באנר קרטיית אתא
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר חזית הים רחב
באנר גורדון 240624
באנר חברה כלכלית 100724
פרסום בחי פה - רחב - מונפש
באנר מוזאוני חיפה 030824
באנר קריית ביאליק ותיקיםרחב 140724
באנר קריית אתא

ב״זכרון בסלון״ בשנה הבאה – נשמע גם את סיפוריהם של העולים מחבר העמים

טטיאנה לוי דואגת לכולם טטיאנה לוי, 67, רכזת עולים ותרבות...

בני משפחת סקר בעוספיא יודעים: ביחד ננצח ◄ וידאו

עולם של יופי קלאסי ומלכותי אל ביתם המהודר של בני...

בתי הקולנוע השכונתיים של חיפה • הפרויקט והאלבום

המוזות הכול התחיל לפני כשלוש שנים, כאשר שתי הנכדות התל...

האגודה למלחמה בסרטן למען חולים ומחלימים • אירוע גאלה

ביום ראשון 2/6/24 התקבצו כ 900 א.נשים לאירוע ההתרמה...

כולם אחים – במרלו"ג ציפורית מתפתח מותג תומך לחימה עם נשמה

מתנדבי חמ"ל אזרחי ציפורית (צילום : אייל מאירוביץ)

בביתו של אבו כאיד כאמל יוסף בחיפה, שוכנים כבוד, אכפתיות, צחוק ונתינה אין קץ

(חי פה) – דו קיום, אכפתיות, נתינה וכבוד – בביתו של אבו כאיד, כאמל יוסף, יו"ר ועד שכונת חליסה.


מדור זה מביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – היכרות דרך סיפורים, מטענים ונקודת המבט הייחודית – של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה שחיים פה. בדיוק כשם המדור – "גם אני חי פה".

• גם אני חי פה – קישור לכל הכתבות


החיים בשכונה

החיים בשכונת חליסה הסמוכה לוואדי רושמיה – נחל הגיבורים, מתנהלים לא פעם באווירה מאתגרת, אך בכתבה זו שעיקרה ביקורנו במעונו של יו"ר ועד השכונה, אבו כאיד, הוא כאמל יוסף, נזכור להתרכז באדם, בחייו, במשפחתו ובמעונו ולא במעלותיה וחסרונותיה של השכונה.

תעודת הוקרה (אחת מיני רבות) על קידום מערכת החינוך בחיפה (צילום: רחלי אורבך)

איך אפשר שלא להתאהב…

ביום של חול, בשעת בוקר נעימה, ברחבת המבואה שלפני דלת הכניסה לביתו של כאמל יוסף – זוכה הרוח לחיזוק קל מידי מאוורר גדול ממדים. על השולחן שליד כורסאות הישיבה מוגש הקפה החם וריחני עם תקרובת של מאפים, וברקע השיחה הקולחת, ניגר הצחוק כנקטר האלים. מיד ברור לי שאין כל אפשרות שלא להתאהב באדם המבוגר היושב מולי.

כמאל יוסף בצילום עם הנשיא לשעבר חיים הרצוג (האב) (צילום: רחלי אורבך)

צריף קטן על שפת הים

בשנת 1933, בצריף קטן אשר לשפת הים בשכונת שמן – נולד כאמל יוסף, ולו כבר 4 אחים בוגרים. לימים, נולדו חמישה אחים נוספים. בהיותו כבן שנה עברה המשפחה להתגורר בצריף מעט מרווח יותר בשכונת חליסה.

את לימודי כיתות א-ב עשה במסגד שבחליסה ומעט לאחר מכן עברה המשפחה לגור בשכונת ואדי סאליב, אלא שלא היה זה לזמן רב. בהיותו כבן 15 נשלח על ידי אימו להביא מזון לארוחת הצהריים לאחיו הבוגר בן ה-27, שהיה אז כבר נשוי ואב, ועבד בבית המטבחיים ששכן בשכונת שמן. היה זה אותו היום בדיוק בו התחולל אחד הקרבות המכריעים ביותר שניטשו במלחמת העצמאות.

