באנר חזית הים רחב
באנר חברה כלכלית 100724
באנר גורדון 240624
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
פרסום בחי פה - רחב - מונפש
באנר קריית אתא

עשייה מאהבה ללא תנאי • האגודה למען החייל

מאז ה 10 לאוקטובר האגודה למען החייל באזור חיפה,...

"היהודי התשיעי" • פרק 2

רומן מתח היסטורי מאת יוסי ברגר תקציר ב-30 באוקטובר 1942 קיבל...

היכל הספורט רוממה • הבית של הכדורסל בחיפה

היכל הספורט רוממה הוא היכל הספורט העירוני של חיפה,...

"מיהו פלשתינאי?" • פרק 6 • פלשתינים ונאצים

ימים של טרום מלחמה בינתיים, הייתה כבר מלחמת העולם השנייה...

היהודי התשיעי • פרק 3

תקציר ב-30 באוקטובר 1942 קיבל מפקד הגסטפו באסטוניה הודעה שבכוונת...

"אנחנו מגיעים למצב שאנחנו עצבניים, ולא בא לנו כלום" • עדי מפונה משלומי

"ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר ויותר קשה. אנחנו עצבניים ולא בא לנו כלום" • מפונים משלומי משתפים

(חי פה) – כארבעה חודשים חלפו מאז פונו מבתיהם תושבי הצפון. המפונים פותחים את הלב ומשתפים אותנו בקורותיהם לאור הסיטואציה אליה נקלעו בלית ברירה. הם מספרים על הקשיים, האתגרים וגם על הדברים הטובים שמתגלים בתוך המצב האבסורדי שבו הם מצויים.

ביום אחד בהיר שהפך ליום שחור וזכה לכינוי שבת השחורה הלא הוא ה 7 באוקטובר, קיבלו תושבי היישוב הצפוני שלומי הגובל ללבנון פניה מראש המועצה, לפנות את בתיהם ולצאת מהיישוב מחשש לחדירת מחבלים ולמניעת שחזור האסון הנורא והמזעזע שפקד את תושבי העוטף והדרום ומאז החיים בישראל כבר לא מה שהיו לפני וגם לא יהיו. רוב התושבים אכן פינו את היישוב וחלק החליטו להישאר ביניהם היתה עדי סויסה ומשפחתה. עד ששבועיים וחצי אחרי צה"ל נתן הוראה לפינוי והמדינה הציעה פינוי למלונות.

עדי הבעל ואחד משלושת הבנים (אלבום משפחתי)

עדי בת 49 אמא לשלושה מתבגרים בגילאי 11,15,17 מספרת בראיון לחי פה: "בהתחלה לא רציתי להתפנות ובאמת נשארתי. בתקופה זו עזרתי לחיילים ולקשישים – בישלתי, כיבסתי וארגנתי תרומות. אבל כשהצבא נתן את ההוראה הבן הקטן שלי שסובל מבעיות רגשיות פיתח חרדות קשות וכל הזמן חשב שיחדרו ליישוב. החלטתי להתפנות ונסעתי יחד עם שלושת הבנים לאח שלי בעפולה. בעלי שעובד במפעל חיוני עבר לחבר שלו בקריות. אחרי שלושה ימים המדינה הציעה פינוי למלונות. תחילה הציעו לנו פינוי לירושלים אבל לא הסכמנו כי בעלי עובד בעכו אז החלטנו להתפנות לחיפה. מה גם שבמלונות בחיפה מקבלים גם בני משפחה על ארבע מה שלא מקובל בכל בתי המלון".

בהתחלה היה נחמד אבל ככל שהזמן עבר זה נהיה קשה ולא פשוט

עדי ממשיכה לספר: "התפנינו למלון דן פנורמה הממוקם במקום מרכזי ובהתחלה היה נחמד. אבל ככל שהזמן עבר זה נהיה יותר ויותר קשה וכל פעם מאריכים את השהייה שלנו עוד ועוד ואחרי כארבעה חודשים זה כבר לא נחמד בכלל. גם לילדים המתבגרים שלי זה לא פשוט – הם רחוקים מהחברים שלהם שנמצאים בטבריה וגם אין להם את המסגרות שלהם ואת הפינה שלהם. אנחנו חיים בלחץ כל הזמן ואין פרטיות בכלל.

