הכעס ומה שהוא עושה לנו • למה לא כדאי להמשיך לכעוס בשנה החדשה

כששאלו אישה בת 100 מהאי אוקינאוו'ה ביפן, מה גרם לה לחיות יותר שנים מאנשים בשאר העולם, היא אמרה – אני מעולם לא כעסתי. גם הרייקי, שיטת טיפול שהגיעה מיפן מחזיקה בעקרון לחיות ללא כעסים. כשבודקים את תורות המזרח מגלים שהתבוננות פנימה והשגת שקט נפשי ללא כעס הן חלק משמעותי בדרך להארה. הכעס הוא רגש אנושי וטבעי, אך ההשלכות שלו יכולות להיות חמורות. יחד עם זאת, ההמלצה היא לתעל את הכעס לכיוונים יצירתיים ולפעול לשיפור המצב שבשלב זה.

לא כדאי להחזיק כעסים

הכעס הוא רגש טבעי והוא מסמן לנו מצב של אי שביעות רצון מהקיים, תסכול וחוסר אונים. הכעס חוסם רגשות לא נוחים ומייצר תנועה חזקה של אנרגיה שרוצה להתפרץ. בעוד הכעס הוא רגש טבעי, התנהגות כעוסה, דרמטית, אלימה, מתפרצת, היא בחירה והרגל שניתן לשנות. מותר לנו לא להסכים, להיות מתוסכלים ולא מרוצים, מותר גם להגיד שהמצב לא מתאים לנו, אך רק עידון של הכעס ותיעול האנרגיה ליצירה מאפשר בנייה של משהו חדש, שונה, טוב יותר מהדבר שהכעיסו.

כשאדם מרגיש כעס הוא חווה אותו כאנרגיה חזקה ומטרידה בגוף

בריא לנו להרגיש ולהיות ערים לתחושות ולחוויות החיים שלנו, אך הכעס הוא רגש מזיק ולא כדאי לשמר אותו בתוכנו או להיות בסביבה בה הכעס מצוי. כשאדם מרגיש כעס הוא חווה אותו לא רק כרגש אלא כאנרגיה חזקה ומטרידה בגוף.

קצב הלב מתגבר, אדרנלין גבוה מעודד אגרסיביות, לחץ הדם מתגבר, לעתים הכעס מלווה בתנועתיות לא רצונית של אברים, הנפת ידיים, בעיטות, וחוסר שקט כללי שמטריד את הגוף. יש אומרים שבא להם לצרוח, לאחרים מתחשק להרוס ולנפץ משהו. כל מי שגדל בסביבה אלימה, מכיר את ההתפרצויות הזועמות, את האלימות שמתלווה אליהן גם כאלימות מילולית וגם כאלימות פיזית, הטחה של כל הבא ליד, שבירה של חפצים ומילים משפילות.

לדבר על מה באמת מרגישים

"הבת שלי כועסת הרבה. אם אני מעזה להעיר לה משהו על הבגדים שלה, על השעות שהיא חוזרת מחברים, כל גבול שאני מנסה להציב מעורר בה כעס. וכשהיא כועסת היא לא מכירה אף אחד. טורקת דלתות, שוברת דברים שאחר כך חסרים לה, אבל באותו רגע אין עם מי לדבר. רק להתרחק ולתת להתפרצות הזאת להיגמר. בדרך כלל זה מתקדם לבכי וצרחות, ואז חוזר השקט", מספרת אמא על בתה בן ה 15 שסובלת מהתפרצויות זעם, והגיעה אלי לטיפול.

"לפני עיוור לא תיתן מכשול" / הרב קוק

אני מזכירה לה את מה שאמר הרב קוק אשר בהקשר לכעס שמדגיש את האיסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול". הוא אמר שאסור לגרום לאדם להגיע להתפרצות של מידות רעות. לטענתו המידות הטובות והרעות קרובות זו לזו – כמו גבורה שעלולה להעיר כעס, "אדם שונא, כועס או נוקם, טועה להרגיש בעצמו גבורה ועוצמה" אמר, ועלינו לעזור לו לפתח יכולת להבחין בהבדלים הדקים ולא לעורר את השלילי שבו.

