"איך אנחנו, החיפאים, רוצים לקבל הכרזה כאתר מורשת עולמי של אונסקו, בעוד שאנחנו פוגעים במורשת כל הזמן?"
כך אמר הערב, ד', 18/11/2015, הפרופסור יוסי בן ארצי, בכנס שהתקיים במוזיאון מוניו גיתאי לאדריכלות בנושא שימור מבנים בחיפה.
כמאה וחמישים איש הצטופפו עד אפס מקום במוזיאון מוניו גיתאי, על מנת לשמוע את הפרופסור יוסי בן ארצי, חבר ועדת השימור העירונית.
"אתם עומדים לשמוע הרצאה לא אופטימית", אמר הפרופסור יוסי בן ארצי בתחילת ההרצאה… בן ארצי סקר את מדיניות ה״אין שימור״ אשר מאפיינת את הקו האדריכלי של חיפה בשנים האחרונות.
בן ארצי טוען כי ניתן להתייחס למבנים לשימור כנכס כלכלי. הוא מזמין את האדריכלים לנסות ולשנות את הגישה ולא להתבונן כל מדיניות השימור כעל "מטרד ירוק" אשר בולם את התפתחות העיר.
אי שם מאחורי השווארמות, כלומר בשכונת אל עתיקה, קיימות מערות קבורה מהמאה הרביעית לספירה. אוטוטו תהיה שם ישיבה חרדית, אומר בן ארצי, כי מספר מאמינים החליטו שבמקום קיים קבר של צדיק.
בן ארצי סקר במצגת מספר עצום של אתרי מורשת בחיפה. רובם מטונפים באשפה וביניהם מנזר מערות, אתרי קבורה עתיקים, ערים עתיקות, כגון קסטרא, פסיפסים עתיקים. בשקמונה, הסטוריה של 2000 שנים לפני הספירה ועד 600 שנים לאחר הספירה.
לכאורה, היחס לאתרים ההסטוריים הוא קל, אומר בן ארצי, כי הרי קיים חוק העתיקות. והנה, למרות זאת, המצב הולך ומידרדר ולא ממריא לכיוון של שימוש במורשת ההיסטורית כמנוף כלכלי לקידום העיר.
בהקשר הזה, יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל הוא המקרה המפואר של שדרות בן גוריון, אשר בהן זכתה המושבה הגרמנית לשימור מיוחד.
שימור כחלק מהחוק – חלש ומעט
התוספת הרביעית לחוק התכנון והבניה אומרת שיש להקים ועדת שימור ורשימת מבנים לשימור. אבל הרשות המקומית יכולה לעקר את תהליכי השימור בנקל, על ידי הוצאת מבנים כאלה ואחרים מרשימת השימור, מסיבות כלכליות.
ממועצה לעמותה
המועצה לשימור אתרים הפכה לעמותה לשימור אתרים, אך לא הפכה לרשות ממשלתית לשימור אתרים, לגן, היא למעשה גוף ללא שיניים, אלא רק גוף ממליץ (י.כ).
בן ארצי מזכיר את זיכרון יעקוב כדוגמה חיובית, כאשר השאירו את המדרחוב לשימור ונתנו ליזמים אחוזי בניה מוגדלים כל הגבעות מסביב.
בחיפה קיים פוטנציאל להגיע ל-2000 מבנים לשימור. כיום יש 500 בלבד.
אנחנו תקועים עם הרשימה, כי הסקרים שבוצעו נשארים חסויים. לגבי כל מבנה נוסף מתקיים מו״מ בועדת השימור, כל מנת למצות כל דרך כדי לסלקו מהרשימה ולהקל על היזמים.
