עליזה אלקיים עבאדי מחיפה • ליצנית רפואית, יוצרת ופעילה חברתית

אישה עוצמתית הראויה להיכלל בין הנשים הרבות אשר לכבודן נוצר יום האישה הבינלאומי

בפתח ביתה של עליזה אלקיים עבאדי, סבתא ל-11 נכדים, ליצנית רפואית חברתית ומנחת יוגה צחוק שהקימה את מיזם "זהב בדורות" להנגשה של פעילויות תרבות, חברה ופנאי לגיל השלישי- מתקבלים בחיוך רחב, עיניים מאירות ובלוויית אנרגיה של אור ושל שפע.

לקראת "יום האישה" ובפרט יום האישה הבינלאומי (International Women's Day) שמתקיים היום, שישי 8.3.24 – הרי לפניכם דוגמא מדוייקת לאישה עוצמתית הראויה להיכלל בין הנשים הרבות אשר לכבודן נוצר יום מכונן זה.

יום האישה, הוא יום מיוחד, בו מציינים את הכבוד והאהבה כלפי כל הנשים באשר הן. יום זה משמש גם לציון ההישגים של נשים שונות בתחומים רבים בחיי היום יום כמו כלכלה, חברה, עסקים, פוליטיקה ותחומים רבים אחרים.

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן, כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה, ממש כשם המדור- "גם אני חי פה".

במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד, אלא, מהותה של הכירות זו הינה להיוודע דרך הסיפורים, המטען הרגשי  וזווית הראייה הייחודית האישית בבית המארחים.

ילדותה של עליזה

בשנת 1953 בבית חולים רוטשילד (כיום בני ציון) נולדה בת ראשונה לזוג צעירים. האם בת ה 17 והאב בן ה 20 עולים חדשים אשר זה מכבר עלו ארצה ממרוקו, עטפו באהבה רבה את ילדתם הבכורה. בתחילה הם גרו בבית הסב והסבתא בחיפה, ברחוב שנקרא באותה העת ביר אל יזק (כיום מתחם זה נמצא בקרבת קריית הממשלה).

עליזה זוכרת בבירור את ילדותה המוקדמת אשר החלה בשכונת ואדי סאליב, כאשר התרוצצה, ללא כל השגחה, בין המאפיות ובין המדרגות שבאזור רחוב שיבת ציון אל עבר כל מני סימטאות צרות, אשר בהן שלל של דלתות פתוחות וחלונות לרוב.

בהיותה כבת 4 קיבלה המשפחה זכאות לדיור ב"מחנה ישראל" (מעברת עולים, שהייתה במתחם אשר היום הינו שטח התעשייה האווירית) ליד נתב"ג. לאחר כשנתיים הוצעה לאב עבודה במכרות תמנע ואזי עברה המשפחה דרומה לאילת.

קשיי החיים הביאו לכך שבזמן שאם המשפחה עבדה במסעדות ובניקיון והאב היה כורה במכרות תמנע- הבת הבכורה עליזה שאז הייתה נערה צעירה היא זו שטיפלה בחמשת אחיה הקטנים.

באותה העת היא חשה שהמשא כבד עליה והודיעה לאחת השכנות "לי לא יהיו הרבה ילדים!". אבל, "שר ההיסטוריה" חשב אחרת וכיום הינה אם גאה מאד לארבעה.

בעלת תשוקה לקריאה, שקדנות וללמידה בכל תחומי הידע

בהיותה בת 10 הבינה שהוריה אינם יודעים קרוא וכתוב, גילוי אשר יצר ואף הגביר אצלה את התשוקה לקריאה מרובה, לשקדנות וללמידה בכל תחומי הידע. עליזה למדה בית הספר הממלכתי-דתי "ימין הרצוג" ומיד אח"כ סיימה בהצלחה רבה את בית הספר התיכון באילת.

בתום לימודיה בבית הספר התיכון שבו הוריה לגור בחיפה, אלא שבאותה העת, היא התגייסה לשירות צבאי כמורה חיילת ושירתה בקריית שמונה.