שאלתי איך היא חושבת שתוכל לסמן גבולות בלי להעביר ביקורת על ההתנהגות של הבת, והגענו להבנה שבמקום להעיר לה, כדאי לדבר על רגשות הדאגה שמתעוררים אצל האם כאשר הבת מאחרת בלי להודיע, או כאשר היא מתלבשת בצורה חשופה. בתהליך שייקח זמן, אך כדאי להתמיד בו, הגענו להבנה שמוטב לדבר על הנזק שבכעס, ועל הצורך להגיע לתקשורת בריאה ומכבדת.

הכעס והגאווה באם מיסוד האש באדם

ביהדות מדברים על תיקון המידות. אדם נולד כדי לתקן את ההתנהגות שלו, כדי לתקן את הספק ולדבוק באמונה ובדרך המצוות. הרב חיים ויטאל טען שיש בנפש האדם ארבעה יסודות וכנגדם מידות טובות ומידות רעות.

אדם צריך להיות ער למידות הרעות ולתקן אותן על ידי טיפוח מידות טובות כנגדן. וכך כתב: "מיסוד האש מגיעות הגאווה והכעס שהן מידה אחת ותולדותיהם, הקפדנות, בקשת השררה והשנא". לגישתו, התכונה שיש לטפח כדי לתקן את הכעס והגאווה היא ענווה.

"הכנעה, הבדלה והמתקה"

הבעל שם טוב, מייסד החסידות, הציע דרך אחרת לתיקון המידות: "הכנעה, הבדלה והמתקה". אז מה עושים עם הכעס? בשלב ראשון, הכנעה, אדם צריך לרסן ולשלוט בדחפים שלו. להכניע אותם. בשלב השני, הבדלה, הוא נדרש להבדיל בין טוב לרע, ולדעת שיש בו את היכולת להפעיל מידות טובות ולהימנע מהרעות. בשלב השלישי, המתקה, האדם צריך למצוא את הטוב שקיים גם ברע, למצוא את הקדושה גם במידות הרעות שבאות ללמד אותו להתגבר ולהיות טוב יותר.

לתקן את האגו ולתרגל צניעות

אישה שהגיעה אלי לטיפול, ביקשה שאעזור לה לפתח דרכים להרגיע את בעלה. "הוא מגיע עייף מהעבודה, וכל דבר מפריע לו. הוא נכנס הביתה ומתחיל עם ביקורת. זה טקס קבוע. מוצא משהו להגיד, למה הנעלים בסלון, למה התיק של הילדה על המדרגות לקומה השנייה, ואז זה כבר כעס וצעקות ומילים קשות שמרחיקות אותי ממנו" היא מספרת. "אמרתי לו שעד שלא יתחיל להירגע לא כדאי שיגע בי".

ומה יקרה אם כאשר הוא מעביר ביקורת תגידי לו שהוא צודק? שאלתי. נניח שהוא מעיר על הנעליים בסלון. תגידי לו שהוא צודק, תזיזי את הנעלים ותעבירי נושא. זה יכול למנוע את הכעס?

"יכול להיות" היא אמרה, "אבל מה עם הכבוד שלי?"

כעס הוא מלחמה של האגו. האגו צריך להיות צודק, צריך שיאדירו אותו והוא זה שמנוי על הגאווה, על המניפולציות הרגשיות שמנהלות אותנו. לפי הגאון מוילנה, הגר"א, צריך לעדן את המידות, ושתיים מהרעות המרכזיות הן כעס, וגאווה. הכעס צריך להיות מתוקן ולהפוך לחמלה והגאווה לשפלות. האדם צריך ללמד את עצמו להתבונן פנימה, לגלות את המידות הרעות ולתרגל מידות טובות של צניעות ואיפוק עד שיהפכו לטבעיות עבורו.