למרות ביקורתו המפורשת על ההחלטות המתקבלות בעיריית חיפה, בן ארצי דווקא חושב כי הבעיה אינה נעוצה בקברניטי עיריית חיפה. לראש העיר אין כוח בלתי מוגבל בעניין הזה. ההשפעה של ההד הציבורי היא הקובעת. הציבור החיפאי ויתר על שימור המבנים ואינו רואה בנושא זה עניין מהותי לקידום העיר. אין מחאה מהותית לגבי "הורדה" של מבנים לשימור. בן ארצי מדגיש את המאבק על המושבה הגרמנית כאנקדוטה יוצאת מהכלל: המושבה הגרמנית נשארה כי חיפאים הסבירו לפוליטיקאים שזה חשוב. אך היום הציבור החיפאי עייף מהמאבקים ומשאיר את המטלה הזאת למספר לוחמי שימור כגון אביהו האן, שמואל גלבהרט וליאורה ברעם ממכללת ויצו.
אין דור צעיר של לוחמים על חשיבות השימור. הצעירים חייבים להבין כי באחריותם לשמור כל המבנים המיוחדים, אחרת הם פשוט לא יהיו וייעלמו מחייהם לטובת יער הבטון.
התמ"א לא מחייבת את הועדה המקומית לתכנון ולבניה לתת את כל זכויות הבניה המדוברות ליזמים, אך, מצד שני, התמ"א אינה אוסרת זאת.
לכן, מאחר שבישראל נהוג שאם נתת לאחד הקלות, אתה כבר ״חייב״ לתת לכולם, נוצר כדור שלג של היתרי בניה חורגת המחסלים את ציביון השכונות.
אז מה עושה התמ"א?
יזמים "נכנסים" עם מפלצות בטון לתוך שכונות קטנות. מאות רבות של אחוזי בניה, חניונים, מדרכות… והופכים את השכונה ל"מדבר בטון".
ברוטליזם אדריכלי
הברוטליזם הוא ההרס החדש המביא לאובדנה של המורשת האדריכלית של חיפה.
בן ארצי מביא אינסוף דוגמאות מצולמות לברוטליזם הזה מרחבי העיר. דוגמאות המעידות כיצד מפלצות אדריכליות מחסלות צביון של שכונות שלמות.
אביהו האן: "יוסי מקל על קברניטי העיר"
יוסי מקל על קברניטי העיר, אמר בתגובה אביהו האן, אשר קיבל את רשות הדיבור. ישנה מתקפה של יזמים נדלניים. מתקפה שתואמת, יותר מכל, את ״רוח המפקד״ אמר אביהו האן. יהב נלחם גם במסמכי המדיניות, היות שמסמכים כאלה יכולים להגביל את צעדיו בעת אישורי תכניות לקבלנים. למהנדס העיר ולוועדה המקומית יש יכולת לקבוע קווים מנחים במסגרת התב"ע לכל שכונה, אך קברניטי העיר מכוונים כל העת לשתף פעולה עם היזמים, עד כדי פגיעה ממשית בעתיד האדריכלי של העיר ובאינטרס הציבורי של הדורות הבאים… והמבין יבין מדוע.
"שימור דינמי"
האדריכל ברוך ברוך קיבל את רשות הדיבור והציג דעה שונה במקצת. התייחסות דינמית לשימור דינמי, עליה לזהות את אותם מקומות בהם ניתן לצופף שכונות ועדיין להשאיר שכונות בעלות אופי אדריכלי איכותי.
"700 אחוזי בניה"
היזמים יודעים לדוג את האדריכל שיצליח להוציא את 700 אחוזי הבניה, אומר בן ארצי. אין כמעט מצב שהיזם ייזום שימור.
"רכינה" היא אדריכלות חזירית:
התפיסה לפיה אדריכלים לוקחים מבנה לשימור בבת גלים ובונים מעליו מספר קומות שרוכנות מעליו, זה לא שימור. זו אדריכלות חזירית אשר מחסלת את הצביון המיוחד של המבנה.
בואו נשמור כל מה שיש לנו
לסיכום, אומר בן ארצי, אנחנו ברגע לפני חיסולה של המורשת האדריכלית של חיפה. אם לא תהיה כאן תנועה ציבורית שתציל את חיפה, לא נראה כאן עתיד של שימור בעיר
אלה שנשארים כאן הם אלה שבחרו לחיות בחיפה. מול המאמצים שלנו אומד כוח אדיר, הן של חקיקה והן של הון.