שירותה הצבאי של עליזה

בשנים 70' – 73' שירתה עליזה שירות צבאי מלא בקריית שמונה. בשל מיקומה, בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון, סבלה קריית שמונה מפיגועי חדירות מחבלים, אשר הגיעו מעבר לגבול, וכן מירי טילי קטיושות. המורה החיילת עליזה אלקיים דבקה בתפקידה וסיימה אותו בהערכה רבה.

עם שחרורה שבה לגור בבית הוריה בחיפה ועבדה ב "רפא"ל מכון 3" (כיום: רפאל – מערכות לחימה מתקדמות בע"מ אשר בעבר נקראה "רפא"ל, רשות לפיתוח אמצעי לחימה" וקודם לכן, "אמ"ת – האגף למחקר ותיכוּן").

לאחר מכן התגייסה למשטרה והייתה שוטרת סיור, זאת עד תחילת שנת 80'. בעידן זה הכירה את האיש שלימים היה בעלה, קצין המשטרה, אשר עבאדי ז"ל.

היכרות בצל פיגוע

ב-11 באפריל 1974 הוקפצה כיתת כוננות של שוטרות ושוטרים חיפאיים לתגבר ולסייע בעת הפיגוע אשר התרחש בקריית שמונה. היה זה פיגוע שאותו ביצעו מחבלים אשר חדרו לישראל מלבנון.

פיגוע טרור זה היה הראשון שבו חדרו מחבלים ליישוב עירוני מבלי שהכינו לעצמם נתיב מילוט. שלושת המחבלים הגיעו לעיירה (שעדיין לא הייתה עיר) קריית שמונה ורצחו 18 ישראלים – 16 אזרחים ושני חיילים, ורק אז נהרגו בהתפוצצות תרמיל חומר נפץ. 15 ישראלים נוספים נפצעו בפיגוע.

בצל אירוע קשה זה, וכאילו "אות זיווג משמיים", חברו להמשך חייהם זוג השוטרים אשר לקחו חלק בפעולה זו: עליזה אלקיים ואשר עבאדי, ששניהם ואף משפחותיהם הענפות, היו חיפאים גאים.

התפתחותה המקצועית של עליזה

אשר עבאדי ז"ל היה קצין משטרה ואח"כ מורה לנהיגה ואילו עליזה, במהלך של כ 30 שנה, הייתה עובדת מדינה. היא החלה את עבודתה ב"משרד התעשייה והמסחר" אשר הפך להיות  תמ"ת ואח"כ נקרא "משרד הכלכלה".

בד בבד במהלך שנות עבודתה הגשימה אלקיים-עבאדי את הכמיהה והציפייה ללימודים גבוהים ובהיותה כבת 50 קיבלה את התואר האקדמי הראשון מאוניברסיטת חיפה בלימודים רב תחומיים  ואח"כ את התואר השני במדעי המדינה, מדיניות ומינהל ציבורי.

כיום, צאצאי משפחת אלקיים-עבאדי מונה 11 נכדות ונכדים מארבעת ילדיהם: אודי (יליד 75') הגר בכרמיאל, שלומי (יליד 78') אשר מקום מגוריו בשלומי, אך בגין המלחמה פונה לנהריה, ענבל (ילידת 80') הגרה בכפר יונה וכן שיר (יליד 89') הגר בקריות.

תרומת הכליה לבעלה

בעלה של עליזה, אשר ז"ל, היה חולה כליות אשר נזקק לטיפולי דיאליזה רבים ומתישים ולכן הועלה הרעיון להשתלת כליה. באופן כללי, חולים בהם הושתלה כליה זוכים לתוחלת חיים ארוכה יותר מחולים המטופלים בדיאליזה.

השתלת כליה היא השתלת איבר אשר נעשה לאדם הסובל מאי-ספיקת כליות כרונית, תהליך המקנה למטופל כליה מאדם אחר שהיא תקינה ובריאה. טיפול זה קיים מאז שנות ה-50 של המאה ה-20.