הגוף רועד מרוב כעס

"כשאשתי מתעצבנת כל הגוף שלה רועד" סיפר לי אדם שהגיע אלי לטיפול. "היא מתכווצת כולה ואי אפשר לגעת בה. היא כל כך כועסת שהיא רק מוציאה קולות מוזרים, סוג של גניחות, ואז משתתקת. לוקח לה זמן להירגע. לפעמים היא מתנתקת ממני לכמה ימים עד שהיא מוכנה שוב לדבר איתי". ואיך אתה מרגיש עם זה? שאלתי. "נמאס לי. היא לא מדברת, לא מגיבה, אי אפשר לברר מה היה ומה לתקן, אי אפשר אפילו להתנצל. אני רוצה שתהיה לנו תקשורת נורמלית", אמר והוסיף: " זה קשה ככה".

כעס הוא התפרצות לא נשלטת שמנהלת את ההתנהגות של האדם

יש אנשים שכועסים הרבה. הם רגילים שהכעס מקצר להם תהליכים. אנשים נשמעים להם, מצייתים. אחרים הם רוצים להשיג את מה שחושבים שמגיע להם ומתכעסים, דופקים על שולחנות, צועקים, מאיימים לפעמים אפילו תוקפים כמו שקורה מול עובדים סוציאליים או צוותי רפואה. בניגוד להרגשה שיש לעתים לכעסנים, שהכעס שלהם הוא מפגן כוח ועוצמה, מדובר בעצם בהתפרצות לא נשלטת שמנהלת את ההתנהגות של האדם ופוגעת גם בו עצמו וגם ביקרים לו.

האדם השלם יודע לשלוט בכעס

הרב אבוחצירא אמר שכעס מפיל אדם מכל מדרגות התפתחותו. בספר הזוהר מוסבר כי טומאה של הכעס שונה מכל הטומאות האחרות. הכעס מחליף את הנשמה ונחשב לעבודה זרה וטמאה. ומי שמתחבר לכועס, גם הוא נדבק בטומאה ולכן צריך להתרחק ממנו. רק מי שיודע לשלוט בכעסו יוכל לשמר את נשמתו הטהורה. לפי הזוהר, זה אדם ראוי, זה אדם שלם. גם אם היו רמות של כעס באדם, באמצעות ההתבוננות בדברים יוכל לחזק את עצמו, לתקן את הנזקים עד שיחזיר לעצמו את הנשמה המוארת.

מה שמרגיז אותנו בא ללמד ענווה

כדי להרגיע כעס, צריך להבין שמה שמרגיז אותנו בא ללמד אותנו ענווה, להוריד אגו ולדעת שלא הכל קורה כמו שאנחנו רוצים. חז"ל אמרו: "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעתם דומה זה לזה". דעות שונות, פעולות שונות עלולות להכעיס אותנו למדרגות קשות של רגש והתנהגות פוגענית. אם איננו יכולים לקבל את השונה, אם אנו נתקלים בעוול שמרתיח אותנו, צריך לעדן את הכעס ולהסב אותו לפעולה חיובית לתיקון המצב. הדרך היעילה איננה כעס אלא יצירתיות. להיות יצירתיים, לשנות את המתרחש בדרכים יצירתיות.

כעס פוגע בנשמה

לכעס יש נטייה להשתלט. הוא אש קדומה שבוערת באדם כזעם פראי בלתי נשלט הפוגע בסובבים, הופך אותנו לעקשנים, מוציא מפרופורציה וגורם לנו להתנפל על מי שאנחנו מתנגדים לו באותו רגע. גם אם רגע אחר כך נצטער, לא תמיד ניתן יהיה לכפר על הפגיעה.

לעתים הכעסים מוחזקים בגוף. מחקרים מראים שאנשים חולים נושאים בלבם כעסים חמורים ומתקשים לסלוח למציאות, לסובבים, למי שלדעתם גרם להם לחלות. הקושי לסלוח נובע הרבה פעמים מצורך להעניש את מי שפגע בהם, אך בעצם מי שממשיך להיפגע מהאנרגיה הקשה הוא האדם הכועס בעצמו.  

