באנר קריית ביאליק ותיקים מובייל 140724

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תרגיל צבאי במרחב הימי של מפרץ חיפה

דובר צה״ל (14/8/24): בשעות הבוקר עתיד להתקיים תרגיל צבאי בגזרת...
באנר חברה כלכלית 100724
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר גורדון 240624
באנר חזית הים רחב
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית אתא
פרסום בחי פה - רחב - מונפש

מתנות מהאדמה • האבנים שעוזרות לנו להירגע

אבני חן, מינרלים צבעוניים וקריסטלים, שמשו מאז ימי קדם...

היהודי התשיעי • פרק 4

תקציר ב-30 באוקטובר 1942 קיבל מפקד הגסטפו באסטוניה הודעה שבכוונת...

"כמו כפפה נוחה ויפה" היא מתאימה את הבית לדייריו ○ ביתה של האדריכלית החיפאית גילית ויסוקר

(חי פה) – חזון השבת שכונת הדר אל כס מלכותה • ביקור בבית האדריכלית גילית ויסוקר.


(גם אני חי פה) – המדור שמביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – היכרות דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה שחיים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".
קישור לכל הכתבות במדור


"אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם". חז"ל עסקו ושיבחו בנושא הרחבת דעת האדם, כשטענו שמי שיש לו בית, פרנסה (גם לכלים נאים) ואישה – הרי שהדבר מקנה לו יציבות. דהיינו, הבית זה המקום בו האדם מממש את מהות חייו. מקום בו המספק לנו הגנה ובטחון.

סלון וממנו מרפסת אל כחול הים (צילום :רחלי אורבך)

מילדות

כבר בשנות ילדותה המוקדמות ידעה גילית ויסוקר שתהא אדריכלית. הכמיהה לעצב מבנים ייחודיים, לבנות בניינים וליצור מרחבי מחייה התממשה, וכיום היא נחשבת לאחת מהאדריכליות המשובחות במקצוע.

גילית, מלשון "גיל", שמחה, דיצה – נולדה בחג פורים, ומכאן שמה. בשנת 1949 עלו הוריה מפולין ישירות לירושלים, אך תפקיד נחשק כמכונאי רכב בנמל חיפה שהוצע לאביה, הביא את המשפחה אל הכרמל. במשפחה מאושרת, "עם כפית של כסף וזהב" גדלו גילית ואחיה הבוגר ממנה ב-13 שנה. הם צמחו בין ים להר, בין ירוק הטבע לכחול השמיים. לימים, הוריה היו בעלי החנות המפורסמת "פיטר פן" לבגדי ילדים ששכנה ברחוב ביאליק בשכונת הדר.

פינת האוכל לאורחים ודלפק במטבח (צילום :רחלי אורבך)

שנות הלימודים עברו עליה בהנאה, תחילה בביה"ס היסודי "מעלה הכרמל", אח"כ בתיכון בסמ"ת ומשם אל לימודי האדריכלות בטכניון, שם סיימה את המסלול ה-5 שנתי ב-1988.

כביש החוף יפה יותר לכיוון חיפה

מקום מגוריה מאז ומעולם הוא חיפה, האהובה עליה מאוד. גילית מעידה כי בנוסף לנוף היפה והמיוחד של העיר, הרי שאופי האנשים המכיל של האנשים שחיים בה, חביב עליה. לדידה, תושבי חיפה הם אנשים המקבלים אחד את השני, אנשים חברותיים והרבה פחות מנוכרים מאשר הללו שבמחוז תל אביב. ויסוקר גורסת שאפילו שיתוף הפעולה המקצועי והקולגיאלי שכאן הוא מבין הנהדרים שישנם… ובכלל, כביש החוף יפה יותר כאשר כיוון הנסיעה היא חייפתה.

אירוח חברים ומשפחה – זה המקום (צילום: רחלי אורבך)

אם הבנות

לגילית 3 בנות. הבכורה מאיה, בת 29 ועוסקת במשאבי אנוש, והתאומות, בנות 25, סטודנטיות. יעל לומדת תקשורת חזותית בחיפה ועדי לומדת משפטים בת"א.