לגבי תרומת כליה לא פעם קורה שאדם המעוניין לתרום את אחת מכליותיו לקרוב משפחתו (בן זוג, אח וכו') -אלא שכלייתו של התורם עלולה שלא להתאים להשתלה בנתרם. לכן, יש לערוך התאמה של סוג הדם, קיום נוגדנים מסוימים ועוד בדיקות התאמה רבות.

במקרה זה, עליזה נמצאה מתאימה בשלמות רבה לתרום כליה לאשר בעלה. אך אליה וקוץ בה, כדי לתרום כליה התורם חייב להיות במצב בריאותי מאד טוב, ובין השאר להיות בעל משקל תקין. לכן, כדי לעבור את תהליך התרומה, היא נאלצה לעבור תהליך משמעותי ביותר של ירידה במשקל, כלומר להשיל מעליה קילוגרמים רבים ממשקל גופה- ואף לעבור ניתוח לקיצור קיבה.

למען העמידה במשימה היא נדרשה לעבור דיאטה קפדנית וניתוח בריאטרי (הצרת קיבה הוא שמו של ניתוח בריאטרי, ניתוח "קיצור קיבה", המיועד לטיפול בהשמנת יתר על פי רוב אצל אנשים שמדד ה- BMI שלהם גבוה מ-35.)

חי באושר עם הכליה של רעיותה עוד מספר שנים

למרות ההקרבה, הקירבה, האחווה והזוגיות המשובחת- אשר ז"ל הצליח לחיות באושר עם הכליה של רעייתו במהלך 6 שנים בלבד. הוא נפטר לפני כ 4 שנים.

עליזה מספרת על משברי התהליך ועל העבודה הנפשית העצומה אשר חוותה במהלך תרומת הכליה, שכלל שני ניתוחי בטן ומצב פיזיולוגי קשה, כמו גם משבר האובדן על בעלה אשר ז"ל. משברים אלו הביאו אותה להיעזר בחברי צוות פסיכולוגי אשר ליוו את התהליכים הללו ותרמו רבות לעיצוב אישיותה הנוכחית.

הגוף הוא המקדש של הנפש

ב"ארגז הכלים" שרכשה עליזה מאז הניתוח הבריאטרי ותרומת הכליה נמצאים עזרים בהם היא משתמשת כיום מדי יום ביומו. כלים אלו עוזרים לה לא רק לצלוח את "הצרות הצרורות בצרור החיים" (ציטוט: אמנון שמוש/וידוי הגדול) אלא אף לתרום ללא לאות לפעילות חברתית ולעזרה לזולת.

כיום, עליזה גורסת ש"הגוף הוא המקדש של הנפש" ולכן היא מקפידה על אורח חיים מאוזן אשר במרכזו תזונה בריאה. כמו כן היא מקפידה לעסוק בדמיון מודרך ובמדיטציה.

לדידה, מכיוון שקיבלה את הכלים המשובחים הללו, עליה להעבירם הלאה ולכן היא מתנדבת ותומכת בפעילותה הרבה בקהילות ועמותות שונות, ועל כך מעידות תעודות ההוקרה הרבות המעטרות את מעונה.

ליצנית רפואית חברתית

בעונת הקיץ עליזה מציגה ומוכרת חפצים בדוכן הנמצא בשוק "יד 2". היא בוררת פריטים מהנמצא בביתה, כמו תכשיטים ואביזרים שונים אשר נאגרו בממלכתה ואת התקבולים ממכירות אלו היא תורמת למועדוניות, למשפחות נצרכות ולשם קניית "מתנות תשומת לב" לילדים אשר צופים בה כליצנית רפואית חברתית.

הבית של עליזה

עד שנות ה 80' משפחת אלקיים-עבאדי גרה בקריית שפרינצק ואח"כ עברה להתגורר בקריית ים. בעשור של שנות ה90' נבנתה שכונת "אלמוגים" אשר בה נמצא מעונה העכשווי.