תעודת הוקרה – על עשייה למען לבריאות הציבור (צילום: רחלי אורבך)

3 שנים בבית המטבחיים

באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את בית "איחוד השכונות הערביות", כדי למנוע מהתושבים הערבים לחסום את גשר רושמיה. רוב תושבי חליסה ברחו, ביניהם גם משפחתו של כאמל. למעט שני האחים, כל בני המשפחה עזבו דרך הים אל עכו ומשם לירדן. כך קרה שכמאל נשאר במקום העבודה של אחיו הבוגר. 3 שנים נשארו האחים יחדיו בבית המטבחיים. ישנו על "מיטות סוכנות", עבדו וקיבלו מזון ומקום מחסה.

הקוראן – הספר הקרוב ביותר ללב המאמין (צילום: רחלי אורבך)

ביטויים ביידיש

על אף התנאים הקשים, גאה כמאל להדגיש את העובדה שלא התדרדר לעישון חשיש, לקלפים או דברים גרועים אף יותר מכך. אין הוא מסתיר את העובדה שהיה "שובב גדול" ועל כך מעידה כתובת הקעקע הגדולה שעל זרועו הימנית. למרות זאת, הוא מקפיד לציין שערך נתינת הכבוד להוריו הוא שמנע ממנו מלהתדרדר לפשע. בזכות זאת הצליח ללמוד ולהבחין בין טוב לרע. כאן הוא מציין את הפסוק "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב". יתר על כן, ומופלא הוא הדבר, שכמאל ממשיך ומטבל את דבריו בביטויים ובפתגמים רבים ביידיש (!)

כתובת הקעקע – זכר כואב ל"ימי השובבות" (צילום: רחלי אורבך)

בחזרה לחליסה

בהיותו כבן 28 הצליח כמאל לאסוף סכום כסף ולעבור ממגורים בשכונת שמן לבית אבן בחליסה, ממש סמוך לוואדי.

במהלך השנים עבד כסבל בשוק תלפיות ואחר כך כנהג המוביל ירקות לחנויות, כמו גם מוביל עופות לבית השחיטה בבית שאן. הוא התנסה כעצמאי באיסוף ומסחר בגרוטאות ברזל, אך שב להובלת חלב בקו של תנובה. כארבע שנים אף עבד כמלטש עדשות משקפיים במפעל אופטיקה.

העבודה בעיריית חיפה

כל עבודות החלוקה השונות והמזדמנות וגם עבודות הסבלות הרבות לא היטיבו עימו, ורק בשנת 1979 הצליח להתקבל כעובד מן המניין בעיריית חיפה, כנהג במחלקת התברואה.

הוקרה לשיפור ואיכות החיים של תושבי חיפה (צילום: רחלי אורבך)

כעשרים שנים עבד בעיריית חיפה, בתחילה כנהג ברכב מטאטא מכני, אחר כך כנהג משאית אשפה, ומשם עבר למחלקת תיקונים ושירותי מנועים. עם השנים צבר השתלמויות רבות ומהן הפנים ידע מקצועי ואף יכולות ניהוליות. משם הועבר למחלקת שכונות ורבעים בתפקיד של תחזוקת הגנים הציבוריים ושיפור תיקונים בשכונות השונות.

אימרות כנף בשפת האיידיש, כמאל יוסף (צילום: רחלי אורבך)

'פויילע שטיק'

בשנים הראשונות למגוריו בחליסה הצטרף כנציג שכונתו לוועד המשותף עם שכונת תל עמל. שם למד כיצד יש להתנהל כנציג ציבור ומהם – כלשונו – "שתה בצמא את כל הפויילע שטיק ("תיחמונים") שביכולים לסייע בקידום מטרות הוועד. ב-1985 הוא התגייס למשמר האזרחי כשחבר ל-12 תושבים שהיוו את הבסיס של "המשמר האזרחי" של אותה העת בחליסה. קבוצה זו שמה לה למטרה למגר את שוק סחר הסמים המאסיבי שהיה במקום.

במדף מעל המיטה – צילום עם ראש העיר לשעבר יונה יהב (צילום: רחלי אורבך)
בחדר המגורים (צילום: רחלי אורבך)

המשמר האזרחי

"באותו הזמן היה יותר קל להשיג ק"ג של סם מאשר ק"ג של עגבניות", הוא אומר. בעזרת הקבוצה הצליח המשמר האזרחי לסגור את דרכי הכניסה והיציאה מהשכונה ומנע חלק ניכר מהסחר והשימוש בסמים. הרבה מהנרקומנים אז נעזרו ועזרו לעצמם ואפילו השתקמו ושבו לחיים נורמטיביים. 5 שנים פעל ללא לאות בשירותו במשמר האזרחי, ובזכות זאת זכה באות ההוקרה "מצטיין משמר אזרחי" ב-1990.