תמונות מהכנס במוזיאון מוניו גיתאי
הויכוחים סביב השימורים נגזרים מהעדר יעדים. כל אחד מושך השמיכה לכיוון שלו ובלבד שלא תקום ישיבה במקום זה ואחר.
מזה שבעים שנה שחיפה לא השתנתה. נכון, נוספו לה שכונות של שיכונים אבל בסוף לאן רוצים להגיע? העירייה צריכה להגדיר: מגדלים שהרווח ביניהם גדול, נניח מעל 70 מ׳ אחד מהשני? כך אפשר לבנות לכל גובה וכלום לא יסתיר הנוף משום זווית. (ראה חלקים בהונג קונג. בניה נמוכה עד ארבע קומות? לחיפה שטח מצומצם מאד מפני שמדרום לה פארק הכרמל המהווה גבול גיזרה. אפשר לבנות כך אך פוטנציאל הגידול נבלם בו במקום. בניה מאופיינת אבן? אז למה השימור המקשה? חיפוי אבן חובה על כל בניה כמו שפסק האדריכל הבריטי ב- 1920 בירושלים. אפשר לאמץ התפיסה אבל צריך ביצים לאכוף אותה. תערובת של אבן לרבות שימורים וזכוכית ופלדה? סבבה, אבל אל תאשרו חריגים. בשם אלהים – מה רוצים מהעיר המחורבנת הזאת?
תודה ירון על התיעוד המקיף (והזריז) של הנאמר בהרצאה אמש. גם אני אעלה אלבום שצילמתי בהרצאה של פרופ' יוסי בן ארצי בהמשך. הנקודה הכי חשובה שלא תיעדת, היתה בהקשר של שימור המושבה הגרמנית שבה, לפי יוסי, הציבור החיפאי קם באלפיו והפגין (יוסי הזכיר הפגנה של כ 5000 איש, שאני לא זוכר, כנראה היית מרוכז בלימודי בטכניון אז) ואריה גוראל ידע להקשיב, מצא את הסולם, "יש בזה כסף", וירד מהתוכניות שהיתה הורסת את המושבה. לטענתו של יוסי, הציבור החיפאי של היום התייאש ונעשה אדיש. הוא הסתכל בקהל השומעים וטען (לנוכח הפנים הצעירות, שלהרגשתי היו מקסימום רק כ 15-20% מהנוכחים) שיש לנו מקום לשמוח, אך כמאמר המרצים ב"מגש הכסף" העביר את הכדור "לצעירים": יש לחיפה יחוד של עיר עם ים והר וזה תלוי בכם אם תרימו את הנושא ותלחמו על חיפה שבה תגורו בעוד שנים עם משפחותיכם וילדכם. אופטמיות רבה והתלהבות למאבק, הוא לא זרע, יוסי היה די פסימי: "אנחנו רגע לפני שזה מאוחר מדי, או אולי כבר עברנו את הרגע…"
הערה קטנה נוספת, לא אהבתי את "האלגנטיות" כפי שתיארת זאת בסלחנות שלו על היכולת המועטה של ראש העיר להשפיע על התהליכים. לדעתי, האמירות שלו בהרצאה באו ממקום אחר. לצערי, עושה רושם שבמעמד הזה יוסי נזהר ולא אמר את מה שהוא מרגיש וחושב באמת. כמו שאביהו האן ניסה לתקן בהערות שנתן לאחר ההרצאה, בספרו את הסיפור של ועדת השימור (שאז שניהם ישבו בה, יוסי עדיין חבר בה עד היום) כשדחו שיפוץ מפלצתי של בית לשימור ובועדה אחת אחרי, יונה יהב הגיע כדי לשים את כובד משקלו ולהעביר את השיפוץ. כמו שאביהו שמע את יוסי צועק שם, הוא לא שמע אותו אף פעם – ויוסי הצליח, יהב התקפל, והשיפוץ לא אושר… בקיצור "רוח המפקד" של יהב אינה באמת למען שימור ערכיה האדרכלים של חיפה