מבט מחדר המגורים אל המטבח (צילום: רחלי אורבך)
סלון וממנו מרפסת אל כחול הים (צילום :רחלי אורבך)

"כמו כפפה יפה נוחה"

ויסוקר מאמינה שהבית מביע את רוחם של הדרים בו. הבית הוא מבצר הגוף והנפש, היא אומרת, לכן, בעת תכנונה את בתי המגורים ללקוחותיה, היא מקפידה שהבתים יתאימו לצרכי המשתכנים בהם, כפי שנעשה בתפירה עילית, "ממש כמו כפפה יפה ונוחה".

מבט אל המטבח – ביתה של גילית ויסוקר (צילום: רחלי אורבך)

'המטבח – לב הבית'

ללא כל עוררין, מיקומו של הבניין ומקום המגורים הוא הפקטור החשוב ביותר. אך זאת בהתחשב בעובדה שמקומות רבים תואמים לגוון אוכלוסיות שונות. בכל מצב, הדגש הראשון בעיצובו הפנימי של המעון הוא צבע הקירות. הפריט השני בחשיבותו הינו המטבח, שהוא לב הבית, שהרי "הדרך אל הלב עוברת דרך הקיבה".

עבודת צילום אומנותית – יצירתה של חברה יקרה שנפטרה (צילום: רחלי אורבך)

אישיות מהספרים

לאחר מכן, דומיננטיים בחשיבותם הם חדרי הרחצה והשירותים, שחייבים להיות פונקציונאליים מחד, ומאידך, שהתחזוקה הסניטרית תהיה ברמה גבוהה. ויסוקר טוענת שלמרות שאנו חיים בעידן בו משופע עלינו ידע אין סופי מהאינטרנט, מדפים או ספריית ספרים באחד החדרים בבית הם האלמנט ההופך "דירה" ל"בית". בלהט היא מסבירה שאישיותו של אדם ניכרת בספרים אשר בספרייתו.

סיפריה – פריט חובה, ההופך דירה לבית (צילום: רחלי אורבך)
קוראת בתשומת לב רבה ובהתמקדות תקופתית (צילום: רחלי אורבך)

לצלול אל התקופה והדמויות

ויסוקר מאושרת בבחירת מקצועה והיא אף נהנית לעבוד שעות רבות. לכן, את שעות הפנאי המעטות שיש לה היא מפנה לקריאה. היא קוראת לאט וממש נכנסת לדמויות אשר בעלילה. ככלל, חביבה עליה ספרות היסטורית, כאשר לעיתים קרובות במהלך הקריאה היא תרה אודות התקופה, הן בספרים והן בידע המעניק "ד"ר גוגל".

כלי פורצלן מבית ההורים (צילום: רחלי אורבך)
פרחים ב"סתם יום של חול" (צילום Lרחלי אורבך)

עבר והווה

היא מספרת כי לרוב הספר הקרוב ביותר לליבה הוא זה שקראה לאחרונה. הנה, זה עתה סיימה לקרוא את הספר "אות אבשלום" מאת נאוה מקמל עתיר. העלילה מבוססת על סיפור חייו של אבשלום פיינברג, מייסד מחתרת ניל”י. היא ממליצה על הספר ומנמקת: "זהו רומן אשר שורשיו נטועים בעת ובעונה אחת הן בטעמים ובריחות של פלשתינה בסוף המאה ה-19, והן בהווי של ישראל בת ימינו".

ציור של אבא ז"ל ומאחוריו סיפור (צילום: רחלי אורבך)

כאדריכלית, גילית ויסוקר עוסקת הרבה במתן יעוץ ויישום בתהליך מעבר מגורים בגיל השלישי. היא מבקשת מלקוחותיה העוברים למעון קטן יותר, שיחשבו על תכולה שתמלא 5 ארגזים בלבד ומכוונת לכך שארגזים אלו יכילו את הדברים החשובים ביותר והקרובים ביותר לליבם.