עיצוב הדירה נעשה על ידי עליזה עצמה, האוהבת את סגנון הוינטג' ואת החיבור לפריטים אקלקטיים. מדי בוקר שישי בשבוע היא אצה רצה לבקר את מכריה, סוחרי הוינטג' הנמצאים בשוק "יד 2", ב"מתחם סיטי" החדש אשר בקריית ים (הנמצא ממש ליד גדר "רפאל") וקונה חפצי חן לעטר עימם את ממלכתה.

המטבח של עליזה

כיאה לאשת חיל, המארחת את בני משפחתה ואת נחיל חברותיה ומכריה הרבים- אוהבת עליזה את המטבח. ממנו יוצאים מאכלים טעימים הערבים לכל חך. מלבד זאת היא מבשלת ואף אופה מטעמים לחיילים ולמשפחות נזקקות.

בצמוד למטבח נמצא שולחן אוכל רחב מידות, אשר לעיתים אף משמש כשולחן עבודה או כמשרד הבית.

הכורסא של עליזה

פריט נוסף האהוב על עליזה הינה הכורסא הגדולה והרחבה, בה היא מרבה לשבת. מיקומה של הכורסא זו היא בזווית אשר ממנה ניתן להשיר מבט, כמניפה, אל עבר כל מכלול הבית.

לאחר כל פעילותיה הרבות המקום המושלם להתרגעות הגוף והנפש הינו חדר השינה, שהוא כמעין אי מבטחים בים הסוער של החיים. לדברי עליזה, בשבילה- זהו מקום המרגוע האולטימטיבי. בחדר השינה ממוקמים בשתי ספריות ספרים רבים, ביניהם ספרי הגות וספרים תורניים.

המזכרות הקרובות לליבה

לעליזה מספר מזכרות הקרובות לליבה במיוחד. הראשון הינו צעיף עתיק יומין, רקום ריקמת יד, אשר היה שייך לסבתה והובא ארצה ממרוקו. צעיף זה נוצר לפני כ 100 שנה ולעיתים שימש את המשפחה ככיסוי לקערת הפסח… ותמיד לווה עם מנגינת המזמור הָא לַחְמָא עַנְיָא. בכוונתה של עליזה לתרום את הצעיף העתיק למוזיאון, שם יכובד ואף יישמר.

צמיד הזהב המשפחתי

פריט נוסף הנוגע בנימי נפשה הינו צמיד זהב אשר קיבלה מאמה ערב ניתוח הוצאת הכליה לשם תרומתה לבעלה אשר ז"ל. את הצמיד הלזה קיבלה וענדה אימא של עליזה, אשר קיבלה אותו מאימא שלה.

הסיפור המשפחתי דן בכך שלמעשה את הצמיד קנה הסבא כמתנה לרעייתו (הסבתא) אשר נגלתה בחלומה של בתה (האם) ערב ליל ניתוח תרומת הכליה- והורתה לביתה לתתו לאלתר לעליזה, וכך היה.

ו…מאז ועד עתה אין צמיד זה מש ממנה.

עליזה אלקיים-עבאדי – "זהב בדורות", גיבורת שנת 2022

את פסלון ההוקרה "גיבורת השנה" קיבלה עליזה אלקיים-עבאדי בשנת 2022. באותה העת הגוף הקהילתי אשר הקימה עבור קהילת בני גיל הזהב מנה כ-600 חברים. כיום הוא מונה כבר הרבה יותר משתתפים/חברים. עליזה גאה על כך ש"זהב בדורות- עובד, נושם, פועל וצומח".

המיזם של עליזה

המיזם של עליזה בנוי על צוות של מתנדבים ומתנדבות אשר יוצרים שיתוף פעולה ביחד עם מנהלים וקשרים קהילתיים מול הנהלת "מרכז קהילתי דורות" הנמצא בקריית ים ג'. בראש המרכז עומדת הגב' אסנת צמח הכהן- וכולם יחדיו עוסקים בפעילויות הקבוצה, במפגשים אישיים, ביצירת מעגלי חברתיים בעלי תוכן, הרצאות בכל תחומי הדעת וסדנאות שונות.