אומנם בבית המלון ובפרט המנ"כלית ברטה משתדלים כמה שיותר לענות על הצרכים שלנו כדי שנרגיש בנוח אבל אנחנו מתגעגעים לבתים שלנו, ליישוב שלנו, לפינה, לשקט, לשגרה לחיים הנורמליים שלנו".

השקט והפרטיות חסרים לנו מאוד

"אנשים חושבים שכיף לנו בגלל שאנחנו בבית מלון, אבל שוכחים שאנחנו לא בנופש ולחיות כמשפחה בבית מלון זה לא כיף. השקט והפרטיות חסרים לנו מאוד. אנחנו כל הזמן סביב אנשים מהבוקר ועד שהולכים לישון, וכשנכנסים לחדר הקטן בסוף היום אנחנו כולנו יחד, כל המשפחה.

כל הסיטואציה הזאת גורמת למתחים, כעסים ופוגעת באיכות החיים המשפחתיים והזוגיים וגם בחיים החברתיים. גם יש לזכור שאנחנו כפופים כבר ארבעה חודשים לאוכל המוצע בבית מלון בשעות שהאוכל מוגש בבית מלון. בשביל לכבס צריך תור ולא פעם יש מריבות בחדר הכביסה.

לצד כל הקושי אנחנו גם מודים על האכפתיות, על האהבה, ועל ההשקעה של עיריית חיפה וכן של בית המלון וגם של התושבים שמנסים לתת לנו להרגיש בבית ולהרגיש שייכים וכולם מנסים לעזור בכל דרך שיהיה לנו טוב".

בעלי עסקים ממשיכים לשלם ארנונה

עדי משתפת על מצב בעלי העסקים ביישוב שלה: "היישוב נטוש וחסר חיים. כל העסקים סגורים ובעלי העסקים ממשיכים לשלם ארנונה. כתושבים יש לנו פטור מארנונה על הדיור אבל מי שיש לו עסק ממשיך לשלם כרגיל על אף שהעסק סגור. גם מי ששוכר דירה ממשיך לשלם שכירות באופן קבוע אין הקפאה. אנחנו מאוד רוצים לחזור אבל כל עוד אין לנו ביטחון מלא אנחנו לא נחזור.

עד אז אנחנו בנינו לנו את הקהילה שלנו בבית מלון ומנסים לעזור אחד לשני. אנחנו מנסים לשמור על שגרה למרות שזה לא פשוט וקשה לכולנו ואנחנו מגיעים למצב שאנחנו עצבניים לא רגועים ולא בא לנו כלום. הייתי שמחה אם יהיה שיפור וגיוון יותר באוכל, כמו גם יותר בהופעות תרבות, הרצאות, למבוגרים ולילדים".



צרו קשר: בוואטסאפבמייל

סמר עודה - כרנתינג'י
סמר עודה - כרנתינג'י
עיתונאית בצוות הכתבים של האתר חי פה • כתבת מוניציפלית, פלילים, סביבה ובריאות צרו קשר עם סמר באימייל: [email protected]

כתבות קשורות לנושא זה

5 תגובות

  1. איני מבינה. עד היום אין כתובת לפתירת חלק מהבעיות שהועלו כאן. הרי אפשר להציע בית פרטי לכביסה. לארוח ערב שישי. להיות ביבי סיטר לפעוטות כדי שההורים ייצאו לבילוי וכד'. 0523636618. חיבוק

  2. אנשים לא מבינים שהאדם העיקרי במצב הוא הרמטכל הרצי הלוי. לקח לו 7שעות לפעול נגד החמאס. לא היה מפעיל את חיל האויר ב-6:45 והיה משמיד 500 טויוטןת ו-3000 חמאסניקים הל היו נרצחים 1400 קרבנות לא היו נחטפים 258 חטופים ולא היינו צריכים לצאת למלחמה בעזה שגובה מחיר דמים שלא יסולח
    העבירו הלאה

  3. ממשלת ישראל לא רוצה להחליט על יעדים ברורים בעזה ובגבול הצפון
    הכל "גמיש" – ככה אי אפשר לנהל מדינה.
    או שידברו ברור ויבצעו בהתאם (אם צריך מלחמה כדי להחזיר את השקט אז מלחמה)
    או שיתפטרו ויתנו להנהגה לאומית ראויה לנהל את המערכה.
    יש גבול ל"עמימות" כלפי המדינה וכלפי 200 אלף מפונים.

השאר תגובה

נא להזין את התגובה שלך!
נא להזין את שמך כאן

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...