ציורים של אבא ז"ל, הממתינים להיתלות (צילום: רחלי אורבך)

אבא ואמא

יפה דרשה ואף יפה קיימה. שכן, זוהי הסיבה שבביתה הנוכחי, אליו שבה לפני כחצי שנה בלבד (לאחר שיפוץ תמ"א), ניתן לראות בברור את החפצים העונים לקריטריונים אלו. למשל, קישוטי זכוכית מוראנו שהם מזכרות מאמה ז"ל אותם הביאה האם מהאי מוראנו. כמו כן ציורים אשר צייר אביה ועדיין ממתינים ליד בוטחת אשר תתלה אותם במיקומם המדויק.

צמח הזמיה קוקוס הממשיך ושורד גם 11 שנה לאחר מות האב (צילום: רחלי אורבך)

צמחים

אביה אהב לגדל צמחי בית, ביניהם צמח הקרוי "זמיה קוקוס", צמח עלים ירוק וחזק שהיה אצלו במהלך 7 שנים, והנה, לעל אף שחלפו 11 שנה מאז שנפטר האב, הצמח עדיין ניצב גאה בסלון ביתה לתפארה. כמו כן, בעת עלייתם ארצה הביאו עימם הוריה כלי פורצלן ייחודיים אשר כיום מעטרים מדף בפינת המטבח.

הירוק הירוק הזה – הניבט גם מחלון המטבח (צילום: רחלי אובך)
כל בית (חיפאי) צריך מרפסת – גילית ויסוקר (צילום: רחלי אורבך)

קולות וצלילים

בדירתה העכשווית אוהבת ויסוקר במיוחד את פינת העבודה שלה. בפינה זו היא מרבה לחשוב להקליד וליצור שרטוטים וממנה היא מוציאה דברים מהרעיון אל הפועל. גם מבלי לצפות במכשיר הטלוויזיה היא אוהבת לשמוע את הקולות והצלילים הבוקעים מתוכה. לדבריה דבר זה ממגר כל "תחושה של לבדיות", ונותן תחושה של הימצאות בעולם הגדול. גילית סבורה שכשם הספר אכן, "כל בית (חיפאי) צריך מרפסת"… היא נהנית לשהות במרפסת דירתה, אשר ממנה ניבטים ירוק ההר וכחול הים והשמיים.

מרחב פינת העבודה (צילום: רחלי אורבך)
מבט אל המטבח – ביתה של גילית ויסוקר (צילום: רחלי אורבך)

עשייה מתוך תשוקה

ויסוקר מאחלת לעצמה שגם בעתיד תמשיך לעבוד במרץ רב ובתשוקה עצומה. היא מייחלת להמשיך ולתת את השירות הטוב ביותר ללקוחותיה, כפי שקורה כיום. לגבי חיפה, ויסוקר כמהה שיתגשם חזונה – החזרת "שכונת הדר" אל כס מלכותה. באמתחתה תוכנית סדורה להתחדשות עירונית וצמיחה כלכלית בשכונה, כאשר הרעיון המרכזי הוא אכלוס זוגות צעירים בה.

ספרים ואירוח בסלון (צילום: רחלי אורבך)
כישרון הציור של אבא (צילום :רחלי אורבך)

ג'נטריפיקציה

לגרסתה, תהליך של התחדשות עירונית של פני הרחובות, שיפוץ בתים ותחלופה של העסקים באזור, יכולים ואמורים להתקיים כאשר הממשל המקומי לוקח בהם חלק פעיל. למותר לציין שתהליכי הג'נטריפיקציה מתרחשים בעשורים האחרונים בחלק גדול מהמרכזים העירוניים, הן בישראל והן בעולם כולו.