2006- עיטור יקיר העיר חיפה שקיבל כמאל יוסף (צילום: רחלי אורבך)

יקיר חיפה

בד בבד עם עיסוקיו הרבים, היה גם חבר במפלגת העבודה ואף שימש כמזכיר סניף. בין שאר התעודות המצויות בביתו מצביע כמאל על תעודת "יקיר העיר חיפה" אשר ניתנה לו בשנת 2006. הוא מונה בגאווה את שמות ראשי העירייה אשר תחתם עבד: אריה גוראל, עמרם מצנע ויונה יהב. בהתרגשות ובהתלהבות רבה הוא מספר על היחס החם, החברי, המכבד והמכובד מחד והמקצועי לעילא ולעילא מאידך, אשר בהם הם נכונו.

תעודת הוקרה על השתתפותו בפרויקטים חינוכיים בבית הספר היסודי עבד אלרחמן בחליסה (צילום: רחלי אורבך)
ברכת הנהלת בית הספר ליקיר העיר חיפה -(צילום :רחלי אורבך)

אותות ותעודות הוקרה

ככלל, במעונו של כמאל יוסף מצויים אותות, תעודות הוקרה ועיטורים רבים מספור. אל ביתו הנוכחי עבר מהדירה המרווחת בה התגורר עד לפני כ-4 שנים, עם אשתו ועשרת ילדיו – ששה בנים וארבע בנות – אשר כיום גרים עם בני משפחותיהם בסמוך. לפני שנים מספר חלה כמאל אבו כאיד. הוא נאלץ לעבור 4 צנתורי לב ולאחריהם ניתוחי מעקפים. בשל רצונם לשמור על בריאות ההורים הגיעו כל בני ובנות המשפחה להחלטה שהוריהם יעברו לדירה במפלס צמוד קרקע. לאחר כשנתיים נפטרה רעייתו ומאז הוא חי לבדו.

הוקרה: "מתנדב מצטיין" של המשמר האזרחי (צילום: רחלי אורבך)
עוד תעודת הוקרה מהאוסף המרשים (צילום: רחלי אורבך)

נגד עין הרע

כל יום עם שחר, בשעה שש ושלושים, מובאת ארוחת הבוקר אל רחבת המבואה בה אנו יושבים, ובשעת הצהריים דואגות כלתו או בתו לשלוח עם אחד הנכדים את ארוחת הצהריים. בשעות הערב מתכנסים ברחבת המבואה מירב בני המשפחה, חברים ושכנים לדיוני דיומא ולסעודת ערב.
כשהתבקש אבו כאיד לבחור ממדף הספרים ספר אחד הקרוב אל ליבו, בחיוך רחב, במהירות וללא כל היסוס שלף את הקוראן, ומיד לאחר מכן הוא מנתב ומצביע לעבר תבליט יפיפה התלוי על הקיר וממנו הוא מקריא את פסקת הסורה הייחודית המשמשת כתפילה ובקשה כנגד הכעס הקנאה והעין הרעה.

הסורה הייחודית המשמשת כתפילה ובקשה כנגד הכעס הקנאה והעין הרעה (צילום: רחלי אורבך)

אוכלוסיה מעורבת ולא מעט קשיים

כידוע, אזור השכונות תל עמל-נוה פז-חליסה, חובק בתוכו אוכלוסייה מעורבת ומאופיין בחוסן חברתי ובמצב סוציו אקונומי נמוך. בתקופה האחרונה ובתדירות גבוהה מדי, התרחשו בו אירועים רבים של שימוש בנשק חם, על רקע סכסוך בין משפחות יריבות. אך יחד עם כך ולמרות זאת, ישנם גם הישגים מרשימים שאפשר לזקוף לזכות השכונה.

הקלנועית שברחבת הכניסה- למרחקים קצרים בלבד (צילום: רחלי אורבך)
מבט לכיוון אולם הספורט החדש בחליסה (צילום :רחלי אורבך)

התחדשות

בסוף שנת 2017 נחנך ברחוב הירדן מתנ"ס (במימון משותף של קרן קלור, קרן חיפה ועיריית חיפה), בניין מפואר בן 4 קומות, אשר נותן מענה לכלל תושבי השכונה. לאחרונה אף הוכשר מגרש חניה ברחוב הירדן ושופץ אשכול הגנים "וינר 1" שהיה הרוס.