כל אנשי הצוות יודעים מי מגיע, מי נעדר, מי חולה, על מי עבר משהו לא נעים וכן הלאה. צוות זה נמצא בקשר הדוק עם החברים המשתתפים ובמידה שיש צורך לבקר או לעזור- מיד נרתמים לעניין, אפילו אם זה רק כדי להקשיב או לשמוע מה אירע ומה קרה.

עליזה מוסיפה ומספרת:

באים אלינו גם סתם כך כדי לדבר, להשמיע, להחמיא, לפרגן ולחגוג ימי הולדת. לפעמים כל מה שבני הגיל השלישי צריכים הוא "רק סמול-טוק" עם קפה ועוגה ומבחינתי כל מי שפועל כאן כדי לאפשר שזה יקרה, הוא הוא 'גיבור על' ולא רק 'גיבור השנה'.

השאיפות של עליזה

בד בבד עם פעילויותיה הרבות אלקיים-עבדי אף שנתה ולמדה הנחיית קבוצות, ליצנות רפואית חברתית וגם הנחיית יוגה צחוק… וכעת חיה היא מהרהרת ב"חיידק הלמידה" לקראת לימודי מקרא עם תזה לכיוון הדוקטורט.

מזה כמה שנים עליזה פעילה בקבוצת "סופרים אותנו" קהילת הסופרים והמשוררים בקריות, אשר בניהולה של הגב' יהודית שרייבר.

את מסע הכתיבה היא החלה כאשר הפכה להיות סבתא. אולם הדחף למילה הכתובה פרץ בה שנים רבות קודם לכן. כאמור, היה זה בעת הגילוי על שהוריה אינם ידעו קרוא וכתוב, דבר אשר הגביר אצלה את הרצון העז ללמידה ולהתפתחות רוחנית והעשרת ידע כללית.

ספר הביכורים "יונתי והודיה- מעשה בחברות"

עליזה מצהירה שסיפרה הראשון הינו תוצר אינטלקטואלי המוקדש באהבה למילה הכתובה שהייתה חסרה בעולמם של הוריה. ספר הביכורים "יונתי והודיה- מעשה בחברות", יצא לאור בשנת 2022. זהו ספר המתאים לקוראים צעירים- ומכניסם לעולם של חוויות מרגשות ונפלאות, כאשר אגב הקריאה מטמיע בם ערכים חברתיים מהותיים.

את ההשראה לסיפור הספר קיבלה עליזה מבת אחיה, שילת אלקיים (שילת= שיוויתי ה' לנגדי תמיד) שהינה חיילת מתנדבת כיבדת שמיעה, העוסקת כיום בטיפוח חיילים על הרצף.

אלקיים-עבאדי מוסיפה ומסבירה שעל ההורים לדעת שכל ספר באשר הינו הריהו חשוב ביותר להתפתחות הילד הצעיר ואף חשוב להתפתחות אוצר מילותיו לשונו ושפתו. היא מוסיפה ומפרטת שדרך הסיפור עצמו ניתן לפתור בעיות, פחדים, התמודדויות, רגשות ועוד.

שלום חברתי בין העמים

כילידת ואדי סאליב עליזה מייחלת שיהיה שלום חברתי בין העמים ובין התרבויות כפי שהיא זוכרת מימי ילדותה, בבחינת קבלת השונה והאחר ללא כל תנאי.

אלקיים-עבאדי גורסת שבעזרת דמיון מודרך ניתן לנתב את המחשבות להיות במקומות טובים יותר ובכך אף להתקרב אל האושר, אשר איננו יכול להיות קבוע ומתמשך אלא אך ורק בזה הרגע הנתון הנוכחי. עליזה כמהה לכך שהיא וכולנו נמשיך לבחור בחיים, באושר ובשמחה.