פינת ליצני מוראנו – זיכרון מתוק מאמא ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
פינה נוספת – זיכרון מהאם (צילום: רחלי אורבך)

תוכניות מרובות וכך גם המלאכה

ויסוקר סבורה שאחד מן התמריצים הראשוניים שעל הממשל המקומי לתת, הינו פטור של שנתיים מתשלומי ארנונה, אשר יינתן אך רק לזוגות שנישאו זה מכבר, ומקום מושבם יהיה בשכונת הדר. בחזונה, עם ההתחדשות העירונית, תהא אף התחדשות כלכלית ותרבותית בשכונת הדר. בתי האבן היפיפיים שברחוב הרצל וברחוב הנביאים ישופצו והמקום ישוב להיות קסום כבעבר. אכן, התוכניות רבות ואף המלאכה מרובה.

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

רחלי אורבך
רחלי אורבך
עוסקת בחינוך מיוחד, אומנות ומוסיקה. מתנדבת במועדוני חרשים. עוסקת בציור ובהאזנה מודרכת למוסיקה קלסית.

כתבות קשורות לנושא זה

19 תגובות

  1. ויסוקר לגמרי שייכת לשלישיה המובילה של האדריכלים המוכשרים בישראל

  2. הדר היא כבא מזמן לא המע"ר של חיפה. מה שהיה ,היה יפה לזמנו. צריך לחלק את הדר לגזרות או לרבעים. ולראות מה הצרכים בכל מקום. לצמצם את המסחר בה. לפתח שטחים ציבוריים. להרוס בתים שהם לא לשימור ולבנות חדש.להזיז את השוק למיקום יותר נגיש(אולי לאזור לב המפרץ?). ולפתח את הדר כשכונת מגורים ופחות כבירת העבקים של חיפה. דימוי שהוא לא רלוונטי כיום.

  3. אכן אדריכלית מוכשרת, נדיבה, מצחיקה חברה אמיתית
    הכל נכון♥️

  4. גילית מהמממת ויקרה ! ראויה לכל מילה שנכתבה כאן !
    את כישרונית ומדהימה ולעונג ( לרוב…) היה לנו לעבוד איתך !
    מחכה בקוצר רוח ליצירה החדשה ?ובאמת לפני הכל ( כמו שקודמי כתב כאן ) – את חברה ! ואין חשוב מזה

  5. כל מילה מפרגנת כאן נתנה בצדק
    הכי מקצועית, לבבית וקשובה שיכולנו לבקש.
    אדריכלית שהיא לפני הכל חברה

  6. משהו בתמונה שלה (במרפסת ביתה) נראית לי יותר בטבריה .

  7. כתבה יפה ואישה מהממת… בהחלט אדריכלית ראוייה לעיר חיפה

  8. "אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם" כמה החפצה במשפט אחד …

  9. אכן אדריכלית מקסימה
    הגדולה בתחום בתכנון עיצוב
    למדתי ממנה כל כך,
    תודה גילית.

  10. אדריכלית מקצועית ..אישה נדירה ומלאת אור ויצירה ..כבוד לחיפה

  11. מדהימה גילית. כל הכבוד לך האדריכלית גילית. שבת שלום. התרשמתי ממך גילית עמוקות. את מרהיבה.

  12. כתבה נהדרת. היה נהדר לו הייתם מתמקדים יותר בכתבות מסוג זה מאשא 99% בחוליים של חיפה,קצת לשנות את המינון…שבת שלום..

  13. היום עיקר הדיירים החדשים בהדר הינם זוגות צעירים, ערבים מוסלמים, אשר רכישת דירה בהדר זולה לעיל שיעור עבורם – מהקמת בית בכפר הולדתם.
    תבורך האדריכלית, על הצעתה לתת שנתיים פטור מארנונה, אשר תעודד זוגות נוספים ממכרי הראשונים, לעבור מהכפרים לחיפה .

  14. כל הכבוד לאדריכלית הזאת. מכיר אותה שנים רבות. מלאת כישרון ויוזמה. מאחל לה המשך הצלחה. אחיה

    • מעניין, אני חושב שגם שם נעוריה של גילית הוא צוקר

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...