הנוף מגבעת שכונת חליסה (צילום: רחלי אורבך)

אנשים שאכפת להם

אבו כאיד מציין שלצד התושבים שלא מקדמים את השכונה ולא איכפת להם מה קורה בה, ישנו צוות של מתנדבים איכותיים ופעילי חברה נפלאים. עיניו זורחות כשהוא מדבר עליהם וכדוגמה הוא מזכיר את חברתי המיוחדת, הפעילה החברתית נאדיה עבד אלטיף, שהיא גם זו שחיברה ביני לבין כמאל למען כתבה זו. כמאל מציין שכל המתנדבים הקהילתיים פועלים ללא לאות לקידום הנוער מחד, ולמען המבוגרים בשכונה מאידך.

עם נאדיה עבד אלטף- מתנדבת ופעילה קהילתית (צילום: רחלי אורבך)

כדורגל חליסה

משנות ה-50 ועד שנות ה-80 פעלה בשכונה קבוצת הכדורגל "הפועל חליסה". הייתה זו קבוצה מעורבת, שרוב השחקנים בה היו יהודים, בהם תושבי השכונה. גם כיום, בפתח ביתו של אבו כאיד, תלויה בגאון תמונה קבוצתית של אותם קבוצת כדורגל. לאחרונה, לאחר הפסקה של 25 שנים, הוקמה הקבוצה מחדש ותודות לעזרה מטעם העירייה, אשר הקימה אולם ספורט תיקני היכול לשמש לתחרויות רשמיות. כן שופץ ברחוב הגיבורים מגרש כדורגל חדיש, עם דשא סינטטי משובח. גם בזה מתהדר אבו כאיד, שכן בנו איימן הוא הוא מדריך הספורט, המאמן והמנהל של קבוצות הכדורגל של נוער חליסה. אבו כאיד מוסיף ומונה שבע קבוצות כדורגל בשכונה: שש מהן של בנים וקבוצה אחת של בנות – וכולם גרים בחליסה.

בפתח המבואה – עם תמונת קבוצת הכדורגל המעורבת (צילום: רחלי אורבך)

עוד יבואו ימים טובים יותר

כמאל גורס שיש לשכונה פוטנציאל להיות שכונה משגשגת, משום שרוב בתיה ממוקמים על גבעה המשקיפה אל נמל חיפה והנוף ממנה הוא מרהיב. יש בשכונה בתי אבן מיוחדים, והדרים בה חיים בדו הקיום בין תושביה הערבים והיהודים. לכן הוא מאמין ומייחל שביחד עם השיפורים של היכל הספורט המפואר, המרכז הקהילתי המהודר וקבוצות הכדורגל – יצאו התושבים מאדישותם ויעזרו לעצמם – ואזי, סביר להניח, שעוד בוא יבואו ימים טובים יותר.

אבו כאיד, כאמל יוסף בפתח מעונו שבחליסה (צילום: רחלי אורבך)

צרו קשר: בוואטסאפבמייל

רחלי אורבך
רחלי אורבך
עוסקת בחינוך מיוחד, אומנות ומוסיקה. מתנדבת במועדוני חרשים. עוסקת בציור ובהאזנה מודרכת למוסיקה קלסית.

כתבות קשורות לנושא זה

9 תגובות

  1. חבל שעיריית חיפה לא עושה פעילות משותפת לילדים יהודים וערבים יחד…כדי לגבש ולקרב ביננו

  2. איש מרגש…הלוואי שהיה עוד רבים רבים כמוהו…יהודים או ערבים…עלינו ללמוד לחיות יחד בשלום. צריך להתנדב ולקרב בין הלבבות…..על ידי פעילות חברתית
    .

  3. הדברים נכתבו בדיעה אישית ובאופן כללי ולא חלילה בקשר אישי לאיש בכתבה/רושמת הכתבה/המערכת ואני מתנצלת אם כך הובן בטעות.
    כילידת השכונה התהליכים בשכונה זו ובשכונות מעורבות אחרות בחיפה כואבים לי.הפתרון של היפרדות העמים הוא מסקנה פוליטית אישית אחרי אירועי שומר החומות והמהומות בערים המעורבות.הסדר שאני מקווה יגיע במו"מ מדיני עתידי והסכמה הדדית בין נציגי העמים.תודה למערכת "חי פה" שמאפשרת לגולשים לרשום אמירות ותגובות (גם אם הן לפעמים נוקבות ולא נעימות) והן לא נחתכות בעריכה.כמובן זה מחייב אותנו הגולשים לכתוב בשפה מכבדת ובזהירות ואני מתנצלת אם הדברים נרשמו בהכללה.כל אדם ואשה הוא בפני עצמו והלוואי שנחיה כולנו בהפרדה בשלום,באחווה ובכבוד הדדי.

