד עבד עודה מסר לחי פה: "מדובר בשרשרת של כשלים בטיפול הרפואי, שהולידה תוצאה קשה וטראגית של עקרות ונזק נפשי משמעותי, נזק שהיה נחסך אילו הצוות הרפואי פעל בהתאם לסטנדרט הרפואי הנדרש".
מבית חולים בני ציון נמסר לחי פה בתגובה: "נתייחס לנושא אם וכאשר נידרש לכך בערכאות המתאימות".
מבית חולים כרמל נמסר לחי פה בתגובה: " לא התקבלה לידינו תלונה כזו".