״כאשר הוא כועס, נשמת הצדיק מסתלקת ממנו״

הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י הקדוש, כתב בספר "שער רוח הקודש": "הנה מורי ז"ל היה מקפיד בעניין הכעס יותר מכל שאר העבירות, אפילו כשהוא כועס בשביל מצוה…. כי כאשר יתכעס האדם, הנשמה הקדושה מסתלקת ממנו לגמרי ונכנסת במקומה נפש מצד הקליפה".

זה אומר שבמקום הנשמה הטהורה של האדם נכנסת בו נשמה רעה. וכך מסבירים את הכתוב: בזמן כעס האדם מורד באמונתו, הוא לא בוטח בדרך שהאמונה נתנה לו, ומכניס לתוכו אנרגיה שלילית. גם אם עד אותו רגע היתה באדם נשמה של הצדיק, כאשר הוא כועס, נשמת הצדיק מסתלקת ממנו והוא הורס את כל מה שבנה.

לבטא ברגישות את הסיבה לכעס

על אף שהכעס הוא רגש שלילי שפוגע גם במי שכועס וגם בסביבתו, לא בריא להחזיק את הכעס בפנים, לכלוא אותו בתוכנו כי כאשר יתפרץ יהיה בלתי נשלט.

התבוננות עמוקה על מקורות הכעס, יכולה לעזור לבטא את מה שבאמת מתרחש בנפשו של האדם. הוא כועס כי מרגיש שלא מתייחסים אליו? כי הוא מתוסכל שאין את התוצאות שרצה? הוא כועס כי לא עושים את מה שרצה שיעשו או שהוא כועס כי מנסים לגרום לו לעשות דברים שאיננו רוצה? לכעס יש סיבה, והתבוננות פנימה תגלה אותה.

במקום לצאת בהתפרצות זעם, מוטב לדבר ברגישות על הסיבה לכעס, להסביר את התחושה במקום להתנהג בדרמטיות ובאלימות. מי שכועס הרבה, יודע שהוא מאבד את זה בגדול. כדאי לשים לב לכך ולהימנע כמה שאפשר מכעס, מפגיעה בעצמך וביקרים לך. כדאי ללמוד לסמן גבולות, לכבד את האחר ולהבין שכל אחד שונה.

מי שכועס הרבה, משתמש בכעס כדי להגיע לתוצאות. כדאי ללמוד עוד דרכים להגיע לתוצאות, דרכים נעימות יותר, שמכבדות אותך ואת האחר.

לגייס את האנרגיה כדי ליצור שינוי לטובה

ילדים נפגעים מכעס. הם לומדים לראות בעצמם חסרי מסוגלות, הערך העצמי שלהם נפגע ולעתים מתוך חיקוי הם הופכים לאנשים כועסים, מניפולטיביים ופוגעים בעצמם ובהתפתחות שלהם. 

יחד עם כעס, גרה טינה. הטינה מלווה הרבה פעמים ברחמים עצמיים. כעס וטינה דוחפים אנשים להתנהגויות קיצוניות, פגיעה בעצמם או לעשות מעשי נקמה ותוקפנות קשה כלפי הסובבים.

אנרגיית הכעס יכולה להיות מתועלת למשהו חדש וטוב

האדם הכועס שמתקשה לקבל אחריות על הכעס שלו, מאשים את כולם במצב בו הוא נמצא. האחרים הם האשמים, הם מושא הטינה והכעס שלו. רק כאשר יקבל אחריות על הרגשות שלו וילמד את עצמו להתגבר, לעדן, למתן את התגובתיות, יוכל לגייס את האנרגיה העצומה שמתבזבזת על כעס כדי ליצור שינוי לטובה, לעשות משהו חדש וטוב למען עצמו ולמען כולם.