  4. כתבה מרגשת, מאחלת ל"בחור" עוד הרבה הצלחות בסביבתו, וחיבור חיובי ועשייה ברוכה בהמשך. תודה על הכתבה.

  5. דיעה אישית:מה הקטע של הטור הזה? שוב ושוב התרפסות בפני דמות ערבית אחרת? כילידת השכונה בשנות ה60 וה70 של המאה הקודמת למשל חליסה ותל עמל היו שכונות מקסימות של העולים הראשונים שנקלטו בישראל.חיה במקום קהילה חרדית גדולה שמרכזה בפינת גוש עציון פינת רחוב הירדן ומדי פעם התקיימו במקום אירועים שונים ומבית הכנסת נשמעו תפילות וזמירות של ילדי בית רבן.בשנות ה90 החלה אט אט נטישת יהודים מהשכונה אך גלי עלייה גדולים מחבר העמים לשעבר החיו אותה מחדש ונתנו לה שוב תחושת קהילתיות וביטחון שהיו חסרים בה.בעשור האחרון הרבה מאותם עולים גם עוזבים והחלשים והמבוגרים נשארים בה בלית ברירה.הכתבת מציגה תמונה מאד נקודתית של אדם כזה או אחר.וזה אולי מספק מבחינתה.היא אינה שואלת קשות שנוגעות למשל למגורים לצד ערבים.על כל דוגמה של דו קיום אפשר להביא בערך 10 דוגמאות של יהודים שבורחים ממגורים שערבים עוברים לגור בהם.אני מסכימה שחלק הגדול מערביי ישראל שומרי חוק אבל זה לא משנה את העובדה שיהודים עוזבים או נמנעים מלעבור למגורים משותפים לצידם,זו אינה אמירה גזענית,אלא העובדות בשטח.חיפה אינה דמות לדו קיום לדעתי,חיפה היא זכוכית ההגדלה שהפתרון לסכסוך הוא רק בהסדר של היפרדות העמים.שיהודים יגורו עם יהודים.ושערבים יגורו עם ערבים בערים נפרדות,במדינות נפרדות.

  6. מעבירה את הכתבה לכל מיודעי. כל הכבוד לך, אבו כאיד. הרבה גאווה אתה מביא במעשיך לחיפה ותושביה. תודה לך. נילי

  7. אנשים טובים שכייף לחיות לצידם
    האיש הזה מטיף רק אהבה וטוב לב

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף

כל הכתבות בחי פֹה

סקארמוש בעמק הזיתים • סיפור קצר

אורחות חיים בימים של פעם. מזמן! החבורה שערכה לי קבלת פנים בצורת מכות ותגרה המונית כשבאתי לראשונה למכולת בגיל שש, הפכה להיות לחבורת לוחמים מגובשת...

מוכרת לחם. מקצוע עתיק, פורע חוק ובלתי ניתן לדיכוי • סיפור קצר

מפגש באחד הימים שאמור היה לייצר נישוקים, הוליד במקום זה מבצע בילוש. שמועה עברה שבאחד הבתים על הגג קיים בית-בושת אולי בהגדרה אחרת. ממול...

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

תמונה של יעל עם מעט מאד שכפולים בספריית המדיה

הנגר מחיפה • סיפור קצר

לא הכל ניתן לגילוי מהטעם שליסטים עדיין משוטטים באין מפריע סיפור זה נולד בעקבות ספר שכתב האדריכל והסופר צ'רלס בלפור בשם 'האדריכל מפריז'. 1942. לוסיין...

דליה ליאון – 'אסקימו לימון' זה כאן, אצלנו בחיפה • סיפור קצר

הכניסה לבית-הספר "אליאנס" מרחוב החלוץ שימשה כמקום מפגש לחברה בימי שישי. תחילת שנות החמישים העליזות. מפגש קולני של חילופי ברכות ותכנון הבילוי עם מיטב...